לאחר שחילץ את בתו המתבגרת והתמימה מידיהם של סוחרי נשים אלבנים ("חטופה"), השיב לעצמו את זיכרונו המחוק ("זהות לא ידועה"), נלחם בזאבים רעבים בידיו החשופות ("שטח פראי"), וחיסל את קרובי המשפחה הנקמנים של סוחרי הנשים האלבנים שהרג תוך כדי ששיחרר את בתו המתבגרת והתמימה ("חטופה 2"), גיבור הפעולה הבלתי ניתן לעצירה ליאם ניסן שב לסיבוב נוסף של דם, יזע וגבורה בלתי אמצעית ב"נון־סטופ". למרבה השמחה, בניגוד לסיבוב הקודם ("חטופה 2"), הפעם הוא נמצא בכושר שיא, ושמישהו ינסה לעצור אותו. לא, ברצינות, שמישהו ינסה. יהיה משעשע לראות כיצד ניסן מרסק למישהו הזה את העצמות וגורם לו להצטער על כך שנולד.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ב"נון־סטופ" ניסן מגלם את ביל מרקס - מרשל אווירי אלכוהוליסט ומוכה יגון שמוצא את עצמו במירוץ מלחיץ נגד השעון, לאחר שפושע מטורף המצוי על טיסתו מתחיל לשלוח לו הודעות טקסט שבהן הוא מאיים לחסל נוסע בכל עשרים דקות, אלא אם כן יועברו לחשבונו 150 מיליון דולר. כיצד יאתר גיבורנו המדוכדך והעגמומי את המטורף לפני שזה יתחיל לממש את איומיו? וכיצד יעשה זאת בלי להלחיץ את הנוסעים האחרים ולגרום להם להיכנס לפאניקה? תסמכו על ניסן שימצא את הדרך.
כפי שאפשר לצפות, "נון־סטופ" הוא סרט דבילי לחלוטין. אבל הדביליות שלו מושקעת ומבדרת, קאדר שחקני המשנה שלו - שכולל את ג'וליאן מור, את קורי סטול ("בית הקלפים"), את זוכת האוסקר לופיטה ניונגו ("12 שנים של עבדות") ועוד, מכובד ואיכותי יותר מהנדרש - ומדד הליאם־ניסניות שלו מרקיע שחקים, תרתי משמע.
הבמאי הספרדי חאומה קולט־סרה, שכבר שיתף פעולה עם ניסן ב"זהות לא ידועה", משכיל לשמור על טון רציני (אך לא רציני מדי), מתמרן את העלילה האבסורדית בתבונה ובסבלנות, ומפיק את המקסימום מהעובדה שהסרט מתרחש ברובו המוחלט בתוך גופו הצר של מטוס טרנס־אטלנטי (וכמובן, מקומו של קרב אגרופים קלסטרופובי בתא השירותים אינו נפקד). יותר מכך, משחק הניחושים הלא נגמר - שלפיו כל הדמויות חשודות עד שיוכח אחרת, וגם אחרי שהוכח אחרת הן עדיין נותרות חשודות, כי תמיד יש את הסיכוי שמה שהוכח רק היה מסך עשן שנועד לבלבל אתכם ולגרום לכם להפסיק לחשוד במי שהכי צריך לחשוד בו - בהחלט מסייע להעביר את הזמן בנעימים. למעשה, אפילו הפתרון המגה־מטופש לתעלומה, שנחשף בישורת האחרונה (ברצינות, הוא כל כך מטופש שבחיים לא תצליחו לנחש לבד), אינו מצליח לקלקל את ההנאה.
ז'אן לוק גודאר אמר פעם שכל מה שצריך כדי לעשות סרט טוב זה אישה ואקדח. "נון־סטופ" מוכיח באופן סופי שכל מה שצריך כדי לעשות מותחן פעולה טוב זה גבר ששמו ליאם ניסן ופלאפון. השילוב הנ"ל הרי עבד מצוין ב"חטופה", והסצנה שבה ניסן משוחח בסלולרי שלו עם החוטף של הבת שלו, ומגיש לו את מונולוג ה"אני אמצא אותך... ואהרוג אותך", כבר הפכה מזמן לקלאסיקה.
גם "נון־סטופ" מכיל סצנה כזאת. תוך כדי הניסיון הבהול ועתיר התפניות לגלות את זהותו של שולח הסמסים המטורף, ניסן מתחיל להבין שאותו מטורף בעצם מנסה להפליל אותו במעשה. כדי לשכנע את הממונים עליו (ואת יתר הנוסעים) שהוא נמנה עם "הטובים" ושאין לו כל קשר למזימת הסחיטה/חטיפה, בשלב קריטי של הסרט ניסן עולה על הקו מול הבוס שלו ואומר לו בקולו הנחוש, הנואש והאמיץ: "אתה לא מבין?! אני לא מנסה לחטוף את המטוס הזה - פאוזה דרמטית - אני מנסה להציל אותו!!" ואני שואל אתכם: איך אפשר לפקפק בכוונותיו של האיש המדהים והנאצל הזה? ואיך אפשר לא לרצות לחבק אותו?
"נון־סטופ" ("Non-Stop"), במאי: חאומה קולט־סרה. ארה"ב 2014 * * *
מי מפחד מ"הזאב" הרע?
חושבים שקל לעשות את מה שניסן עושה בשנים האחרונות? חושבים שכל אחד יכול פשוט לעטות את מעיל העור שלו, לשגר איומים והוראות בפלאפון ולכסח לרעים את הצורה? אז זהו, שלא. קחו את קווין קוסטנר לדוגמה.
אין ספק שהסיבה העיקרית לכך שקוסטנר הסכים לשתף פעולה עם לוק בסון (האיש שהתחיל את רנסנס האקשן של ניסן עם "חטופה"), ולהשתתף בקומדיית הפעולה "3 ימים להרוג", היא הרצון להזריק מעט חיים בקריירה המדשדשת שלו. אבל התוצאה רחוקה מלהשביע רצון או להלהיב. והאשם העיקרי בכך הוא ללא ספק קוסטנר עצמו, שפשוט מוצא את עצמו הרחק־הרחק מחוץ לאזור הנוחות שלו, ומתגלה כנחנח מוחלט. העובדה שהוא מוקף בתסריט ובדמויות כה מחופפות וסתמיות כמובן לא מסייעת לו. ובכל זאת, גיבור פעולה אמיתי אמור לדעת להתגבר על דברים שוליים שכאלה. ולקוסטנר אין שמץ של מושג מאיפה להתחיל בכלל.
קוסטנר, שמגלם סוכן CIA גוסס הנאלץ לשוב לפעילות מבצעית תמורת תרופת פלא, מניח על המסך דמות כה עייפה וכה חסרת משקל שהמאפיין הכי מעניין שלה הוא הצעיף הלא אופנתי שהיא משום מה מתעקשת לכרוך ברישול סביב צווארה. לאחר סצנת פתיחה מבטיחה, שבמהלכה קוסטנר מחסל כתריסר טרוריסטים בינלאומיים מסוכנים תוך כדי שהוא מאחל לבת שלו יום הולדת שמח בטלפון, גיבורנו למד שהוא עומד למות מסרטן מוחי. באופן טבעי, כל מה שמעניין אותו לעשות לאחר שהוא מקבל את הבשורה המרה הוא לבלות את חודשי חייו האחרונים בחברת אשתו (קוני נילסן) ובתו (היילי סטיינפלד), שאותן זנח בפאריס לפני שנים לטובת קריירה כמחסל מקצועי.
אבל אז מגיחה לפתע בלונדינית סקסית שנראית כאילו נלקחה מסרט אחר, ומעניין בהרבה (ארוסתו של ג'וני דפ, אמבר הרד), ומציעה לו את תרופת הפלא המדוברת. הטוויסט? אם הוא רוצה את התרופה, עליו להסכים ל"עוד מבצע אחד אחרון".
מכאן מתחיל משחק לא משעשע בכלל, שבמהלכו קוסטנר הפתטי מתנדנד כמו שיכור לא חינני בין חובותיו כאב ("בואי, סוויטי, אנסה לחפות על כל השנים שבהן נעדרתי מהבית באמצעות הסצנה המסורתית שבה אני מלמד אותך לרכוב על אופניים"), לבין חובותיו כרוצח ממשלתי שנמצא במרדף אחר טיפוסים צבעוניים וקטלניים שעונים לשמות גנריים דוגמת "הלבקן", "רואה החשבון" ו"הזאב". כלומר, רגע אחד הוא מענה איזה בריון כדי שזה יגלה לו איפה נמצא "הזאב", ורגע לאחר מכן הוא כבר מבקש מאותו בריון כמה עצות בענייני אבהות. כמו שנאמר, גיחי גיחי.
לזכותו של קוסטנר ייאמר שבסון, שחתום על התסריט המשעמם, באמת לא השקיע יותר מדי הפעם. והשילוב הלא נוח בין אלימות סדיסטית להומור זול וסר טעם יותר ממזכיר את "המשפחה", הנפל הקודם שיצא תחת ידיו של הבמאי־מפיק הצרפתי. ובכל זאת, קוסטנר נראה כאן אבוד לגמרי. כאילו הוא תר אחר איזה ענף להיאחז בו, בטרם ייסחף לאוקיינוס ויטבע. אם תוסיפו למחזה הלא נעים הזה את עבודת הבימוי האנונימית לחלוטין של מק ג'י (שהידרדר די מהר מפרויקטים מרובי תקציב כמו "שליחות קטלנית 4" לקומדיות פעולה נחותות שכאלה), כבר תקבלו סלט אקשן דל, מבולבל ומביך שנכשל בכל פרמטר.
מה שמצער בכל הסיפור הזה הוא שקוסטנר כבר פנה בעבר לצד האפל בניסיון להרחיב את הרפרטואר ולהמציא את עצמו מחדש. ב"עולם מושלם", של קלינט איסטווד, למשל, הוא סיפק את אחת מהופעותיו הטובות ביותר כרוצח נמלט. וגם בקומדיה השחורה "מיסטר ברוקס", שבה גילם רוצח שכיר שמקבל הוראות מחבר דמיוני (שגולם בידי וויליאם הרט), אפשר לומר שהצטיין מעל ומעבר למצופה. במילים אחרות, דווקא יש לקוסטנר פוטנציאל להיות מכונת הרג מיומנת, ובידיים הנכונות סביר להניח שהיה אפשר לעשות עם הפוטנציאל הזה משהו מעניין ו/או מהנה. אבל לבסון ולמק ג'י אין את הידיים הנכונות. לראיה, ב"3 ימים להרוג" אפילו לצעיף של קוסטנר יש יותר נוכחות ממנו.
"3 ימים להרוג" ("3 Days to Kill"), במאי: מק ג'י. ארה"ב/צרפת 2014 * *
yishai.kiczales@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו