חשק לתבוע: "השכן בקיסריה קיים מסיבות מין מרעישות"

החלום על "וילה בקיסריה", משאלת הלב הישראלית האולטימטיבית, נפרט לאחרונה לפרטים קטנים והרבה פחות נוצצים באולמה של שופטת בית משפט השלום בחדרה קרן אניספלד, שהכריעה בסכסוך שכנים בין שני בעלי בתים ביישוב.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

את ההצצה הזאת למתרחש מאחורי החומות של הבתים ביישוב השקט סיפקה תביעה שהגיש בעל וילה ביישוב נגד שכנו. התובע טען, בין השאר, כי הנתבע השכיר את ביתו לפעילות שכללה קיום יחסי מין בבריכה לאור היום, ל"מסיבות אורגיות, משתים והתהוללויות לפרקי זמן קצרים", כפי שטען בתצהיר אשר הגיש לבית המשפט.בעקבות כך הוא ביקש לקבל צו מניעה, שיאסור על שכנו לבית הדו־משפחתי להשכיר את ביתו בשכירות קיצרת מועד למטרות חופש ונופש ולכל מטרה שאינה למגורים. 

מהראיות בתיק עלה כי הנתבע השכיר את ביתו על בסיס יומי, שנע בין 1,000 ל־3,000 שקלים, וכי האירועים התרחשו ברובם במהלך עונת הקיץ, בחודשים מאי עד ספטמבר. לפי ממצאי השופטת, התקיימו לכל הפחות תשעה אירועים, "שחלקם חרגו מאירועי השכרה סולידיים למשפחות ולא הוגבלו למטרת נופש משפחתי".

נוסף על צו המניעה ביקש התובע באמצעות פרקליטו, עו"ד נתן חג'ג', פיצוי בסך 50 אלף שקלים בגין טרדה ועוגמת נפש שהיו מנת חלקו בשל השימוש שעשה הנתבע בביתו לתכלית עסקית.

התוצאה הסופית של פסק הדין היתה קבלת התביעה בחלקה: השופטת הוציאה מתחת ידה צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבע להשכיר את ביתו למטרות שאינן מגורים, לרבות חופשה ונופש. עם זאת, נדחתה במלואה תביעתו הכספית של התובע. דופי מיוחד מצאה השופטת בטענות התובע על אודות אורגיות, משתים והוללות בבית הנתבע, "שלא הוכחו כלל ועיקר ושהיתה גלומה בהן פגיעה מיותרת בנתבע ובבני משפחתו", קבעה השופטת.

כמו כן, התובע טען לנזק נפשי שנגרם לו בשל מטרדי הרעש בביתו של הנתבע. "התנהלות זו של הנתבע גרמה לכך שמצבי הנפשי התערער, הפכתי להיות אדם עצבני, איני מצליח לישון בלילות ואני מתקשה להתרכז בעבודתי". עוד טען כי בגלל מה שעולל לו שכנו, הוא היה על סף התמוטטות עצבים. השופטת אימצה את טענתו של פרקליטו של הנתבע, עו"ד רם יוגב, כי הנזק לא הוכח כלל ועיקר. "התובע לא הציג חוות דעת רפואית לביסוס טענתו. עדותו לפניי הרחיקה עוד יותר את נזקו הנטען", קבעה השופטת.

השקט מובטח בחוזה

המשפט חשף גם טפח מהמציאות המשפטית הייחודית הקיימת בקיסריה ומעגנת בחוזה את אופיו של היישוב, שכן הצו הקבוע שהוציאה השופטת נשען על החוזה שחתם עם החברה לפיתוח קיסריה. על פי החוזה, שכל תושבי היישוב נדרשים לחתום עליו, הם מתחייבים "לשמר את צביונו המיוחד של היישוב כמקום פרטי, שקט ואיכותי". השופטת קבעה כי הנתבע, שחתם על חוזה כזה, מושתק מלטעון שהוא אינו כפוף לו. 

עם זאת, השופטת הדגישה כי לא כל אחד ואחד מתושבי קיסריה יכול להגיש תביעה נגד כל תושב אחר ביישוב בגין הפרת החוזה עם החברה לפיתוח קיסריה. לדבריה, "על מנת שתקום תביעה כזו נדרשת 'זיקת קירבה' בין התובע לנתבע". במילים אחרות, אמרה השופטת, עילה לתביעה כזו מתקיימת כאשר מדובר בשכנים המתגוררים זה בצמוד לזה. השופטת הבהירה כי הצו אינו מונע מהנתבע להשתמש בבית, הוא עצמו, למטרת משרד או מקום עיסוק של בעל מקצוע חופשי.

 מפסק הדין היה אפשר להבין כי טענותיו החמורות של התובע "על אודות אורגיות, משתים והוללות", שכאמור לא הוכחו כלל, החריפו את ביקורתה של השופטת עליו. השופטת ציינה כי היה נדמה שהתובע מנסה לנצל את העובדה שמדובר בהליך משפטי, שבו הוא פטור מאחריות בגין פרסום לשון הרע. היא הדגישה כי "יש חובה להיזהר ולדקדק בדברים". הביקורת של השופטת על התובע התבטאה גם בהוצאות צנועות שפסקה לטובתו: 6,000 שקלים בלבד.

*   *   *

בית הדין לעבודה מתח ביקורת קשה על הביטוח הלאומי

שילם עבור אמו שכר דירה - וקיצבת השלמת ההכנסה נשללה

למוסד לביטוח לאומי יש סיבה טובה לערוך חשבון נפש, לנוכח פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב שניתן לא מכבר בעניינה של אישה שקרסה כלכלית. הביטוח הלאומי הרחיק לכת ודחה את בקשתה לקבל גימלת השלמת הכנסה - רק מפני שבנה שילם עבורה את דמי השכירות.

התובעת, נ"מ, בת 59, היא גרושה ואם לארבעה, הסובלת ממחלות שונות ועובדת כמטפלת בקשישים. שכרה הנמוך זיכה אותה בגימלת השלמת הכנסה: תחילה שולמו לה מהביטוח הלאומי 1,561 שקלים, וכעבור זמן עלתה הגימלה לסכום של 2,787 שקלים - לאחר שבן זוגה לשעבר, אסיר משוחרר, החל להתגורר עימה בדירה לצורכי השגחה.

הביטוח הלאומי נימק את שלילת הקיצבה בכך שב"הכנסותיה" נכלל שכר הדירה בסך 4,300 שקלים, ששילם בנה לבעלי הדירה. בעקבות כך הגישה האישה תביעה, באמצעות הלשכה לסיוע משפטי במשרד המשפטים, לבית הדין לענייני עבודה בת"א. 

עורכות הדין שרון אשל אילון ורונית זמר כהן מטעם הלשכה טענו כי שלילת הגימלה עמדה בניגוד לתכלית החוק להבטחת הכנסה. בית הדין, בראשות השופטת עידית איצקוביץ, קיבל טענות אלו וקבע כי "תשלום דמי השכירות על ידי הבן אינו מיטיב את רמת מחייתה של התובעת כהוא זה, אלא בא להבטיח זכות בסיסית למגורים". 

בפסק הדין נקבע כי אין לראות את דמי השכירות ששילם הבן כ"הכנסה" לצורך חישוב הגימלה, ועניינה של האישה הוחזר למוסד לביטוח לאומי לבדיקה מחודשת.

*   *   *

עובדת זרה נישאה לישראלי - ותקבל פיצויי פיטורים

מהו הדין שחל מבחינת יחסי עובד־מעביד על מטפלת סיעודית שהחלה את עבודתה כאזרחית זרה, ובמרוצת השנים התחתנה עם ישראלי וקיבלה אזרחות מקומית? התקנות היבשות לא סיפקו תשובה הוגנת לכך, וכעת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מצא את הפתרון. 

מדובר בפסק דין שניתן בעניינה של נעמי אנג'לה זאיקה, ילידת רומניה אשר עבדה במשך כעשר שנים כמטפלת סיעודית של סקס הינלקה, שהלכה לעולמה בקיץ 2012. זאיקה הועסקה באמצעות חברת א.ש. סיעוד ורווחה, העוסקת במתן שירותי סיעודי, ונחשבה תחילה לעובדת זרה. אלא שלפני כשש שנים היא נישאה לישראלי וקיבלה אזרחות מקומית. לאחר פטירתה של המטופלת הודיעה זאיקה כי היא מבקשת בהקדם לקבל פיצויי פיטורים, אך נענתה בשלילה. בעקבות כך היא תבעה את החברה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, באמצעות עו"ד מרים בקשט. 

חברת א.ש. סיעוד ורווחה התנגדה בטענה כי זאיקה לא זכאית לפיצויי פיטורים מפני שהתקנות קובעות כי בנסיבות אלה רק עובד זר זכאי לכך. ביחס לעובד בעל אזרחות ישראלית, טענה החברה כי פטירת המטופל אינה בבחינת סיום יחסי עובד מעביד וכי המטפל מועבר במצב זה למטופל אחר. 

השופט תומר סילורה     צילום: אתר בתי המשפט

השופט תומר סילורה יצא חוצץ נגד הנוהל המפלה בין עובדים זרים לישראלים. השופט קבע כי בפן המהותי המעבידה בפועל של זאיקה היתה המנוחה, והחברה היתה רק צינור להעברת הכספים. עוד קבע השופט כי במצב דברים זה המטפל הישראלי לעולם לא יקבל פיצויי פיטורים, כי תמיד החברה המעסיקה תעביר אותו למטופל אחר. בתוצאה הסופית נקבע כי זאיקה תקבל סכום כולל של 44,585 שקלים, 32,462 מתוכם הם פיצויי פיטורים.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו