"להציל את מיסטר בנקס", שלוקח את הצופים אל מאחורי הקלעים של הפקת המיוזיקל הקלאסי "מרי פופינס", הוא סרט פשטני, מניפולטיבי וסכריני שמטרתו היחידה היא להאדיר את וולט דיסני, האיש שהפיק אותו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
דיסני היה גאון. אין על כך ויכוח. אך הוא היה גם אדם קשה, והאישיות שלו היתה בעייתית, בלשון המעטה. מי שיצפה ב"להציל את מיסטר בנקס", שצבוע כולו בגוני זהב נוסטלגיים, כלל לא יבחין בכך. שכן דיסני, כפי שהוא מגולם בידי טום הנקס, הוא איש חביב, חייכן וסבלני שרק רוצה להביא אושר לאנשים. לעומתו, פי.אל טראוורס (אמה תומפסון) - הסופרת האנגלייה/אוסטרלית שכתבה את הספר שעליו מבוסס "מרי פופינס", ושמערכת היחסים הסוערת שלה עם דיסני עומדת במרכז הסרט - מצטיירת כסנובית, עקשנית ובלתי נסבלת, שאישיותה משתנה מקצה לקצה ברגע שהיא מואילה בטובה לאפשר להשקפת העולם השמאלצית ושטופת השמש של דיסני להפעיל עליה את קסמיה.
הסיפור האמיתי שמאחורי הפקת "מרי פופינס" הוא אחר, כמובן. דיסני היה מעוניין לרכוש את הזכויות מידיה של טראוורס. אך טראוורס, שתיעבה את פועלו של האיש, סירבה בתוקף, ורק כעבור יותר מ־20 שנה, כאשר נקלעה למצוקה כלכלית, הסכימה לבסוף לוותר על הבייבי שלה. טראוורס אמנם הוזמנה לקליפורניה כדי לקחת חלק בתהליך היצירתי, אך לבסוף אפשר לומר שדיסני די התעלם מרצונותיה. בפרמיירה של הסרט (שאליה נאלצה טראוורס להזמין את עצמה) הסופרת בכתה, ואלה לא היו דמעות שלא אושר.
כעת, 50 שנה אחרי שדיסני עשה "דיסניפיקציה" ל"מרי פופינס", "להציל את מיסטר בנקס" (שכמובן הופק בידי אולפני דיסני) עושה אותו הדבר לחייה של טראוורס, קומפלט, עם פלאשבקים תכופים לילדותה, התעכבות ממושכת על יחסיה עם אביה האלכוהוליסט (קולין פארל), וכמות בלתי נדלית של פסיכולוגיה ברבע גרוש. זהו אקט כוחני, דורסני ודי מפוקפק מבחינה מוסרית.
השירים שהאחים רוברט וריצ'רד שרמן כתבו עבור "מרי פופינס" עדיין נהדרים ומרגשים. אבל גם מנגינות נצחיות אלה אינן יכולות לגרום לסרט הציני, השקרי והמעוות הזה להיות פחות צורם.
ציון: 4
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו