בקרוב מאוד אתם עומדים לקבל מנה גדושה של השחקנית יעל שרוני. תחילה, שרוני חוזרת לתיאטרון עם ההצגה "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה", על פי ספרו של מארק האדון, מאת סיימון סטיבנס, שתעלה בבימויו של גלעד קמחי בתיאטרון בית ליסין ב־17 בחודש. קצת לאחר מכן תקבלו אותה שוב על המסך בתור לילך המסרסת, בעונה הרביעית של אחת הקומדיות המצליחות ביותר שהיו כאן, "רמזור" (קשת), הפעם כגרושתו של איצקו, עם משמורת משותפת וחרדות חדשות.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"זו עונה נורא מצחיקה", אומרת שרוני, שכרגע סיימה חזרה מוצלחת של "המקרה המוזר" רגע לפני שהם עוברים לבמה הגדולה.
אחרי שלוש עונות לילך כבר הפכה להיות חלק ממך?
"מבחינתי היא דווקא נורא התרחקה ממני (צוחקת). אדיר (מילר, יוצר הסדרה, מ"כ) צריך להזכיר לי בתחילת כל עונה, כי אני מתרככת עם הזמן והאימהות - ואז בצילומים הוא אומר לי 'מה קורה? איפה לילך?' את יודעת, לילך היא די בלתי אפשרית ואני מנסה מאוד לא להיות כזאת".
הטייפקאסט הזה של לילך מגביל באודישנים לדברים אחרים?
"לאו דווקא. למשל פה בתיאטרון התפקיד של האמא ממש לא כזה, וגם התפקיד של יפעת ב'סרוגים' היה שונה. לילך היא מאוד חד־מימדית, אני כן מקבלת זימונים לתפקידים של נשים חזקות, עם כוח, אבל אלו תפקידים עם יותר מימדים".
לתיאטרון חוזרת שרוני (38) לאחר יותר משנתיים (שיחקה באנסמבל הרצליה ב"המסיבה של אביגיל"), כשלצידה על הבמה משחקים נדב נייטס, יורם טולדנו, דני גבע, ליאת גורן, טל דנינו, אביבה נגוסה, ליז רביאן, נועה בירון ודרור טפליצקי.
ההצגה "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" מגוללת את סיפורו של כריסטופר, נער מיוחד שגר עם אביו. מותו הפתאומי של הכלב של שכנתו מניע את כריסטופר לפתוח בחקירה סבוכה, ולראשונה בחייו הוא עוזב את הבית ונפגש פנים אל פנים עם העולם הגדול, בהרפתקה שתשנה את עולמו. המחזה המעובד (תרגום לעברית: דניאל אפרת) מוצג בהצלחה רבה בלונדון, וזכה בשבעה פרסי אוליביה, כולל פרס המחזה הטוב ביותר ב־2013.
"אני משחקת את ג'ודי, אמא של כריסטופר, ילד עם תסמונת אספרגר", מספרת שרוני, "זו אמא שלא הצליחה להתמודד למרות שרצתה מאוד, ובסוף קמה ונטשה. הילד גדל בידיעה שאמו לא בחיים. כחלק מפתרון תעלומת הרצח של הכלב של השכנה, הוא מגלה ערימה של מכתבים שממוענים אליו מאמו, וככה הוא מבין שהיא לא מתה".
לשחק אמא שנטשה את הילד נשמע לי מאוד קשה. איך מתחברים לדמות כזאת ועוד כאם צעירה?
"נכון, אני אמא לשתי בנות (בת 4 ובת שנה ושלושה חודשים), וברגע שאת שומעת את הצימוד 'אמא נטשה', את כבר כועסת, וזה אתגר גדול מאוד לייצר את ההזדהות הזאת ולבוא ולהגיד 'תקשיבו, אפשר להבין אותה'".