בספסלים האחוריים

ב־22 בינואר תמלא שנה לבחירתם של 120 הח"כים המכהנים. חלקם כבר זכו לפרסום, הופיעו בתוכניות טלוויזיה, התראיינו בתוכניות רדיו, כתבו עליהם בעיתונים, אבל יש ח"כים שספק אם שמעתם את שמם. אפילו עובדי הכנסת והעיתונאים לא יודעים עליהם כמעט דבר.

במשאל שערכנו בקרב ארבעה כתבים פרלמנטריים ותיקים, ניסינו לבדוק מי הם בעיניהם ששת הח"כים האלמוניים ביותר שאינם מוכרים לציבור. כל הארבעה נקבו בשמות של אותם שישה מסיעות שונות. שמעון סולומון מיש עתיד, זבולון כלפה מהבית היהודי, באסל גטאס מבל"ד, רינה פרנקל מיש עתיד, שמעון אוחיון מהליכוד ביתנו וטלב אבו עראר מרע"מ־תע"ל. שאלתי את ששת הח"כים אם הם מודעים לכך שאינם מוכרים לציבור ומדוע לא נחשפו עד כה. ביקשתי לדעת אם החשיפה אינה חשובה להם או שמא אינם מצליחים לשווק את עצמם, אם הם מאשימים בכך את עצמם או את התקשורת שמתעלמת מהם.

ח"כ סולומון טוען שיש פער עצום בין העשייה הרבה שלו לבין מידת החשיפה שלו בתקשורת. "אני חושב שזה נובע מהעובדה שהגישה שלי מאוד עניינית, איני עושה פרובוקציות. אני מאמין בעבודה קשה ובחריצות. מדי פעם אני מתראיין, אבל בהחלט לא מספיק. למשל, התראיינתי בתוכנית של יעקב אחימאיר 'רואים עולם' בערוץ הראשון ובעיתון הכלכלי 'דה מרקר' וכן בכמה תוכניות רדיו, אבל לא בפריים טיים".

"לא פירסמת - לא עשית"

ח"כ כלפה אינו מופתע משום שהגיע לכנסת מהשטח ולא היה קודם עסקן פוליטי. "אני איש של עשייה והתיישבות", הוא מעיד על עצמו, "אני מאוד ממוקד בנושא החקלאות. אם תשאל את 35 ראשי המועצות האזוריות בארץ, כולם מכירים אותי היטב". כלפה מסתובב בכנסת גם בחודשי החורף כשסנדלים לרגליו. "כנראה עלי להשתפר בנושא החשיפה התקשורתית ואני לוקח לתשומת ליבי את הממצאים שלך", הוא אומר, "יש אימרה שאומרת: 'עשית ולא פירסמת - לא עשית', זה בהחלט נכון אבל עלינו להיזהר שלא נהפוך את האימרה ל'פירסמת ולא עשית'".

ח"כ גטאס מודה כי "רוב הח"כים אפילו לא יודעים לבטא נכון את שמי. אני מודע לכך שאיני מוכר בציבור הרחב, אולי משום שלא עוררתי מספיק שערוריות. אמנם יש לי שני עוזרים פרלמנטריים, אבל אין לי איש יחסי ציבור. בתקשורת הערבית יש לי חשיפה טובה ואני מאוד מוכר, אבל בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונים העבריים ממעטים לכתוב על פעילותי, אף שאני אחד המומחים הגדולים בנושא המים ופועל בצורה נמרצת עם ח"כ אורי מקלב להורדת מחירי המים ולביצוע רפורמה בתאגידי המים. אחת הבעיות שלי היא שקודם אני לומד ביסודיות כל נושא שאני מטפל בו, ורק אחר כך מדבר עליו, ויש לא מעט ח"כים שפועלים הפוך".

ח"כ פרנקל סבורה כי "איני מוכרת מספיק משום שבמהלך כל השנים לא הייתי קשורה כלל לפוליטיקה. עבדתי בשירות התעסוקה במחוז הצפון. מאז נבחרתי לכנסת אני עובדת בצורה אינטנסיבית, אבל כנראה שאיני פופוליסטית, משום שאיני יוצרת סקנדלים ולא צועקת בדיונים. בניגוד לאחרים, אני גם מסכימה עם הקו של מפלגתי ולא יוצאת נגדה, ולכן אין שום סיבה לעשות איתי אייטם ברדיו או בטלוויזיה", היא רומזת לחברתה לסיעה עדי קול, שזכתה לפרסום רב משום שהצביעה בניגוד לעמדת סיעתה על חוק המשילות ובעקבות זאת נאסר עליה למשך כחודשיים להגיש הצעות חוק ולנאום במליאה. פרנקל מדגישה: "עשיתי הרבה יותר מכפי שהדברים באו לידי ביטוי בתקשורת, אולי משום שנושאים חברתיים לא מעניינים אף אחד".

"נדבקים יותר לפוליטיקה"

ח"כ אוחיון מציין כי "היתה לי חשיפה מסוימת, אפילו הופעתי פעם אחת אצל לונדון וקירשנבאום, אבל בהחלט לא מספקת. התראיינתי בנושא העובדים הזרים, אבל העיתונאים מתעניינים יותר בנושאים הפוליטיים ונדבקים לשרים ולח"כים שעוסקים בכך. אין התעניינות רבה בנושאים שבהם אני עוסק, שהם חינוך, מדע וטכנולוגיה. אנשים שעוסקים בחינוך בהחלט מכירים אותי".

ח"כ אבו עראר קובל כי "איני זוכה כמעט לחשיפה בתקשורת כי כלי התקשורת הממלכתיים לא מעוניינים לדווח על הנושאים שאני מעלה, ושמהם סובלים הערבים ובעיקר הבדואים, כי כמעט כולם מגויסים נגד הערבים. כמעט בכל יום אני מוציא הודעה לתקשורת, אבל אף אחד לא מתייחס לכך, לא בגלי צה"ל ולא בקול ישראל. רק כשהפגנו נגד התוכנית ליישוב מחדש של הבדואים בנגב, הם באו לסקר ודיברו על הדברים השליליים שהיו בהפגנות".

אבו עראר טוען כי הוא לא מוטרד מכך ששמו לא מוכר לציבור בארץ. "מה שחשוב לי זה לדאוג לאוכלוסייה החלשה בנגב. זה חשוב לי פי אלף יותר מהפרסום בתקשורת. אני לא מחפש פרסום למען פרסום. נבחרתי על ידי הציבור הערבי ובעיקר על ידי הערבים בנגב, ושם אני מספיק מפורסם. בכלי התקשורת ובאינטרנט בערבית יש לי חשיפה טובה".