בכל פעם שסערת גיוס החרדים מתרגשת ובאה על המערכת הפוליטית, קולו של אריה דרעי, יו"ר המפלגה החרדית הגדולה בכנסת, ש"ס - נדם. השבוע, בעקבות החלטת בג"ץ שאסרה להעביר תקציב לישיבות, הכריזו חברי הכנסת החרדים מלחמה על בית המשפט העליון. ממאיר פרוש עד משה גפני, תקפו חברי הכנסת את ההחלטה ואת הממשלה, שלדעתם הביאה לאווירת רדיפה נגד הציבור החרדי. ועדיין, דרעי שותק. ההודעה היחידה שיצאה מלשכתו נגד ההחלטה התפרסמה בשם "תנועת ש"ס".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
מקורביו אמרו שלקה בצינון. אחרים אומרים שהצינון היכה בו במועד נוח למדי: בדיוק כשרצה להתחמק מדיון בנושא הסכמי אוסלו בוועידת ירושלים של עיתון הימין "בשבע", וכשהחלה המערכה החרדית נגד חוק הגיוס.
מאז חזר להנהגת ש"ס עושה דרעי מאמצים להתקבל בציבור. להיות המבוגר האחראי, המתון, המפשר. להשכיח מהימין את חטאי אוסלו ומהשמאל את תקופת המאסר. כשיש ויכוח בין הציבור הכללי לחרדי, דרעי מעדיף לעמוד באמצע. להצטייר עממי, אך גם לדרוש שיצרפו את התואר "רב" לשמו בכל מקום.
החלטת בג"ץ השבוע טרפה את הקלפים עבור החרדים, ובעיקר את התוכניות להצטרף אחרי הבחירות הבאות לממשלה בראשות מועמד שמאל, אם יתאפשר. בשנה האחרונה הבינו ראשי המפלגות החרדיות והרבנים העומדים מאחוריהם, כי לממשלת ימין קשה ללכת לקראתם. שבפועל רק ממשלות שמאל יכולות להעביר להם כספים ולפטור אותם מגיוס ללא חשש מביקורת.
אהוד אולמרט, הם נזכרים, פינק אותם בלי הגבלה. העביר להם מיליונים, החזיר את קצבאות הילדים, ביצע החייאה למשרד הדתות ואף הכיר לראשונה בחינוך ללא ליבה. איש לא מחה אז או ציפצף. לנתניהו, הם אומרים, על הרבה פחות מזה עשו את המוות בקדנציה הקודמת ועוד יותר בקדנציה הנוכחית, והם בכלל מחוץ לממשלה. עכשיו בג"ץ שינה את זה. שום ראש ממשלה לא יכול לצאת נגד פסיקה כל כך נחרצת, ולא חשוב מאיזו מפלגה הוא.
לבג"ץ אצה הדרך. ועדת שקד, המקדמת את חוק הגיוס, אמורה לסיים את דיוניה כבר בחודש הבא. את החלק של השירות האזרחי, שכולל חידושים ופתרונות יצירתיים לחרדים שיהיו מעוניינים להצטרף למהלך, היא כבר סיימה. בשבוע הבא יחלו הדיונים בנושא המרכזי - הגיוס לצה"ל.
החוק כבר עבר בקריאה ראשונה בכנסת, כך שהבסיס כבר מוכן. אם שופטי בג"ץ היו מוכנים להמתין עוד חודש אחד בלבד, היו מתקשים החרדים להציג את ההחלטה כאנטי־חרדית ונאלצים למתן את הכרזות המלחמה. אולם הקביעה של השופטים כי העברת התקציבים לישיבות תיעצר מייד כאן ועכשיו, בלי להמתין כמה שבועות להחלטת הכנסת, מדיפה ריח של אג'נדה אנטי־חרדית.
בקדנציה הקודמת הצביעה הכנסת על הצעת חוק מהפכנית, המשנה את הרכב הוועדה למינוי שופטים ומבטיחה למעשה רוב לנציגי הימין כאשר הליכוד בשלטון. זאת, בניגוד למצב הקיים המבטיח רוב לנציגי השמאל, גם כשהימין בשלטון.
נשיאת בית המשפט העליון דאז, דורית ביניש, שהיתה חרדה מהשינוי הדרמטי, קיימה באופן חריג מאוד פגישות בהולות עם חברי כנסת מתוך כוונה לגייס אותם לטרפוד החוק. אחד מהם היה גפני, שהודיע בסוף הפגישה שלא יתמוך בחוק, וכמותו גם חברי סיעתו. בסופו של דבר, בשל התנגדות החרדים החוק נפל. הוועדה למינוי שופטים נותרה בידי השמאל, והחלטות בג"ץ ממשיכות להתקבל נגד גפני וחבריו.
האפקט המיידי של החלטת בג"ץ הוא כי לא יהיו יותר מריחות זמן. הנציגים החרדים בוועדת שקד ניצלו את ניסיונם הפרלמנטרי הרב, שכולל יכולת מרשימה ללהטט בניסוחים, ברוויזיות ובהסתייגויות ולהביא לדיונים ממושכים ואינסופיים. זאת בניגוד ליתר חברי הוועדה חסרי הניסיון - אולם עכשיו יהיה עליהם להפסיק.
החלטת בג"ץ יצרה אצלם מציאות אבסורדית, שלא חשוב עד כמה הם מתנגדים לחוק, המצב הקיים עוד יותר גרוע. אפילו סנקציות פליליות נשמעות להם עדיפות על אלו הכלכליות. מקסימום כמה תלמידים, שממילא לא לומדים, יישבו קצת בכלא. סנקציות כלכליות פוגעות בישיבות עצמן.
לפיד יציל את עצמו?
יאיר לפיד לא יכול היה לבקש יותר מהמתנה שהעניק לו בג"ץ. שנה עברה מאז הבחירות לכנסת. לפיד התמנה לשר האוצר ומאז מצבו מדרדר. מעמד הביניים ממשיך להיאנק תחת נטל המסים ומחירי המזון והדיור מאמירים, כשאפילו הבטחת בחירות אחת בתחום הכלכלי לא קוימה.
בשבועות האחרונים מנסה לפיד, ללא הצלחה יתרה, להתבלט בנושא המדיני. המסר מקרטע, הטיעונים מאולצים, ובאופן כללי הוא נראה ונשמע כמו שחקן מהסופרבול, שנקלע בטעות למגרש ההוקי קרח באולימפיאדת החורף. בג"ץ החזיר אותו למגרש הביתי, שבו הוא מרגיש כמו דג במים.
ולפיד אכן ניצל את המצב עד תום. דקות ספורות לאחר החלטת בג"ץ הודיע כי הוא מבטל את העברת תקציב הישיבות לחודש הבא. שעות לאחר מכן הוא כבר הודיע שהוא בודק משפטית את האפשרות לבטל את העברת הכספים שבוצעה יממה קודם לכן עבור החודש הנוכחי. חריצות וזריזות שלא הופגנו על ידי לפיד בשנה האחרונה בשום החלטה שנגעה למעמד הביניים.
מילא אם היה מדובר בסכומי עתק ובחיסכון משמעותי שמצדיק את השלילה הרטרואקטיבית של הקצבאות. אלא שכל תלמיד ישיבה מקבל רק כ־270 שקלים בחודש. אם מכפילים זאת במספר התלמידים במחזור, פחות מ־2,000, מגלים שלפיד חסך למשק סכום פעוט למדי.
במערכת הפוליטית, וכן בסביבתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לא הקלו ראש במשבר שעוד עשוי להתפתח סביב סוגיית הגיוס. זה אמנם לא קשור ישירות להחלטת בג"ץ מהשבוע, אולם חזרתו של השיח האנטי־חרדי עשויה להביא להקשחת עמדות כללית של שתי השותפות העיקריות: הבית היהודי ויש עתיד.
אגב, בנושא הגיוס, הן בדיוני הוועדה הממשלתית בראשות יעקב פרי והן בוועדה הפרלמנטרית
בראשות איילת שקד, תפקיד הליכוד משני בלבד בקידום החוק. עיקר השיח מתקיים בין יש עתיד לבית היהודי. השתיים הביאו יחד מתווה גיוס במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, קידמו את החוק בממשלה ועכשיו מנסות לגבש הסכמות בוועדת שקד - אבל הפערים עצומים. בבית היהודי טוענים שעל פי ההסכמים הקואליציוניים, אין בחוק הגיוס סנקציות פליליות. ביש עתיד טוענים מנגד שברגע שהממשלה אישרה שיש - אז יש.
לפיד עשוי להפוך את עניין חוק הגיוס למשבר גדול ואף לעילה לפרישה מהממשלה. הוא עשוי לקבל החלטה כזו, אם יחליט כי מיצה את תפקיד שר האוצר, וכי פרישה ומעבר לתפקיד יו"ר האופוזיציה יעזרו לו לבלום את הנפילה בסקרים. מהבחינה הזאת יוכל בהחלט להיישיר מבט לבוחריו, אותם שנאוצרים מאוכזבים, ולומר בגאון: נכון שאיכזבתי מאוד כשר האוצר, אולם את הנושא המרכזי שבגינו נבחרתי - לא זנחתי.
מבחנים קריטיים
שנה עברה מאז מצאו עצמם החרדים במערכת בחירות שבסופה לא חזרו לשולחן הממשלה. המסרים התוקפניים של לפיד בתחילת הדרך ("אנחנו כבר לא עובדים בשבילכם") נשחקו מעט, אך השאלה המהותית היא האם אחרי שנה שהם כמעט נטולי השפעה, אחרי שקיצצו להם, גייסו אותם והשפילו אותם, המסר שצריך לדפוק אותם עוד עובד.
אולי כבר לא. אולי הציבור, ובו מצביעיו של לפיד, כבר הבין שאין כל כך קשר בין קיצוץ לחרדים ושיפור מצבו של מעמד הביניים. בשבוע האחרון הישוו החרדים את לפיד לגנרל סר אלווין בארקר, קצין בכיר בצבא הבריטי, שלו מיוחסת האמירה המדיפה ניחוח אנטישמי "הכו את היהודים במקום הכואב להם ביותר - בכיס".
אם לפיד יחליט ללכת עד הסוף, כולל פרישה מהממשלה, יוכל נתניהו תיאורטית להכניס את החרדים במקומו. די ברור היום שבבית היהודי יסכימו לכך. נפתלי בנט עצמו תקף השבוע בחריפות, בשיחות סגורות, את לפיד, על התלהמותו כלפי החרדים. אלא שהדרישות של החרדים כתנאי לכניסתם עלולות להיות בלתי אפשריות וכנראה בלתי בג"ציות. מפלגת העבודה שמחכה ברקע תיכנס לממשלה רק על רקע מדיני, ולא כסיוע לטייח חוק גיוס חרדים חדש.
החודש־חודשיים הקרובים יהיו קריטיים במבחן היציבות הקואליציונית. חוק הגיוס, המסמך המדיני האמריקני - הכל מגיע יחד. אם בשבוע שעבר חשב נתניהו שצלח את המשבר עם הבית היהודי, השבוע הבהיר בנט כי מבחינתו העניין לא תם ולא נשלם, וכבר הציב שורה של קווים אדומים חדשים, שכללו בין השאר את האיום המפורש של פרישה מהממשלה אם ייחצו.
לבנט אין ברירה אלא להחריף את המסר בנושא המדיני, בעיקר אחרי השבוע שעבר, שממנו יצא מוכה, חבול ומתנצל. אחרי שחטף מראש הממשלה, הגיעו גם חברי מפלגתו שלו והראו לו עד כמה שברירי מעמדו. יותר מ־70 פעילים של הבית היהודי, מאנשי השטח המרכזיים והוותיקים ביותר במפלגה, ובהם סגני ראשי ערים, ראשי סניפים וחברי מועצות עיר, התכנסו במה שנראה כמו תחילתו של מרד בבנט, שאת סופו עדיין קשה להעריך.
באי הכנס, שבנט ניסה לטרפד ללא הצלחה, הטיחו ביו"ר מפלגתם מילים קשות על ניתוקו מהשטח, על הסכסוך עם נתניהו ובעיקר על חוסר ההישגים, העומדים בסתירה מוחלטת למספר המנדטים הרב שהביא לכנסת. חלק מהדוברים לא היססו ואמרו מפורשות כי אם המגמה תימשך - יפעלו להחלפתו של העומד בראשם.
שמים רגליים לנתניהו
הצרות של נתניהו מכיוון הבית היהודי הן רק חלק ממערכת שלמה של צרות פוליטיות שעימן נאלץ להתמודד באחרונה. זאת, מאחר שגם חברי האגף הימני בליכוד לא שוקטים.
בשבוע הבא ידון בית המשפט המחוזי בתל אביב בעתירה שהגיש דני דנון נגד החלטת בית הדין של הליכוד, שבה הוא מבקש להביא לאישור הוועידה שורה של החלטות הפוגעות בסמכויותיו של נתניהו בתחום המדיני והפוליטי. בין השאר מבקש דנון לשלול מנתניהו את זכות הווטו לקביעת דיונים ומועדים לכינוס הוועידה והמרכז. אם בית המשפט יקבל את הערעור יעמוד ראש הממשלה בפני מצב בלתי אפשרי, שבו קם הגולם על יוצרו, ובלי יכולת שליטה בנעשה במוסדות המפלגה.
ריבלין, סילבן וכס הנשיאות
חודש לאחר מכן תתפנה הכנסת לבחור את נשיא המדינה הבא. הקלחת בתוך הליכוד כבר מתחילה לרתוח. במהלך ישיבת הסיעה ביום שני דרשה ציפי חוטובלי מנתניהו לקבוע את מועמד הליכוד לתפקיד. אם לא נעשה זאת בהקדם, הזהירה, עשוי לנצח מועמד מהשמאל. חוטובלי לא מתכוונת רק לפואד בן־אליעזר, מועמד מפלגת העבודה, אלא גם לפרופ' דן שכטמן, שהגיע השבוע לכמה פגישות בכנסת במסגרת המירוץ הפרטי שלו. נתניהו התעלם מהבקשה.
בין מועמדי הליכוד רובי ריבלין, שמתמודד בוודאות, וסילבן שלום המהסס, נרשמה בישיבת הסיעה לחיצת יד רפה, כשמתחת לפני השטח מבעבעת בין השניים שנאה ותחרות עזה.
החדרים של השניים בבניין הכנסת צמודים זה לזה. כל אחד רואה עם מי נפגש האחר. חבר כנסת שמזומן לפגישה במשרדו של שלום, נאלץ להתמודד עם עיניהם הסוקרות של אנשי ריבלין, וזאת מתוך ידיעה שהמידע יועבר לבוס, וכן להפך. חברי כנסת בליכוד הודו - זה מביך אותנו.
הקרב בין ריבלין ושלום הוא גם הקרב על אוזנו של ראש הממשלה. שלום מתגאה בקירבה שיש ביניהם, שהחלה לפרוח לאחרונה, אחרי שנים של יריבות ועוינות. ריבלין מנגד סבור כי מרבית חברי הליכוד ילכו בסופו של דבר איתו ובונה על כך שנתניהו לא יגיד במי הוא תומך.
לריבלין ולשלום יש הרבה מה להפסיד בהתמודדות הזאת. שלום יחליט באופן סופי להתמודד, רק אם יהיה משוכנע כמעט בוודאות בניצחונו. ריבלין למעשה נמצא בקמפיין בן שמונה שנים לנשיאות, אחרי ההפסד לשמעון פרס. אם ייכשל שוב, תהיה זו דרך עגומה להיפרד מהקריירה הפוליטית. עבור שלום, לעומת זאת, הנשיאות יכולה להיות רק ההתחלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו