נחזיר ליהודים את מה שהקומוניסטים גזלו

מעט מדי שבוע מארחת ירושלים דיפלומטים זרים. דגלי המדינה המתאימה מכסים את העיר - שיגרה. אבל לא השבוע. לא השנה. מי שעלה ארצה מרומניה ונתקל בדגל מולדתו מתנוסס בכל מקום לרגל ביקורו של הנשיא הרומני, טראיאן בססקו, נרעד קלות. לפני 25 שנה בדיוק הם ראו לראשונה את הדגל בגרסתו הנוכחית, סמל לרגע מכונן, גירושו מהארמון של הזוג הנשיאותי הרודן, ניקולאי והלנה צ'אושסקו. זמן קצר לאחר מכן השניים נתפסו והוצאו להורג, באחד הרגעים המדהימים בהיסטוריה של נפילת הקומוניזם. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

למרות הרגע ההיסטורי, בססקו (62), נשיאה הרביעי בסך הכל של רומניה במתכונתה הדמוקרטית, עומד בראש מדינה שנלחמת על זהותה. האיחוד האירופי דוחה את רצונה להצטרף אליו, בעיקר משום שמדובר במדינה מוכת שחיתות. רוב גדול של האזרחים מביטים לאחור בערגה לתקופה הקומוניסטית, ומתקשים להסתגל למאה ה־21, בניגוד למדינות כגון הונגריה, פולין וצ'כיה.

לעומת זאת, עם ישראל רומניה מצליחה להתחבר. יהודים רבים לא נותרו בה (7,000 מתוך 750 אלף שהיו בה לפני 100 שנה), אך היא הפכה לקרקע פורייה עבור המגזר העסקי בישראל. נכון לשנת 2012 פעלו בה יותר מ־2,500 חברות ישראליות, אשר מגלגלות יותר מ־300 מיליון דולר בכל שנה. רומניה היא גם יעד תיירותי מועדף על ידי רבים מהישראלים בשל קרבתה הגיאוגרפית ועלות המחיה הנמוכה בה.

לכן השבוע, כשהמשלחת הרומנית, ובראשה בססקו, התקבלה בארץ בחיוך רחב, הודה הנשיא הרומני כי הוא מרגיש בישראל כמו בבית. "יש כאן הרבה חברים שלמדו איתי בבית הספר לפני שהם עלו לישראל. אני בקשר איתם ומרגיש פה בבית, כי יש כאן קהילה רומנית גדולה מאוד", סיפר. ואכן, כ־350 אלף מיהודי רומניה עלו ארצה.

בססקו נולד ליד עיר הנמל הגדולה, קונסטנצה, על חופיו של הים השחור. לא היה לו ספק שכמו תושבי האזור האחרים, גם הוא יעסוק במקצוע ימי. ואכן ב־1976, בגיל 24, מונה לקצין בצי הסוחר. בין 1981 ל־1987 שימש קפטן של אוניות סחר רומניות, וב־1984 זכה לקידום ומונה לקפטן מיכלית הנפט הגדולה בצי הרומני, ה"בירוניצה".

בססקו, שפילס דרכו מעלה, היה כמובן חבר במפלגה הקומוניסטית. לאחר נפילת השלטון הפך לחבר במפלגת השלטון החדשה, "מפלגת ההצלה הלאומית", בראשות יון איליאסקו. ב־1992 מפלגה זו התפצלה, והוא הצטרף לפטרה רומאן, שעמד בראש המפלגה הדמוקרטית, ונבחר לבית התחתון של הפרלמנט הרומני.

בשנת 2000 זכה בבחירות לראשות עיריית בוקרשט (כיהן שתי קדנציות) והאיר מחדש את העיר שלא התאוששה מרעידת האדמה שפקדה אותה ב־1977. "נבחרתי לראשות העיר על ידי אנשים ולא על ידי כלבים", אמר בזמנו, רמז למצבה של העיר, שנודעה בכ־200 אלף כלבי רחוב נגועים במחלות, שהטילו אימה על התושבים. טיפול מהיר וקטלני הסיר מכשול זה.

העיר האפורה, בניגוד לארמון המוזהב שהשאיר אחריו צ'אושסקו, נצבעה מחדש על ידי בססקו, שהחליף את מערכת החשמל המיושנת באחת חדישה, תיקן את מערכות הביוב, ובד בבד הפכו כמה בתי מלון לראויים, ואירחו זמרים מהמזרח התיכון ושחקני קזינו מהלבנט. הוא גם עסק בזכויות קהילת הלהט"ב, אף שכינה עיתונאי אחד "הומו".

פיצויים בטיפול

פוליטית, בססקו היה למבקרו הגדול של המלך מיכאי הראשון, שאותו האשים בכניעה מהירה לשלטון הנאצי ולסחף הסובייטי. גם את אהדתו לישראל וליהודים לא הסתיר בהקשר זה והשבוע לא היסס להודות: "הבעיה שלנו כעם, בכל הקשור לזיכרון השואה, היא בעיקר בדור המבוגר ובטח בדור שלי. המשטר הקומוניסטי לא דיבר על הדברים הללו, וגם אם שאלת לא קיבלת תשובה, כי אף אחד לא ענה לך. לכן נושא זה אף פעם לא עלה וטופל לעומק. אבל בדור הצעיר הסיפור הוא שונה לגמרי". 

בשבוע הבא יצוין ברחבי העולם יום השואה הבינלאומי. עד כמה אתה מרגיש שהנושא רלוונטי ברומניה, בטח לנוכח תקריות אנטישמיות שהיו לאחרונה במדינה?

"שואת היהודים תופסת חלק רחב בספרי הלימוד ברומניה ובנוסף היא חלק מהחומר שעליו נבחנים בתיכון. המורות והמורים שלנו נוסעים ליד ושם כדי להשתלם שם וללמוד לעומק את הנושא, וכאשר הם חוזרים הם מעבירים את הידע שהם קיבלו לדור הצעיר. לכן צעירי רומניה מקבלים אינפורמציה רבה, שלא ניתנה בעבר לתלמידים במדינה. דבר נוסף שחשוב לי להגיד בנושא הזה הוא שרומניה היא המדינה היחידה שאין בה תנועה מאורגנת או מפלגתית שפועלת נגד יהודים ומיעוטים. אני גאה בכך שזהו המצב כי זה מראה על הסובלנות של העם הרומני ליהודים לאורך השנים ועד ימינו אנו".

ואכן הברית בין רומניה לישראל הולכת ומתחזקת, בעיקר בתקופתך.

"לשתי המדינות יחסים כבר שישה עשורים, עוד מהעידן הקומוניסטי. היחסים הולכים ומתחזקים לאורך השנים, וישראל יכולה לראות ברומניה ידידה ושותפה לכל דבר. מובן שהרצון של כולם הוא לשלום במזרח התיכון, אבל רומניה מתחייבת לכך שהיא תשמור על האינטרס הישראלי ועל הזכויות הטבעיות של ישראל בכל הסכם שלום שהוא, וזה אומר שהפלשתינים צריכים להכיר בישראל כמדינה יהודית". 

בביקורו ברשות הפלשתינית הצהיר בססקו: "יש לנו יחסים אמינים ומצוינים עם העולם הערבי, ובמיוחד עם הפלשתינים". אולי מס שפתיים, ובכל מקרה לא משהו שאמור להדאיג את ישראל. יחסיה עם רומניה קיימים כאמור עוד מהתקופה הקומוניסטית, כאשר בסוף שנות ה־70 צ'אושסקו היה מהמתווכים הבולטים בתהליך השלום עם מצרים, בשל קרבתו לנשיא המצרי, אנואר סאדאת. 

עוד לפני כן ביקרה גולדה מאיר במדינת הרודן, כיוון שרומניה היתה היחידה בגוש הקומוניסטי שקיימה יחסים עם ישראל לאחר 1967. ביוגרפיות של גנרלים בכירים בצבא הרומני, שפורסמו לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי, העידו על עסקאות נשק גדולות בין ישראל לרומניה. 

בחזרה לימינו, אך עדיין תחת כבלי הקומוניזם, בססקו יודע שהביורוקרטיה בארצו לא השתנתה מאז, וכשמצרפים אליה את מכת השחיתות במדינה, מקבלים את אחת הסיבות המרכזיות להישארותה של רומניה מאחור. הצד הישראלי בסיפור, נושא קריטי ביותר עבור יוצאי רומניה בישראל, הוא העיכוב בהחזרת הרכוש שנלקח מהם על ידי השלטון הקומוניסטי.

כבר יותר מעשור מנהלים ישראלים מאבקים משפטיים כדי לזכות ברכוש שנגזל מהם או מהוריהם, ונראה שבביקורו השבוע בססקו שמע על כך לא פעם. עוד לפני שאני מספיק לנסח את השאלה המתאימה הוא ממהר לענות: "נושא החזרת הרכוש הוא נושא שכל הגורמים הרלוונטיים במדינה מטפלים בו. צריך לזכור כמה דברים בנושא הזה. הראשון הוא שרומניה היא המדינה הקומוניסטית היחידה שעושה מאמצים ורוצה להחזיר לאנשים את מה שנלקח מהם - אף אחת אחרת לא עושה את זה חוץ מאיתנו. 

"הדבר השני שצריך לזכור הוא שהקומוניסטים הלאימו את הרכוש של כל הרומנים באשר הם, ולא רק את הרכוש של היהודים. על אף הקשיים הביורוקרטיים החזרנו כבר קרוב ל־20 אחוז מהרכוש למי שהגיע לו, ואני יכול להתחייב כאן שבתוך עשור נגיע ל־100 אחוז, וכל מי שיוכיח שמגיע לו, יקבל את הפיצוי המתאים".

עם זאת, אי אפשר להחזיר את כל הבתים ואת כל הרכוש שהיו בידי יהודים והולאמו.

"במקרים שבהם לא יהיה אפשר להחזיר את המקום, בעל הרכוש יפוצה באחת משתי דרכים אפשריות: בכסף או בשטח אדמה במקום אחר".

עסק ישראלי

קשרי ישראל־רומניה הוזכרו קודם לכן גם במישור הצבאי, מעדות הגנרלים של התקופה הקומוניסטית, שטרם נשכחה. 

במישור זה היחסים נמשכו הלאה, ואף על פי שלא היה לכך פרסום רשמי, לפני שלוש שנים וחצי גילה כל ישראלי על היחסים הצבאיים של שתי המדינות. ביולי 2010 מסוק יסעור של חיל האוויר הישראלי התנגש במהלך טיסת אימון בגובה רב בצלע הר בהרי הקרפטים. בהתרסקות נספה כל צוות המסוק - ארבעה טייסים ושני מכונאים מוטסים ישראלים וקצין משקיף רומני.‏ התקשורת הרומנית עסקה בנושא במשך שבועות רבים והאשימה את הצבא המקומי באסון. 

למשך זמן הופסקו האימונים באזור, אך בססקו, בהתייחסות ארוכה ראשונה מאז האירוע, מגלה כי "היחסים בין הצבא הישראלי והצבא הרומני היו ויישארו מצוינים. שיתוף הפעולה הצבאי בין שתי המדינות לא נפגע בעקבות האסון. אנחנו לומדים מכם, אנחנו קונים מכם ציוד צבאי והלוחמים שלנו משתפים פעולה עם הלוחמים שלכם בכל מיני דרכים. 

"אנחנו מבינים את היתרונות שיש לנו ולצבא שלנו משיתוף הפעולה הייחודי עם הצבא הישראלי, וגם מה אנחנו יכולים להרוויח מכך - לכן הוא חשוב כל כך עבורנו".

אך כאמור, מעבר לעסקאות במישור הצבאי והביטחוני, השתלטו ישראלים בעשור האחרון גם על העולם העסקי האזרחי של המדינה. מקניונים דרך חברות להפצת סרטים, אנשי היי־טק, קבלנים וחברות אופנה. כולם ניסו הכל מהכל, חלק קרסו, חלק פרחו, אבל אין ספק שהעברית היא (בערך) השפה הרביעית הכי מדוברת ברומניה כיום. 

"אנחנו אפילו לא יכולים להעריך באופן מדויק כמה חברות ישראליות מעורבות בפעילות העסקית ברומניה, בשל הסיבה שרבות מהחברות רשומות לדוגמה במדינות אחרות, אבל הבעלים הם ישראלים או ההנהלה ישראלית", אומר בססקו, "אבל אנחנו יודעים שישראלים רבים מצאו קרקע פורייה ברומניה לעשיית עסקים, ואנחנו פותחים את שערינו בפני כל אחד, ולא רק בפני הישראלים, אף שהם אכן הגיעו בכמויות גדולות.  

"רומניה עברה כמה משברים וצלחה אותם. עברנו כמה תהליכים, לדוגמה יצירה של מעמד ביניים, שבחברה הקומוניסטית לא היה קיים. בשנת 2008 האינפלציה קפצה בגלל ביקוש צרכני גבוה. כתוצאה מהמשבר העולמי ירד התוצר הגולמי והדבר הוביל את המדינה לבקש חבילת סיוע חירום בסך 26 מיליארד דולר, ובשנת 2011 צמחנו ויצאנו מהמשבר. הדבר אכן הוביל לכך שרומניה קורצת לאנשי עסקים רבים".

מתגעגע לים

אז השבוע, בזמן שהתקשורת והפוליטיקאים עטפו באהבה את ראש ממשלת קנדה, סטיבן הרפר, שביקורו בארץ התקיים בעת ובעונה אחת עם ביקורו של בססקו, האחרון זכה למפגש מרגש עם אנשי דת, עם שר החוץ אביגדור ליברמן ועם מנהיגי הרשות הפלשתינית. לא פחות מ־35 עיתונאים מרומניה ליוו אותו, וסיקרו באריכות רבה את ביקורו בשידורים חיים ובכתבות שיפורסמו בעיתוני סוף השבוע.  

אנשי השגרירות התרוצצו סביב השעון וניהלו עבורו את סדר היום הקפדני, שמתוך ההיכרות הקצרה בינינו נראה כמו ההפך המוחלט של האיש הזה, שלא מפסיק לחייך ולהתנהל ברוגע: "אני מצטער מאוד שיש לנו מעט זמן, אבל אם אתה רוצה לשאול אותי עוד שאלה אני יותר מאשמח". 

אני מספר לו על הקשר המשפחתי הרומני שהוביל אותי לראיון הזה, והוא מבקש ממני למסור דרישת שלום לאבא שלי וממליץ לנו לבוא לבקר בארץ האבות. אחר כך, למרות הלחץ האדיר סביבו, הוא מתפנה ומצטלם בחופשיות ולוקח את הזמן כמו אדם שנהנה מהשנה האחרונה שלו בתפקיד כל כך אינטנסיבי.

עוד שאלה לפני שנפרדים. מאיזה ג'וב יותר נהנית, ראש עיירית בוקרשט או נשיא המדינה?

"העבודה שאני הכי מתגעגע אליה היא להיות קפטן באונייה. לצערי, כמעט אין לי זמן לצאת לים, אבל לפעמים אני יוצא בסירות קטנות למימי הים השחור. זו כמובן לא אותה חוויה, אבל אני מאוד אוהב את זה". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו