מחלוקת על ביצה שטרם נולדה

המכון למחקרי ביטחון לאומי איפשר אתמול למשתתפי הכנס השנתי שלו לעמוד על ההבדלים הדקים בין עמדות שני שרים בכירים, המסתייגים מהתהליך המדיני שמוביל בנימין נתניהו. בתמצית, הפער הוא בין משה (בוגי) יעלון, הטוען כי אין עם מי לעשות שלום המבוסס על "שתי מדינות לשני עמים", לבין נפתלי בנט, המתנגד לו גם אם אפשר לממשו. יש ליעלון ולבנט מכנה משותף דקיק בלבד.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

כאשר הגיע תורו של ראש הממשלה לנאום, הוא נמנע ממחלוקת עם שניהם והתכנס לעמדתו, שאין הסדר בלי הכרה פלשתינית בישראל כמדינה יהודית. בדרך כלל הפלשתינים הם התובעים איזון מקביל בין הצדדים, למשל שאם נלקחה פיסת קרקע ביהודה ובשומרון, היא תוחזר בישראל שבתחום הקו הירוק. הפעם התביית דווקא נתניהו על ההקבלה הזאת: אין הכרה במדינת לאום פלשתינית אם מנגד אין הכרה במדינת לאום יהודית.

מי שמצוי בפרטי נייר העמדה שמכין ג'ון קרי, טוען כי המחלוקת בשורות הקואליציה היא על ביצה שטרם נולדה. האמריקנים לא יציגו הסכם מסגרת ולא מסגרת להסכם, בסך הכל את עמדתם אשר שני הצדדים יידרשו להגיב עליה בבהירות. מכאן ועד לסוגיה של השארת יישובים עבריים במסגרת ריבונות פלשתינית, רב המרחק.

אך הצגת הנושא מעוררת סקרנות ומגרה את הדמיון, ובנט הציג אותה בהתבסס על עובדות רחוקות, שספק אם שיכנעו את שומעיו. טבח היהודים בחברון ב־1929 והלינץ' ברמאללה בשני חיילי מילואים של צה"ל ב־2000 הם אירועים כואבים בזיכרון הישראלי, אבל האם זו ההוכחה כי לא יהיה אפשר לחיות במסגרת יהודית בפלשתין? 

נתניהו לא התייחס לסוגיה. עמוס ידלין עשה זאת תחתיו, כשאמר לבנט בשידור בערוץ 1 כי הוא מכיר גם מקרים רבים שבהם פלשתינים הצילו יהודים שתעו בדרכם.

לא ברור לאן כל זה מוביל, ולא יתברר עד אשר מסמך קרי יוצג לצדדים. לפי שעה, הפלשתינים הם מי שמודאגים ומשגרים משלחת לוושינגטון לשיחות עם האמריקנים. האם הם יודעים משהו שמציק להם? שלא יוכלו לקבל? ואם אכן יש סעיפים כאלה במסמך האמריקני - הצעד הנחוץ אינו לריב עם קרי, אלא להידבר עימו בעקבות הפלשתינים ולהבטיח כי מה שטוב לישראל לא יימחק, ומה שמכביד עליה יעומעם ככל האפשר.

תוך כדי תהייה, שאל במהלך הכנס ידלין את הגנרל האמריקני הנודע דיוויד פטראוס מה באשר לסימני התרופפותו של שיתוף הפעולה ההדוק בין ארה"ב לבין ישראל. השאלה היתה חשובה. פטראוס המרשים אינו האיש שיכול להשיב בשם הממשל הנוכחי. 

האם אין תוחלת בהידברות עם הפלשתינים, ויש לחתור להסדר עם האמריקנים, האירופאים ואולי מדינות הליגה הערבית? המכון למחקרי ביטחון לאומי הציע נוסחה כזאת, אבל היא עדיין בוסרית, בלתי מגובשת, מהססת בין ויתור לבין היצמדות לצורכי הביטחון על הקרקע.

המסע המדיני נמשך.