סינדי לאופר באה לעשות פאן

צריך כמה רגעים כדי לעכל את זה. כמו הזיה שמומלץ להתכונן אליה מראש - סינדי לאופר עלתה לבמה בבגדים שחורים צמודים, שיער בצבע אדום חלודה וליפסטיק אדום בוהק, קצת מבולבלת ולא מפוקסת. היא מסבירה כי המופע מציין 30 שנה לתחילת הקריירה ולצאת אלבומה הראשון ("She's So Unusual"), ואז מתחילה להשתולל כאילו אנחנו עדיין באייטיז, עם קאבר ל־"Money Changes Everything" (של להקת The Brains), כשמאחוריה להקת ליווי של חמישה נגנים שבעצמם כאילו נשלפו משנות ה־80 העליזות.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

וזה אולי כל הקסם, ההתענגות הזאת על הנוסטלגיה - גם של אלפי הצופים שהגיעו אמש להיכל נוקיה, וגם של לאופר, שבגיל 60 ממחזרת עצמה עד אינסוף עם אותם להיטים קלאסיים מהימים שבהם הסינתיסייזרים שלטו בעולם והיא היתה הפנטזיה הרטובה של נערים מתבגרים. כשהחל התו הראשון של "Girls just want to have fun", אולי להיטה הגדול ביותר, כל ההיכל נעמד ושלף סמארטפונים, ולאופר התפוצצה על הבמה וסיפקה את הסחורה עם קול עוצמתי ותנועות מוגזמות.

מוגזם היא הרי מילה נרדפת לאייטיז, לכן אצל לאופר הכל מוגזם. בעיקר הסיפורים שלה. מייד אחרי "Time after time" היא ניסתה לספר אנקדוטה משעשעת על איזו שורה מהשיר, והסתבכה עם סיפור שלא נגמר, שנמשך בערך עשר דקות וקפץ כל רגע מנושא לנושא. זה התחיל בבחור שמדונה ניפנפה במסיבה באייטיז והפך לחבר שלה, מה שכמובן הזכיר לה סיפור על השכנים ועל אמא שלה ועל המפיק, וכך עוד ועוד. בין השירים הפרעת הקשב שלה גנבה את ההצגה, כשהיא משוטטת בין סיפורים נוסטלגיים מקליפ עם הבנגלס וסטיבן ספילברג דרך חוויות מהאולפנים עם יוקו ולנון, ועד מחשבות בלי פואנטה שחלפו לה באותו רגע בראש ("אוי שיט, שכחתי לשים את הטבעת"). לעיתים היה נדמה שחצי מההיכל רק התפלל שתפסיק לדבר, תקצר קצת, או לפחות שמישהו יביא לה ריטלין.

אבל זה מה שקורה כשאת זמרת אגדתית עם מינימום להיטים. 14 שירים היו לה אמש בסט־ליסט, אז כדי להשלים הופעה של שעה וחצי צריך למשוך זמן. "אני היסטוריה מהלכת", הסבירה ועברה לאנקדוטה אחרת. יש בזה משהו קצת פאתטי, אולם גם מהפנט - לאופר כאילו קפאה לפני 30 שנה והיא עדיין נושמת ובועטת. ואולי זאת פשוט השפעה של הבוטוקס.

ועדיין, כשלאופר שרה זה מפצה על הכל. בהדרן רק מעטים נותרו ישובים במושבים שעבורם שילמו מחיר מופרז; השאר נעמדו ורקדו. את ההזיה אפשר לנצח בכמה שירים טובים. "True Colors" בדואט מטורף עם נינט טייב חתם את הלילה, ונדמה כי הפעם זו היתה אהבה אמיתית. "אני אוהבת אתכם", סיכמה, "אף שאני לא מכירה אתכם אישית ואולי לא אצליח להתמודד עם ההרגלים המשונים שלכם, אז זה רק תיאורטי".