מגישה: דניאל רוט, צילום: פז בר, איפור: הגר נחמיאס, ארכיון: רויטרס, הלבשה: מנגו
באופן כללי ובלי להתייחס לפרטי המקרה הספציפי, כשל רב־מערכתי הוא סיטואציה שבה מערכות גוף חיוניות מפסיקות לתפקד. זה כמעט תמיד קורה בהמשך לזיהום כזה או אחר או לאלח דם (ספסיס).
המערכות שבדרך כלל קורסות ראשונות ומביאות איתן פגיעה משמעותית וירידה בסיכויי ההישרדות הן מערכת הנשימה, הלב ולחץ הדם והכליות.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
כמובן, יש עוד מערכות שעלולות לקרוס - מערכת העיכול, מערכת קרישת הדם, הכבד ומערכות נוספות. ככלל, ככל שיותר מערכות כושלות כך קטן הסיכוי לשרוד. כל מערכת כושלת שמצטרפת למורכבות הזו מבטאת מחלה חמורה יותר, שהסיכויים להתאושש ממנה קטנים.
קריסת מערכות היא לא בהכרח סיטואציה בלתי־הפיכה. זה תלוי בהקשר שבו התרחשה, וביכולת שלנו לטפל בגורם ובסיבה. כאשר, למשל, מדובר בדלקת ריאות שגורמת לזיהום, אם יש מענה אנטיביוטי הולם, אפשר להציל את המצב והמערכות יכולות להתאושש.
כליות הן איבר שכושל או מפסיק לתפקד בשכיחות גבוהה, אך יש לו גם פוטנציאל התאוששות גבוה. לחולים כאלה אפשר להציע טיפול דוגמת חיבור לדיאליזה או הֵמוֹפילטרציה. גם כאשר מטפלים בחולים בדיאליזה, זה לא אומר שלא יצליחו להתאושש לאחר מכן. ההתאוששות קשורה לחומרת המחלה ולמהותה.
יש כמה היבטים לשאלה כמה מערכות תמיכה יינתנו לחולה מסוים. יש היבט מעשי, שנוגע לסוג הטיפול שיינתן למערכת כושלת, ויש היבט אתי, שקשור גם לסיכויי ההפיכות של המצב ועד כמה אתה מעוניין לתת טיפול אגרסיבי. משפחתו של החולה היא מאוד רלוונטית לדיון הזה.
הגיל של החולה, מחלות הרקע והתחלואה הנלווית גם הן מאוד רלוונטיות לדיון. לגיל יש חשיבות במערך הסיכויים הכללי.
הסיכוי של חולה שמקבל טיפול תומך וטיפול אנטיביוטי לשרוד אינו רב. מצב של קריסת מערכות, שכרוך בהיעדר מענה הולם למחולל הזיהום מסתיים במוות בתוך שעות או מספר ימים לא רב.
הכותב הוא יו"ר החטיבה הפנימית ומנהל היחידה לטיפול נמרץ פנימי, ביה"ח סורוקה* * *
"הידרדרות רצינית מאוד"
מוסיף להיות קריטי מצבו של אריאל שרון • מנכ"ל שיבא, פרופ' זאב רוטשטיין: "יש ירידה בתפקוד של איברים חיוניים, נשקפת סכנה לחייו" • על סיכוייו לשרוד: "יש שינוי לרעה, אך אי אפשר לקצוב את ימיו"
במשך שמונה השנים שבהן הוא שרוי במצב הכרה מינימלי, אריאל שרון ידע עליות ומורדות במצבו. "אריק הוא גבר שבגברים", אמר אתמול מנכ"ל בית החולים שיבא, פרופ' זאב רוטשטיין. אבל באותה הנשימה הוסיף: הפעם זה עלול להיגמר אחרת.
בעדכון מיוחד לעיתונאים, סיפר פרופ' רוטשטיין כי זה כמה ימים נמשכת הירידה בתפקוד הכליות, ונוסף עליהן מערכות נוספות קרסו. "מצבו של שרון קריטי ונשקפת סכנה לחייו", אמר, "יש ירידה בתפקוד של מספר איברים שהם חיוניים לחיים".
בני משפחתו של שרון נמצאים ליד מיטתו כל העת, והצטרפו אליהם קומץ חברים קרובים ושותפים לדרך. בני המשפחה והרופאים מתייעצים לגבי המשך הטיפול.
"גבר שבגברים"
רוטשטיין סיפר כי ההחלטה שלא לחבר את שרון למכונת דיאליזה, שמחליפה את פעילות הכליה, נובעת ממצבו הרפואי. "אריק שרון לא מקבל טיפולי דיאליזה אלא טיפולים רגילים שקיבל בתקופה האחרונה", הסביר, "גם חולים רגילים במצבו עדיין לא מתחילים דיאליזה. אם זו היתה פגיעה באיבר אחד, היה לזה מקום, אבל כרגע זה לא הנושא העיקרי שמעסיק אותנו. הוא מקבל טיפולי החזקה, תרופות אנטיביוטיות לטיפול בזיהומים, וכל מה שחולה במצבו צריך. התחושה של כולם היא שההידרדרות הזו רצינית מאוד, תחושה של שינוי לרעה, אבל אי אפשר לקצוב את ימיו. קטונו. כל אחד יחזיק את התקוות שלו ליד ליבו".
המדיניות של המשפחה כעת היא לתת לרופאים להתוות את הטיפול, שניתן עם זאת "באותה עוצמה" כפי שהיה כל העת - וזאת בניגוד להערכות שבני המשפחה החליטו לעבור לטיפול פסיבי יותר.
שרון מאושפז בתרדמת כבר שמונה שנים, ומצב ההכרה שלו מוגדר מינימלי. לפני כחודשיים וחצי חובר למכונת דיאליזה, בשל פגיעה קודמת בכליות, אך התאושש.
האם להאריך חיים
בספטמבר עבר ניתוח לתיקון מערכת ההזנה שעוברת דרך בטנו לתוך הקיבה, בשל זיהום שממנו סבל. בינואר שעבר עבר שרון בדיקת fMRI, שבה אובחנה אצלו פעילות מוחית משמעותית בתגובה לתמונות ולקולות של בני משפחתו.
המצב שבו נמצא שרון מעלה דילמות הקשורות להתמודדות המשפחה עם המצב. בינה דיבון, יו"ר עמותת ליל"ך, העמותה למען הזכות לחיות ולמות בכבוד, אמרה אתמול: "מדי שנה מאות משפחות מתמודדות עם השאלה הכואבת הנוגעת להארכת חיים של בני משפחה הנוטים למות. החוק אינו מאפשר לנתק חולים סופניים לאחר שחוברו למכונות הנשמה".
עם זאת, ציינה דיבון כי החוק בישראל מאפשר לחולה או למיופה כוחו לבקש מראש לא לחברו למכשירים מאריכים חיים, אם החולה הביע רצון מוקדם לכך. "במקרה כזה, על הרופאים לכבד את הבקשה ואף ליידע את החולה ובני משפחתו על זכותו זו, שקבועה בחוק", הוסיפה, "היות שחולים סופניים רבים מגיעים כשאינם מסוגלים להביע את בקשתם, חתימה מראש על טופס מתן הנחיות רפואיות מקדימות בעודם בריאים או צלולים, תבטיח שרצונם יכובד על ידי הרופאים בהגיעם לבית החולים".
מיטל יסעור בית-אור
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו