"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

משהו רקוב בממלכת ארדואן

ראש ממשלת טורקיה ידע ימים טובים מאלה • הוא מאשים את יריביו הפוליטיים ואת ארה"ב ברצון להרוס את האימפריה הכלכלית שבנה

,עודכן
לא רואה תוצאה אחרת מלבד ניצחון. רג'פ טאיפ ארדואן צילום: אי.פי // לא רואה תוצאה אחרת מלבד ניצחון. רג'פ טאיפ ארדואן

מגישה: דניאל רוט, צילום: דורון פרסאוד, ארכיון: רויטרס, איפור: אומאי שיטרית, הלבשה: מנגו

טורקיה נמצאת היום על פרשת דרכים. הבחירות המוניציפליות שעתידות להתקיים בתחילת השבוע הבא הן קריטיות לעתידה של המדינה המזרח־תיכונית. לבחירות יהיה משקל נכבד בקביעת זהותם של הצוותים שינהלו את עיריית איסטנבול, אנקרה ואיזמיר.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, ניגש לבחירות הקרבות שברירי יותר מתמיד. משבר השחיתות הגדול שבו מעורבים בכירים בממשלתו, ובהם אפילו בנו, וכן מהומות אשתקד בפארק גזי שבאיסטנבול, גרמו לסדקים רציניים ביותר בממלכת ארדואן. בטורקיה יש כאלה הממשיכים לחלום על שחזור ימי האימפריה העות'מאנית, אבל לא בטוח שמייעדים לארדואן את תפקיד הסולטן.

דברים רבים השתנו בחודשים האחרונים בטורקיה, ויש להם השפעה ישירה על יחסי החוץ של המדינה וגם על הביטחון העצמי של הממשל הטורקי. לא פלא שביום שלישי השבוע דיווח העיתון הטורקי "הורייט" שסגן ראש ממשלת טורקיה, בולנט ארינץ', הודיע כי הסכם הפיוס בין טורקיה לישראל ייחתם עד סוף השבוע הבא, לאחר הבחירות לעיריות. על פי הפרסום, הדבר התאפשר לאחר שישראל העבירה לטורקים את הנוסח הסופי להסדר הפיצויים לקורבנות המרמרה.

אך ישראל מיהרה לצנן את ההתלהבות; גורמים מדיניים בירושלים אמרו כי טרם התקבלו הערבויות הנדרשות לכך, ושיש עוד דרך לעבור עד כניסת ההסכם לתוקף.

אין אהבה, רק אינטרסים

כיום, כשמצבו הפוליטי רעוע, כל סוגיה הופכת לקריטית עבור ארדואן. ישראל, למשל, הפכה לברומטר עבורו: כשהוא מצליח ורגוע, הוא נוקט גישה מתלהמת כלפי ישראל (כפי שהוא עושה בקביעות מאז מופע האימים שלו בדאבוס ב־2009), וכעת, כשהוא מתקבל ברחוב הטורקי בשריקות בוז, בוחר ארדואן בגישה פייסנית כלפי ישראל - לפחות עד אחרי הבחירות, כדי למשוך בוחרים. אהבה אין כאן, רק אינטרסים.

ארדואן לא רוצה לחשוב בכלל על תוצאה אחרת מלבד ניצחון. מאז שזכה בבחירות, יחד עם מפלגת הצדק והשוויון (AKP), ב־2002, לא הפסידה המפלגה שלו באף מערכת בחירות. "אם המפלגה שלי לא תזכה במקום הראשון בבחירות המוניציפליות, אני מוכן לפרוש מפוליטיקה", אמר ארדואן בתחילת החודש לעיתונאים באנקרה. עוד טוען ארדואן כי המפלגה שלו, בעלת הגוון האיסלאמי, לא ניזוקה מפרשיית השחיתות הגדולה שהתפוצצה בחודש דצמבר.

ידיד שהפך ליריב. נשיא טורקיה עבדוללה גול צילום: אי.אף.פי

אלא שהסקרים מוכיחים אחרת. אמנם מפלגת השלטון לא הפסידה באף מערכת בחירות מאז עלתה לשלטון לפני 12 שנה, אך הסקרים האחרונים מעניקים 40% תמיכה ל־AKP, שהם 10% פחות משיעורי התמיכה שלהם זכתה המפלגה בבחירות לפרלמנט ב־2011. כל הסימנים מצביעים על ירידה בכוחו הפוליטי של ארדואן.

אז ממה מורכבת דעיכת כוחו של ארדואן? לא מופרך לשער שלעשרות החקירות הפליליות שנפתחו בחודש דצמבר נגד עשרות מנהלים, אנשי עסקים, פוליטיקאים ופקידים בכירים המקורבים למפלגת השלטון בחשד למעשי שחיתות שונים - יש קשר לכך. ארדואן, מצידו, טען בתגובה כי מדובר בקנוניה מעשה ידיו של פטולה גולן, איש רוח איסלאמי בעל השפעה רבה בטורקיה, שמתגורר בארה"ב.

גולן, לשעבר בעל ברית של ארדואן, הפך כאמור ליריב אחרי שארדואן, הבטוח בעצמו, החל לבצע רפורמות במערכת החינוך, היקרה לליבו של גולן. ארדואן משוכנע כי גולן שואף להשפיע על תוצאות הבחירות המוניציפליות ובעיקר על הבחירות הראשונות לנשיאות שייערכו בחודש אוגוסט הקרוב. "האנשים של גולן הקימו מדינה בתוך מדינה", האשים השבוע. כמה טוב שלארדואן יש יריב חדש, שאותו הוא יכול להאשים ברעות החולות שבמדינתו, ועוד אחד שאינו ישראלי עם דרגות.

כעת נשאלת השאלה: לאן הולכת טורקיה ולאן הולך ארדואן? אין ספק כי כיום אפשר לדמות את טורקיה למטוס שנקלע לכיס אוויר. הקברניט ארדואן כבר לא שולט במטוס שלו כמו פעם. השיחות שלו עם בנו, שנחשפו בתקשורת בחודש שעבר, חושפות עד כמה שורשי השחיתות מצויים בצמרת הממשל. להגנתו, ארדואן טען כי השיחה עם בנו בכלל מפוברקת, אבל קצת קשה לו לשכנע בכך את מתנגדיו.

אין ספק כי פניה של טורקיה השתנו מאוד מתחילת המאה ה־21. הניצחון בשלוש מערכות הבחירות האחרונות של מפלגת ה־AKP והצטרפותה למשחק הפוליטי, תוך כדי השפעה על המעמד הסוציו־אקונומי של רוב אזרחי אנטוליה - שינו מאוד את צביונה של טורקיה. עד אז יש לזכור שקולם כמעט לא נשמע.

גם את ההישגים הכלכליים של ארדואן ראוי לציין. ארדואן המריץ את כלכלת ארצו שהשיגה שיעורי צמיחה מרשימים, בזמן שכלכלות מערב אירופה התקשו להתרומם. טורקיה של ארדואן סיימה ב־2013 לשלם את חובותיה לקרן המטבע הבינלאומית, חוב שנתפס בטורקיה כהשפלה. כמו כן, קיבלה מהמוסדות הכלכליים ציונים גבוהים מאוד, מה שהוביל לפריחת ההשקעות הזרות שזרמו לטורקיה.

אם כן, ההישגים הכלכליים של ארדואן העניקו לו את הניצחון בבחירות האחרונות וגם פופולריות גדולה ברחוב, אלא שעם האוכל בא התיאבון. ארדואן הפיח תקווה גדולה בקרב צעירי איסטנבול. באופן פרדוקסלי, קידומם של אותם צעירים - דבר חיובי ביותר - הביא בשלב מאוחר יותר לנתק בינם לבין ארדואן. השיטות הטוטליטריות שלו כבר לא תאמו את ציפיות הצעירים, שמבקשים הצלחה פיננסית משולבת עם דמוקרטיה, וכאן בדיוק ארדואן נקלע למלכוד. אין ספק כי המהומות בפארק גזי, שבהן נכחתי באביב 2013, העידו על הקרע הגדול שנוצר בין הצעירים הטורקים לבין ממשלת טורקיה וחידדו את האנטגוניזם נגד המערכת הפוליטית בכללותה. צעירי טורקיה מחו אמנם בעיקר נגד מדיניותו של ארדואן, אך גם זעמו על האופוזיציה שלא הצליחה לייצר אלטרנטיבה שלטונית.

בפני אוכלוסיית טורקיה ניצבה בחירה בין מפלגת הצדק והשוויון לבין התנועה הרוחנית של פטולה גולן, כששני המחנות מנהלים מלחמת חורמה. מדובר בשני זרמים איסלאמיים שאופיים אינו תואם את ציפיותיהם של מחצית מאוכלוסיית טורקיה, בהם אנשים רבים שפקדו את פארק גזי.

כאמור, הלחץ שבו נמצא ארדואן היום הוא כה גדול עד כדי כך שהוא מקבל החלטות שרק מעצימות את הקרע בין טורקיה השמרנית לזו המודרנית. לדוגמה, החלטתו לחסום את השימוש בטוויטר בטורקיה. "הקהילה הבינלאומית יכולה להגיד מה שהיא רוצה - לי לא אכפת. אנחנו נראה לעולם כמה חזקה הרפובליקה הטורקית", הוא אמר.

את הסיבה לחסימה הוא תלה בקישורים שפורסמו בטוויטר שכללו הקלטות מפרשת השחיתות שבה מעורבים בכירי המשטר. מבחינת ארדואן, הכל בגדר מזימה שנועדה לערער את יציבותה של טורקיה.

הבעיה הגדולה של ארדואן היא שמאז האיסור, כמות הציוצים כמעט הכפילה את עצמה. הצעירים הטורקים מצאו דרך לעקוף את האיסור - וגרוע מכך, אפילו סגנו ויריבו הגדול, עבדוללה גול - ולא הפסיקו לצייץ. אם כל זה לא מספיק, גם הקהילה הבינלאומית ביקרה קשות את ההחלטה של ארדואן, שלדבריה אינה תואמת את רוח התקופה.

איסור טוויטר היה רק חלק ממאבקו של ארדואן ברשתות החברתיות. רק לפני חודש הוא העביר את חוק האינטרנט המעניק לממשלה סמכות רחבה לסגור אתרים. "טוויטר, יו־טיוב, פייסבוק - לכל אלה יש גישה כמעט לכל דבר, כולל לפברוקים", אמר ארדואן הפרנואיד.

הנשיא גול התייחס לחוק ואמר כי "מדובר כמובן במצב מאוד לא נעים מאחר שטורקיה היא שחקנית אזורית בעלת משקל רב, ומקיימת מגעים עם האיחוד האירופי". כיצד חסימת הרשתות החברתיות מסתדרת עם זה? שאלה טובה.

בין שמרנות לדמוקרטיה

אין ספק כי היריבות עם גול מלחיצה את ארדואן. מילא היריבות עם החילונים, עם מפלגות השמאל, עם צעירי פארק גזי ועם גולן, אבל גם עם הנשיא גול, ידידו ושותפו לדרך ולמפלגה? המחלוקת בין הנשיא לבין ראש הממשלה לא סבבה רק סביב ההחלטה לחסום את טוויטר. הנשיא גול לא ראה בעין יפה את העובדה שארדואן האשים את גולן ואת ארה"ב ברקימת פרשיות השחיתות.

"אני לא מוכן לקבל את הטענות הקושרות בין החשדות לבין מעצמות זרות. אני לא חושב שהן צודקות", אמר גול. "אני לא חושב שמדובר במזימה השואפת להרוס את טורקיה", הוסיף. אם כך, הקרע בין שני האישים עדיין קיים.

גם במדיניות החוץ ארדואן נקלע לבעיה. תחילה הוא הימר על חוזקם של מנהיגי ערב שנפלו בזה אחר זה באביב העמים הערבי. אחר כך הוא עבר לתמוך בעמים, אבל גם כאן נתקע ההליך הדמוקרטי וארדואן איתו.

גם בגיזרת האיחוד האירופי המצב לא אידיאלי, שכן צרפת וגרמניה לא ששות לצרף את טורקיה לאיחוד האירופי. ארדואן אמנם מנסה לשקם את יחסיו עם פאריס, אחרי שיריבו ניקולא סרקוזי כבר לא בתמונה, אך עדיין קשה לדבר בשלב זה על ירח דבש צרפתי־טורקי.

זה לא נגמר כאן - גם עם וושינגטון ארדואן נקלע לבעיה לא קטנה. אנקרה והבית הלבן נחשבים לשותפים זה תקופה ארוכה. במשבר הסורי ארדואן ניצב לצד ברק אובאמה. אלא שלמרות שיתוף הפעולה ההכרחי בין המדינות, מוצא עצמו הממשל האמריקני תוקף את אנקרה בכל הקשור לזכויות אדם ופגיעה בחירות ובדמוקרטיה.

אז ארדואן בלחץ. הוא מרגיש שבפעם הראשונה מאז שנת 2002 הטורקים מבינים שאפשר להתקיים בלעדיו. הוא, ששאף לרשת את מוסטפא כמאל אטאטורק, "אבי הטורקים", ולחולל מהפכה אמיתית, השונה מדרכו של אטאטורק, מוצא את עצמו נתקל בדיוקנות של אבי הרפובליקה החילונית הטורקית.

אלה שיוצאים לרחובות מבקשים לומר לעולם שטורקיה אינה מציעה רק שתי אופציות - מפלגת ה־AKP או לחלופין רפובליקה איסלאמית נוסח איראן - אלא דרך שלישית, חילונית. בעוד האימפריה העות'מאנית ידעה תמיד לשלב בין מסורת לפתיחות, כיום אף מפלגה באופוזיציה לא יכולה להציע שילוב כה פשוט וכה מורכב בו בזמן. מכאן אולי המעבר למחאה ברחובות.

המחנה הטורקי המודרני המתחלק לרפובליקנים (כמאליסטים) ולחילונים, מאמץ במאה ה־21 דרך חדשה. לא עוד קבוצה אליטיסטית המנהלת את המדינה, העושה שימוש בצבא ומוציאה את האיסלאמיסטים מהמשחק, אלא תנועה חילונית שמתנערת מלאומנות ומחפשת דרך חדשה. לא פלא שארדואן מודאג. מיליון טורקים שעלו ב־10 בנובמבר למאוזוליאום של אטאטורק, שימשו נורת אזהרה עבור ארדואן. הם לא הגיעו לשם כאויבי האיסלאם כמו בעבר, אלא כמוסלמים חילונים.

2014 היא שנה גורלית לטורקיה אבל עוד יותר לארדואן. לפחות שלוש מערכות בחירות צפויות לו. אם יצליח, יוכל להגשים חלום ולהמשיך להיצמד לשלטון. אם ייכשל הוא יחזיר את המפתחות, בעוד דיוקנו של אטאטורק רודף אותו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר