המכון ללימודי ביטחון לאומי עורך בשבוע הבא כנס שנתי רב יוקרה. אישים נשואי פנים בתחום המדיניות והביטחון והאקדמיה מהארץ ומחו"ל יישאו דברם. ינאמו גם מי שהגותם דלילה ומשמשים קישוט בלבד לחשבון הנפש הממלכתי. שלושה חודשים לפני תאריך הסיום למשא ומתן הישראלי־פלשתיני יתפוס נושא זה מקום מרכזי בדיונים, והכל יבקשו רעיונות "מחוץ לקופסה". יש כמה:
• המגעים יסתיימו באפריל. ג'ון קרי נעזר בבנימין נתניהו במאמץ לשכנע את אבו מאזן להאריכם בשנה. עד כה ישראל תמכה, אך עדיף שתעמוד מן הצד. ראוי להעניק ארכה נוספת רק אם הפלשתינים והישראלים יגלו לפני אפריל גמישות מסוימת, כגון שנתניהו ייאות להציג מפת גבולות, או אבו מאזן יכיר בישראל כבמדינה יהודית.
• בהנחה שהמשא ומתן לא יישא פרי, ובעולם יאשימו את ישראל בטענה שהמשך הבנייה בהתנחלויות היא סיבת הכישלון - יש לנתניהו עניין רב להמשיך בהידברות כדי למנוע מהלכים מעיקים ומסוכנים כהגברת החרם האירופי וכפנייה של הרשות הפלשתינית לאו"ם להכיר בה כבמדינה לכל דבר. אתמול נוסף נדבך - חרם גרמני על ההיי־טק בהתנחלויות. החרם הבינלאומי הוא תקלה אסטרטגית משמעותית.
• החלופה לתסריט כזה היא בייזום מגע מקביל בין ישראל לבין ארה"ב והאיחוד האירופי ומדינות הליגה הערבית (אם ייאותו להצטרף). התנאי היחיד למגע כזה חייב להיות בהתחייבות של אמריקה ואירופה, כי כל מה שיסוכם עם ישראל לא יהיה בסיס לשינויים נוספים כאשר הפלשתינים יבקשו להצטרף באיחור. קבוצת המדינות שתייצג את העולם תורכב על דעת אמריקה, אירופה והליגה הערבית.
• בהסכם שיובא לאישור באו"ם תסיג ישראל את גבולה לעבר גושי ההתיישבות ביהודה ובשומרון לאורך הנתיב של גדר ההפרדה. הם ייועדו להסתפח לישראל תוך התחייבות שאם בעתיד יושג הסדר קבע, יפוצו הפלשתינים בשטחי קרקע זהים. צה"ל יקיים נוכחות לאורך בקעת הירדן במשותף עם חיילי הלגיון הירדני, ובחסות משקיפים בינלאומיים.
• מעמד הרשות הפלשתינית ביהודה ובשומרון בין גושי ההתיישבות לנהר - רוב השטח שיימסר לניהולה - ייקבע במשא ומתן בינה לבין מדינות העולם והליגה הערבית, ובלבד שלא תוכרז ריבונות מלאה והאזור יפורז מנשק. יישובים עבריים מעבר לגושים הרוצים בכך יישארו במקומם עד שעתידם ייקבע אי פעם בהסדר הסופי. המדינות המעורבות יערבו לחיי המתנחלים שלא יתפנו וגם צה"ל יפעל אם תתעורר סכנה קיומית.
• תמורת התכווצות לגושי ההתיישבות יכירו הממשלות היוזמות בישראל כבמדינה יהודית. הן יאסרו בחקיקה חרם מכל סוג על ישראל. ביום שבו יקבלו הפלשתינים מרצונם החופשי הסדר ביניים זה במלואו, יוכלו לחדש את המשא ומתן להסכם הקבע ולכלול בו תביעות בנושאי ירושלים והחדרת צאצאי הפליטים מ־48' לישראל ופיצוי קרקעי כנגד השטח של גושי ההתיישבות.
חשבון הרווח וההפסד: הפלשתינים יקבלו את רוב השטחים בלי להכיר בישראל כיהודית, אבל יבינו כי ריבונות מלאה מחייבת גם ויתור מצידם. העולם והליגה הערבית ישיגו בעבור הפלשתינים את תמצית צורכיהם, אבל יגבו מחיר מדיני ובינלאומי ראוי. בשנים שיחלפו יתייצב המזרח התיכון למציאות חדשה, שאפשר כי תעניק גיבוי לצדדים להגיע לסיום הסכסוך.
מי שמתנגד - שיקום ויסביר מה החלופה לנתיב זה ביחסים עם הפלשתינים, המזרח התיכון, המערב הדמוקרטי.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
סחבת
האווירה לקראת פסק הדין של העליון במשפט נגד אהוד אולמרט ושולה זקן משולה לחדר לידה. המעוניינים ממתינים במסדרון במתח הולך וגובר. הכל יודעים כי בסופו של דבר תיפתח הדלת ותישמע הבשורה, אך איש אינו יכול להעריך מתי. שלשום טילפנתי לשמוע אם נקבע תאריך לפסק הדין ושמעתי את ה"עוד לא" המוכר, ו"כאשר נדע - נודיע", וביום מן הימים הדלת אכן תיפתח ותוקרא ההכרעה.
נכחתי בדיון ביולי 2013. ראש ההרכב אשר גרוניס האיץ בצדדים לסיים. לא הניח להם לממש במלואם אפילו את שני ימי הדיונים שהוקצו מראש. הדיון ב"ראשונטורס" היה כלא היה. גם כשדיברו על הכסף במעטפות ממשה טלנסקי לאולמרט, השאלה העיקרית בפי גרוניס היתה "עד מתי"? הסנגורים נאלצו להגיב על טענות התביעה בו ביום.
רק שהיעילות אשר נתבעה מהפרקליטים אינה חלה על גרוניס ועמיתיו. חלפה יותר ממחצית השנה. עמיתיו הבקיאים במורשת ישראל ייטיבו לעשות אם יזכירו לנשיא העליון את הכלל כי "נאה דורש - נאה מקיים".
נ.ב., בעניין הסחבת שמורידה את קרנם של בית המשפט והפרקליטות בעיני הציבור ראוי לקרוא את מכתבו של אריה אבנרי מעמותת אומץ לפרקליט המדינה שי ניצן. הוא תבע מיהודה וינשטיין להעמיד לדין את בועז הרפז, שכתב האישום נגדו נותר גלמוד על המדף של היועץ המשפטי. אם אבנרי מאמין כי בקשתו תיענה, כי אז נמצאה הוכחה שהוא אופטימי לנצח.
היכונו לרצח האופי
מנכ"ל רשת אורט, צבי פלג, ביטא התנגדות, שהמורה אדם ורטה - אשר שירת חודשיים בצבא - יחנך את התלמידים כאילו צה"ל בלתי מוסרי (גירסת ורטה בפי עמיתיו: כאשר התלמידים אמרו שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם, ביקש לנתח מה מצדיק קביעה כזאת. בסיום הדיון נשאל על ידי התלמידים לדעתו והשיב שבצה"ל עושים מעשים בלתי מוסריים. הוא התגייס כחוק ושוחרר כחוק "בשל בעיות רפואיות שצנעת הפרט יפה להן").
ורטה אינו ראשון. באורח שונה, לפני כמה שנים סגר מנהל גימנסיה הרצליה, ד"ר זאב דגני, את שערי המוסד בפני קצין צה"ל אשר נשלח לספר מה האפשרויות העומדות בפני הבוגרים לקראת שירותם הצבאי. כבן דור שני לבוגרי הגימנסיה העברית הראשונה בעקבות אמי ולצד אחי המנוח חשתי כי זו הטיית כתף קרה לערכים שהקנו מחנכים דגולים כחיים בוגר וברוך בן יהודה.
עוד בוגר שרתח מזעם, ובצדק, היה הרמטכ"ל גבי אשכנזי, אבל הוועד המנהל הציבורי לא נע ולא זע, והקצין נותר "מחוץ לתחום" עד עצם היום הזה (עודני תמה מדוע לא הוצע לי להיות חבר הוועד המנהל של הגימנסיה בהתנדבות, אבל משער מי יתנגד). כך אירע עתה ברשת אורט הפעילה בכל רחבי הארץ, ביהודה ובשומרון ובאוהלי הבדואים ובמגזר הערבי והחרדי.
איני יודע כיצד יסתיים השימוע הנוסף שמבקש ורטה. נחוצה בדיקה הוגנת מה בדיוק נאמר ואירע בטרם יפוטר, אם בכלל. אבל ברור לי מה יעלה עתה בגורלו של מנכ"ל אורט פלג - בעל תואר שני בחינוך - בחלק מהתקשורת הישראלית: יחשפו שבגיל 17 עבר את הכביש שלא במעבר חציה; ובמלאות לו 23 עישן סיגריה בבית הקולנוע; ושומו שמיים, הוא מחנך במודע להרחיב את שיעור הגיוס לצה"ל מבין בוגרי רשת אורט, כהניסט שכמותו.
איחוליי לו שיקיים את אשר הוא מלמד: "והעיקר, לא לפחד כלל".
הפרח של קובי אוז
בוגר מאות (או יותר) הצגות תיאטרון בחיי גררתי רגליים יגעות בדרך למחזמר "פרח השכונות", שמעלה תיאטרון באר שבע. בעלות המסך היה ברור שהמחזה מרהיב וסאטירי וסוער (וקצת קולני מדי), גם משעשע ועליז ועצוב, ועם מסר שיכול היה לצאת רק ממי ששורשיו ביהדות צפון אפריקה גם אם נשאב בחייו הבוגרים לתל אביב.
הקהל יגעה בצחוק, ואילו בחצרות הרבנים הנושאות את השמות פינטו, אבוחצירה ואיפרגן יעקמו את האף.
יותר מ־50 שנים אחרי הטרגדיה של טביעת אוניית העולים מצפון אפריקה, "אגוז", יש ליהדות הזאת קול אותנטי בזכותו של מי שבא מיישובי ארץ הקסאמים - קובי אוז. "אבא שלי אהב את המדינה אבל פחד ממנה", כתב אוז על הקומדיה המוסיקלית שלו, וסחף את כל האולם. אך למה להכביר מילים? בלשון משולשת של פייסבוק - LIKE, LIKE, LIKE .
מחתרת הסלע האדום
לפני עשרות בשנים התמקד הבידור התל־אביבי במרתף שנקרא "מועדון התיאטרון". המקום היה רווי בעשן סיגריות, אבל נקי מסמים. בעידן שבו אי אפשר היה להשמיע ברדיו סאטירה על המשטר, הציגה "רביעיית מועדון התיאטרון" קטעים העולים בחריפותם על "ארץ נהדרת". הקסם המחתרתי היה מגיע לשיאו בשעות הקטנות של הלילה כאשר הזמר אריק לביא הגיח לבמה ושר את "הסלע האדום", שנאסר לכל השמעה ממלכתית ורדיופונית וציבורית.
הכל אירע בעקבות אירוע מיתולוגי שהתרחש במאי 1953. רחל סבוראי ומאיר הר־ציון - היא לוחמת פלמ"ח קשוחה והוא חייל נערץ על דורות של לוחמים - חצו את הגבול והלכו אל העיר הנבטית פטרה, היא הסלע האדום. לא היתה להם מפה ראויה, והטיול שנועד להימשך לילה ויום התארך כדי ארבעה. הדרכים בחזרה היו חסומות.
מייד לאחר מכן הוצפו המטיילים הנועזים בפניות של צעירים רבים, שרצו ללכת בדרכם. רובם נהרגו בידי חיילי הלגיון הערבי. נסיה שפרן, שבימים אלה משיקה בגוש עציון את ספרה, "הסלע האדום - המסעות האסורים לפטרה", מנתה 12 הרוגים בדרך לנוף שובה הלב של העיר שבהר.
הממסד יצא למלחמה. הסופר משה שמיר השווה את הסיירים הנועזים למסתננים ערבים. מנהל בית הספר "הר נבו" דוד אלוני, שאחד ההרוגים רם פרגאי היה תלמידו, כתב משפט נורא: "נשלח אחריהם קללה ונעפר לעומתם בעפר בכדי לבזות זכרם ובכדי להזהיר אחרים מללכת בדרכם".
המשורר חיים גורי מדור הפלמ"ח לא יכול היה לשאת זאת. הוא גינה את אלוני כמי שפירסם "פסוקים מפלצתיים". "אמנם הארץ צעקה אליהם אל תלכו", כתב גורי, "אך לעולם לא תוכל לקללם, לבזותם... היא אוהבת אותם אהבה נוראה".
כאשר דוד בן־גוריון התערב למנוע את המסעות, קרא לחייל הנערץ בצה"ל והסביר לו כי למעשה יש מקום להעמידו לדין. אך אם יחדל לתדרך את ההולכים לפטרה - יראה ראש הממשלה את הפרשה כעניין שבא על פתרונו. הר־ציון הבטיח לו לחדול מהתדרוכים לפטרה, והוסיף כי אם ישנה את דעתו יודיע על כך מראש לבן־גוריון.
לרגל הופעת הספר החדש ראיינתי השבוע בטלוויזיה את רחל סבוראי מקיבוץ רביבים. היא יודעת שאסור היה ללכת לפטרה. בעצמה פנתה לצעירים לחדול. תהיתי כיצד היתה נוהגת אילו שב ונתהווה המצב ששרר ב־1953 בהיותה בת 27? אילו שוב נאסר ללכת והסיור לפטרה היה כרוך בסיכון חיים? ממרום 87 שנותיה נעצה בי מבט והסבירה כי היתה מתנגדת למסע, אבל בהכירה את עצמה היא יודעת שלא היתה נכנעת לצו הגיונה. היתה הולכת למקום "שאיש ממנו חי עוד לא חזר/ והוא נקרא הסלע האדום" (חיים חפר). איפה ישנם עוד אנשים כמו האישה הזאת?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו