בשעת שחר מוקדמת, כשבבתים מעלים הקומקומים אדים ראשונים לקפה, הכנרת נראית חלקה, ומימיה קורנים בגון כחול־שמנוני מרהיב. אנפות מעופפות מעל בנחת, מסדרות נוצות פרועות ומצחצחות מקור. סיקסקים מוצקי צוואר מרצדים לצידן כשוטרי תנועה פעלתנים. סמוך לגדה, עצי אשל טבועים במים עד קצות צמרותיהם, מותחים ענף לבעלת כנף שתבקש בכל זאת להניח רגליים עייפות.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אם תשאלו את הטבלן המצויץ או את חברתו, המרית הצפונית, הם יגעגעו יחד שכאשר האגם שלהם ברוסיה קופא, הם עפים למאגרי המים של ישראל. לא פחות מ־500 מיליון בעלי כנף מכוונים את
הג'י.פי.אסים שלהם אלינו, מתוכם מיליונים שנופשים בימים אלה ב־1,000 מקווי מים ברחבי הארץ - בריכות דגים, מאגרים מלאכותיים, שמורות טבע. זאת תיירות הנוצות, ומבחינת עופות המים, הארץ היא מלון הכל כלול: אפשר להירגע קצת ולאכול במסע מאירופה הקרה לשמש של אפריקה.
בשבועות האחרונים היה אפשר לראות אותם במלוא תפארתם. אורחים פורחים לרגע שמלהטטים בשמיים, להקות־להקות שניתזות ככתמי דיו אדירים, נאספות במשק אחיד ונשפכות מחדש על הרקיע התכלכל. עונת הנדידה היא ציור סוריאליסטי של הטבע, ובזכות מיקומה הגיאוגרפי של ישראל כחניון ראשון אחרי תלאות הים התיכון, הצבעים נשפכים אל הבד במלוא תפארתם.
שיעור יוגה מאנפה
ספירת עופות המים בארץ החלה באמצע שנות ה־60, כחלק מהמאמץ הבינלאומי לאסוף מידע על מינים, להקות, כיווני נדידה ומגמות אקולוגיות בולטות. כך אפשר, למשל, לדעת אם יש ציפור בסכנת הכחדה. הספירה נערכת בכל העולם אחת לשנה, ובאותו תאריך - אמצע ינואר, שיא עונת הנדידה. בשל מעמדה האטרקטיבי של ישראל בעיני הציפורים, הנתונים שנאספים בארץ נחשבים למהותיים במיוחד בהרכבת הפאזל הגלובלי.
על אירועי הספירה הגדולים מוסיפה רשות הטבע והגנים מיפקד חודשי פרטני יותר, של אוכלוסיית עופות המים בכנרת. לא לשווא ממוקדת תשומת לב לגיזרה הזאת: אנשי הרשות גורסים שאגם המים העמוקים היחיד בישראל נמצא על סף אסון סביבתי. משבר המים והידלדלות הדגה מאיימים על מינים רבים של ציפורים שמצאו כאן את ביתן, וגם הדיג הלא מבוקר מוסיף משלו.
"כל השרשרת האקולוגית מתערערת", מזהיר אוהד הצופה (כן, לפעמים שם המשפחה הוא הכי מתאים לתפקיד), אקולוג עופות, כשהוא מתכונן לקראת היציאה למים. "כמו ברגים שנושרים מכנף של מטוס - זה קורה לאט לאט, עד שכל העסק מתפרק ומתרסק".
חוף הלונה־גל בצפון־מזרח הכנרת שומם עכשיו באופן מכמיר לב. אצה ירקרקה ממלאת את המים ומשווה לאגם מראה של קנקן תה צמחים ענקי. אוהד הצופה ויפעת ארצי, גם היא אקולוגית עופות, עורכים הכנות אחרונות לפני הספירה. מרגע שתושק סירת המנוע למים מצפות להם שלוש שעות וחצי של הפלגה מתונה סביב חופי הכנרת, שבמהלכה שום עוף מים לא יחמוק מעיני הנץ שלהם. כל אחד יימנה ויירשם - ובסיום ינותח המידע ויופקו ממנו מסקנות מקצועיות.
כשמביטים בעולם מהצד של הגלים, טרדות היומיום הופכות טפלות. כמה נלעגות נראות מכאן המכוניות הרוחשות על כביש 90. קחו שיעור יוגה מהאנפה האפורה: היא מתכנסת על ראש קנה מוארך ומציצה באדישות לכיוון טבריה. תנו לה כוסית אניס, כמה שקדים קלופים ונרגילה - והנה לכם שאנטי.
איך סופרים ציפורים בלי לקבל סחרחורת? פשוט מאוד: מין עם מעט פרטים סופרים אחד־אחד. מינים נפוצים יותר סופרים בעשרות. ואם הלהקות גדולות, לומדים איך נראה גוש של 50 ועושים הכפלות "בערך".
"הספירה באה לתת אינדיקציה כללית", ממהר אוהד להרגיע, "המספר המדויק פחות חשוב כאן".
לא הגיע הזמן להתקדם לדאונים? בעולם זה כבר נוהל מקובל.
"אתה ציפור שרק עכשיו נחתה פה? הרי אתה יודע שלהעלות כלי טיס לשמיים זאת משימה כמעט בלתי אפשרית בארץ. המון ביורוקרטיה, צריך להוציא רישיון, ויש מגבלות ידועות של הצבא. אנחנו נמשיך בינתיים עם הסירות. לפחות אין בהן משוטים".
ציפור בעקבות האדם
שלושה שקנאים מביטים בנו בפליאה מתוך המים, כדיירי בית אבות שהוטרדו בערב הקלפים השבועי שלהם. אנחנו מפירים להם את השלווה, מחטטים בעניינים לא לנו. אוהד דואג שהסירה לא תתקרב יותר מדי, אבל השקנאים פורסים כנפיים, חובטים יחד בפני הגלים וניתקים אל על במטס מתואם, מותירים את יושבי הסירה משתאים מתחתיהם. ברקע מלבינה פיסגת החרמון, וכל הנשיונל ג'יאוגרפיק מקבל פתאום לוק מוחשי מאוד.
בשפך הירדן, קבוצה של ברווזים מבויתים מתעלמת מאיתנו בהפגנתיות. יפעת מסבירה שהקירבה לאזורים מיושבים משנה לעיתים את שיגרת חיי העופות, שהתרגלו לחברת בני אדם. אנפות הלילה, למשל, למדו מבני אנוש טריק חכם להשגת מזון: הן חוטפות את פיסות הלחם שדייגים הותירו במים ומשתמשות בהן כדי לדוג.
"זה קטע מדהים", מחייכת יפעת, "האנפות קלטו שהלחם מושך דגים רעבים, אז הן עשו אחד ועוד אחד. הן משליכות את הלחם וממתינות בסבלנות. כשדג עולה ומתפתה לנגוס בלחם - הן מייד לוכדות אותו במקור".
אוהד: "אלה יחסי הגומלין הנפלאים בטבע, שבעלי חיים יכולים ללמוד מהאדם".
הצפרים הם זן מיוחד של יצורי אנוש: מעדיפים לקנן הרחק משאר בני מינם, ממעטים בדיבור ונרתעים מכל ניסיון לפתח שיחה. קהילת הצפרים החובבים מונה אלפי חברים בכל רחבי הארץ, ויש לה אפילו אתר אינטרנט ייחודי ("אתר הצפרות הישראלי"), כינוסים תקופתיים, מפגשים חברתיים ורשת של עדכונים הדדיים באמצעות סמסים או הודעות ברשתות החברתיות.
אם נצפה פרט נדיר באתר כלשהו בארץ, השמועה עושה לה מייד כנפיים ופושטת במהירות הברק. לפעמים לא חולפת חצי שעה עד שהמכוניות הראשונות כבר נעצרות בהתלהבות ביעד הנכסף. זה מה שקרה בדצמבר האחרון בעכו, כשצפר נתקל בהופעת אורח ראשונה אי פעם של גבתון שלג - ציפור שיר קטנה שהגיעה לארץ מארצות הקור. בעולם הצפרות, אירוע כזה משול להופעה של הרולינג סטונס, ביונסה ואדל יחד - ועוד בחינם.
ציוד החובה של צפר כולל טלסקופ על חצובה, משקפת ומגדיר ציפורים - ספר התנ"ך של התחום. הצפרים נצפים לא אחת עומדים בשתיקה בנקודת תצפית נידחת, מתמסרים באינטימיות למשימת המעקב. כל פולש שאינו צפר בעצמו רק מפריע. די להם בהמולה שמקימים השרשירים בטבע.
איך עושה צולל חלודי
בני משפחת כהני ממעלה החמישה הם שלושה דורות של צפרים. הסבא יוסקה בן 69, האבא שי בן 45, ורימון בן 14. ביום הספירה הארצי אנחנו מוצאים אותם במאגר המים הראל שבמרחב הרי יהודה, מדרום ללטרון, מונים בדומייה את להקות החרטומיות והברווזים המצויצים. החיידק, הם אומרים, עבר אצלם בתורשה, ואת הספירה השנתית הם לא מחמיצים.
רימון מתווכח עם סבא יוסקה אם הציפור שנגלתה לעיניהם היא נקבת ברווז צולל חלודי, או מין אחר של ברווז. אבא שי נמנע מלהתערב בעימות. "צפרות היא נקודת מבט קצת אחרת על העולם", הוא מסביר. "רוב האנשים ברחוב לא הולכים עם המבט למעלה, אבל אנחנו כן. תמיד נחפש לראות משהו מעניין".
רימון, תלמיד בית הספר הדמוקרטי בירושלים, מודה שהחברים שלו מעדיפים כדורגל, אבל לא, הם לא לועגים לתחביב שלו. לפעמים הם אפילו מבקשים שיסביר להם איזו ציפור עברה מעליהם. "עופות הם יצורים יפהפיים שעושים דברים מעניינים, למשל בקינון ובחיזור, אבל לא כל אחד מתחבר לזה. אני מניח שלטיול שלי אחרי הצבא אקח משקפת גדולה".
ואולי תגשים את החלום של כל צפר: תגלה ציפור שאיש לא נתקל בה.
"אני תמיד מחכה לרגע שאוכל לבוא לאבא ולהגיד לו, 'ראיתי היום ציפור נדירה'. כשזה קורה, זה כיף. יצא לי לראות שני עופות שנצפו רק פעם אחת בארץ - קורמורן ימי ופלמינגו זוטר. התרגשתי מאוד. זה היה כבוד".
סבא יוסקה מצנן את ההתלהבות: "זה לא שהציפור נחתה פה פעם אחת ורימון עמד שם במקרה לראות אותה. אלה היו פרטים שהגיעו לארץ ונשארו זמן ממושך באותו מקום, כך שהרבה צפרים קיבלו את ההודעה ובאו לראות במו עיניהם".
יוסף כיאט (28) מהר ברכה, צפר כבר 13 שנים, משתתף בספירות השנתיות מגיל 15. הוא מהמתרגשים שייסעו עד קצה הארץ כדי לראות ציפור נדירה במו עיניו. "כילד אהבתי חרקים, עברתי לשבלולים, ולבסוף נעצרתי על ציפורים", הוא אומר בעיניים נוצצות. "זה סוג של שיגעון. מחלה מידבקת".
כיאט הוא מהצפרים שיפסיקו כל שיחה ב"ששש!" דרמטי ויטו אוזן לטבע, שם יקלטו בארשת חולמנית ציוצים של בולבול, חוחית, עפרוני מצויץ וסבכי שחור ראש. "צפר שלא יודע לזהות קולות וציוצים מחמיץ חצי מהאוכלוסייה", הוא מסביר את התורה כולה על רגל אחת (של חסידה, מן הסתם).
מאיפה אתה מכיר כל ציוץ?
"יש לי בנייד הקלטות של ציוצים שונים, שאני מקשיב להם כל הזמן. היתה תקופה שהשתמשתי בציוצים כרינגטונים, וזיהיתי כל מתקשר לפי הציוץ. זה עזר לי בלמידה, וזה גם לא הפריע לי בעבודה: כשקיבלתי שיחה באמצע ספירה - הצלצול התמזג עם הטבע".
יש ציפור שתרגש אותך במיוחד?
"קיווית להקנית. זאת ציפור על סף הכחדה. רק אל תתבלבל בינה לבין הקיווית המצויצת, שהיא רווחת בארץ". נשתדל.
בטון במקום הסבך
בחזרה לכנרת. אוהד קולט קבוצה של שחפי אגמים, ומזהה בתוכה שני שחפים שונים. "אלה צרי מקור", הוא לוחש, ואני משפשף עיניים בתדהמה: מרחוק הם נראים אותו דבר. איך הוא יודע להבדיל? "פשוט מאוד: הם דומים, אבל כל אחד נראה אחרת".
אתה יודע להבדיל מרחוק בין זכר לנקבה?
"לא תמיד. הרבה פעמים אנחנו סתם מנחשים, כי אין לנו באמת מושג. אתה רואה ממול את הלהקה של מרומיות לבנות לחי? בחורף כל הפרטים של הציפור הזאת הם בצבע אפור בהיר. לך תדע מי הוא מה".
איך מבלים העופות בכנרת את שיגרת יומם? בשני עיסוקים עיקריים: חיפוש אחר אוכל (אלא אם כן הם פעילים בחשיכה, כמו אנפת הלילה), ובטלה. הם ניזונים מכל יצור שחי במים או בסביבתם - חרקים, לטאות, סרטנים קטנים וכמובן דגים, שבראשם לבנוּנים, אמנונים, שפמנונים וסרדינים. הקורמורנים, ממש כמו יוצאי קרקוב, חובבי קרפיונים.
לעופות המים בישראל יש סיבה לדאגה: כמות מקווי המים הטבעיים הולכת ומצטמצמת, ואופי המאגרים משתנה לרעה. נדיר למצוא במחוזותינו ביצות או שלוליות שעל גדותיהן מתפרעת צמחייה, ובמקום זאת, מתרבה מספר המאגרים המלאכותיים שקרקעיתם מרופדת ביריעות פלסטיק ושוליהם נטולים כל סבך. עבור הציפורים שמקננות, שמחפשות מזון או שמבקשות להסתתר - מדובר בחדשות רעות.
ד"ר נועם לידר, מנהל אגף אקולוגיה ברשות הטבע והגנים, מסביר שמדובר במגמה עולמית, תוצר לוואי של החקלאות המתועשת. "מדובר ממש בבנייה של שכונות בטון במקום חורש טבעי ופארקים. אנחנו חונקים את אוכלוסיות הציפורים, שרואות בישראל אתר עלייה לרגל. הן מגיעות בציפייה למצוא בית חם וירוק, ובמקום זה נתקלות ביריעות שחורות. ברווז צולל ביצות קינן בעבר בארץ בכמויות, אבל היום הוא בסכנה. זאת קטסטרופה".
רשות הטבע והגנים פועלת בתיאום עם אגודות המים כדי לשנות את מבנה מאגרי המים, כך שיכילו אלמנטים ידידותיים יותר לעופות. "אנחנו מנסים להכניס למפרט הסטנדרטי צמחיית גדות, תאורה לא מרתיעה ושוליים עם אדמה ולא עם מלט. ברור לנו שיש מגבלות כספיות, אבל אנחנו מנסים לתמרן כך שגם לציפורים יהיה נוח".
ויש עוד מטרד כאוב: הציד. "זאת מכה עולמית. במלטה, למשל, עומדים ציידים עם קני הרובים כלפי מעלה, ואף ציפור לא עוברת בשלום את קו האש. ברווזים קל מאוד לצוד על הקרקע. ציידים מיומנים יכולים להשמיד להקה שלמה בתוך פחות משעה".
בישראל מתיר החוק לצוד יונים וסוגים אחדים של ברווזים נפוצים, אך אוסר ציד של מינים נדירים יותר. למשל, הצחרֹאש הלבן, שהוא ברווז בסכנת הכחדה חמורה. "רק אלפים בודדים נותרו מהמין הזה בכל העולם", מסביר לידר, "כ־900 מהם באים לישראל בחורף. אפשר למצוא אותם רק בשפלה. לכן הוצאנו איסור על ציד ברווזים כללי באזור הזה".
מה בנוגע לציד בלתי חוקי?
"זאת צרה מתמשכת שפוגעת במינים רבים בעולם החי של ישראל, כולל צבאים, חזירי בר, דורבנים וחוגלות. הבעיה כאובה, אבל היא פחות מאיימת על הברווזים או על עופות המים בכנרת, שרובם לא כשרים למאכל, ולכן ציידים לא נטפלים אליהם. הבעיה היותר אקוטית היא מאגרי הקינון".
האקדמיה נותנת שמות
השמש נתלית גבוה ברקיע, והחום כבר מתחיל להעיק. אנחנו בשיא העונה שאמורה להיות חורף. יפעת מבקשת לדומם מנוע, פן נבריח, חלילה, להקת קורמורנים שהתכנסה מולנו. הבקשה מגיעה רגע אחד מאוחר מדי: הלהקה נחרדת מהאיום הפוטנציאלי ומתנפצת בקול גדול כלפי מעלה, חבריה מתרוממים בסדר מופתי, כנף כנף, כמו גל של אוהדים ביציעי איצטדיון. השמיים מתכהים לרגע, עד שהלהקה מתרחקת לצד הנגדי ונעלמת מעל חוף צמח. היצ'קוק לא היה עושה את זה טוב יותר.
אוהד מבקש להתנצל בפני הקורמורנים. "באופן עקרוני אנחנו מקפידים לא להפריע לעופות בשטח. אם אפשר לספור אותם מרחוק, נעדיף לא להתקרב. החוק אוסר על הטרדת בעל חיים ממנוחתו או מאורח חייו. אנחנו שומרי הטבע, ואם לא נפעל בדרך הזאת - איזה מסר אנחנו מעבירים לאחרים?"
ממרחק צף בקבוק פלסטיק. קופסת שימורים חלודה תקועה בסבך הקנים. "השחפים הם אלה שסובלים מהלכלוך הכי הרבה, כי הם זוללי כל", אומר אוהד. "לבית החולים לחיות בר בספארי ברמת גן מגיעים מדי פעם שחפים שהסתבכו בחוטים, נפצעו מקרסי דיג או בלעו פקקים. לפעמים אנחנו נתקלים בברווזים שנתפסו ברשתות קרועות ונפחו את נשמתם".
כשהספירה מסתיימת, אנחנו שבים לחוף. באופן כללי נספרו יותר מ־8,000 בעלי כנף ממינים שונים. תוצאות האמת יסוכמו בשבועות הקרובים ויישלחו לניתוח מלומד, ובסיומו יוסקו מסקנות מעשיות. אוהד מסיר מעליו את המשקפת ברגשות מעורבים: "בחמש השנים האחרונות ראינו ירידה ברורה בכמות הקורמורנים הגמדיים. היום נתקלנו במספר גבוה של קורמורנים, שזה מרגיע, אבל לעומת זאת ראינו ברווזים במספרים נמוכים מאוד. מוקדם עדיין לקבוע למה זה קורה. נצטרך לעקוב בשנה הבאה ולראות אם מתפתח פה משהו. ייתכן שאלה מגמות שמקורן בארצות המוצא, והכנרת בכלל לא אשמה".
אגב, איך נקבעים השמות העבריים לעופות?
"רובם נקבעו על ידי האקדמיה ללשון עברית, בתרגום לשם הלטיני. יש שמות שמתארים אזור קינון, דוגמת ביצנית, שחיה בביצה, או חופמי, שמקנן על החוף או בגדות. אחרים מתארים מראה, למשל שקנאי, שיש לו שק מתחת למקור, או תמירון (ציפור ארוכת רגל ממשפחת הסייפנים) - שהוא אכן גבוה. יש שמות שמתארים צורת התנהגות, כמו טבלן".
מה שמוביל לשאלה מהו עוף המים הכי ישראלי? אני מדבר על אסלי, לא תייר.
"אין עוף שנולד עם כובע טמבל, אבל יש ציפורים שתראה בעיקר בישראל. הבולבול, למשל. עוף המים הכי ישראלי הוא הסיקסק. אין מקום בעולם שיש בו צפיפות של סיקסקים כמו בארץ. הסיקסק קולני מאוד, אגרסיבי. אתה יודע מה? הוא הערס המצוי של עופות המים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו