שני מטעני צד התפוצצו בדרכו של בנימין נתניהו לבית הלבן. הראשון הופעל על ידי ברק אובאמה, שבראיונו עם ג'פרי גולדברג איים לא לגונן על ישראל בהיקלעה לבדידות בינלאומית; והאחר היה בפרסום שהגיע מירושלים, שלפיו עלו בשנה שעברה התחלות הבנייה בהתנחלויות בכ־120 אחוזים. תמוה שהכל הופתעו. הן מבחירתו של אובאמה לתת פומבי לדעותיו זמן כה קצר לפני השיחה בארבע עיניים והן מחוסר זהירותה של הממשלה, אשר במקום להקפיד על בנייה תחת בקרה עצמית איפשרה להרחיבה במימדים של גידול מוגזם.
ייתכן כי בהגיע אבו מאזן לוושינגטון בימים הקרובים יקדמו אובאמה בראיון דומה. אך נכון שאל אתמול דן מרידור מדוע העולם מאשים את נתניהו ולא את אבו מאזן? וחיים רמון חזר אמש באוזני דוד ויצטום בערוץ 1 על ההבל כאילו לא נחוצה הכרה פלשתינית בישראל כבמדינה יהודית; כאילו אין זו ההצהרה ששמה קץ ל"זכות השיבה" ולתביעות מישראל.
כל התבוננות מאוזנת מלמדת כי אבו מאזן הוא סרבן שלום. הן כלפי אהוד ברק, הן כלפי אהוד אולמרט, ואפילו זהבה גלאון שנסעה אתמול לרמאללה שמעה מפיו כי שוב הוא תובע לשחרר טרוריסטים מעבר למכסה שנקבעה, ולא שאלה אותו מה שמתבקש: למה? רק שאם ברור כי אבו מאזן אינו רוצה בשלום של שתי מדינות לשני עמים אין ביטחון שנתניהו מעוניין בו. למנהיגי העולם, על פי מסורתם ההיסטורית ולנוכח יחסי הכוחות בשטח, נוח יותר לבוא בתביעות אל מי שמייצג את היהודים.
הבעיה שהישראלים תורמים לביקורת על מהלכיהם. הרי כל אדם מבין שאין אפשרות להגיע עתה להסכם קבע. אין מי שמבין זאת טוב מהמוח הפורה של השמאל ד"ר יוסי ביילין, שקרא אתמול (ב"ישראל היום") לחתור להסדר ביניים. לפיכך לא מובן מדוע הימין בקואליציה אינו מעניק לנתניהו חופש פעולה לגלות יתר נדיבות מילולית ומעשית ותכסיסית וטקטית כדי להכריע גם בסיבוב הנוכחי לטובת ישראל - כבימי ברק ואולמרט - את ההתמודדות בשאלה "מי אשם".
ממה החשש? שמא אבו מאזן יתרצה ויעשה שלום המבוסס על שתי מדינות לשני עמים? (הלוואי) זה לצערי פחד שווא. רק שהימין שולח את נתניהו למערכה כמעט אבודה בדעת הקהל מפני שאין למנהיגיו ולרבניו ולעסקניו העידון והתחכום והריכוך והעורמה הנחוצים לחשוף את האמת על היריב - אותן תכונות שיש להנהגה הפלשתינית המעניקה חבל ארוך לאבו מאזן.
בנסיבות שנוצרו נקלעת ישראל לבידוד בינלאומי מדאיג. אבל נתניהו יכול להגיע לכלל הבנה עם אובאמה, שחזק או חלש הוא נשיא המעצמה הידידותית שידעה ישראל מעודה, והיא תישאר רבת כוח גם בתום תקופת כהונתו. בבחירה בין נפתלי בנט לבין ברק אובאמה יעשה נתניהו שירות טוב לישראל אם יקדים את שיתוף הפעולה עם הנשיא האמריקני להידברות עם שר הכלכלה. גם הוא יודע זאת.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!