סקס, סמים ורצח מזעזע

זה סיפור שיש בו הכל. אבל ממש הכל. ובמונח "הכל" הכוונה היא לכל דבר שיהפוך סיפור לפצצת רייטינג עולמית, כל מה שיכול לגרות את הסקרנות האנושית. סקס, רצח, שקרים, שלל תיאוריות וגרסאות סותרות, מפגש תרבויות ודמויות יפות מראה שבקלות היו יכולות לשחק את עצמן בסרט קולנוע. זה הסיפור על אמנדה נוקס – רוצחת סקסית ומניפולטיבית עם פני מלאך ותאווה למין שחמקה מעונש, "אישה-שטן" כפי שכינתה התביעה; או בעצם צעירה תמימה ונאיבית, שעברה רצח אופי במדינה זרה ומשלמת עד היום על מעשה שלא עשתה. נסו להחליט בעצמכם.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ביום חמישי יפרסם בית המשפט בפירנצה את פסק הדין ברצח מרידית' קרצ'ר בנובמבר 2007, שהתרחש בדירה שהיא חלקה עם נוקס בפרוג'ה – עיר סטודנטיאלית באיטליה. זו תהיה הפעם השלישית שבה יוכרע גורלה של נוקס בת ה-26. בשנת 2009 הורשעה יחד עם רפאל סולצ'יטו ברצח, ובתקיפה מינית ופיזית של חברתה האנגלית; כעבור שנתיים קיבל בית המשפט את הערעור, זיכה אותם מכל האשמות ושחררם לחופשי לאחר כמעט ארבע שנים בכלא, אולם במארס שעבר ביטל בית המשפט העליון את הזיכוי והורה על משפט חוזר, שהתנהל בארבעת החודשים האחרונים.

"אתם יכולים לקרוא לזה משפט המאה, אבל הכל פיקציה. זה היה זיוף. כמו אופרה איטלקית. לא היו כלל ראיות נגד אמנדה ורפאל", משוכנע השופט בדימוס מייק אייבי, אביה של אחת מחברותיה של נוקס. "המשפט החוזר פשוט מביך. אין ראיות כנגד שני הצעירים האלו, וזה גם מה שהשופטים והמושבעים אמרו".

"אני לא רצחתי, לא אנסתי, לא שדדתי, לא זממתי כלום ולא הסתתי אף אחד. אני לא הרגתי את מרידית'", הצהירה במכתב שכתבה באיטלקית על פני חמישה עמודים ושלחה באימייל לעורכי דינה בפירנצה, שהקריאו אותו לפני נאומי הסיכום. כי בכל זאת, לנוקס אין שום כוונה לחזור בקרוב לאיטליה, גם אם ירשיעו אותה שוב ברצח שותפתה לדירה.

רק רוצה להיעלם מהעולם

בנובמבר 2011, אחרי 1,427 ימים בכלא, שבה נוקס לארה"ב ומיהרה להסתגר בבית משפחתה בסיאטל. אינספור הצעות לראיונות ומכירת הזכויות על חייה זרמו לעברה והבטיחו כסף גדול, אולם היא העדיפה להסתגר, לשמור על מעגל חברים קרוב ולכתוב ספר זיכרונות, שבו היא מכתיבה את התנאים והחוקים.

היא חידשה קשר רומנטי עם ג'יימס טראנו (26), שיצא איתה בנעוריה ושמר על קשר במשך כליאתה. הוא גיטריסט שלומד את היסטוריית הכלי באוניברסיטה ומעביר שיעורים פרטיים בנגינה. השניים שכרו דירה קטנה בקומה שלישית באזור צ'יינה-טאון בסיאטל, עליה הם משלמים 1,500 דולר בחודש; מדי בוקר הזוג יוצא יחד לרחוב ונפרד בנשיקה ליד תחנת האוטובוס הקרובה, לפני שנוקס עולה על ההסעה לאוניברסיטת וושינגטון, שם היא לומדת כתיבה יצירתית.

היא נרשמה לשיעורי קרב מגע בחדר הכושר השכונתי. "זה נעשה מאוד פופולרי בסיאטל, והרבה נשים צעירות לומדות את אמנות הלחימה הזאת", הסביר אחד המשתתפים ל"סאנדיי טלגרף". "בדרך כלל מי שנרשם לשיעורים עושה את זה כדי לקבל תחושת ביטחון, לשרוף קלוריות או סתם כדי לדעת איך נלחמים אם יצטרכו בכך".

"תשנאו אותי מהסיבות הנכונות", ביקשה נוקס בראיון שהעניקה בספטמבר ל"ניו יורק פוסט". "מציק לי שאנשים שונאים אותי על דברים שאין להם קשר אליי. אני קוראת לפעמים דברים שנכתבים עליי באינטרנט רק כדי להיזכר במה אני נאבקת, איזו מפלצת עומדת מולי. היו איומים על חיי, אבל עד לאן זה יכול להגיע? בכל רגע שעזבתי את הבית חששתי לביטחון שלי. תמיד הסתכלתי מעבר לכתף, תוהה אם מישהו עוקב אחריי. לא היתה לי ברירה אלא ללכת וללמוד קרב מגע.

"אני כבר לא אותה בחורה שהייתי בגיל 20, עברתי טראומה ואני ממשיכה לסבול ממנה. בזמנו נהגתי להיות שמחה וחסרת דאגות, כיום אני מאוד שקטה ומעדיפה להסתגר בתוך עצמי. נפגשתי פעמיים עם פסיכולוגים. הלכתי רק בשביל אמא שלי, שחששה מהנזק שנגרם לי. דיברנו על הרצון להיות אמנדה השמחה כמו פעם, ועל המחשבות שאיכזבתי את משפחתי - שהבחורה שהם נאבקו כדי להציל, היא לא אותה הבחורה שקיבלו בחזרה. הצלחתי להחזיק 15 דקות לפני שנהייתי היסטרית. חטפתי התקף חרדה. לא הצלחתי לנשום והייתי חייבת לעזוב. לא רציתי לחזור לטיפול במשך שנה.

"לאחרונה החלטתי לנסות שוב. הפרעת הלחץ הפוסט-טראומטית שלי נכנסת לפעולה כתוצאה מכך שחוויתי טראומה חודרנית וממושכת. תקופת הבגרות שלי כולה מלאה ברדיפה, זאת הבגרות היחידה שאני מכירה. כשזה קורה אני רק רוצה להיעלם מהעולם, להתכרבל לתוך כדור ולא לחזור. אני לא יכולה לחיות ככה. אני חייבת להמשיך הלאה עם החיים שלי. ההתקפים האלה הם חלק ממני עכשיו, ואני מנסה ללמוד איך לא לאפשר להם להחליש אותי.

"יש ימים שאני לא מסוגלת לחשוב על כלום פרט לעצבות, כעס וחוסר הישע שלי. ואז אני פשוט יושבת ובוכה. אני לא יכולה לנשום; אני לא יכולה לדבר עם אנשים; אני לא יכולה לעבוד או לקרוא. כל הלחץ נדחס בתוכי וזה מקשה עליי לנשום. אלו התקפי חרדה.

"אנשים חושבים שחמקתי מעונש ואני מנסה להרוויח מכל החוויה הזאת, שהתאפשר לי לכתוב ספר ולעשות כל מיני דברים. הם רק לא יודעים, או אולי לא רוצים לדעת, את האמת על כל מה שקרה לי".

אל תתחרפני, זה שום דבר

אמנדה נוקס גדלה בסיאטל להורים גרושים; ילדה המכורה לספרי הארי פוטר ומשחקת כדורגל בקבוצה של בית הספר. היא החזיקה פרופיל ברשת החברתית מייספייס תחת הכינוי "פוקסי נוקסי", למדה באוניברסיטת וושינגטון ועבדה בשלוש משרות כדי לממן לעצמה שנת לימודים באירופה. בגיל 20 נחתה בפרוג'ה ונרשמה ללימודי איטלקית, גרמנית וכתיבה יצירתית.

היא חלקה דירה עם קרצ'ר - ילידת לונדון וסטודנטית לפוליטיקה, שהגיעה לאיטליה שבועיים לפניה - ועם עוד שתי בחורות מקומיות. נוקס מצאה עבודה בבר, והספיקה לרשום שני סטוצים עם גברים איטלקיים לפני שפגשה בקונצרט מוסיקה קלאסית את רפאל סולצ'יטו, סטודנט למחשבים המבוגר ממנה בשלוש שנים, שהזכיר לה את הארי פוטר. "דיברנו על פנטזיות וזה נראה לנו נורמלי, היא פשוט היכתה בי כמו ברק", סיפר בראיון ל"סאן", "לא היה לי הרבה ניסיון בסקס, לה היה קצת יותר ואני יכול לומר שחיי המין איתה לא היו משעממים".

הם הכירו בקושי תשעה ימים לפני שהכל השתבש. נוקס שיחזרה בספרה את ליל הרצח: היא וסולצ'יטו עישנו מריחואנה, "שהיתה נפוצה אצלנו כמו פסטה", אח"כ ניגנה בגיטרה במשך שעה שירים של הביטלס, ואז עזבו את דירת השותפות והמשיכו לדירתו. שם הם אכלו ארוחת ערב, ראו את הסרט "אמלי", עישנו עוד ג'וינט וקיימו יחסי מין. "אמנם עישנו, אבל זה לא מחק לי את הזיכרון. אני זוכרת בוודאות שלא יצאתי מהדירה שלו כל הלילה", קבעה בראיון לדיאן סוייר ב-ABC.

בבוקר עזבה והלכה מרחק חמש דקות הליכה אל דירתה כדי להתקלח ולהחליף בגדים. היא הבחינה שהדלת הראשית פתוחה, חשבה שזה מוזר אבל הגיוני כי המנעול לא תמיד עבד. נוקס התקלחה, חזרה לסולצ'יטו והשניים אכלו ארוחת בוקר; רק אז שיתפה אותו בחששות שלה. "כשהורדתי את העגילים שמתי לב לטיפות דם על הברז בכיור, אבל אלו היו בסה"כ כמה טיפות. כשיצאתי מהמקלחת הבחנתי בטביעת הרגל על השטיחון וחשבתי שזה מוזר. מעולם לא חוויתי קודם לכן משהו דרסטי בחיי, ורק אמרתי לעצמי 'אל תתחרפני, זה יכול להיות שום דבר'".

סולצ'יטו התקשר למשטרה והשניים יצאו לעבר דירתה של נוקס, שם מצאו את אחת השותפות שלה וגילו כי דלת חדרה של קרצ'ר נעולה. כשהשוטרים פרצו אותה התגלתה קרצ'ר מכוסה בשמיכה, שוכבת חצי עירומה על הרצפה. היא נאנסה ונרצחה באכזריות – 47 חתכים וחבלות נמצאו על צווארה, פניה ורגליה, בגדיה הופשטו; ליד הגופה נמצאה טביעת רגל ואילו על הקיר טביעת יד מגואלת בדם. 

מרדית' קרצ'ר. צילום: אי.פי

התנהגותה של נוקס הדליקה אצל החוקרים נורת אזהרה. התקשורת צילמה אותה מתנשקת עם סולצ'יטו מחוץ לזירת הרצח, ואילו בתחנת המשטרה היא ישבה על ברכיו ועשתה פרצופים מטופשים. לחברותיה של הנרצחת שישבו לצידה אמרה כי קרצ'ר בטוח סבלה לפני המוות כי חתכו לה את הגרון; וכשנשארה לבדה בחדר ההמתנה הבחינה בה חוקרת משטרה מבצעת גלגלונים ושפגטים, לא מודעת לכך שבוחנים כל צעד, תנועה ומחווה שהיא מבצעת.

"הייתי עכבר שנלכד במשחק של חתולים"

את החקירה הוביל התובע ג'וליאנו מניני, דמות מוכרת בפרוג'ה. "הנרצחת היתה ערומה ולכן הנחנו מלכתחילה שמדובר בפשע שקשור בסקס", הסביר בסרט של צ'אנל 5. "מרידית' התלוננה שאמנדה לא שומרת על ניקיון בדירה, משאירה ויברטור וקונדומים במקלחת. היה מתח בין שתי הבנות שנוצר עקב סגנון חיים שונה והרגלים".

"הייתי עכבר שנלכד במשחק של חתולים", כתבה נוקס בספרה, "ילדה פאתטית אבודה שבגיל 20 עדיין החזיקה בתפיסת עולם ילדותית על אופיים של אנשים. לא רציתי שהשוטרים יחשבו שאני אדם רע, רציתי שיראו אותי כמו שאני, מישהי שאוהבת את הוריה, שמכבדת את בעלי הסמכויות ושהפעם היחידה שנתקלה בחוק היתה כשקיבלה דו"ח על רעש במסיבה עם חברות בסיאטל".

במשך ארבעה ימים נחקרה נוקס לאורך כמעט 50 שעות. שישה שבועות אחרי שנחתה באיטליה היא עוד לא שלטה בשפה, אך היתה יהירה מדי כדי להודות כי איננה מבינה את כל מה שהמשטרה אומרת לה. "שאלתי אם אני צריכה עורך דין, והם ענו שלא כי זה רק יזיק לי. הם ידעו בדיוק מה הם עושים. בחקירה הם התנהגו כאילו התשובות שלי שגויות, שאני לא זוכרת נכון ואם אני לא אזכר אז לעולם לא אראה את המשפחה שלי".

ביום החקירה החמישי שלה זומן גם החבר סולצ'יטו, שוב ללא עורכי דין, כשהחוקרים מתעקשים כי טביעת הרגל המדממת באמבטיה שייכת לו. בשלב מסוים, ומסיבה לא ברורה, הוא הודה כי ייתכן שנוקס עזבה את הדירה שלו בליל הרצח – מה שלמעשה שבר לשניהם את האליבי.

בחדר הסמוך ספגה נוקס צעקות והאשמות מהחוקרים, שהסבירו לה כי היא סובלת מאמנזיה (מחלת השיכחון) כתוצאה מטראומה שחוותה בזמן הרצח. "הם שיקרו לי, צעקו עליי, איימו עליי, ונתנו לי שתי סטירות על הראש". השוטרים סיפרו לה שסולצ'יטו הסגיר אותה והציגו בפניה סמס ששלחה בערב הרצח לבוס שלה, פטריק לומומבה, בעלים של פאב מקומי, ובו כתבה Ci vediamo (שמשמעותו "להתראות", אבל גם "ניפגש בקרוב").

"כשהם לחצו עליי בעניין הסמס ואמרו לי להיזכר שפגשתי אותו בלילה, נשברתי לגמרי. כבר לא ידעתי מה אני זוכרת ומה אני לא זוכרת". היא סיפרה כי היתה בדירה בזמן שלומומבה רצח את קרצ'ר, "שמעתי את מרידית' צורחת וכיסיתי את האוזניים", נכתב על מסמך ההודאה עליו חתמה. את ההקלטות ממה שקרה באותו יום בחדר החקירות המשטרה לא הצליחה לספק.

למחרת כתבה נוקס לחוקרים כי היא חושבת שמה שאמרה על לומומבה לא נכון, וביקשה מהם להפסיק לצעוק עליה כי זה רק מבלבל אותה יותר. לומומבה נלקח לחקירה ונעצר למרות שסיפק אליבי של 11 אנשים שבילו איתו בפאב בזמן הרצח. נוקס הועברה למעצר, לא מודעת עדיין לרמת החשדות נגדה, כשהשוטרים מסבירים לה כי הם כולאים אותה למען ביטחונה האישי.

כעבור 13 יום הגיעו ממצאי הזיהוי הפלילי שחשפו דמות חדשה: רודי גאודה, מהגר מובטל מחוף השנהב עם עבר פלילי, שפגש את הבנות קודם לכן, ועזב את פרוג'ה יממה לאחר הרצח. גאודה פיזר את הדי.אן.איי שלו בכל מקום בזירה – על התיק של הנרצחת, על הטלפון הנייד שלה, על הכסף החסר ובתוך הגופה. גם טביעות הדם באמבטיה ועל הקיר הצביעו עליו. גאודה נעצר למחרת ולומומבה שוחרר. לאחר ששמו נוקה, תבע לומומבה את נוקס על הוצאת לשון הרע, טען שליכלכה את שמו והרסה את חייו, וניצח.

ועדיין, זה לא שינה שום דבר בתיאוריה של החוקרים. לטענתם, נוקס ניקתה את הזירה בצורה מושלמת מהדי.אן.איי שלה ושל סולצ'יטו והשאירה רק את זה של גאודה. היא היתה המאסטר-מינד השטני מאחורי הרצח המזעזע.

סקס, סמים ורצח אכזרי

המשטרה הכריזה כי פיענחה את הרצח, שהיה חלק ממשחק סקס שהשתבש. בבת אחת כל כלי התקשורת בעולם זינקו על הסיפור, ובאיטליה, אנגליה וארה"ב הוא הפך לחדשות הכי חמות. מאות עיתונאים נחתו בפרוג'ה, הסתובבו בפאבים, במועדונים ובאוניברסיטאות והחלו לתחקר סטודנטים בניסיון ללקט רכילויות על המעורבים.

הצהובונים האנגלים אימצו את הכינוי "פוקסי נוקסי" והעניקו לו קונוטציה חדשה לצד דיווחים על קמפיין בעד סקס מזדמן שבו לקחה חלק נוקס. "חשבתי שזה כל מה שהנשים החופשיות והבטוחות בעצמן עושות, ובתקופה ההיא הרגשתי רוח של שחרור", סיפרה לאחרונה בחרטה. בבית המשפט היא נראתה מחייכת, משתעממת, מבצעת תרגילי מתיחות ושומרת על אדישות תמידית. התקשורת האיטלקית קבעה כי נוקס מניפולטיבית והדביקה לה את הכינוי "האלמנה השחורה".

גאודה הורשע בתקיפה מינית ורצח בהליך נפרד על פי ראיות הדי.אן.איי, אולם גם על בסיס העובדה כי לא פעל לבד. "נוקס החליקה סכין על גופה של מרידית', ולאחר מכן שיספה את גרונה. כל זאת, בזמן שסולצ’יטו אחז בכתפיה של הצעירה המבוהלת, וגואדה לפת את זרועותיה בעודו מנסה להחדיר לתוכה את איבר מינו", הכריז התובע מניני.

הוא הוסיף כי ייתכן שהיו בהשפעת קוקאין, אך המשטרה לא ביצעה בדיקות סמים כדי להוכיח זאת, ואף העלה אפשרות כי היה זה טקס פולחן לשטן. בנוסף הציג את כלי הרצח: סכין מהמטבח של סולצ'יטו כשעל הלהב שאריות דם של קרצ'ר, בעוד די.אן.איי של נוקס על ידית האחיזה. בנוסף נטען כי די.אן.איי של החבר האיטלקי התגלה על חתיכה קרועה מהחזייה של קרצ'ר; והומלס מקומי העיד כי הבחין מחוץ לבית בדמות שנראית כמו נוקס בליל הרצח.

"מנסים ליצור ממני אישה אפלה, שקנאה בשותפה שלה והחליטה שמרידית' טובה ממנה ולכן צריכה למות. זה נחקק כל כך חזק במוחם ולכן הרשיעו אותי במשפט הראשון. בהתחלה התדמית הציבורית שלי היתה של צעירה שקרנית חסרת רחמים, מכורה לסקס, ורוצחת. זה הקסים אנשים למשך תקופה, ואז זה הפך להיות הנערה שהשתגעה. יצרו לי דימוי של זונה שמחפשת תשומת לב. בחורה מבית טוב שהיתה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, ועשתה את הדבר הלא נכון בצורה רנדומלית. התביעה עשתה ממני שני אנשים שונים: ביום תלמידה מצטיינת ובלילה מבלה במסיבות, עושה אורגיות וסמים".

משפחתה שכרה חברת יחצ"נות המתמחה בניהול משברים, כדי להתמודד עם מתקפת התביעה והצהובונים, אבל גם זה לא עזר. בדצמבר 2009 הורשעו נוקס וסולצ'יטו ברצח ונגזרו עליהם 25 שנה, כשלנוקס נוספה שנה נוספת (שבהמשך גדלה לשלוש) בשל הרשעתה בהוצאת דיבתו של לומומבה. עונשו של גאודה הומתק ל-16 שנים כתוצאה מ"שיתוף הפעולה עם החוקרים".

נשלחה למאסר. צילום: GettyImages

"העדות שלו השתנתה כל הזמן ורק הורידה ממנו את האחריות והעבירה אותה אליי ואל רפאל", טענה נוקס לפני מספר חודשים. "אני חושבת שיש קשר בינו לבין המשטרה, הוא בטח עשה עסקה עם התביעה על הפחתה בעונש בתנאי שיעיד נגדנו. לדעתי הוא יצא מזה בקלות".

הסנובית של הכלא

את שהותה בכלא העבירה בכתיבת יומנים, שירים, מכתבים, סיפורים ואפילו רשימה של כל הדברים שבכוונתה לעשות בחייה, בין אם תשוחרר בקרוב או בגיל 46. "את מרבית הזמן העברתי עם עצמי בשקט. טענו שאני סנובית כי אני לא מדברת עם אף אחד", היא סיפרה והודתה כי חשבה להתאבד בעזרת שקית אשפה ומיכל גז. "ניסיתי לעשות את הדברים שלי בדרך שלי, לא הלכתי למפגשים החברתיים והאסירות שנאו אותי על זה. לא אהבו את העובדה שאני לא מתיישרת איתן. הרגשתי מאוד בודדה ומאוד שנואה.

"הדרך המקובלת שבה אנשים מגינים על עצמם בכלא היא בעזרת בני ברית. אבל החבורות האלו הן אויבות של אחרים, ובסוף אתה מוצא את עצמך בתוך קונפליקט שלא קשור אליך. אני בידדתי את עצמי וכך נעשיתי פגיעה יותר. לא הייתי מסוגלת להיקלע לאיזו דרמת כלא שמתרחשת שם לעיתים תכופות, האלימות, הגניבות, הוויכוחים שתמיד יוצאים מהקשרם".

כמה פעמים כמעט פגעו בה פיסית, אולם אסירות אחרות התערבו ומנעו זאת. "מחווית הכלא למדתי שכמה שיותר תיעלם, ככה מצבך יהיה טוב יותר. עבורי היה בלתי אפשרי שלא להתבלט כי כולם ידעו מי אני, ועדיין ניסיתי לעשות זאת בנואשות כדי שאף אחת לא תחוש צורך להתעסק איתי".

בשלב מסוים עידכן אותה רופא בית הסוהר כי בבדיקת הדם שלה נמצא נגיף ה-HIV, והוסיף: "היית צריכה לחשוב על זה לפני ששכבת עם כל הגברים האלה". הציעו לה להכין רשימה עם כל הפרטנרים שהיו לה על מנת לעדכן אותם במחלתה. נוקס, שטוענת בדיעבד כי ניסתה להרגיש מבוגרת בעזרת סקס מזדמן, הרכיבה רשימה של ארבעה גברים מסיאטל ושלושה מאיטליה (כולל סולצ'יטו); את רשימת הכיבושים שלה הם מיהרו להדליף לתקשורת "ביחד עם כמה תרגומים מעוותים לאיטלקית של הדברים שכתבתי באנגלית", היא משחזרת. לאחר מכן עידכן הרופא את נוקס כי נפלה טעות ומסתבר שאין לה איידס.

הסוהרים נהגו ללגלג עליה ולהשמיע לעברה הערות גסות, ואחד מהם גם ניסה לאנוס אותה. "בכלא פועלים על פי עקרונות שונים. למשל, טוב לב הוא סימן לחולשה ואותי ראו כחלשה כי לא רבתי עם אנשים ולא סירבתי כשביקשו ממני להכין קפה או שאעזור בכתיבת מכתבים. חשבו שאני פתי, טרף קל, וזה הוביל לכך שיותר ויותר אנשים התחילו לקחת ממני דברים בגלל שהם יכולים. גנבו ממני הכל, מהחולצה שלבשתי ועד כל מה שהם ראו ורצו. הייתי צריכה ללמוד איך לומר לא.

"מה שהופך מישהו לדומיננטי בכלא זו גישה של מניפולציות, שקרים, אנוכיות, תקיעת סכין בגב ויכולת להתמודד עם אלימות. אם מישהו מפתח את כל המאפיינים הללו, אף אחד לא יתעסק איתו, ואם אף אחד לא יתעסק איתו הוא יוכל לעשות כל מה שהוא רוצה".

משפחתה שכרה דירה באומבריה והקפידה לבקר פעמיים בשבוע במשך כל תקופת כליאתה. גם חברתה הטובה ביותר הגיעה מסיאטל, שכרה דירה בעיר ועבדה כצלמת. אמה של נוקס, אדס מלאס, שעובדת כמורה בסיאטל היתה מגיעה לאיטליה בכל חופשת לימודים; אביה החורג, כריס מלאס, העתיק את מגוריו לאיטליה ועבד משם. אביה הביולוגי, קורט נוקס, עמד בראש הקמפיין לשיחרורה. אחרי שהוצאות המשפט הראשון הגיעו למיליון דולר, הוריה רוקנו את חשבונות הפנסיה שלהם ולקחו משכנתא שנייה כדי לממן את ההגנה המשפטית, הסבתא אליזבת האף משכה הלוואה של רבע מיליון דולר.

בינתיים נוקס התכוננה לשלב הערעור, כשהיא מבינה כי מערכת המשפט האיטלקית שמה דגש על אישיות הנאשם ופחות על הראיות שקושרות אותו למעשה, ולפיכך התדמית שנוצרה לה היא שהובילה להרשעתה. "השתנתי. החלטתי שלא יעזור לי להיות קורבן. בכלא הוחזקו נשים רבות שהאשימו אחרים במצבן הקשה, הן חיו חיי כעס ואדישות ואני סירבתי להיות אדם כזה. במשפט הראשון האמנתי שהתמימות שלי ברורה לכולם, אבל לא כך היה, ולכן במשפט הערעור הייתי נחושה לסייע לעצמי".

היא שיפרה את האיטלקית ובעדותה על הדוכן הצליחה להתבטא בחופשיות ולתאר בפירוט את תחושותיה וגרסתה. ההגנה החלה לשבור בזה אחר זה את כל הראיות המרכזיות. עדות ההומלס שמיקם את נוקס בזירה, איבדה מאמינותה לאחר שנמצאו שקרים בגרסתו; התביעה אולצה להודות כי החזייה הקרועה של קרצ'ר נשכחה בזירה למשך 47 ימים וצילומים הוכיחו כי הראיות זוהמו.

השופט העביר ביקורת על המשטרה, על אמינות עדי המפתח, המחסור בראיות חד משמעיות והיעדר מניע לרצח. כמו כן קבע כי ההודאה של נוקס לא קבילה מאחר שנלקחה כשבחדר לא נכח מתרגם או עורך דין. באוקטובר 2011 נוקס וסולצ'יטו זוכו מכל האשמות שיוחסו להם. "כשהתנהל הערעור, אנשים התחילו להשתכנע שאני חפה מפשע וקורבן נוסף של האירוע הזה. כעת הם שוב מחולקים: אני קורבן או רוצחת שחמקה מעונש".

חופשי זה לגמרי לבד

ההתאקלמות בחזרה בסיאטל לא היתה קלה, ובסביבתה עשו הכל כדי לרכך את הטראומה. כל תחנות הטלוויזיה המקומיות התחייבו שלא לשדר אף תמונה של נוקס, והתושבים הקפידו להעניק לה חופש. כשהוחלט בחודש מארס על ביטול הזיכוי והליכה למשפט חוזר, הסיפור אפילו לא נכנס לעמוד השער של העיתון סיאטל טיימס.

בינתיים נוקס נאלצה לשאול במבוכה מי זה ג'סטין ביבר הזה שכולם מדברים עליו. "חשבתי שזה מוזר מאוד איך כולם מרוכזים כל הזמן בטלפונים עם מסכי מגע כי זה לא היה קיים לפני שנכנסתי לכלא", אמרה ל-NBC. "הלכתי להופעה של ממפורד & סאנס, אבל זה היה קלסטרופובי מדי. נהניתי, אבל אני לא רגילה להיות שוב בסביבת הרבה אנשים".

"כבר לא כיף איתה, אמנדה חזרה בן אדם אחר לגמרי, מתוח ומסוגר", עידכנה אחותה דיאנה, "אני מנסה לגרום לה להשתחרר וליהנות שוב".

"אישה-שטן" כפי שכינתה התביעה. צילום: אי.פי

את השתיקה שברה בחודש אפריל, אז הוציאה לאור את ספרה Waiting to be Heard, עליו קיבלה 3.8 מיליון דולר. "את הכסף חילקתי בזהירות למיסים, לעורכי הדין ולמשפחה שלי כדי לסגור להם את החובות שנוצרו בגללי. חלק הלך כדי לשלם לסוכן, ואת מה שנותר אני משלמת כרגע לעורכי הדין שמייצגים אותי במשפט החוזר".

לפני כמה חודשים נפגשה בניו יורק עם סולצ'יטו. "ביקרתי שם לצורך ראיון והוא שהה אצל קרובי משפחה. לא ראינו זה את זה תקופה ארוכה. עברנו יחד חוויה איומה. אנחנו יודעים עכשיו אחד על השני הרבה יותר ממה שידענו כשיצאנו יחד. הרבה אנשים ראו בו אשם רק כי הוא היה קשור אליי".

"אחד מהדברים הבאמת מדהימים זה שהוא דחה הצעה של התביעה להפיל הכל עליי. הוא לא סיפר לי על זה, ורק כשקראתי את הספר שלו גיליתי על כך. האומץ האנושי הזה שלו ריסק אותי, כי זה אומר הרבה על בן האדם אם הוא נמצא בסיטואציה כזאת ומסוגל לעשות דבר כזה".

"בגלל מה שקרה, אף פעם לא קיבלנו הזדמנות לראות איך תתפתח מערכת היחסים בינינו. אולי היינו יכולים להיות עדיין ביחד", הסביר סולצ'יטו בראיון ל-BBC. "שש שנים זה רודף אחרי, אני ואמנדה קשורים זה לזו למרות שיצאנו בקושי תשעה ימים. אני רוצה כבר להמשיך הלאה בחיים שלי".

מי כאן הקורבן?

ועכשיו הם שוב עומדים יחד לדין. "אמנדה בכתה. היא נכנסה לסיוט הזה פעם נוספת", עידכנה סבתה אליזבת האף, "כרגע בלתי אפשרי עבורה לחיות חיים נורמליים כמו שהיא רוצה". התביעה דורשת להטיל על נוקס שלושים שנות מאסר (26 על הרצח, ותוספת שנה לשלוש שכבר קיבלה בגין ניסיון ההפללה של לומומבה).

במשפט החוזר חזרה בה התביעה מהטענות על משחק הסקס שהשתבש, והפעם התעקשה כי האלימות פרצה כשגאודה לא הוריד את המים בשירותים, מה שהצית ויכוח בין שתי השותפות על ענייני ניקיון. "זה מרגיש כאילו אני בתוך סרט אימה שהפיקו לו המשכונים. לתביעה יש תיאוריה מבלי להחזיק בראיות אמיתיות", הכריז סולצ'יטו, שהתביעה דורשת לכלוא אותו ל-26 שנה.

בניגוד לבן זוגה לשעבר שנכח בדיונים ומתכוון להגיע השבוע למתן פסק הדין, נוקס לא דרכה באיטליה מאז השחרור והיא עוקבת מארה"ב אחר ההתפתחויות. "נוכחותי בבית המשפט תמיד הסיחה את הדעת. כל תנועה קטנה שעשיתי, כל מחווה, כל הבעת פנים נבחנו בקפידה והסיטו את הפוקוס מניתוח הראיות. מדהים כמה פעמים דיברו על מה לבשתי או איך השיער שלי היה מסודר, במקום על הראיות בתיק. 

"אני גם מפחדת. אמנם יש לי אמונה במערכת המשפט האיטלקית, אך זה לא משנה את העובדה שהעברתי ארבע שנים במאסר על משהו שלא עשיתי. ועכשיו יש סיכוי קלוש שזה עלול לקרות שוב", הסבירה החודש לעיתון "לה רפובליקה". אם תורשע בכוונתה להתעלם מההחלטה ולהסתמך על סעיף בחוקת ארה"ב שמגן על אדם המורשע פעמיים על אותה עבירה. במצב כזה יאלץ משרד המשפטים האמריקני להחליט האם להסגירה לאיטליה.

עורכי הדין של סולצ'יטו ביטלו במשפט החוזר את התאוריה כי לגאודה היו שותפים לביצוע הרצח, והראו כי הסכין המדוברת היתה גדולה מדי כדי לשמש ככלי הרצח. עורכי דינה של נוקס הוכיחו כי בדיקות הדי.אן.איי על הסכין מראים כי הדם, שיוחס בעבר לקרצ'ר, שייך בוודאות לנוקס ולמעשה מדובר בסכין מטבח פשוטה.

"אני מקווה שיזכו אותי ויותר איש לא יעלה את השאלה הזאת שוב. אני רוצה שיידעו שאני חפה מפשע. אני מוכנה להתעמת מול גאודה, לדרוש ממנו הומניות. אני לא אדם נקמני, אין לי רצון לגרום לו סבל, אני רק רוצה שיעשה את המעשה הנכון. איך זו יכולה להיות קונספירציה של שלושה אנשים אם הראיות לגבי אחד מהם ברורות ולשניים האחרים יש רק ראיות מטושטשות, מסובכות ונסיבתיות? איך זה ייתכן?"

אחרי שחפותה תוכח סופית היא מקווה שיתאפשר לה לפגוש את הוריה של מרידית' קרצ'ר. "היא היתה חברה שלי, וזה פוגע בי שחושבים שהמוות שלה לא הזיז לי", הסבירה. אבל משפחת הנרצחת לא אוהבת את ניסיונות ההתקרבות מצד נוקס. הם הודיעו כי אינם מעוניינים לקרוא את הספר שכתבה או לשמוע את הצד שלה, והמשיכו לחסום בעקשנות כל מסר פיוס שהעבירה אליהם דרך עורכי הדין או בראיונות לתקשורת.

"מרידית' היא הקורבן האמיתי של הסיפור הזה, ואנשים כל הזמן שוכחים זאת", הגיבה אחותה של קרצ'ר. "אנחנו לא רוצים שהאנשים הלא נכונים יופללו, אנחנו רק רוצים לגלות את האמת לגבי מי רצח את מרידית' שלנו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו