סוגרים שנה

ממש עכשיו, בשעה ש־2013 מתפוגגת ומתפיידת מחיינו באותה מהירות שעשתה זאת שלי יחימוביץ', הגיע שלב הסיכומים. לפני שאתייחס למנצחים ולמפסידים ברמה הלאומית, כמה מילים על עצמי.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ברמה האישית היתה לי שנה עמוסה בהצלחות ובכישלונות. לצערי, גם השנה לא קניתי דירה להשקעה, לא החלפתי אוטו, לא הבאתי מכה בבורסה ולא עשיתי אקזיט. דווקא היו לי כמה רעיונות לסטארט־אפ, אבל הם עברו לי אחרי שישנתי צהריים.

מצד שני, היו לי גם הישגים לא מבוטלים. גם השנה נמשך הסטטוס־קוו ביני לבין אשתי, והסטטיסטיקה המבהילה שאחד מכל שלושה זוגות מתגרש פסחה עלינו. הבנות נתנו לי נחת, ואני בתמורה נתתי להן אייפונים. שילמתי את המסים בזמן ונמנעתי מקנסות ומעיקולים, מילאתי דלק במחיר הישן ודאגתי שהמקרר יהיה מלא. שמרתי על נכסיי המועטים, לא פשטתי רגל ולא ביקשתי תספורת מאף אחד. נהפוך הוא - הסתפרתי לבד בכל בוקר, עם סכין גילוח.

בקיצור, היתה שנה בסדר. היא היתה יכולה להיות עוד יותר בסדר אם המגזין "טיים" היה בוחר בליהיא גרינר כאשת השנה ולא באפיפיור, אבל נעזוב את זה. כמו שאומרים, האנטישמיות לא עברה מהעולם, היא רק שינתה צורה.

רשימת סיכום השנה שלי נכתבה ללא מורא, ללא משוא פנים, ללא דעות קדומות וללא גלוטן. הדעות המובעות בה הן על אחריותי בלבד. אתם לא חייבים לקרוא, אבל אני איעלב אם לא תקראו.

הכי ישראלי של השנה

ג'ון קרי, שר החוץ של ארה"ב, הוא בעיניי הישראלי של השנה. הבחור נהיה לגמרי אחד משלנו, ואני מלא הערכה על הסבלנות שהוא מגלה כלפינו, ברמה כזו שאני חושש שמשהו אצלו לא בסדר. קרי בילה כאן השנה יותר מאשר בוושינגטון, וגם יותר מכמה שרים. השמועות אומרות שכבר מחפשים לו דירה במודיעין, שהוא קנה אוטו מליסינג, ושראו אותו עומד בתור לקפה בקופיקס.

האיש גם נתקע בירושלים בימי הסופה, ומרננים שיש לו ספּר קבוע במחנה יהודה, שמתחזק לו את הפריזורה. לאחרונה, כשנשאל מה ישראלי בעיניך, ענה "אני". מה שכן - הייתי שמח לקבל את נקודות הנוסע המתמיד שלו.

הריאליטי של השנה

השנה הוצפנו במבול של תוכניות מוסיקה עם מסכים עולים ויורדים, תנועות ידיים גדולות של שופטים, ודוגמניות שקוראות מהפרומפטר. חיפשנו את הכוכב הבא עם מילים באנגלית כמו "אקס פקטור" או "דה וויס", למרות שבישראל, גם אם תזכה במקום הראשון לא תופיע בווגאס, אלא במועדון הברל'ה.

הזוכה בריאליטי של השנה היא התוכנית "הישרדות סופת שלגים", שבה הצליחו הזכייניות, באמצעים טכנולוגיים משוכללים, להקפיא את המדינה לכמה ימים, לחסום כבישים, ולגרום לנו להישאר בבית כדי שנצפה בטלוויזיה. גם עכשיו יש אנשים שהחשמל עדיין לא הגיע לביתם. למשל תושבי הפזורה הבדואית. אה, כרגע מעדכנים אותי שהוא מעולם לא הגיע אליהם.

ספורט האקסטרים של השנה

תחום זה קיבל השנה תנופה, כשבחזית מובילים חיסולי החשבונות של העולם התחתון. הכללים פשוטים: כל מכונית חשודה וכל עובר אורח יכולים להשתתף - כעדי ראייה, כפצועים או סתם כנפגעי הלם. השנה עברו המשחקים לערים הדרומיות, כשנתניה החנונית משתרכת הרחק מאחור. פעם, כשרצו לתאר כאן נהיגה פרועה או עיר פשע, היו אומרים: "מה זה פה, שיקגו?" חבר שלי, שגר כבר כמה שנים בארה"ב, מספר שהיום התגובה הטבעית בשיקגו למעשה עבריינות היא: "מה זה פה, אשקלון?"

הנפטר של השנה

כמה מהאייקונים שלנו הזדרזו השנה למות טרם זמנם. מר"ן עובדיה יוסף, אריק איינשטיין, ספי ריבלין, דב לאוטמן, והשבוע גם דידי מנוסי. לא היה שבוע שבו לא התבשרנו בצער על מותו של עוד סמל. מה קרה? מה הלחץ? יש מצב שהתשוקה לעזוב את העולם הזה מהר ככל האפשר נובעת מהפחד להישאר בחיים ולהיקבר בעוד כמה שנים בקבר על קומות, עם אינטרקום למטה. מתברר שרבים מזמרי ועשירי ארצנו, שמעדיפים בחייהם להתגורר במגדלי יוקרה, מעדיפים במותם להיות צמודי קרקע.

הפספוס של השנה

לצערי לא הצלחתי ללכת מכות עם גארי יורופסקי השנה, וזאת חתיכת פספוס מבחינתי. כששמעתי על מעלליו האלימים בביקורו האחרון בארץ הרגשתי רצון עז להתעמת איתו ולהראות לו שאני לא קציצת טופו. במשך כמה ימים הסתובבתי מתגרה סביב מלונו של הבחור, כשלגופי מעיל מפרוות שועל, לרגליי מגפיים מעור תנין, על כתפי תיק צד מפרוות נמר ובידי פיתה עם שניצל. בלילה ישנתי במכונית עם שמיכת נוצות, ותוך כדי, צעקתי לו מהחלון: "בוא, גארי, עושים על האש!" אבל יורופסקי לא הופיע. הייתי אומר שהוא השתפן, אבל במקרה שלו, כדי לא לפגוע בשפן, אולי נכון יותר לומר שהוא התכרבת (מלשון כרובית, כאילו דה).

ההשקעה הטיפשית של השנה

בקטגוריה זו היו לי באופן אישי כמה הישגים מרשימים. רכשתי מכונת קפה שאינני זקוק לה, כי בסוף היום, עם כל הכבוד לקפסולות המטאליות עם השמות האיטלקיים, אני מכין לעצמי נס עם סוכרזית או קפה שחור. קניתי גם הליכון שכף רגלי לא דרכה עליו מעולם, ואופני כושר שלא מקדמים אותי לשום מקום.

אבל בסופו של דבר, על תואר ההשקעה הטיפשית של השנה מתמודדות שתיים. האחת היא ההשקעה של גבי אשכנזי בקידוחי הגז, מהלך שהיה כנראה כה טראומטי עבור הרמטכ"ל הקשוח, שמספרים שעד היום הוא מזיע רק מלעבור ליד אמגזית. השנייה היא ההשקעה במחלף דרור שבשרון, הידועה בכינויה "ההשקעה ששקעה". הכביש שעלה לנו 320 מיליון שקלים הצטנן, המסכן, וקיבל נזלת. נזל ושקע.

אז זו היתה השנה שהיתה, וכרגיל, אף שמסביב ייהום הסער - ראשנו לא יישח. לקראת 2014 אני מאחל לכם שהדרך לירושלים תהיה תמיד סלולה ומפולסת, ולא תהפכו לעוד מיצג בבאב אל־וואד. וכמו שלמדנו השבוע, האמריקנים מאזינים לכולנו, אז דברו עברית פשוטה, שגם הם יבינו.

שתהיה לכולנו שנה אזרחית טובה (בכפוף לתנאי המבצע), בריאות והחזרי מס לרוב. חג שמח.