יומולדת - וחשבון נפש

יש משהו סמלי בעובדה שראש הממשלה לשעבר אריאל שרון יובא למנוחת עולמים יום אחד בלבד לפני שהכנסת תציין את יום הולדתה ה־65. שרון, שארונו הוצב אתמול בכניסה לכנסת, הסתובב 29 שנים במסדרונותיה. הוא נבחר בפעם הראשונה לפרלמנט ב־1974 מייד לאחר שפשט את מדיו, ולאחר מכן כיהן בה ברציפות מ־1977 עד ינואר 2006. לשרון היה כבוד רב לכנסת והוא הירבה לנאום במליאה ולהתפלמס עם חבריה.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

יום הולדתה של הכנסת הוא מועד מתאים לחשבון נפש. לרגל האירוע שוחחנו עם ארבעה יושבי ראש לשעבר על מעמדה של הכנסת כיום, על יחסם של הממשלה והשרים לפרלמנט ועל יכולתה לפקח על פעולות הממשלה ולבקר אותן.

היו ימים. מימין: מנחם בגין, אסתר רזיאל נאור ואורי צבי גרינברג

הנוקב ביותר בביקורתו היה אברהם בורג (59), שכיהן בכנסת מ־1988 עד 2004, למעט הפסקה של ארבע שנים. הוא היה יו"ר הכנסת ה־15 מ־1999 עד 2003, תקופה שכיהנו בה שתי ממשלות, זו של אהוד ברק ולאחר מכן של שרון. "התחושה שלי היא שמבין רשויות השלטון, הכנסת היא הגוף שנחלש יותר מכל בשנים האחרונות", אומר בורג, "יותר מהממשלה ומבתי המשפט. יש הצפה של חקיקה פרטית, רובה מיותרת, אשר נועדה לצרכים פוליטיים. החקיקה הממשלתית מכסחת את הפרטית ומבטלת את חלקה באמצעות חוק ההסדרים".

בנושא הפיקוח על הממשלה סבור בורג כי "מימד הביקורת של הכנסת כמעט אינו קיים. ראשי המדינה מעדיפים לשאת את הנאומים החשובים שלהם בפורומים אחרים ולא בכנסת. לצערי, גם הח"כים אינם תורמים לחיזוק הכנסת בפניותיהם הרבות לבג"ץ. נוצר מצב שבו העניינים החשובים ביותר בחברה הישראלית, כגון גיוס לצה"ל ונושאי חברה רגישים, מוכרעים בבתי המשפט ולא בכנסת. ההשפעה של הכנסת בנושאים הללו היא במקרה הטוב שולית ובמקרה הרע סתם צעקנית".

בורג מוסיף כי "כדי שהכנסת תתחזק, עליה לבצע רפורמה הרבה יותר גדולה מכפי שהיא מסוגלת לעשות. איני רואה מספיק אנשי חזון שיכולים בראש ובראשונה להחזיר לכנסת את ריבונותה ושתהיה עצמאית במלוא מובן המילה".

רק מחפשים פרסום

דן תיכון (77), שהיה ח"כ במשך 18 שנים (מ־1981 עד 1999), יו"ר הכנסת ה־14 וסגן יו"ר בשתי כנסות, אומר כי "העוצמה של הכנסת פוחתת והולכת והיא מתקרבת לימי בן־גוריון, שהיה מעביר כל חוק שרצה ומעיף כל ח"כ שלא מצא חן בעיניו. אתן לך דוגמה בולטת: בכל יום ראשון מתכנסת ועדת השרים לחקיקה ומאשרת או דוחה את הצעות החוק הפרטיות. באותו יום הלב של הח"כים רועד כי הם לא יודעים אם הממשלה תתמוך בהצעת החוק שלהם או תתנגד לה. בעבר ח"כים היו מביאים לאישור הכנסת הצעות חוק בלי ועדת שרים. השיטה הנוכחית מחלישה את הכנסת. גם בפיקוח על הממשלה הכנסת נחלשה בשתי הקדנציות האחרונות. אין בכנסת מספיק ח"כים עוצמתיים, וכל אחד רק דואג לפרסום שלו כדי שייבחר שוב. בכלל, הח"כים עוסקים כיום פחות בדברים מהותיים ורוצים להיות מעורבים יותר בשערוריות כדי שיכתבו עליהם ויראו אותם בטלוויזיה".

ראובן ריבלין (74) מכהן בכנסת מ־1988, למעט הפסקה של ארבע שנים באמצע. הוא היחיד מהמרואיינים שכיהן כיו"ר הכנסת שתי קדנציות (בכנסת ה־16 וה־18). ריבלין מאמין שיש התרופפות במעמדה של הכנסת מול בתי המשפט - "נוסף על כך, היוקרה הציבורית של הכנסת יורדת בעיני הציבור, ונציגי הממשלה חשים שיש להם יכולת לחמוק מדיונים חשובים בכנסת, דבר הגובל בזלזול. על הכנסת לבקר ולפקח על הממשלה, אבל הכנסת מתקשה לממש את תפקידה משום שהיא לא הגורם הדומיננטי בממשל ורוב האישים הבכירים אינם חיים בה".

ראובן ריבלין צילום: דודי ועקנין

לריבלין גם יש דוגמה: "כשאביגדור ליברמן שימש יו"ר ועדת החוץ והביטחון, הוועדה מילאה את תפקידה כגורם מפקח ומבקר בצורה ראויה, בגלל עוצמתו הפוליטית של ליברמן. גם העובדה שבימים אלו מתנהל מו"מ מדיני, אבל הכנסת אינה נמצאת בסוד העניינים, מצביעה על מעמדה. המסגרת היחידה שבה הכנסת מעורבת ומבצעת פיקוח של ממש היא ועדות המשנה הסודיות של ועדת החוץ והביטחון".

פרופ' שבח וייס (78) כיהן בכנסת במשך 18 שנים (מ־1981 עד 1999), היה יו"ר הכנסת ה־13 וסגן יו"ר בשתי כנסות. וייס דווקא אינו מוטרד מתדמיתה הציבורית של הכנסת. "תמיד זה היה המצב", הוא קובע, "הציבור בוחר את נציגי המפלגות לכנסת ולאחר מכן הוא לא מפרגן להם. אולי זה נובע מכך שאנו עם וכחן". בניגוד לעמיתיו, וייס מביע שביעות רצון מההרכב האנושי של הכנסת הנוכחית. "יש בו השתקפות מעניינת של התמורה שעברה החברה הישראלית. יש נוכחות גדולה של דור הביניים (בני פחות מ־50), יש ייצוג יפה לדור האינטרנט ויש מגוונות אתנית של החברה הישראלית, נוכחות גדולה של עולים ממדינות חבר העמים בממשלה ובכנסת, נוכחות של שני נציגים לעולים מאתיופיה, יש נציגות ערבית מכובדת וציבור גדול של יהודים לא אשכנזים מאיראן ועד צפון אפריקה. לשמחתי, יש גם ריבוי נשים, והן מוסיפות לכנסת הרבה חיוניות, חריצות וחוכמה".

שבח וייס צילום: דודי ועקנין

"בקושי הצהרת כוונות"

ואולם, וייס מטיח ביקורת במבול הצעות החוק שהח"כים מגישים: "פעם קראתי לכך הצהרות חוק, כיום מעמדן ירד עוד יותר והן במקרה הטוב הצהרת כוונות. אפילו זה לא".

* * *

בית פתוח.הכנסת תציין מחר את יום הולדתה ה־65 בשורה ארוכה של אירועים ובעשרות פעילויות. במסגרת "מטפחים שיח ישראלי" הוזמן הציבור להגיע לכנסת כדי ליטול בהם חלק. כמה אלפי אזרחים כבר הביעו את רצונם להיות נוכחים. בשל מותו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון יהיו האירועים מאופקים יותר.

מספרים סיפורים.75 שרים וח"כים נתנו את הסכמתם להשתתף באירועים. כמה מהם יקריאו סיפורים לילדי האורחים ולהוריהם. יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין יקריא מספרה של רונית הופר "חנן הגנן", שר הפנים גדעון סער יקריא את ספרו של מאיר שלו "איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבב הרומני", ח"כ נחמן שי (עבודה) יקריא את "דירה להשכיר" של לאה גולדברג ושר הרווחה מאיר כהן יקריא מספרו של יהודה אטלס "הילד הזה הוא אני".

בן־גוריון ובגין חוזרים.ברחבת הכניסה לאגף החדש יופיעו שני שחקנים בדמויותיהם של ראשי הממשלה לשעבר בן־גוריון ובגין. הם ינהלו ביניהם ויכוחים סוערים, כמו פעם, בנושאים שנויים במחלוקת, כגון הסכם השילומים עם גרמניה.

מי נגד מי.צמדים של ח"כים בעלי דעות מנוגדות יקיימו ביניהם דו־שיח בנושאים אקטואליים. כך, למשל, ישוחחו הח"כים אורלי לוי־אבקסיס (הליכוד ביתנו) ואילן גילאון (מרצ) על שיתופי פעולה בין קואליציה לאופוזיציה, סגן השר אבי וורצמן (הבית היהודי) ורות קלדרון (יש עתיד) יספרו על קבלת שבת שהם מקיימים בביתם והח"כים עמרם מצנע (אלוף במיל') ומוטי יוגב (אל"מ במיל') יספרו על עברם הביטחוני.

הכנסת והתקשורת.באודיטוריום של הכנסת יתקיים דיון בהשתתפות שלושה פוליטיקאים (השר אורי אורבך, והח"כים פנינה תמנו־שטה וסתיו שפיר) ושלושה עיתונאים על היחסים בין הח"כים לכתבים הפרלמנטריים.

ישיבה חגיגית.אירועי יום ההולדת של הכנסת ייחתמו בישיבת מליאה חגיגית, שבה יישאו דברים נשיא המדינה פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ויו"ר האופוזיציה החדש יצחק הרצוג.