נער הייתי: כך נסחפתי אחר הזרם בתיכון

פרשת המורה אדם ורטה החזירה אותי אל שלהי שנות ה־80 של המאה הקודמת, אז נמניתי עם תלמידי התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים, אחד מבתי הספר התיכון הטובים והנחשבים במדינה.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

כנער צעיר, שעדיין לא גיבש את השקפת עולמו, הושפעתי מהלך הרוח של בית הספר האליטיסטי, שטיפח מצוינות וחשיבה חופשית וליברלית, אבל דאג לייצר אווירה שבה הדעה הפוליטית הרווחת והמקובלת נוטה שמאלה באופן מובהק. הנהלת בית הספר וצוות המורים נתנו לתלמידים אפשרות לבטא את דעתם בכל נושא והעניקו במה נרחבת לערכים דוגמת הומניזם, סובלנות וקבלת האחר, עד שמרבית התלמידים יישרו קו עם התפיסה הרווחת בין כותלי בית הספר ומפלגות השמאל זכו לתמיכה גורפת בקרב התלמידים.

אני זוכר היטב את שני התלמידים בכיתתי שהביעו דעות הנחשבות ימניות ואשר הפכו, בעל כורחם, לנטע זר בקרב התלמידים, שהתחרו בהשמעת השקפות שמאלניות קיצוניות גם כדי לרצות את המורים ואת ההנהלה. באותם ימים לא עמדתי על דעתי, נסחפתי אחר הזרם ושתיתי בצמא את דבריהם של הפוליטיקאים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, שהובאו אל בית הספר כדי להשמיע את דעותיהם הנחרצות.

הייתי כפתי מאמין והצבעתי בפעם הראשונה בחיי למפלגת שמאל. מאוחר יותר נחשפתי לראשונה אל כור ההיתוך של החברה הישראלית וזכיתי לשרת בחיל המודיעין. נדהמתי לגלות כי המציאות שונה לחלוטין מהדרך שבה ניסו לצייר לי אותה בבועת התיכון שליד האוניברסיטה. ביצעתי תפקידים שונים ומסווגים, שלא אוכל לפרטם, אבל מה שאפשר לכתוב עליו הוא מידת השנאה התהומית והמזוקקת של אויבינו כלפי ישראל ויהודים באשר הם שאותה ראיתי במהלך שירותי הצבאי. רק אז הבנתי כי נעשה לי עוול בבית הספר התיכון, שהציג את אויבינו המרים כשיות תמימות, ועברתי תהליך של התפכחות. מטבע הדברים, דעותיי הפוליטיות השתנו מן הקצה אל הקצה.

ברבות השנים הפכתי לאדם המזדהה עם תפיסת עולם, ולפיה ארץ ישראל שייכת לעם היהודי מדורי דורות. כיום חשוב לי לשמור על האינטרסים, על המסורת ועל המורשת של בני עמי, לחזק את צבא ההגנה לישראל ואת חייליו, ובעיקר להתגאות על כך שאני יהודי וישראלי ולעשות כל שביכולתי כדי שגם שלושת ילדיי יבינו כי דרכנו צודקת, מוסרית ונכונה.