במרחב דן של המשטרה דיברו השבוע לא מעט על "רגישות". כמעט כל שוטר שמעורב בפרשה שמזעזעת את המדינה, שבמרכזה נערים בני 12 עד 14 החשודים בביצוע אונס ועבירות מין אחרות בבת 12, חברתם לשכונה באזור המרכז, חזר על המילה הזו. הרגישות היא כמובן לנערה, הקורבן, אך גם לנערים שלקחו חלק בעניין שפרטיו עדיין נחקרים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"לא מדובר בכנופיה או בנערים שעונים לפרופיל העברייני, ובעיקר לא מדובר בתופעה", אמר ל"ישראל השבוע" גורם בכיר המעורה בחקירת הפרשה. "המפגש של הנערים הללו עם רשויות החוק והתקשורת שמתרכזת בסיפור, גורם לנו לחשוב על כל מיני תסריטים שקשורים בנערה ובנערים הללו, ולכן הטיפול בפרשה נעשה בצורה עדינה מאוד".
המסר בין השורות ברור: מבחינת הנערים, הרגע שבו עלתה המחשבה שמה שהתרחש במפגשים עם הנערה הוא עבירה על החוק - היה רגע המעצר. אף אחד מהם לא שם את עצמו, ולו לרגע, תחת ההגדרה של אנס - שעימה הם מסתובבים כבר שבוע.
תודעות לא מגובשות של בני נוער תורמות בין היתר לתחום האפור הגדול שמאפיין מקרים רבים של עבירות מין בקרב בני נוער. לפני דור, בשנת 1988, רעדה המדינה כשהתפוצצה פרשת האונס בשמרת. הציבור הישראלי פגש אז לראשונה את קלישאת "בני הטובים מהקיבוץ". מאז התרגלנו שאין באמת הבדל בין בני הטובים מהקיבוץ לבני הרעים מהעיר.
גם במשטרת ישראל הסבירו לנו השבוע שהניסיון לאפיין שכבה סוציו־אקונומית שמעורבת בעבירות מין בקרב בני הנוער - נועד לכישלון. רק לפני חודש נחקר בקיבוץ בדרום הארץ מקרה שבו נער ביצע מעשה מגונה בנערה שהיתה תחת השפעת אלכוהול. הנער נמצא אשם. לפני כשנתיים ניתן גזר הדין בפרשת 14 הנערים מצפון תל אביב שהתרחשה בשנת 2007. בפרשות הללו היו מעורבים גם נערים ונערות משכונות מצוקה, בני עולים מחבר העמים ומאתיופיה, דתיים, מסורתיים, צברים, ילדים למשפחות חד־הוריות, ילדים למשפחות שבהן שני ההורים נוכחים, נערים ששייכים לקהילת הלהט"ב ונערים סטרייטים. אם אתם מחפשים מכנה משותף, תצטרכו לעבוד ממש קשה - התופעה חוצה מגזרים.
נתוני הגלישה באינטרנט בשנת 2013 לא הותירו ספק: אתרי הפורנו נמצאים במקום הראשון בעולם כולו, עם פופולריות שרק הולכת וגדלה. כ־7 מיליארד בני אדם חיים בעולם, ו־1.7 מיליארד מהם גלשו באתר פורנו אחד לפחות בשנה האזרחית האחרונה. אם מסתכלים על הנתונים מבעד לפריזמה של בני הנוער הישראלים, כ־50 אחוזים מבני הנוער בגילי 18-12 נחשפו בחייהם הצעירים לתכנים פורנוגרפיים. ואם מכווצים עוד יותר את הנתונים - יותר מ־80 אחוזים בקרב הנערים בגילי 18-14 צופים בפורנו על בסיס קבוע.
עד לפני עשור החברה לא התמודדה עם נתונים גבוהים כאלו של צריכת פורנו - שעבור נערים רבים מדובר בחינוך מיני פשוטו כמשמעו. הרשויות, ובראשן מערכת החינוך והמשטרה, מתמודדות עם בעיה סבוכה בהקשר הפורנוגרפי; הזמינות לפורנו רק עולה, והגיל שבו הילדים נחשפים אליו יורד בהתמדה, ובמהירות.
המטרה: להיות מקובלת
שיחות עם הורים רבים בישראל מלמדות שהם ערים למצוקה ולהתמודדות מול חינוך ותפיסות מיניות בקרב ילדיהם, אך אין להם כלים רבים כדי לפתור זאת. השבוע סיפר הורה לילד שלומד בבית ספר יסודי בגוש דן על מקרה שאירע בכיתה של בנו. "אחד הילדים בכיתה, שידוע כילד עם התנהגות בעייתית, הראה לילדים האחרים בכיתה סרט פורנוגרפי באייפון שלו", מספר האב, "ילדים שנגעלו או שסירבו לראות את הסרט, הותקפו על ידי אותו ילד באלימות".
הילדים במקרה הזה עוד לא בני 10. האב מגלה כי "המורה בכיתה התערבה, וכשהתופעה חזרה על עצמה - ההורים בכיתה הבהירו שאם הילד לא יטופל במסגרת בית הספר, הם יתערבו בנעשה - ובינתיים הדבר הופסק".
העובדה שילדים צעירים ברחבי ישראל מחזיקים במכשירים סלולריים מתקדמים, משנה את חוקי המשחק בכל הנוגע לפורנו. ההורים, המורים, היועצות החינוכיות ורשויות החוק - לכל אלה אין אפשרות או יכולת למנוע צריכת פורנו על ידי הילדים, שאינם ערוכים נפשית למפגש ראשוני שכזה עם מין.
גם הפרשה שהתפוצצה השבוע בקול תרועה קשורה לעולם הסלולרי והרשתות החברתיות, שחדר כל כך לדנ"א של הנוער. חשיפתה התאפשרה רק בגלל "התרברבות" של הנערים התוקפים ברשתות החברתיות. בין אם המדובר בוואטסאפ או בפייסבוק - הזירה החברתית ברשת מובילה לתפוצה של אינפורמציה לא ידועה. אם בעבר הרכילות נשארה בכיתה, היום היא מופיעה על ה"וול" של הנערים, שזמין לכל גולש. הפרסום הקיצוני הזה מוביל לא אחת לחרמות ולהתנכלויות במערכת החינוך, שכבר הסתייימו כידוע בהתאבדויות של בני נוער.
במשטרת ישראל היה מי שהזכיר השבוע שאותן רשתות חברתיות היו רלוונטיות גם בפרשת אייל גולן ואביו. גם שם, על פי החשד, היו מעורבות קטינות ביחסי המין עם הכוכב, עם אביו ועם פמלייתו. בימים האחרונים, כחודש אחרי שהתפוצצה הפרשה, שוחחתי עם תיכוניסטיות בנות 17 באחד התיכונים שנחשבים לטובים בישראל, שמאופיין בחתך סוציו־אקונומי גבוה.
"אנחנו לא נשקר לך", אמרה מייד אחת התלמידות, "בקרב הרבה מהבנות כאן לספר שהיית עם סלב - זה הופך אותך למקובלת יותר. אולי רוב הבנות יסרבו לעשות את זה, או כלפי חוץ ירכלו על הילדה שעושה את זה ויקראו לה בשמות, אבל אני בטוחה שרוב הבנות, בתוך תוכן, יקנאו בה". כששאלתי את הנערות אם הן מכירות נערה ששכבה עם סלב, רובן חייכו בביישנות והודו שבדרך כלל מדובר רק בשמועות שאין דרך להוכיח אותן.
המשוואה ברורה - הרצון להיות מקובלים, בטח בגילי חטיבת ביניים, קשור ישירות לנושא השיחה המוביל במסדרונות בית הספר: יחסי מין. על פי הנתונים של הוועדה לזכויות הילד בכנסת, משנת 2007 ועד 2013 עלה מספר הדיווחים למרכזי הסיוע על פגיעות מיניות בקרב בני נוער במסגרות חינוכיות בכ־45 אחוזים, וכ־5.5 אחוזים מכלל מקרי הפגיעה המינית שדווחו למשטרה בשנת 2012 התרחשו במוסדות חינוך. אלו המקרים המדווחים בלבד; הנחת העבודה היא שהמספרים האמיתיים גבוהים יותר.
"מעבירים אחריות לנערה"
יזהר שער, הפסיכולוג הראשי של חברת "ת.ל.מ" מקבוצת עמל, שמתמודד כבר 20 שנה עם מצוקות כאלו ואחרות של בני נוער, אומר כי בכל זאת, "מה שראינו ושמענו השבוע הוא מקרה קיצון. רוב בני הנוער בישראל אינם כאלה". לדברי שער, הפורנו אכן גורם משפיע ו"הטענות שמושמעות על חסימת אתרי פורנו הן בעיניי יותר מבסדר, אף שאנחנו צריכים לשים לב לפרדוקס שנוצר: בני הדור הנוכחי תמיד ידעו לפרוץ לאתרים שנאסרו עליהם".
שער, כמו רבים אחרים, מטיל אחריות כבדה על ההורים ועל המורים, שלדבריו יכולים לנסות "לווסת את עומס האינפורמציה שיש לילדים הללו למקומות נכונים יותר. בשיחות שלנו עם בני הנוער אנחנו עוסקים הרבה בעניין הפורנו, כי אנחנו מודעים לכך שהפורנו יוצר נזקים שכבר קיימים. השאלות מתחילות הרבה לפני החשיפה לפורנו, לדוגמה - האם להעניק לילד בבית הספר היסודי טלפון סלולרי או האם לאפשר לו חבילת גלישה? זוהי החלטה של ההורים".
למרות הזעזוע מהמקרה שפורסם השבוע אומר שער כי "העובדה היא שלמרות הנתונים, רוב בני הנוער שגדלים בישראל הם עדיין ערכיים - וזאת בזכות ההורים והמערכות השונות. עם זאת, אם שואלים אם בכל אחד מאיתנו קיים היצר שיכול להפוך אותו לתוקף כמו חבורת הנערים שראינו השבוע, אז התשובה היא - בהחלט כן".
הדילמה החברתית - האם להתייחס לנערים מהפרשה השבוע כאל אנסים לכל דבר? - מתעצמת לנוכח גילם הצעיר. ד"ר טליה אתגר, ראש תחום פגיעות מיניות בעמותת עלם, שמסייעת לנוער בסיכון, טוענת שבעקבות הדיווחים בתקשורת בשבוע האחרון: "אפשר לחשוב שאף אחד מהנערים לא ידע שמה שקורה כאן הוא לא עבירה, אלא שב־99.9 אחוזים מהמקרים הנערים והילדים יודעים שמה שהם עושים הוא דבר רע, ושאם הקורבן לא אומר 'לא' מפורשות, ה'לא' הזה יכול להופיע בצורת דמעות או בקריאות אחרות למצוקה".
לדברי אתגר, "אפשר לבחון את התגובות של הנערים שפוגעים במישהו ולראות שהן תמיד תחת מעטה של הצטדקות; הם מנסים לעשות מינימליזציה של האירוע, ובעיקר להסיר את האחריות: 'היא רצתה את זה', 'זה היה בהסכמה' - וכך להעביר את האחריות לנערה".
סינדרום הפקידה הפלוגתית
הסערה הציבורית התגלגלה השבוע גם לפתחה של הכנסת, ודיון על הפרשה ועל "מגפת המין" שפוקדת את הנוער הישראלי נערך שם ביום שלישי האחרון. אחד המשתתפים בדיון היה יונתן גורפינקל, במאי הסרט "שש פעמים", שמציג בימים אלו בבתי הקולנוע ומגולל את סיפורה של נערה מתבגרת שנופלת קורבן לניצול מיני על ידי בני גילה, תחת המעטה הבעייתי כל כך של "בהסכמה".
הסרט, בטח לנוכח אירועי השבוע, מצטייר כמעט כיצירה דוקומנטרית. סרטו של גורפינקל משחרר בעיטה לצלעות של ההורים ואנשי החינוך, וכמו קורא להם לבדוק אם מישהו בכלל שם לב לשיגרה היומיומית של הנערים הללו, ולאכזריותם.
"אני לא מסכים עם האמירה שגורסת כי אנחנו נתקלים במקרים כאלו של עבירות מין, כי הגישה לאינטרנט יותר חופשית מבעבר וכך גם הזמינות לפורנו", הבהיר השבוע גורפינקל בשיחה עם "ישראל השבוע".
"נכון", הוא אומר, "בני נוער היום מטשטשים את הגבול שבין מין לרומנטיקה - ומפסידים הרבה בגלל החשיפה הזו לפורנו. אבל לאחרונה הוקרן הסרט באחד הקיבוצים, והחבר'ה המבוגרים ישר קפצו ואמרו שהדור הזה רקוב. כששאלתי אותם אם אצלם בקיבוץ, כשהם היו צעירים, לא היתה מישהי כמו הגיבורה בסרט - מייד כולם הינהנו בהסכמה. פעם זה נעשה על החציר בקיבוץ או עם מישהי בעלת תדמית מאוד ספציפית של הפקידה הפלוגתית, אבל המעשים הם אותם מעשים כמו של הדור הנוכחי, שהאמצעים שעומדים לרשותו הם אחרים".
גורפינקל מעיד כי יצר "סרט שמכוון להורים ולמורים. רציתי לומר להם: תסתכלו על המציאות כפי שהיא". לדבריו, במקום התמודדות אמיתית הוא מקבל תגובות ממורים שאומרים שעדיף שהילדים לא יראו את הסרט, כי הוא יכניס להם רעיונות לראש - "אז מה יש בדיוק להגיד על תגובה כזו?"
"ההורים", לדברי גורפינקל, "חושבים שברגע שהם עוקבים אחרי הפייסבוק של הילד שלהם, הם פתרו את הבעיה ויודעים מה קורה בחיים שלו. אבל כל אחד שהיה בן 16 ורצה להסתיר משהו מההורים שלו, תמיד הצליח לעשות זאת".
ד"ר אתגר מוסיפה כי ילדים רבים נופלים בין הכיסאות, וכך מנציחים את החינוך הבעייתי שאותו קיבלו. "יש הרבה ילדים וילדות שלא זוכים לטיפול", היא אומרת, "האחריות הפלילית היא מגיל 12, ונערים ונערות שנמצאים בתקופת מבחן זוכים לטיפול שעוזר להם להיות פחות תוקפנים ולהבין את חומרת מעשיהם - אבל מה קורה עם אלו שנמצאים מתחת לגיל 12 ותוקפים? מי מטפל בהם? מה לגבי אלו שהמערכת לא מודעת אליהם, או אלו שתוקפים אבל יוצאים בלי העונש?
"ברגע שהתנהגות פסולה לא זוכה לתגובה שמלמדת את הילד שעל המעשה שהוא עשה הוא צריך לקבל אחריות, המטרה לא הושגה", אומרת אתגר, "אני שומעת מסביב שענישה היא לא הפתרון עבור אותם נערים - אלא טיפול, ואני אומרת שצריך גם וגם, כי הילד צריך ללמוד מהמקרים הללו. הרי לעבור את הכביש באור אדום ברור כשמש שאסור, אז למה ההורים לא מבהירים את האיסורים הקשורים בגופו של האחר? ולמה כשיושבים לראות ריאליטי או טלנובלה בטלוויזיה, ההורה לא מלווה את הילד בצפייה בשביל להסביר לו מה הוא באמת רואה?"
* * *
אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, גרס כי אלו שנפגעו מינית בילדותם, "לא ניתנים לחינוך יותר". השבוע, בבית המשפט, צעקו קרובי המשפחה של הנערים התוקפים לעבר התקשורת: "עשיתם מהם אנסים, חרצתם את גורלם, הפכתם אותם לעבריינים". כמה שעות לאחר מכן הותקף אחד הנערים באכזריות על ידי עבריינים בני גילו, מכיוון שלא שלט ברזי עולם העבריינות שלפיהם אנסים נמצאים בתחתית שרשרת המזון של הג'ונגל מאחורי הסורגים.
13 החשודים באונס הנערה שוחררו למעצר בית באמצע השבוע. במשטרה מעריכים שהפרקליטות תצליח להשיג לפחות כתב אישום נגד הנערים שחצו את גיל 14. אלא שיש שאלה שנותרת, כמו תמיד, ללא תשובה: כמה מקרים דומים מתרחשים מדי יום בחצר האחורית של בית הספר התיכון הקרוב למקום מגורינו?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו