מגע של רשע

אף אחד שראה את ג'יימס ספיידר בתפקיד החדש שלו, בסידרת המתח החדשה "הרשימה השחורה", לא באמת הופתע. ספיידר, שתמיד נהנה לגלם את הנבל, נכנס שוב לנעליים הכל כך מוכרות לו, הפעם כריימונד (רד) רדינגטון, פושע אכזרי ומלא שארם, שמעורר בצופים צמרמורת של הנאה מעורבת בפחד אמיתי.

כן, הוא אומר, הוא נהנה לשחק את הדמויות הללו. "רד הוא אמנם אחד הנבלים המסוכנים בעולם, "ומצד שני, אי אפשר שלא ליהנות מכל רגע כשנמצאים במחיצתו - ועבורי זה עונג צרוף בתור שחקן. הכוח של דמות כזאת הוא ביכולת להסתגל למצבים משתנים, וכמובן, ההנאה שברוע ובהונאה. הסיכון המיידי שבו הוא נמצא והתחושה המוחשית כל כך של המוות - כל אלה רק נוסכים בו תאווה לחיים, ממלאים אותו ביצריות ובנכונות ללכת עד הסוף".

רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק 

מזכיר לכם מישהו? נכון. טוני סופרנו, מורגן דקסטר, וולטר ווייט - הם כבר היו שם לפניו, פרצו את הדרך עם דמויות אהובות של אנטי גיבורים מושחתים או רצחניים. מהבחינה הזאת, ההצלחה של הסידרה, שיצאה למסכים בארה"ב בסתיו (ומשודרת אצלנו ב־HD yes Action וב־yes VOD), כבר מובטחת.

"בעבר דווקא ניסיתי להיחלץ מהטייפ־קאסט של תפקידי הנבלים", מודה ספיידר (53), שפרץ לתודעה ב־1989 עם "סקס, שקרים ווידאוטייפ". "ביקשתי לעשות את התפקידים האלה און ואוף - כלומר, להשתנות מתפקיד אחד לשני, וגרמתי כאב ראש גדול לסוכנים שלי. אבל אני עובד בתעשייה שבה כולם קורבן של טייפ־קאסט, מהבמאים ועד השחקנים. המלהקים רוצים לדעת בדיוק מה הם מקבלים, והאולפנים צריכים לדעת בוודאות על מה הם שמים את הכסף".

גם אצלו יש משקל נכבד למניעים הכלכליים. למשל, 125 אלף דולר, ש־NBC משלמת לו עבור כל פרק, יכולים להיות תמריץ לא רע להיכנס לטייפ־קאסט. לא מזמן הוא השתתף בסרטו של סטיבן שפילברג "לינקולן", שבו גילם את וויליאם נ' בילבו, מיריביו הרפובליקנים של לינקולן, ובסידרה הקומית "המשרד", בתפקיד המנהל האזורי החלקלק רוברט קליפורניה. בראיון שהעניק אז הודה כי הסיבה שהסכים להשתתף בסידרה היא הכסף - "כי בסרט קולנוע אתה רק אחד מתוך צוות שחקנים עצום, והשכר שאתה מקבל אינו מזהיר".

אז הכסף הוא השיקול העיקרי?

"הענף כולו השתנה בצורה דרסטית מבחינה כלכלית. בוא נגיד שלא קל לתחזק את סגנון החיים שבנית לעצמך לפני 20 שנה. עבור שחקן קולנוע, זו משוואה בעייתית. בסרטים הקטנים שאהבתי לעשות בעבר נהגו לשלם לא רע, אבל כיום זה לא בדיוק המצב. אי אפשר לגמור איתם את החודש".

עו"ד להיט

הוא עבר מהקולנוע לטלוויזיה לפני עשר שנים בדיוק. זה קרה כשהמפיק דיוויד אי קלי, שאחראי לסדרות "אלי מקביל" ו"שיקגו הופ", ניסה ב־2003 לשדרג את הדרמה המשפטית שלו "הפרקליטים", ששודרה ב־ABC והרייטינג שלה דעך בעונתה השמינית. ספיידר הובא להציל את הסידרה בתפקיד עורך הדין אלן שור - דמות בעלת השקפת עולם מוסרית, אך גם כזו שלא היססה אף פעם להתנהג בבריונות כדי להשיג את מטרותיה.

שור זכה לפופולריות כה רבה, עד שקברניטי הרשת החליטו להחליף את "הפרקליטים" בסידרה הבת "בוסטון ליגל", שבה המשיך ספיידר לשחק את אותה הדמות. ספיידר, שזכה ב"אמי" הראשון שלו ב־2004 על תפקידו ב"הפרקליטים", קטף עוד שני פרסי אמי על "בוסטון ליגל", והפך בכך לשחקן הראשי הראשון שזוכה בפרס הזה על אותו תפקיד בשתי סדרות שונות.

"אלן שור הוא דמות מלבבת שאפשר להזדהות איתה, ובו בזמן - הוא גם אדם נתעב", אמר אז ספיידר, "יש לו תכונות רבות שעומדות בניגוד מוחלט למקצוע שלו, כי עריכת דין מתבססת על אוטוריטה, וזה דבר שהוא מערער עליו בכל הזדמנות. זה מקצוע שמחייב חוקים והוא אדם ששונא חוקים".

"בוסטון ליגל" ירדה לאחר חמש עונות, ושנתיים וחצי מאוחר יותר הפציע ספיידר שוב על מסך הטלוויזיה כשהוזנק לסידרה "המשרד". למעשה, הוא קיבל את התפקיד לאחר שמפיקי הסידרה לא הצליחו לשכנע את כוכב "הסופרנוס", ג'יימס גנדולפיני, להצטרף אליה בתפקיד קבוע. ההתקשרות עם NBC, שבה שודרה "המשרד", פתחה בפניו את הדלת לסידרה החדשה. במקור הוצע התפקיד לקיפר סאת'רלנד, אך הוא דחה אותו. 

"אחרי 'בוסטון ליגל' לא היה לי פשוט", אומר ספיידר בראיון איתו בלוס אנג'לס בסוף יום צילומים. "במשך יותר משש שנים גילמתי דמות אחת בסידרה ששילבה ביעילות דרמה וקומדיה, ויצאתי משם עם הלשון בחוץ, בידיעה מוחלטת שאין מצב שאני לוקח על עצמי סידרה נוספת. אבל ההצעות המשיכו לזרום, והן היו טובות. נשאר לי רק לבחור את הז'אנר".

"הרשימה השחורה" נפתחת כשהמבוקש מספר 1 של ה־FBI, הארכי טרוריסט ריימונד "רד" רדינגטון (ספיידר), מגיע בוקר בהיר אחד למטה ה־FBI, מסגיר עצמו וטוען שיש בידו מידע חשוב, שאותו יחשוף רק בפני סוכנת ששמה אליזבת קין (מייגן בון), שבאותו היום מתחילה את עבודתה בסוכנות. לאורך פרקי הסידרה ששודרו עד כה מוסר הפושע בכריזמה לא מבוטלת אינפורמציה מפלילה על שורה של עבריינים מסוכנים, ולמעשה מסייע אט אט ל־FBI להתחקות אחר עקבותיהם, תוך כדי שמניעיו נשארים בגדר סוד, ובחירתו בסוכנת האלמונית נשארת בבחינת תעלומה בלתי פתורה. 

עם דייגו קלאטנהוף בסידרה "הרשימה השחורה"

"הפרקים הראשונים לא יאמרו לצופים יותר מדי", אומר ספיידר, "אבל הם כן מעוררים את התיאבון, ומעוררים רצון לענות על כל התהיות שעולות סביב הדמות. אנחנו מפזרים פיסות מידע בהמשכים, מפרק לפרק, ועדיין יש בכל פרק את הפוקוס על סיפור מותח אחד. אני נהנה לקרוא את התסריט מדי שבוע, כי אז אני מגלה דברים חדשים, בעיקר כאלה שדמיינתי אחרת.

"הצפייה בסידרה צריכה להיות מלאת הפתעות, ולכן אני מקפיד לעבוד צמוד עם הכותבים, אבל לא לוחץ עליהם שיספרו לי יותר מדי מה צפוי בעתיד, כדי שאוכל להתרכז בתסריט הנוכחי. אחת התובנות שלי על טלוויזיה היא הנזילות: אתה אף פעם לא יודע כמה זמן עלילה מסוימת תימשך, ולצורך העניין - עד מתי הסידרה תמשיך. אורך החיים שלה חייב להיות גמיש, למקרה שירצו להרחיב אותה.

"למשל הדמות שלי ב'בוסטון ליגל', ועוד קודם לכן ב'הפרקליטים', נוצרה בשוליים, עד שהבשילה הסיטואציה ונתנו לי עצמאות. דע לך שזה כמעט בלתי אפשרי להרים סידרה שלמה סביב דמות שצצה מהשוליים. חובת הפיצוח כאן היא על התסריטאים - איך לפתח את הדמות וליצור לה חיים שלמים. סידרת טלוויזיה טובה באמת לא מסוגלת לסבול קיפאון, כך שאי אפשר לדעת מה יהיה בעוד עונה או בעוד חמש עונות. לנסות לנחש יהיה מטופש".

לטס טוויסט

"הרשימה השחורה" קטפה בקלות את תואר הסידרה החדשה הנצפית והמצליחה ביותר בעונת הטלוויזיה הנוכחית בארה"ב. היא שובצה מול העיבוד האמריקני ל"בני ערובה" הישראלית, ניצחה אותו בקלות ומיצבה את עצמה בתור הלהיט החם של העונה. בחודש שעבר הודיעה NBC, מוקדם מן הצפוי, כי הסידרה תשוב לעונה שנייה. מייד לאחר מכן נודע כי ספיידר מועמד לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית שחקן הדרמה הטוב ביותר, בטקס שייערך בעוד כשבועיים.

זו סידרה מלאת טוויסטים. אתה חושב שהקהל אוהב את השינויים הפתאומיים האלה בעלילה?

"אני לא יכול לומר בוודאות שיש לי מושג מה הקהל רוצה. אני בטח לא חושב במונחים הללו. אני יודע שאני מתחבר לקיצוניות שבה רד חי את חייו ולמקום שאליו הוא הגיע בעולם. הוא מבין שעליו תמיד לשלוט בנסיבות, הוא מעל החוק כבר שנים, ונתון למציאות חברתית שהוא בנה לעצמו. אני חושב שהצופה אוהב את העצמאות הזאת, את העובדה שהוא אדון לעצמו.

"אני מאמין שהסדרות שמצליחות הן בעיקר אלו שבהן מונחים על הכף החיים והמוות - דרמות משטרתיות, בתי חולים, גנגסטרים. במקרים האלה, המלודרמה והבידור בשיאם. כשמדובר במצב של חיים ומוות אין מנוס מקונפליקט או מפרובוקציה שמושכת אש, ובגלל שאלו טריטוריות שזרות לרובנו בחיי היום־יום, הסדרות האלו מייצרות את האסקפיזם המובהק ביותר".

הלוק של האיש הרע הצריך קרחת?

"מבחינתי זה לוק על־זמני, ולכן התעקשתי לגביו. ראשית, חשוב להביא בחשבון שמדובר באדם שנע במהירות בכל רחבי העולם ומוצא את עצמו בכל מיני סיטואציות יוצאות דופן, כך שפרקטית, הוא צריך תספורת לא מורכבת. זה לא מישהו שנכנס למספרה אלא מטפל בעצמו בזריזות. שנית, הוא עובר מאקלים אחד לשני, והלבוש שלו צריך להיות מינימליסטי, כזה שיתאים בכל מקום ושיהיה נוח עבורו, בין שזה בישיבת מנהלים או כשהוא נמלט למפגש חשאי. אפילו הנעליים שלו הן רב־שימושיות, אבל אני בטוח שהצופים לא בודקים אילו נעליים הוא נועל".

אתה מעורב בתסריט?

"חשוב לי לדעת שלסידרה יש מעוף מקסימלי, כדי שהיא תוכל להמשיך הלאה. כשפרויקט שלי זוכה להצלחה, מייד עוצרים אותי ברחוב, אנשים מזהים אותי תמיד לפי הדבר האחרון שעשיתי. במובן הזה, טלוויזיה היא חשיפה אדירה, ובשנים האחרונות, זה הדבר העיקרי שזוכרים לי. אבל אני חייב לומר שבשליש מהמקרים אנשים מזכירים לי סרטים שלי מהעבר, שהיו כישלון אדיר ושהייתי בטוח שאף אחד לא צפה בהם. מרגעים כאלו אני מתמוגג".

ספיידר כבר עובד על תפקיד מרושע נוסף: של הנבל אולטרון, בסרט גיבורי־העל האולטימטיבי "הנוקמים 2", שיעלה לאקרנים בקיץ 2015. הוא יזכה שם לעשות את המוות למיודעינו איירון־מן, ת'ור, קפטן אמריקה וחבריהם, עד הסוף הבלתי נמנע. כזכור, "הנוקמים" היה הסרט השלישי המצליח בכל הזמנים (אחרי "אווטאר" ו"טיטאניק"), עם הכנסות של יותר מ־1.5 מיליארד דולרים ברחבי העולם.

"זה יהיה כיף גדול", הוא אומר, "ולא מעט נוסטלגיה עבורי. כשהייתי ילד, לחבר הכי טוב שלי היו ערימות של חוברות קומיקס ולי לא, אז נהגתי ללכת לישון אצלו בבית כמה שיותר. בתור אב לשלושה בנים עם עניין רב בקומיקס, הם מתרגשים מאוד שלוהקתי לתפקיד".

לעבוד כמה שפחות

ג'יימס טוד ספיידר נולד ב־1960 בבוסטון לסטודארד וג'ין, זוג מורים. יש לו שתי אחיות גדולות, שהפכו גם הן למורות ברבות השנים. במהלך לימודיו בתיכון עבר לאקדמיה פרטית, אולם החליט לנשור ממנה בכיתה י"א לטובת בית ספר למשחק בניו יורק. כדי לקיים את עצמו הוא עבד בעבודות מזדמנות דוגמת מלצרות והדרכת יוגה. בסטודיו ליוגה הכיר ב־1977 את מעצבת הפנים ויקטוריה קיל, שתהפוך לימים לאשתו. ב־1981 קיבל את תפקידו הרציני הראשון בקולנוע, בסרט "אהבת בוסר" של פרנקו זפירלי, לצידה של ברוק שילדס. הסרט נחל כישלון קופתי צורב.

ב־1983 ניסה לראשונה את מזלו בטלוויזיה, אבל שתי הסדרות בכיכובו, "דיינר" ו"Family Tree", לא שרדו. הוא התמקד במסך הגדול והופיע בתפקידי משנה בסרטים "יפה בוורוד" ו"בייבי בום", וב"צעירים במלכודת" לצד חברו הטוב רוברט דאוני ג'וניור. ב־1987 לוהק לסרטו של אוליבר סטון "וול־סטריט" עם מייקל דאגלס, שזכה באוסקר על תפקידו.

ב"יפה בוורוד". "פעם שילמו בסרטים הקטנים, היום אי אפשר לגמור איתם את החודש" 

הפריצה של ספיידר הגיעה שנתיים לאחר מכן בדרמה העצמאית של הבמאי המתחיל סטיבן סודרברג "סקס, שקרים ווידאוטייפ". בסרט הוא מגלם אדם שחוזר לעיירה קטנה וחושף בפני בת הזוג של חברו כי הוא אימפוטנט שבא על סיפוקו מתיעוד של נשים המתערטלות פיזית ונפשית בפני מצלמת הווידאו שלו. הסרט קטף שורה של פרסים בפסטיבל קאן, ובהם פרס דקל הזהב לסרט הטוב ביותר, פרס המבקרים ופרס השחקן הטוב ביותר לספיידר, והיה מועמד לאוסקר בקטגוריית התסריט המקורי.

בשנות התשעים המשיך ספיידר בסרטים "כשגבר אוהב אישה", "שחיתות בצמרת" ושובר הקופות "סטארגייט", שבו שיחק לצד קורט ראסל ומילי אביטל. הוא הגיח לטלוויזיה בהופעת אורח בעונה האחרונה של "סיינפלד" בתפקיד חבר ילדות של ג'רי וג'ורג', שהוא כעת אלכוהוליסט בשיקום, ומתנצל בפני כל מי שפגע בו לאורך השנים, למעט ג'ורג'. בשנת 2002 הופיע שוב בסרט עצמאי מעורר מחלוקת, "המזכירה", עם מגי ג'ילנהול, שם גילם עורך דין סאדיסט המפתח קשר מיני אלים עם הפקידה שהוא מעסיק.

בתחילת שנות האלפיים התגרש ספיידר מויקטוריה קיל, לאחר 17 שנות נישואים. לזוג שני בנים משותפים - סבסטיאן (24) ואלייז'ה (21). ב־2003 פגש את דוגמנית העבר לסלי סטפנסון (42), על הסט של סרט מדע בדיוני שבו שיחקו, ומאז הם יחד. לפני חמש שנים נולד בנם נתניאל.

אתה צופה בסרטים שלך מהעבר?

"לא במיוחד. אני יכול להיתקל במשהו ולהציץ לכמה דקות, אבל החוויה שלי היא מעצם יצירת הסרט, ולא כצופה שרואה סרט בתוצאה הסופית שלו. אני גם לא אדם שמביט במראה. אני יכול לצאת מהבית בבוקר, ומאוחר יותר חברה תעיר לי על משהו שיגרום לי להבין שבכלל לא הבטתי במראה מאז שהתעוררתי. אני עדיין חושב שאני נראה כמו שנראיתי תמיד, לא משנה באיזה גיל".

מה מהנה יותר - קולנוע או סידרת טלוויזיה?

"מעולם לא עקבתי אחרי סדרות טלוויזיה, וכשעברתי לטלוויזיה, גיליתי פתאום הנאה מיוחדת מהעבודה במדיום הזה. גיליתי כמה אני נהנה להעמיד פנים, בדיוק כמו ילד - אני יודע לעשות את זה מצוין מאז גיל שבע. לחיות מתסריט לתסריט כשהעלילה מתפתחת - זה דבר שמצאתי אליו חיבור שונה מזה שהיה לי לעבודתי ארוכת השנים בקולנוע".

אולי תביים פרק בסידרה החדשה? רבים מחבריך לסדרות המצליחות עשו את זה.

"אגיד לך את האמת, זאת חלטורה שמצריכה יותר מדי פגישות ודיונים, ואני לא אעמוד בזה, זה לא בשבילי. מרגע שאני מול המצלמה, הדיונים הללו מוכפלים, וזה עוד יותר מרחיק אותי מבימוי. אני רוצה לסיים סצנה וללכת לדרכי".

אתה וורקהוליק?

"ממש לא. העובדה שאני שחקן ראשי בסידרת טלוויזיה היא עבורי סטייה מוחלטת מהדרך. אני מחפש לעבוד כמה שפחות, אבל מה לעשות, צריך להביא משכורת הביתה. אני משתדל לקחת פסקי זמן בין פרויקט לפרויקט כדי להתפנות לדברים נוספים שאני אוהב".

כמו?

"אני לא אפרט כי אלה התחביבים האישיים שלי, ועצם הרעיון שהם שלי הוא שאני לא רוצה לשתף. זה לא העסק של אף אחד אחר מלבדי".

לפחות ספר באילו סדרות טלוויזיה אתה צופה.

"אני לא צופה בטלוויזיה. כשיש לי זמן פנוי אני מעדיף לקרוא ספר או ללכת למוזיאון. אני בת יענה, טומן את הראש בחול, מתרכז בסידרה שלי, ולא עוצר לנוח או ליהנות מההצלחה. הרכבת עדיין דוהרת והאש בוערת מאחור, אסור לעצור לרגע. כשהכריזו על העונה השנייה של 'הרשימה השחורה' נשמתי לרווחה, כי כך הבן שלי יוכל להישאר גם בשנה הבאה בבית הספר הפרטי שבו הוא לומד, כי לאבא שלו ניתנה ארכה של שנה נוספת בעבודה". 

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו