בין בית ילדותו של עופר אלון ברמלה לבין קולנוע פאר, שהיה בבעלות משפחתו, הפריד קיר אחד.
"בגיל 4, כשחזרתי מהגן והתחשק לי לראות סרט, הייתי צריך רק לקפוץ מעל החומה של הבית - וישר הייתי בתוך הקולנוע. ככה יצא לי לראות הרבה מאוד סרטים, ודרכם ניסיתי להבין את העולם שבחוץ. זה היה עבורי חלון למציאות אחרת.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"כשראיתי מערבונים והקאובוי היה הורג מישהו, אז באמת האמנתי שהשחקן הזה מת. הייתי צעיר מכדי להבין שזה לא אמיתי, ולא ראיתי את הסרטים עם הורה או עם מישהו מבוגר כדי לשאול אותו שאלות. כשראיתי שוב את הסרט, והשחקן שוב היה מת, לא הצלחתי להבין איך זה הגיוני. חבל שאני לא יכול עוד לשחזר את התמימות ההיא".
בשום שלב בחייו לא חשב אלון שיגיע היום והוא יזכה באוסקר. אבל מתברר שהחיים יכולים להיות סרט לא רע בכלל. אמנם, זה לא האוסקר בטקס שאתם מכירים, אלא יותר "האוסקר של החנונים" - פרס לעכברי המעבדה ולטכנאי המחשבים, שבזכותם הקולנוע לא היה נראה כמו שהוא נראה היום. בתוכנת המחשב שהמציא אלון משתמשים כיום כמעט בכל סרט קולנוע: "הארי פוטר", "ההוביט", "מסע בין כוכבים", "איירון מן", "כוח משיכה", "אליס בארץ הפלאות", "ספיידרמן המופלא", "אקס־מן", "סופרמן" והרשימה עוד ארוכה.
כשנציגי האקדמיה האמריקנית לקולנוע דיברו איתו, אחרי שהוחלט על הזכייה בפרס, הם ביקשו ממנו לנקוב בשמם של כל האנשים שפיתחו את תוכנת ZBrush, המאפשרת עיצוב ופיסול של דמויות דיגיטליות בתלת־מימד. "הסבירו שזאת תהיה שיחה של שעה כי צריך לעבור על כל השמות, לעשות תחקיר על כל אחד מהם ולבחון בדיוק מה היתה ההשפעה והמעורבות שלהם בפיתוח התוכנה. זה נגמר לכמה דקות, כי עניתי להם שעשיתי הכל לבדי".
בסוף השבוע האחרון נסע אלון (52) מביתו שבסן פרנסיסקו ללוס אנג'לס, לבש טוקסידו והגיע נרגש למלון בוורלי הילס, כדי להיות הישראלי הראשון שזוכה במגן האקדמיה ("Plaque") על הישגים מיוחדים ותרומתו לעולם הסרטים. טקס פרסי המדע והטכנולוגיה של האקדמיה, המתקיים שבועיים לפני הטקס הגדול, הונחה השנה על ידי קריסטן בל ("ורוניקה מארס") ומייקל בי. ג'ורדן ("הסמויה"), וחולקו בו 19 פרסים לאנשים שהשפיעו על ההתפתחות הטכנולוגית של הקולנוע.
כשאלון עלה לבמה לקבל את הפרס, הוא מייד הוציא סמארטפון וצילם סלפי על הפודיום. אחר כך סיפר לנוכחים באולם על ילדותו ליד קולנוע פאר, והוסיף שאולי זה מה שיצר אצלו את המחשבה ש"סרטים הם כל כך חשובים, ששווה אפילו למות למענם".
מאווטאר ועד ניתוח אף
את הרעיון לתוכנה המהפכנית הגה אלון ב־1997, אחרי שנפגש עם איש העסקים הישראלי ז'ק רימוק. שעתיים של פגישה הספיקו להם כדי לסכם על שותפות והקמת "PIXOLOGIC" – רימוק לקח את הצד הפיננסי והעסקי של החברה, אלון סיפק את יכולות הפיתוח והחזון.
"מאז ילדותי תמיד התחברתי למתמטיקה ולקריאטיביות, וחיפשתי דרך להשתמש בשני חלקי המוח שלי בצורה שווה. כשאני כותב תוכנת מחשב, זה מאפשר לי להשתמש ביכולות המתמטיות והלוגיות שלי כדי ליצור את הקוד, וביכולותיי כאמן - ליצירת החזון.
"רציתי ליצור אמנות, ובתור אמן חשתי שהכלים שעמדו לרשותי לא מתאימים לי. היו אז פוטושופ ועוד כמה תוכנות תלת־מימד, אבל הן היו יותר מדי מתמטיות ומורכבות, מה שהוציא מתהליך העבודה את כל ההנאה והיצירתיות.
"למשל, כשהשתמשתי בפוטושופ והיה לי רעיון לאיזו יצירה אמנותית, נזקקתי לשבועיים כדי להשלים אותה. מדי יום עלה לי רעיון חדש, כך שבשורה התחתונה, מתוך 14 רעיונות, הצלחתי להשלים רק אחד - וה־13 האחרים נעלמו לפני שהספקתי לפתח אותם. היה ברור לי שיש המוני אמנים שסובלים מאותה בעיה.
"ZBrush נועדה לקצר את התהליך בין מה שאתה רואה בדמיון למה שאתה רואה על מסך המחשב. לקחנו את הרעיון של פוטושופ, שעובד על שני ממדים, וחיברנו אליו את היכולות של תוכנות תלת־מימד. קיבלנו מעין תוכנה של שני ממדים וחצי - לא לגמרי D2 וגם לא לגמרי D3. זו היתה החלטה מאוד מחושבת, כי לא רציתי להתחרות מול התוכנות המובילות, וחשבתי שזאת הדרך הכי טובה לגדול ולהתפתח בלי לאיים על שום תוכנה בשוק".
כדי לנסות להסביר את יכולות התוכנה, נסו לדמיין פיסול בפלסטלינה. באמצעות ZBrush אפשר להתחיל לעוות את הפלסטלינה לצורות שונות, להוסיף אינספור פרטים קטנים ומורכבים, לשחק עם הגודל ולהעניק לה את המראה הרצוי - החל מחפצי עץ או מתכת, ועד יצורים שנראים אנושיים לגמרי.
"ההתעסקות הטכנית מצטמצמת למינימום, מה שמאפשר לאמנים ליצור בהנאה. התוכנה מהירה ואינטואיטיבית, ומאפשרת להגיע לרזולוציות שאי אפשר להשיג בתוכנות אחרות".
אחרי ששלטה בצורה מוחלטת בשוק ה־2.5D, התפנתה ZBrush לכבוש את עולם התלת־מימד. בשנת 2004 נוספו לה פיצ'רים שהפכו אותה פופולרית במיוחד בשוק פיתוח משחקי המחשב ובאולפני הסרטים.
"בעבר לבמאי היה חזון כלשהו בראש איך הדמות שלו אמורה להיראות. הוא היה מתאר את זה למעצב האמנותי הראשי, וזה היה משרטט לו על נייר את הדמות מכל הזוויות, ובכמה גרסאות. הבמאי היה נותן הערות, המעצב היה משרטט מחדש, ואחרי שהגיעו להסכמה, השרטוטים היו עוברים למחלקת הפיסול, שם היו יוצרים אותה בחימר במשך שבועיים. רק אז הבמאי בעצם היה רואה את הדמות שלו בתלת־מימד. על סמך זה הוא היה משנה ונותן הערות, ואז היו צריכים לפסל גירסה חדשה. זה לקח יותר מדי זמן ועלה הרבה כסף.
"ZBrush ביטלה לחלוטין את הצורך בשרטוטים ובפיסול. כל העבודה מתבצעת על המחשב, ואם הבמאי מעוניין, למשל, להגדיל את הראש של היצור, הוא לא צריך לחכות שבועיים כדי שיפסלו אותו מחדש, אלא עושה את זה בחצי דקה, על הלפטופ".
את הפריצה שלה עשתה התוכנה בסרט "שר הטבעות", שם נעזרו בה לברוא חוויית תלת־מימד שלא נראתה עד אז על המסך הגדול. שאר האולפנים אימצו אותה מייד כדי לא לפגר מאחור, וכיום היא נמצאת בכל סטודיו ברחבי העולם ככלי עבודה סטנדרטי.
כמעט בכל סרט יש שימוש כלשהו ב־ZBrush - כדי לבנות יצורים מוזרים ומעוותים בסרטי מדע בדיוני וגם כדי לצייר רקע טבעי מושלם בדרמות רומנטיות או בסרטי אקשן. ב"אווטאר" עשו בה שימוש לבניית האווטארים הכחולים והמפלצות; ב"127 שעות", המספר על מטפס הרים שנלכד תחת סלע במשך חמישה ימים - שימשה התוכנה כדי להוסיף סלעים על הצילום המקורי.
בד בבד, פרצה התוכנה גם מחוץ לשוק הסרטים והמשחקים. משתמשים בה בפרסומות לטלוויזיה, בשלטי חוצות ובתמונות מגזין; יצרני צעצועים, חברות רכב וחברות תכשיטים מעצבות בעזרתה מוצרים חדשים; ואפילו רופאי שיניים ומנתחים פלסטיים מדגימים באמצעותה לפציינטים את התהליך והתוצאה העתידית.
"כשהמצאתי את ZBrush לא חשבתי על כל השימושים האלה", אומר אלון. "רציתי רק ליצור משהו שיקצר את תהליך היצירה. למזלי, אמנים מוכשרים לקחו את התוכנה ויצרו בעזרתה דברים משמעותיים".
לשבת בבית, לדמיין ולהמציא
הוא גדל ברמלה, ליד שדה התעופה. משפחתו שלטה בעסקים רבים - אולם דיסקוטק, אולם חתונות, שירותי קייטרינג, וכמובן, הקולנוע השכונתי. "הייתי בן הזקונים, עם חמישה אחים ואחות אחת. הם היו בוגרים ממני משמעותית, ולכן לא היו לנו תחומי עניין משותפים, ולמעשה התבגרתי לבדי. היה לי הרבה זמן חופשי לשבת בבית ולדמיין, לחשוב על רעיונות ועל סרטים. זה איפשר למוח שלי להתעופף לעולמות אחרים. רציתי להיות ממציא".
במלחמת יום כיפור איבד את אחיו דניאל, ששירת בצנחנים. "הוא כבר שוחרר הביתה והיה בדרך חזרה מהחזית, וכשחצה צומת פגעה בו משאית שעברה באור אדום. הייתי עוד צעיר, לא לגמרי הבנתי את המשמעות ההרסנית של זה, אבל ראיתי כמה קשה זה השפיע, במיוחד על אמי".
בתיכון למד בבית הספר הטכנולוגי עמל. "שם של בית ספר הוא לא אינדיקציה איך תצא ואיך תחונך, מה שצריך זה בסך הכל שניים־שלושה מורים טובים שייתנו לך השראה וישפיעו עליך. אצלי אלה היו המורים למתמטיקה ולמחשבים. ראיתי בהם מודל לחיקוי, קינאתי ביכולות שלהם.
"עד היום אני חושב כך. הסברתי לבנות שלי שאין לי שום בעיה לשלוח אותן לבית הספר הכי גרוע שיש, כל עוד אני יודע שהן ימצאו שם את המורים הנכונים בתחומי העניין שלהן".
הוא השלים 13 שנות לימוד, סיים את התיכון עם דיפלומה של טכנאי אלקטרוניקה, והמשיך לארבע שנות קבע בצבא. ב־1985 השתחרר והחליט לוותר על לימודים אקדמיים. הוא הצטרף לחברת "עידן מחשבים" ופיתח עבורם תוכנת מחשב שאיפשרה למורים ליצור שיעורים בצורה גרפית.
"יום אחד קיבלתי טלפון מבחור שעבד עם חברה אמריקנית ששמה 'באדי לוג', שסיפר שהם מעוניינים להטיס אותי לניו יורק כדי לעשות עבורם פרויקט. ארזתי מזוודות ונסעתי. ידעתי שאני טס לחודשיים, שזה כמו לנסוע לחופשה. לא עברו לי בראש המחשבות של מה יקרה באמריקה ואיך אסתדר, ועד כמה אתגעגע למשפחה".
כעבור שבועיים התבקש להאריך את השהות שלו לחצי שנה, ובסופו של דבר, מצא את עצמו עובד בחברה חמש שנים. התנאי היחיד שאלון העמיד בפני החברה היה הטסתה של אשתו הטרייה - שפגש בזמן שירותו הצבאי בחיל הקשר של המודיעין, והתחתן איתה שנה לפני שעזב את ישראל.
"אשתי מיכל (מיקי, עבור האמריקנים שמתקשים בהגיית השם העברי) הצטרפה אלי כעבור חודשיים, כשכבר היה ברור שאנחנו הולכים להשתקע בארה"ב, ולכן העזיבה שלה את הארץ היתה קשה בהרבה.
"בהתחלה היא מאוד התגעגעה לישראל ולמשפחה, אבל עם הזמן למדה להעריך את כל הדברים שיש לניו יורק להציע. היא החלה לעבוד כמורה לעברית. כאן נולדו הילדות שלנו, קרן (27) ודניאל (23), שנקראה על שם אחי. גרנו בפרברים, אזור נהדר לגדל בו משפחה. האדיבות של האנשים שאתה פוגש ברחוב, החיוכים בחנויות - זה נתן תחושה נפלאה".
כישורים, תשוקה ותאגידים
בהמשך עבר אלון לתחום המשחקים, ופיתח למקינטוש את המשחק "Astro Chase 3D". ב־1995 קיבל טלפון מחברת SEGA, המתחרה של נינטנדו. "סגה בדיוק עמדה להשיק קונסולת משחק חדשה, "Sega Saturn", שהחליפה את המערכת הישנה, וכשיוצאים עם מערכת חדשה צריך לשחרר מוצר שיפעל באמצעותה וידחף את המכירות.
"סגה ניסתה לפתח משחק במשך שנה וחצי, אבל לא היה להם כלום, והם יצרו איתי קשר כדי שאעזור להם. עבורי, כמובן, להיכנס לזה היה סוג של הגשמת חלום. באתי לראיון עבודה ליד סן פרנסיסקו, וכעבור שלוש שעות הם כבר החתימו אותי על חוזה והתחלתי לעבוד. שוב כל הנטל של המעבר נפל על אשתי, שהיתה צריכה להעביר את הבית מניו יורק לקליפורניה.
"המטרה שלי היתה לעצב ולתכנת מחדש את 'Sonic X-treme', שיועד להיות מותג הדגל של סגה. למרות שהגעתי על תקן עוזר, בתוך שבועיים קודמתי לראש הפרויקט. הם העניקו לי את השליטה המלאה על מה צריך לעשות, ואיך המשחק ייראה. אבל בגלל חיכוכים בין סגה אמריקה לסגה יפן, הפרויקט שעבדנו עליו שנתיים וחצי נגנז.
"הייתי כל כך מרוכז בעבודה שלי, שבכלל לא הייתי מודע לכל המאבקים והפוליטיקות הפנימיות האלה. כשהוחלט לעצור את הפרויקט הייתי מאוד מאוכזב. אמרתי לעצמי, יש לי את הכישורים ואת התשוקה, אז עדיף שלא אכנס שוב לתאגיד גדול, כי אני מעדיף להיכשל או להצליח על סמך היכולות שלי, ולא על סמך פוליטיקה משרדית.
"זה מה שהוביל אותי להמציא את ZBrush. כדי להתחיל להפיץ את התוכנה הייתי צריך להציג תוצאה סופית. התחלתי להעלות לפורום באינטרנט כל מיני יצירות שעשיתי, תמונות ושרטוטים, שחשבתי שיוכלו להשפיע על אמנים להשתמש בתוכנה. למזלי, אמנים אמיתיים ומאוד יצירתיים החלו להתעניין, הם יצרו אימג'ס משלהם שהיו הרבה יותר מוצלחים משלי, ומשם זה התחיל להתגלגל לממדים עצומים. עד היום הפורום של התוכנה שוקק, וכל מי שיוצר משהו בתוכנה מייד מעלה את היצירה שלו לרשת, כדי לשמר אותה ולהראות לאחרים".
עד 2009 תיפקד כמפתח היחיד, אבל כיום הוא מעסיק עשרים עובדים. לדבריו, החברה רווחית מאז 2004.
המשפחה מתגוררת בעיירה הציורית טיבורון, מצפון לסן פרנסיסקו. "99 אחוזים מהעבודה אני עושה מהבית, כי כל מה שאני צריך זה את המחשב ואת המוח. הבנות שלי התרגלו כבר לפני שנים שאני ליד המחשב כשהן מתעוררות בבוקר וכשהן הולכות לישון וכשהן הולכות לסרט וכשהן חוזרות הביתה. בשלב מסוים הן הגיעו להחלטה שהן לא רוצות להתעסק בשום דבר שקשור למחשבים, כנראה בגללי, ובחרו ללכת דווקא לכיוון של קריירה שבה יש אינטראקציה עם אנשים - קרן בדיוק סיימה לימודי פסיכולוגיה בניו יורק ואילו דניאל נמצאת כרגע בתאילנד ומלמדת אנגלית בהתנדבות.
"הגעתי למצב שיש לי עובדים שמתעסקים בכל מה שקשור ל־ZBrush, כך שסוף סוף יש לי קצת זמן חופשי ליהנות מהחיים, ולא לעבוד בכל יום. אני יושב כאן בבית המדהים, מסתכל מהחלון ורואה נוף מטורף של מים כחולים ואת סן פרנסיסקו ממול. אני עדיין מקווה שאיפשהו בתוכי עוד נשאר לי רעיון גדול ומוצלח, ואולי אני אגלה אותו עכשיו, כשיש לי קצת זמן פנוי".
nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו