הם בלחץ. הם מפחדים. והפחד מוציא מהם את העליבות.
אתמול היתה הפעם השלישית שבה עמדו אנשי "ידיעות אחרונות" בפני אי נעימות שאליה דוחף אותם הדון, נוני מוזס. כל זאת לנוכח הוראתו להחרים אירועים שבהם משתתפים עיתונאים מ"ישראל היום".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
זה קרה בהקלטת התוכנית "עושים סדר" בהנחיית גל גבאי, שמשותפת לערוץ 2 ולטלוויזיה החינוכית. דניאל רוט, המגישה של אתר "ישראל היום", היא על תקן "פרשנית הבית" של התוכנית בנושאי ספורט. היא הוזמנה לשם לדיון בנושא תיקצוב הספורט הנשי. לצידה היה אמור להשתתף אורי קופר, כתב מ"ידיעות אחרונות", שאגב, עבד בעבר כמה חודשים ב"ישראל היום".
כאשר קופר גילה שדניאל רוט אמורה להשתתף בתוכנית לצידו, הוא נראה בשוק והתחיל להזיע. ואז הסביר שלא יוכל להתראיין, מכיוון שבמערכת "ידיעות" יש הנחיה לא להשתתף באירועים לצד אנשי "ישראל היום". הוא הרים טלפון לבוס שלו, שם אמרו לו שמביאים את העניין להכרעתו של האיש שיושב למעלה, מוזס, שכמובן הורה על אי הופעה לצד "ישראל היום".
"אסור לנו להשתתף", גימגם במבוכה הכתב של "ידיעות".
במערכת "עושים סדר" חשבו מה לעשות ואז הם באו אל דניאל רוט בהצעה: שהיא תופיע בלי שיהיה כתוב שהיא מ"ישראל היום". רוט סירבה.
הם הלכו אל הכתב של "ידיעות" והציעו לו שהוא יוותר על הקרדיט. הוא אמר שהבוס לא יראה את זה בעין יפה. לדניאל רוט נמאס מהוויכוח והיא החליטה לעזוב את המקום.
דניאל רוט צילום: עמי שומן
הכתב של "ידיעות" רץ אחריה, מתנצל, "אלה דברים שאצלנו יכולים לפטר בגללם".
ברוכים הבאים לדיקטטורה של נוני מוזס.
זו לא הפעם הראשונה שב"ידיעות" מנסים להראות מי הבוס האמיתי של המדינה. בעצם, של הגלקסיה. בתדריך שערך הרמטכ"ל לפני חודשים אחדים, ערב השנה החדשה, הם ניסו להכתיב לרב־אלוף בני גנץ את מי מותר לו להזמין ללשכתו ואת מי אסור. הרמטכ"ל, ייאמר לזכותו, לא נכנע - ו"ידיעות אחרונות" הם שלא הגיעו לתידרוך.
בשבוע שעבר הם ניסו את החרם בכנס עיתונאי הצפון שנערך בחיפה. העילה הפעם היתה פאנל עיתונאים שבו השתתף אהרון לפידות, סגן העורך של "ישראל היום". אז הם לא הגיעו, אבל האולם היה מלא מפה־לפה. מארגני הכינוס הודיעו שדווקא הניסיון של נוני מוזס להחרים גרם להתעניינות גדולה בדיונים.
מתברר שלמרבה ההפתעה, הגלקסיה לא נעה בהתאם לכיוון האצבע של נוני מוזס. במערכת "ידיעות" רואים בחומרה את החוצפה של הגלקסיה.
* * *
"חינמון", הם אוהבים לקרוא ל"ישראל היום". בתחילת דרכו של העיתון שאותו אתם קוראים, ניסו גם אנשי "ידיעות אחרונות" להוציא חינמון. קראו לו "24 דקות". זה היה עיתון שהציב אתגר אינטלקטואלי בפני הקוראים: הכותרות הראשיות שלו עסקו בנושאים מורכבים כמו כמה סי־סי של סיליקון הזריקה לחזה דוגמנית אחת, היכן בילתה בלילה האחרון ועם מי דוגמנית אחרת, ועם מי שתה קפה שחקן טלנובלות סוג דל"ת. עניינים הגותיים מהסוג הזה.
למרבה הצער, הציבור הישראלי לא העריך את ההשקעה הרבה, והחינמון של "ידיעות" מת והפך להיות חלק מההיסטוריה של החמצות עיתונאיות.
במקרה, בדיוק אז, גילו ב"ידיעות" שעיתון שמחולק חינם - הוא סכנה לדמוקרטיה.
אבל בהסתייגות אחת: אלא אם כן קוראים לו "ידיעות אחרונות". איכשהו, בכל המקומות שבהם אני עושה את קניות סוף השבוע שלי, מחלקים "ידיעות" חינם. אני מניח שזו מקריות בלבד. אבל לא רק אני נתקלתי בתופעה: בחודשים האחרונים חולקו גליונות "ידיעות אחרונות" חינם בקמפוסים ובתחנות־רכבת, בתחנות־דלק וברשתות־שיווק, בחנויות לירקות ופירות - ובעצם גם בחנויות אחרות. מישהו אמר "חינמון" ולא קיבל?
"ידיעות אחרונות" חינם בתחנות הרכבת צילום: יהושע יוסף
מצד שלישי, למה לראות רק את השלילה. אתמול הכריזו בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות" על פרויקט שבדק איך מתנהגים כלפי מסתננים במקומות שונים בעולם. זו היתה העתקה נטולת בושה של כתבה ממוסף "ישראל השבוע" שהופיעה עשרה ימים קודם. כמעט מילה במילה, כמעט באותה כותרת, כמעט עם אותה הפנייה בעמוד הראשון.
כך שלא צריך לראות רק את השלילה: הם יודעים להעתיק מעיתון מוצלח - בלי שגיאות. כמעט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו