למרות אווירת המצור הכללית ששרתה עלינו השבוע ואופנת החרם העולמית, שהדבר היחיד שיותר פופולרי ממנה כרגע זה צמידי הגומיות (תשאלו את הילדים), אני דווקא מלא באופטימיות. איך אפשר לא להיות אופטימי, בייחוד מול הרכבת האווירית של האמנים שמגיעים אלינו מחו"ל? ניל יאנג, אנריקו מסיאס, דאלראס, פיקסיז, שארל אזנבור, דיפ פרפל, סאונד גרדן, ג'סטין טימברלייק, אנדריאה בוצ׳לי, ואולי אפילו הרולינג סטונז. כל אלה ועוד צפויים לנחות כאן בחודשים הקרובים ולעשות לנו נעים באוזן. אז למרות תחושת "העולם כולו נגדנו", המצב כנראה לא כזה גרוע. למעשה, רוח חדשה מנשבת, וההרגשה היא שלא מספרים לנו אבל הסכם השלום כבר מוכן, רק מחכים שמישהו יביא עט. אחרת איך תסבירו את כל הפרגון הזה?
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
נכון, לא הכל ורוד. הסקנדינבים קשים איתנו. בנקים בדנמרק לא רוצים לעשות איתנו עסקים. הסלמון הנורבגי הודיע על הקפאת יחסים, ואיקאה מאיימת להפסיק לצרף חוברות הרכבה לארונות. באנגליה חבר הפינק פלויד רוג'ר ווטרס עסוק בלשנוא אותנו על בסיס יומי ולכתוב פוסטים שמוציאים לנו שם רע. אבל לפחות יש לנו את סקרלט ג'והנסון, שלא נכנעת ללחצים ומוכנה להמשיך לעשות לנו נעים באגו וגזים בסודה. אז נשתה לחייה עוד כוס של גזוז ענבים!
ועדיין, עם כל הכבוד, אני לא חושב שהאמנים המכובדים שיבואו לארץ הקודש חטפו הרעלת ציונות. הסיבה שהם מגיעים בהמוניהם היא שפשוט משלמים להם טוב. רבותיי, מי שמתכנן ללכת לכמה הופעות, כדאי שיבדוק ברצינות אפשרות של תרומת כליה, בעיקר אם הוא רוצה לראות את ההופעה מקרוב. 1,000 או 2,000 שקלים לכרטיס בגולדן רינג זה רף שאפילו בארה"ב לא מגיעים אליו. שם משלמים סכומים כאלה על הופעה בסלון ביתו של הזמר.
הכרטיסים הטובים להופעתו של ידידנו בן ה־89 שארל אזנבור עלו יותר מ־2,000 שקלים, וזו גם הסיבה שהוא חוזר לפה שוב בקרוב. הוא בוודאי זה שלחש לאנריקו מסיאס "אחי, בחיים הארוכים שלי לא עשיתי כזאת בוכטה בערב אחד. ואתה גם יכול לבקש שיביאו לך ארבעים נגנים! אין שום בעיה, הכל הולך". זה בטח גם מה שפול מקרטני אמר בטקס הגראמי למדונה, שסיפרה בתור לאורתופד למיק ג'אגר, שסיפר לניל יאנג בחוג להתעמלות בונת עצם: "הישראלים האלה ישלמו כל סכום. סע, תבלה, ועוד יגידו לך תודה שבאת".
כשקראתי בעיתון שג'סטין טימברלייק מגיע, נלחצתי. הבנתי שיש פה פוטנציאל לחמישה כרטיסים ואוברדראפט. אז כדי למנוע מהבנות את המידע, החבאתי את העיתונים וניתקתי את האינטרנט. ניסיתי לבלבל אותן עם כרטיסים להצגה "קולומבוס" שעומדת להגיע למתנ"ס, אבל זה לא עבד. המידע הרגיש התפשט בבית הספר כאש בשדה קוצים, ואתמול הודיעה לי הילדה ש"צריך לדבר על ג'סטין, כי אני מעוניינת בשורות הקדמיות - אחרת מה זה שווה?"
איור: טל לזר
איך הולכים לכל ההופעות ונשארים בחיים? הרי די בכך שכל בן משפחה ילך להופעה אחת הקיץ כדי לגרום לי לשבור תוכנית חיסכון. נכון שהמטרה ראויה, אבל מאיפה אני מביא את הכסף? אני מציע לבנקים לצאת עם הלוואות מיוחדות כגון "כוח להדרן" ו"משקפת אל הפארק". חסוך היום ושלם בקיץ. לזוגות צעירים שממילא לוקחים משכנתא אני מציע: תגדילו את סכום ההלוואה בעוד 20 אלף, כדי שתוכלו ללכת לכמה הופעות. כשתסיימו לשלם, בעוד 30 שנה, יהיה לכם בית פלוס זיכרון עמום מהופעה של ניל יאנג.
יעלה כמה שיעלה, אני בטוח שיהיה כיף, כי תכלס, אין כמו מוסיקה. אבל בינתיים אני ממשיך להחביא עיתונים מאשתי ולחבל באינטרנט, כי שמעתי ש"לורד אוף דה דאנס" בדרך.
תזכיר לי מי אתה?
הזיכרון שלי אף פעם לא היה משהו. אם הייתי מחשב, הייתי מסתובב עם כונן גיבוי. דברים באמת חשובים, כמו ימי הולדת וימי נישואים, אני לא זוכר, ועל פרצופים ושמות אין בכלל מה לדבר. אבל מילים של שירים מלפני 30 שנה וטריוויה טיפשית על זמרים אני מדקלם כמו תוכי.
לאחרונה קורה לי יותר מדי שניגש אלי מישהו ואומר, "יאיר, מה שלומך, יא חנטריש, איפה נעלמת?" - ולי אין מושג מי האיש, מאיפה אני מכיר אותו ולמה הוא מחבק אותי. כיוון שאני מעריך שמצבי רק ילך ויידרדר, סיגלתי לעצמי טכניקות שונות של הישרדות. גם כדי לא לצאת טמבל וגם כדי לא להעליב את בן שיחי, שלא אשם שלא נותרו לי תאי זיכרון בריאים. לרווחת הקוראים שסובלים גם הם מהבעיה, אני מביא אותן כאן.
1. האופציה הגלויה: מצריכה אומץ וישירוּת. ברגע שהדובר נראה כמי שמסוגל לקבל את האמת בפרצוף, אני מישיר מבט ואומר לו: "תצטרך לסלוח לי, אבל אני לא זוכר מי אתה". כאן בדרך כלל אני חוטף בחזרה את מה שמגיע לי. הג'ינג'י הנודניק מתגלה לרוב כקרוב משפחה, שלא באת לבר־מצווה של הבן שלו וגם לא שלחת צ'ק, ועכשיו הוא סוגר איתך חשבון.
2. האופציה המודיעינית: אני ממשיך לדבר עם הבנאדם, בתקווה לאסוף פרטים שיגלו לי מי הוא. כדאי לפתוח בשאלה כללית מאוד, שמתאימה לכל אחד - "נו, מה קורה?" או "איך בכללי?" ואם הדובר עונה לך "אמא ביקשה למסור לך שלא צילצלת כבר שבוע", סביר להניח שמדובר באחד האחים שלך, וכדאי שתתחיל לקחת תרופות. אם האיש אומר "יש כנס מחזור ביולי", זה בהחלט מידע חשוב שצריך לחדד קצת: או שהוא מהתיכון, או מהצבא, או מקייטנת בתי הזיקוק. נסה לחבר את הפרצוף לתמונת סוף שנה או סוף קורס ואתה בבית.
3. אופציית "תזכיר לי?...": כאן אתה מודה מייד שאתה חטיאר שסובל מדמנציה ומסיר מעצמך כל אחריות. סביר מאוד שהאיש מולך ירחם עליך ויעזור לך להשלים את החסר, אבל בהברה האחרונה אתה חייב לקפוץ כנשוך נחש ולהשלים את השם כאילו נזכרת בו הרגע. למשל:
"שמוּ..."
"שמואל! ידעתי! מה העניינים, שמואל? מה שלום האישה?"
"מה שלום האישה?" נועד לייצר קירבה מיידית ולגשר על עשר שנים שלא נפגשתם. עבר הרבה זמן, ואתה מסיק ששמואל נשוי ובא לך לפרגן לו על זה. אבל מה שאתה לא יודע (ולצערי גם אני לא ידעתי) זה ששמואל הוא גיי, שיצא לא מזמן מהארון.
בקיצור, אם מישהו מכם פוגש אותי ברחוב, תעזרו לי. בחיי שאני זוכר, רק לא זוכר מאיפה.
yairn@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו