אירועי השבועות האחרונים בגבול עם סוריה ולבנון לא מותירים מקום לספק: הצפון חוזר למציאות של טרור. שמונה פיגועים בשנה האחרונה, ארבעה בשבועות האחרונים, הבהירו כי שנות השקט הן כנראה מותרות העבר. קשה למצוא מישהו בישראל שבאמת הופתע. כבר ב־2011, עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, התריעו גורמי המודיעין שהטרור צפוי לחזור לגבול ברמת הגולן. זאת, על רקע חדירתם של גורמי ג'יהאד עולמי לחלקים נרחבים של המדינה שבהם אבדה המשילות של גורמי הממשל הסורי, לרבות במרחב רמת הגולן.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
את צלצול ההשכמה האמיתי קיבלה ישראל כעבור כמה חודשים, כאשר מאות פלשתינים תושבי סוריה חצו באין מפריע את גדר הגבול הרעועה ונכנסו למג'דל שמס. בצה"ל הבינו שבמציאות ששררה אז לאורך הגבול יהיה בלתי אפשרי לבלום פיגועים עתידיים, ופתחו במבצע מזורז שכלל הקמת גדר גבול חדשה, הכוללת גם אמצעי תצפית ומודיעין מתקדמים. במקביל, הוקדמה אוגדה מרחבית, שקיבלה בראשית השנה את האחריות על הגיזרה מאוגדת הגולן. ההיגיון היה ברור: לא עוד אוגדת שריון שהבט"ש הוא רק אחד מעיסוקיה, אלא אוגדה שבדיוק כמו בגבולות עם לבנון, מצרים ועזה, תתמקצע בשטח ותפתח מיומנות לחימה באויב שהוא ספציפי לגיזרת הגולן.
פחות מחודשיים לאחר שהוקמה, משלמת האוגדה החדשה שכר לימוד יקר. מפקדה, תא"ל אופק בוכריס, בוודאי נזכר בלא מעט אירועים שעבר בשנותיו בלבנון, כאשר הוביל את תחקיר האירוע שבו נפצעו ביום שלישי ארבעת חיילי הצנחנים. המטען הונח בנקודת תורפה מבחינת צה"ל, בשטח כלוא שבין הגדר החדשה לגדר הגבול הישנה. מדובר במובלעת (שכמותה קיימות נוספות לאורך הגבול) שנוצרה כתוצאה מאילוצים הנדסיים, ואיפשרה למניחי המטען לחמוק מאיתור וממעקב.
_)___!_!2.jpg)
חיילנו בחזית הצפונית. צילום: אי.אף.פי
איתות טרור מדמשק
כאשר הגיע הסיור ובו לוחמי הצנחנים לאזור, הוא זיהה דמות חשודה בתוך המובלעת. החיילים סברו כי מדובר ברועה, וביקשו להניסו. הם ירדו מהרכבים בעקבות הפיתיון, וברגע שבו חצו את הגדר מזרחה, לתוך המובלעת, הופעל לעברם המטען.
כלי תקשורת ערביים טענו אמנם כי מדובר היה בניסיון חטיפה, אולם התחקיר שולל אפשרות כזאת, בין היתר משום שלא נצפו בגיזרה כוחות נוספים. גם למטען ששימש בפיגוע היו מאפיינים "לבנוניים", ודומים לו הופעלו על ידי חיזבאללה בעבר. לא שיש בכך כדי לקשור את חיזבאללה בוודאות לאירוע: גם בסוריה יש די ידע להכנת מטענים דומים, וממילא מי שהכשיר את חיזבאללה לייצר מטענים כאלה הם אנשי משמרות המהפכה האיראניים, ששוהים כיום בהמוניהם גם בסוריה.
ולמרות זאת, האינסטינקט המיידי של ישראל ביום שלישי היה להאשים את חיזבאללה. הארגון הרי הצהיר כי יפעל נגד ישראל לאחר שצה"ל תקף בסוף פברואר, על פי פרסומים זרים, שיירת נשק שהיתה בדרכה מסוריה ללבנון, ובישראל סברו כי המטען האחרון הוא המשך ישיר למטען שהופעל לפני כשבועיים נגד סיור בגבול לבנון. אז האשימה ישראל בגלוי את חיזבאללה, וצה"ל אף תקף עמדות של הארגון בהר דב במטרה להרתיעו.
ביום רביעי הטונים כלפי חיזבאללה התמתנו קצת, וגורם בכיר אף הודה כי אין שום מידע שקושר את הארגון בוודאות לפיגוע השבוע. ההפללה עברה במלואה לסורים; לדברי הגורם, "ברור מעל לכל ספק" שידיו של שלטון אסד היו אחראיות להנחת המטען, כנראה בעקיפין. מי שביצע זאת בפועל היה ארגון טרור שמומן בידי שלוש שלוחות ביטחון רשמיות של המשטר בדמשק, כשאחת מהן, הכוח לאבטחת המולדת, מבצע עבור השלטון עבודות "שחורות" וחשאיות.עדות לכך שהאחריות מונחת בדמשק נמצאת בעובדה שהפיגוע הזה, כמו קודמיו, בוצע במרחב שנתון במלואו לשליטת צבא סוריה. אזורים אחרים ברמת הגולן נשלטים מזמן בידי המורדים, ומהם לא בוצעה עד כה שום פעילות טרור נגד ישראל.
חסינות לגבי העתיד אין בכך - אנשי הג'יהאד העולמי יתפנו לעימות עם ישראל לאחר שיסיימו את ענייניהם בתוך סוריה - אבל מבחינת ישראל, המשמעות היא שסוריה הרשמית "מאפשרת ומסייעת" לפעילות טרור להתבצע משטחה לכיוון ישראל.
נמנעים מחזית חדשה
ניתוח עמוק יותר של הדברים מצביע, לכאורה, גם על ההקשר הרחב יותר של פעולות הטרור האחרונות. כאמור, בגבול סוריה ולבנון היו שמונה אירועי טרור מאז מאי 2013. לאחד מהם - ירי רקטות שבוצע באוגוסט אשתקד לגליל המערבי - אחראים אנשי ארגון "גדודי עבדאללה עזאם", פלג לבנוני של הג'יהאד העולמי; לפיגוע אחר, שבו נורתה בדצמבר האחרון רקטה לכיוון מרגליות, אין בינתיים אחריות ברורה.
מלבדם, את ששת הפיגועים האחרים אפשר לקשור בבירור לרצון סורי/לבנוני בנקמה על פעולות ישראליות: ירי הרקטות הראשון לעבר מוצב החרמון במאי 2013 בוצע מייד לאחר תקיפת חיל האוויר בדמשק, וירי הרקטות השני לחרמון -
בפברואר השנה - בוצע מייד אחרי התקיפה שיוחסה לישראל בג'נתא שבלבנון.
המטען שהופעל בהר דב היה, כאמור, תגובה ודאית של חיזבאללה לאותה תקיפה, אבל נדמה כי גם שלושת המטענים שיועדו לפיגועים ברמת הגולן - הראשון הופעל לעבר ג'יפ בגיזרת אל־חאדר בדצמבר 2013 בעקבות חיסולו, על פי פרסומים זרים, של בכיר חיזבאללה חסן לקיס בביירות, השני נחשף ונוטרל בפתחת קוניטרה בראשית החודש והשלישי שהתפוצץ השבוע ופצע את ארבעת הצנחנים - היו ניסיון לייצר מאזן הרתעה חדש בצפון.
במטרה למנוע זאת, שיגרה ישראל את מטוסי חיל האוויר לתקוף שלשום במרחב קוניטרה. היעדים שהותקפו היו שייכים לשלושת הגורמים שהיו מעורבים בהנחת המטען - חטיבה 90, הביטחון הצבאי והכוח להגנת המולדת - ואשר קיבלו איתות על כך שישראל יודעת על מעורבותם וגם אזהרה שיימנעו מפעילות (טרור) דומה בעתיד.
מרבית המומחים בישראל העריכו אתמול כי המסר נקלט בסוריה, וכי היא תימנע מהחרפת הפעילות בגבול בתקופה הקרובה; מנגד, כמה גורמים סברו כי משטר אסד (מן הסתם בעידוד איראני) לא יחדל ממנה לחלוטין וינסה להסוותה.
אם כך יהיה, תידרש ישראל לאתגר מחדש את רף התגובה שנקבע שלשום. במשך תקופה ארוכה הסתפקה ישראל בתגובות רפות למדי. תחילה טענו בצה"ל כי במרבית המקרים מדובר ב"ריקושטים" של מלחמת האזרחים, ולכן התגובות כללו רק ירי לאזורים הסמוכים למתחמי הצבא הסורי, במטרה לדרבן אותו לפעול למניעת ירי לעבר ישראל. אולם משהתרבו האירועים, החל צה"ל לפגוע במישרין בעמדות סוריות, ובהמשך אף שיגר לעברן ארטילריה וטילים מדויקים.
תקיפת חיל האוויר שלשום היתה עליית מדרגה נוספת. לחיל האוויר אמנם יוחסו בשנה האחרונה שש תקיפות במרחב הסורי/לבנוני של אמצעי לחימה מתקדמים שיועדו לחיזבאללה, אולם באף אחת מהן לא הודתה ישראל רשמית במעורבותה. הפעם האחרונה שבה הותקפו יעדים בסוריה מן האוויר, בגלוי ותוך נטילת אחריות, היתה באוקטובר 2003, כאשר הותקפו מחנות אימונים של ארגוני טרור סמוך לעין סאחב, בעקבות הפיגוע שבו נהרגו 19 ישראלים בחיפה ולאחר שהוברר כי ההנחיות לביצוע הפיגוע הגיעו במישרין ממפקדות טרור בדמשק.
סוריה לא חדלה אז ממעורבותה בטרור, וספק אם תעשה זאת כעת. יותר מדי אינדיקציות מלמדות את ההפך: שמצב הרוח בדמשק אולי לא מזהיר, אבל בוודאי טוב מכפי שהיה לפני כמה חודשים.באחרונה צברו כוחותיו של אסד הישגים משמעותיים בלחימה מול המורדים, והם בהחלט רשאים להרגיש שלפחות לעת עתה הוסר האיום על עצם קיומו של המשטר. גם ההתחזקות הברורה במעמדה הבינלאומי של רוסיה, פטרוניתה המוצהרת של סוריה, ובמקביל היחלשות ארה"ב, בוודאי לא מצערות את הצמרת העלאווית. המורדים תקועים עם המילים הריקות של המערב, בזמן שאיראן וחיזבאללה גייסו אלפים מאנשיהם לטובת השלטון הסורי.
לתיאבון הסורי הזה אין כרגע סימוכין בגיזרת הגולן, ואולי נהפוך הוא; התגובה המיידית מדמשק, בעקבות הפצצת חיל האוויר, היתה הפניית אצבע מאשימה לישראל כמי שתוביל במעשיה להבערת האזור. עם זאת, בדמשק לא ממש מתלהבים לפתוח חזית ישירה עם ישראל.
חוסר ההתלהבות הזה, יש להודות, קיים גם בצד הדרומי של הגבול. בישראל נשמרו בשלוש השנים האחרונות שלא להיקלע לבלאגן שמצפון, והצליחו בכך לא רע - בוודאי בהתחשב בשש התקיפות של העברת אמצעי הלחימה, שיוחסו לישראל לפי התקשורת הזרה; אבל על רקע ההצהרות הגלויות השבוע של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל כי מדיניות התגובה תישמר, הצפי לעתיד מדאיג.
בישראל נחושים להמשיך לפעול נגד "התעצמות" חיזבאללה, וכן להגיב מייד על כל פגיעה בריבונותנו. ועל רקע אירועי השבוע האחרון, והצורך להרתיע את המוטיבציה הגבוהה בצד השני לנקום ולפעול, ההערכה הרווחת היא שהשקט לא יישמר לאורך זמן וצה"ל יאותגר שוב בהקדם.
יעלון מוביל לרגיעה
עם סיטואציה דומה לזאת שמתקיימת בגבול הצפון מתמודד צה"ל גם בעזה ובסיני. הרצועה היתה שקטה השבוע אחרי חילופי המהלומות של השבוע שעבר, וגם סיני היתה עסוקה השבוע בענייניה אחרי מותו בפיצוץ מסתורי של אחד המנהיגים הבכירים ב"אנסאר בית אל־מקדס", הסניף המקומי של הג'יהאד העולמי.
אבל בדיוק כמו בסוריה ובלבנון, גם בגבול הדרומי נדרשת ישראל להתמודד עם מציאות גוברת של חוסר משילות, וסימני שאלה שמתרבים סביב היכולת האמיתית להרתיע את הצד שמנגד. על הרקע הזה גם עלתה שוב לכותרות הצעתו של שר החוץ אביגדור ליברמן להשתלט מחדש על הרצועה; הרעיון אינו עומד על הפרק, אבל בימים האחרונים קשה היה להתעלם מקולות של שרים נוספים ובכירים במערכת הביטחון שתומכים בהחרפת הפעולות שנוקט צה"ל בתגובה לאירועי הירי מעזה.
מי שמוביל בינתיים את מדיניות התגובה הוא שר הביטחון משה יעלון, שבמהלך אירועי הצפון מצא עצמו שוב בהתכתשות מילולית מזיקה עם הממשל בוושינגטון. על פני השטח נפתרו הדברים בשיחת טלפון בין יעלון למקבילו האמריקני צ'אק הייגל, אבל מי שמצוי בעניינים יודע שלא רק בממשל אובאמה מתקשים להבין למה דחוף כל כך ליעלון לפגוע בהם. גם בירושלים ובקריה לא מוצאים הסבר להתעקשותו של יעלון לעלות שוב ושוב על אותו מטען.
יעלונולוגים ותיקים טוענים שההסבר פשוט: האיש הגון וישר. פיו וליבו שווים, והוא אומר את מה שהוא חושב. יש בכך מידה לא מבוטלת של אמת, ובכל זאת - ממי שהיה ראש אמ"ן ורמטכ"ל מצופה לנהוג קצת יותר בעדינות, בוודאי בתקופה המשוגעת שבה אנחנו חיים.
על רקע חוסר הוודאות הגובר בגבולות, עלולה ישראל כמעט בכל רגע נתון להידרדר להסלמה לא רצויה בצפון - בלבנון או בסוריה - או בעזה. בסיטואציה כזאת יידרשו לא רק תיאום עם הממשל בוושינגטון, אלא גם מידה גדושה של לגיטימציה וגיבוי. יעלון יודע זאת היטב, ולכן סביר שיפעל עתה לסלול גשרים במקום אלה שנחרכו.
למזלו של יעלון, העיסוק בקלקולים ביחסים עם האמריקנים הצטמצם מאוד על רקע ההתפתחויות הדרמטיות בפרשת הרפז. הקלישאה ש"צה"ל עוקב אחר האירועים" נכונה במקרה הזה מתמיד, הפעם - מחשש שקצינים בכירים ייקראו לחקירה, וחלילה באזהרה. מי שמצוי בנושא העריך השבוע, בזהירות, ש"החקירה לא תשפיע על המכהנים", ובמילים אחרות שסגן הרמטכ"ל גדי אייזנקוט הוא עדיין המועמד המוביל לרשת את גנץ בפברואר הבא. בעקבות זאת גם צפוי להתחיל בקרוב סבב מינויי הבכירים בצה"ל, ובראשם ההחלפה הצפויה של מפקדים באגף המודיעין ובפיקוד הצפון, מינויים שייעשו בצל המתיחות הגוברת והמציאות החדשה שמתעצבת בגבולות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו