מחבל נשאר מחבל

השבוע, כשבארה"ב נרשמה מבוכה קלה לנוכח הגילויים על פעילות הביון האמריקני וההאזנות לבכירים ישראלים - בעוד פולארד נמק זו השנה ה־29 בכלאו - נזכרו במשרד החוץ בעוד סטנדרט כפול, רלוונטי לימים אלה, שבו נתפסה המעצמה הידידותית לישראל.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

רק לפני חודשים אחדים, בעודה לוחצת עלינו למהר לשחרר את המחבלים שרצחו עשרות ישראלים לפני הסכם אוסלו, ציינה ארה"ב לפני ישראל את חששה משחרורו של אחד מהם - עותמאן עאמר מוסטפה. מדוע עותמאן? מתברר שארה"ב מוכנה להשלים עם שחרורם של מחבלים שרצחו עשרות ישראלים, אבל מתקשה לקבל את שחרורו של מחבל שרצח אזרח אמריקני. עותמאן רצח ב־1989 באזור אריאל את פרידריך סטיבן רוזנפלד, יליד ניו יורק שעלה לישראל.

*   *   *

אלא שהדואליות האמריקנית היא הכסף הקטן בפרקים האחרונים של סאגת המחבלים המשוחררים. ג'ון קרי, מזכיר המדינה של ארה"ב, שמתעקש לממש את השלב השלישי בשחרור המחבלים, יודע היטב שכמחצית מ־13 אלף המחבלים שישראל שיחררה בעסקאות, במחוות ובמסגרות שונות מאז 1985, שבו למעגל הטרור - מי כמבצע, מי כמתכנן ומי כסייען. 

קרי, שמכיר את הנתונים, מודע היטב לכך שגם המשוחררים שאינם חוזרים ישירות לטרור, תורמים תרומה מכרעת ללגיטימציה של הטרור במחוזות שאליהם הם משוחררים, שממילא מותססים. 

האמריקנים אינם זקוקים לדוגמה הישראלית. מנהל המודיעין הלאומי האמריקני, שכפוף ישירות לנשיא ארה"ב, פירסם בדו"ח החצי שנתי האחרון שלו תמונת מצב על אודות חזרתם לפעילות טרור של אסירים לשעבר, רבים מהם אנשי אל־קאעידה, שהיו כלואים במתקן המעצר האמריקני במפרץ גואנטנמו שבקובה. 

ארה"ב הקימה את המתקן על שטח שחכרה מקובה בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, בימים שמדיניותה היתה נאיבית מעט פחות. גואנטנמו, שב־2009 הנשיא אובאמה הורה על סגירתו, שימש את הפנטגון ואת ה־CIA לכליאתם של מאות אסירים ביטחוניים ממדינות שונות, קודם משפטם הצבאי. עכשיו מתברר כי מ־603 האסירים שהשתחררו מגואנטנמו, 100 חזרו לעסוק בטרור ועוד 74 חשודים בחזרה לפעילות טרור. מחברי הדו"ח מעריכים כי אם ישוחררו עוד עצירים ללא תנאים מגבילים, הרי רבים נוספים ישובו לדרך הטרור. הסיבה לכך, לפי הדו"ח, היא ש"הטרוריסטים חוזרים לאזורים חסרי יציבות פנימית, שבהם מתחולל עימות מתמשך; אזורים שבהם נמשך גיוס אקטיבי על ידי מורדים או ארגוני טרור".

הוראות חטיפה מפורשות

לא צריך להיות אינטליגנט במיוחד, וקרי אינטליגנט למדי, כדי לגזור גזירה שווה ולהבין מדוע גם בסיפור הישראלי־פלשתיני שב שיעור כה גבוה של מחבלים משוחררים למעגל הטרור. אפשר לעשות "העתק־הדבק" להסבר המלומד של המודיעין הלאומי האמריקני.

כשמדובר בשטחי יהודה שומרון ועזה, הטרוריסטים נקלטים אל תוך אווירה והוויה מאדירת טרור ומעשי ג'יהאד. רבות נכתב על כך בדפים אלה בשנים האחרונות. רק בשבוע האחרון, באירוע "תרבות" של הרשות הפלשתינית בחסות היו"ר מחמוד עבאס ובהשתתפות שר התרבות, הוענקו תעודות הוקרה לכמה מן המחבלים רוצחי הישראלים ששוחררו לפני כחודשיים. 

"מבט לתקשורת פלשתינית", שתיעד את האירוע, דיווח כי בהצגה שהועלתה באירוע זה על ידי בני נוער, חולקו השחקנים לשני מחנות יריבים, שייצגו את תומכי חמאס ואת תומכי פת"ח בזירה הפלשתינית. חברי שני המחנות השליכו על הארץ את דגלי פת"ח וחמאס - והתאחדו תחת דגל הרשות. לאחר מכן פתחו בקרב יריות, שבו הרגו את כל "הישראלים" שהיו מולם.

המציאות, עם זאת, חזקה יותר מכל הצגה. ממש כמו מחבלי אל־קאעידה מגואנטנמו, כך גם אצלנו: פעם מחבל - תמיד מחבל. לא כולם כאלה, אבל רבים. כ־50 אחוז מהמשוחררים, על פי הערכת גורמי מודיעין, שבים למעגל הטרור. 

טלו לדוגמה את משוחררי עיסקת שליט, שבוצעה לפני כשנתיים. שבועות ארוכים הישלו את עצמם גורמים במערכת הביטחון שהמחבלים המשוחררים יתרחקו מטרור, אבל ככל שנקפו החודשים התברר שטעות בידם. בשבוע שעבר חשף עמוס הראל ב"הארץ" שהזרוע הצבאית של חמאס באזורי יהודה ושומרון מנוהלת בשלט רחוק על ידי קבוצה ממשוחררי העיסקה, שריצו בעבר עונשי מאסר ממושכים על רצח ישראלים וגורשו לעזה. השב"כ, כך מתברר, סיכל בשנתיים האחרונות לא פחות מ־80 תוכניות לפיגועים ביו"ש, שמקורם בקבוצת משוחררים זאת.

הנה דוגמה אחת: עומר אבו סנינה, שגורש במסגרת עיסקת שליט לעזה, שלח למשפחתו ביו"ש כרטיס זיכרון למחשב שכלל הנחיות מפורטות למימוש ביצוע חטיפה. השב"כ תפס את הכרטיס, שבו נרשם בין היתר: "אם מדובר בחטוף חי, שיש צורך להגיע אליו אחת לשבוע לפחות לצורך הבאת אוכל ושתייה, עדיף להסתירו בבית, בחווה חקלאית או במקום עבודה... יש להימנע מהסתרת החטוף במקומות שוממים, מערות או חורשות, אלא אם כן מדובר בגופה או בראשו של האדם החטוף... אפשר להשיג אמצעי לחימה של האויב גם אם ניאלץ לעשות שימוש בנשק קר תחילה".

מגורש אחר מעיסקת שליט, השוהה כיום בקטאר, גייס על פי השב"כ את השאם עבד אל־קאדר אברהים חג'אז, מחבל חמאס ממזרעת א־שרקיה, שהיה חבר בתשתית טרור שרצחה עשרה ישראלים וריצה בעבר עונש של עשרה מאסרי עולם. גם כאן המטרה היתה פיגועי ירי וחטיפה נגד אזרחים וחיילים.

החצי האפל

רשימת הסיכולים ארוכה, אבל גם רשימת הכישלונות, בעיקר מהעבר הרחוק יותר. מאות ישראלים נפלו קורבן לפיגועים שהוציאו אל הפועל מחבלים משוחררים. ד"ר דוד אפלבאום, מנהל חדר המיון בשערי צדק בירושלים, ובתו נאווה בת ה־20 מירושלים, נרצחו על ידי מחבל מתאבד בספטמבר 2007 בעת שסעדו יחדיו בקפה הלל בעיר. הרוצח, ראמז סלי אבו סלים, היה מחבל משוחרר.

מרואן ברגותי הידוע, שמרצה כיום עונש של חמישה מאסרי עולם בכלא הישראלי על חמישה מעשי רצח, נעצר לראשונה בשנת 1976 בשל פעילות עוינת. מששוחרר - הפך לאחר המנהיגים באינתיפאדה הראשונה. ברגותי נעצר פעם נוספת, גורש לירדן, ובמסגרת הסכמי אוסלו הותרה חזרתו ארצה. עם תחילת האינתיפאדה השנייה הפך למנהיג התנזים, והפך אותו לארגון טרור.

"מפורסמים" אחרים שישראל שיחררה והפכו למנהיגי טרור הם כמובן השייח' אחמד יאסין, שבמארס 2004 חוסל באמצעות טילים על ידי מסוקי קרב של חיל האוויר; סלאח שחאדה, ששיגר את המחבל שרצח ביריות חמישה נערים מתלמידי המכינה הקדם־צבאית בעצמונה; ועבדאללה קוואסמה, שהיה אחראי לפיגועים רבים, ובהם פיגוע החדירה ליישוב אדורה ב־27.4.02, שבו נהרגו ארבעה בני אדם ובהם דניאל שפי בת ה־5, ופיגוע החדירה ליישוב כרמי צור שבו נרצחו שלושה, ובהם בני הזוג אייל ויעל שורק. 

גם כרים ראתב יונס עוויס שוחרר במסגרת מחוות לפלשתינים, ואחר כך שלח שני מחבלים, שרצחו את מיכל מור ונעם גוזובסקי ופצעו 84 נוספים בתחנה המרכזית בעפולה. 

נאסר אבו חמייד הוא אולי המשוחרר שהסב את הנזק הישיר הכבד ביותר לאחר שחרורו. אבו חמייד נידון לחמישה מאסרי עולם בגין רצח של חמישה משת"פים, ושוחרר בספטמבר 1999 במסגרת הסכמי שארם א־שייח'. אחרי שפרצה האינתיפאדה השנייה, הוא תועד מתעלל בגופות חיילי המילואים ואדים נורזיץ ויוסי אברהמי. בדצמבר 2000 הוא רצח את בנימין וטליה כהנא ליד עפרה ואת אלי כהן סמוך לפסגת זאב. בפברואר 2002 היה מעורב בתכנון הפיגוע שבו נרצחה השוטרת גלית ארביב בנווה יעקב, וכן פיקד על רצח גדי רג'ואן באזור התעשייה עטרות שבצפון ירושלים. במארס 2002 היה אבו חמייד אחראי לפיגוע התופת במסעדת "סי פוד מרקט", שבו נרצחו שלושה.

בדצמבר 2002 נידון אבו חמייד לשבעה מאסרי עולם לאחר שהורשע ברצח שבעה ישראלים. בגזר דינו בבית הדין הצבאי בבית אל טרחו השופטים לציין כי "המחווה שנעשתה עימו לא היתה מוצדקת, והובילה להרג אזרחים חפים מפשע נוספים. מסוכנותו של הנאשם היתה ברורה כבר לאחר שהורשע ברצח בעבר. הצורך להרחיקו מקרב החברה האנושית לעד, אף הוא היה ברור מאליו. לאחר שחרורו הוכיח הנאשם כי מחווה זו לא היתה מוצדקת, ואת המחיר היקר על כך משלמות משפחות ישראליות רבות".

הרשימה, אם כן, ארוכה מספור, אך השורות התחתונות ברורות: ישראל משחררת אלפי מחבלים במסגרת עסקות, מחוות, מתווים מדיניים והקדמת שחרורים מאז 1985. מאות ישראלים כבר נרצחו על ידי מחבלים משוחררים ועוד כ־3,000 נפצעו. 1,150 משוחררי עיסקת ג'יבריל בקיץ 1985 הפכו לשדרה המרכזית של האינתיפאדה הראשונה. 

"זה רק עניין של זמן"

על פי נתונים פורמליים של משרד הביטחון, בבדיקה מדגמית שנעשתה לגבי 238 מהמחבלים ששוחררו בעיסקת ג'יבריל - התברר שכמחצית מהם, 114 מחבלים, חזרו לפעילות. אף כמחצית ויותר מ־7,000 הטרוריסטים ששוחררו בעקבות הסכמי אוסלו השתלבו במנגנוני טרור פלשתיניים ולקחו חלק באינתיפאדה השנייה. עשרות ממשוחררי עיסקת טננבאום שבו אף הם למעגל הטרור. עד אפריל 2007 הם רצחו 37 ישראלים. 

ראש השב"כ יורם כהן, שתמך בעיסקת שליט לפני כשנתיים, ציין אז בכנות רבה כי על פי ניסיון העבר 60 אחוז מהמשוחררים חוזרים לפעילות ו־12 אחוז חוזרים לכלא. עכשיו מתממשת התחזית הזאת, אך ישראל מוסיפה לשחרר מחבלים, הגל השלישי בשחרור של מחבלי טרום אוסלו ממש בפתח.

גלי הטרור האחרונים הן "העממיים", כפי שהם מכונים (אבנים, בקת"בים ודקירות), והן אלה שעונים להגדרה "טרור חם", עדיין לא פוענחו עד תום, אך כבר עתה ברור שבכל הנוגע לאווירה השוררת היום ברחוב הפלשתיני וללגיטימיות של המאבק האלים, שחרור מחבלים שופך עוד ועוד שמן למדורת הטרור. 

הבכירים שמתאמים עתה את פעילות הטרור של חמאס ביו"ש יושבים בעזה או בחו"ל. הבכיר שבהם הוא סלאח ערורי, שישב במעצר מינהלי וגורש כשנה לפני עיסקת שליט. כיום מקום מושבו הוא בטורקיה. לצידו פועלים עבד אל־רחמאן רנימאת, שהיה חבר בחוליית צוריף של חמאס שפעלה באזור חברון באמצע שנות ה־90. רנימאת, שהיה מבוקש עשר שנים ולבסוף נלכד, הורשע בין היתר בפיגוע בקפה "אפרופו" בתל אביב בפורים 1997, שבו נרצחו שלוש נשים (עו"ד ענת רוזן־וינטר, הרופאה ד"ר מיכל מידן־אברהמי והעובדת הסוציאלית יעל גלעד), ובחטיפתו וברציחתו של החייל שרון אדרי; וכן - מאזן פוקהא, שהורשע בשיגור מתאבד לפיגוע באוטובוס בצומת מירון, שבו נרצחו תשעה ישראלים ב־2002.

השלושה הללו צועדים בעקבותיהם של רבי מרצחים אחרים שישראל שיחררה מהכלא, והותירו אחריהם שובל של דם ואש: איהאב אבו סלים, שכחצי שנה לאחר ששוחרר ממעצר מינהלי התפוצץ במחנה צריפין ורצח תשעה חיילים; עבאס מחמד מצטפא אלסיד, ששוחרר ב־1996 ובספטמבר 2005 הורשע ברצח 35 בני אדם ובפציעת מאות בשני פיגועים: במלון פארק בנתניה ובקניון שרון בנתניה; פעיל חמאס מוסעב השלמון, שב־31 באוגוסט 2004, חצי שנה בלבד לאחר שחרורו בעיסקת טננבאום - היה מעורב בהתקפת טרור על שני אוטובוסים בבאר שבע. בהתקפות הללו נרצחו 16 אזרחים ויותר מ־100 נפצעו.

האם גם המשוחררים האחרונים שהרשות דרשה את שחרורם כתנאי לישיבה בחדר אחד עם הישראלים ולמו"מ עימה, ישובו לדרך הטרור? גורם ביטחוני בעל ניסיון מעריך שלמרות הגיל המבוגר יחסית של רבים מהם - שרצחו עוד לפני אוסלו, כלומר לפני שנת 1993 - "זה רק עניין של זמן". אותו גורם אומר כי "רבים מהמחבלים מעוטרים עתה באותות הוקרה שונים, במסגרת טקסים פומביים שהרשות הפלשתינית מארגנת, ומעשיהם מוצגים כאות וכמופת לדור הצעיר שגדל עתה ברשות. אין שום סימן לחרטה על מעשי הרצח המזוויעים שהאנשים הללו ביצעו. 

"רק לאחרונה", מגלה הגורם, "בדרשת יום השישי שלו תיאר השר לענייני דתות ברשות, מחמוד אל־הבאש, את אחמד יאסין, מנהיג חמאס המנוח שפיקד על פעולות טרור שבהן נרצחו מאות ישראלים, כסמל וכדמות לאומית נעלה שילדים פלשתינים מתחנכים על 'המורשת, המוסר, הג'יהאד והמעשים שלו'".

האם ארה"ב, שמכריחה את ישראל לשחרר מחבלים, וישראל שנענית לכך, אינן מודעות למשמעות העובדות הללו? "כולם מודעים", אומר הגורם, "ומשום מה כולם מאמינים שהפעם זה יהיה אחרת ומשוכנעים שניסיון העבר לימד אותם להתמודד טוב יותר עם המחבלים המשוחררים. אני עצמי, שלא פעם חקרתי מחבלים, אשתכנע בכך רק אם אשמע זמירות אחרות מפי המשוחררים - דיבורים על שלום ועל זניחת המאבק המזוין והאלים. כל עוד דיבורים כאלה אינם נשמעים, נראה בטווח כזה או אחר עוד טרור שבו מעורבים מחבלים משוחררים". 

*   *   *

השב"כ: שר החמאס סייע לפיגועים

מסמך שחובר בשב"כ מדבר על מאמץ מרוכז של חמאס בעזה להוציא אל הפועל פיגועים ביהודה ושומרון, ואף מביא דוגמאות רבות לכך: פעילי חמאס ברצועה הם שגייסו תושבים מהכפרים ראס כרכר וסילוואד שבנפת רמאללה, ובהכוונתם הם תיכננו לבצע פיגועי חטיפה והנחת מטענים. המימון וההנחיות להכנת המטענים הועברו אליהם מהרצועה. 

גם בחקירתם של מאהר ח'ליל ובהאא מחמד פדל עוף זאהדה, תושבי חברון, עלתה מעורבות של גורם עזתי - אגודת האסיר ברצועת עזה - בהעברת כספים לפעילי חמאס באזור יהודה ושומרון לצורך ביצוע פעילות צבאית.

השב"כ חשף חוליה באזור רמאללה, שפעלה בהכוונה ישירה של עלי קאדי, פעיל חמאס, ששוחרר בעיסקת שליט וגורש לרצועה. גם בחקירת ענאן סמיר אמין מסאעד מאזור ג'נין, עלה כי הוא ואחרים גויסו על ידי תשתית צבאית מרצועת עזה ועברו שם אימונים צבאיים, שכללו ייצור והנחת מטענים, ירי בנשק קל וירי של אר.פי.ג'י - הכל לקראת ביצוע פיגועים באזור יהודה ושומרון.

עוד מתברר כי שר הפנים בממשלת חמאס, פתחי חמאד, אחת הדמויות הבכירות של חמאס ברצועה, הוא שמוביל עם דמויות בכירות אחרות מקרב צמרת חמאס מאמץ להוציא אל הפועל פיגועים באזור יהודה ושומרון ובישראל. 

"לחמאס ולארגוני הטרור הנוספים ברצועה", כך מעריכים בשב"כ, "יש אינטרס מובהק בהנעת פיגועים באזור יהודה ושומרון. לצד הרצון להחליש את שליטת הרשות הפלשתינית באזור יהודה ושומרון ולפגוע במו"מ המדיני בינה לבין ישראל, נועד הדבר להביא לטשטוש ולהרחקת טביעת האצבע של הטרור מרצועת עזה. זאת מתוך הנחה כי ישראל תימנע מתגובה כואבת ברצועה נוכח טרור זה, ולא היא". 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו