מכתב שחרור

בתי היקרה,

אני מסתכל עלייך ולא מאמין איך הזמן טס. הרי רק לפני רגע אספתי אותך מחדר הלידה בתל השומר, הסתכלתי בך ולא האמנתי שאת שלי. אני זוכר איך בדרך החוצה סחטת את המחמאה הראשונה שלך: האחיות אמרו שתינוקת צרחנית כזאת עוד לא היתה להם. אבל אני הייתי גאה בך על זה שהבנת כל כך מהר שבמדינה הזאת, אם לא צועקים לא מקבלים כלום.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

מאז השנים עפו. רק אתמול החרבת את גן ציונה, וממש לא מזמן הבאתי אותך לכיתה א׳. וכשאת נכנסת, אני עמדתי מאחורי הגדר ובכיתי מהתרגשות. אחר כך אלה היו המורים שלך שבכו, אבל זו כבר לא היתה בעיה שלי.

כשאני מנסה להיזכר בילדות שלך, אז צפים אצלי דווקא הזיכרונות הנעימים פחות, יוצאי הדופן, אלה שהשאירו בי צלקת קטנה. הביקור במיון עם הרגל השבורה, היום ששכחתי אותך בגן (אמא שלך היתה צריכה לקחת אבל היא מכחישה. בכל מקרה, העניין עדיין בדיונים), או הרגע הזה בחוף הים שנעלמת לנו, ואיתך נעלמה לנו מהחיים חצי שעה שלעולם לא תחזור.

והנה, מחרתיים את משתחררת מצה"ל. בבת אחת ובלי אזהרה מוקדמת, בלי שגנבת טנק ובלי שיציעו לך לקחת חלק בסבב המינויים הבא של המטכ"ל. בשבילי את עדיין ילדה, למרות שהתואר הזה יושב קצת עקום על מי שאוהבת שירים משנות השישים של המאמאס והפאפאס, ישנה עם ארנב שגנבה בשילב בגיל שנה, ונוהגת לשתות תה בבוקר.

לקראת צאתך לעולם האמיתי, יש לי כמה עצות בשבילך. את בטח לא מעוניינת בעצות של האבא המבולבל שלך, אבל חכי שנייה. כמו בבזאר מציאות של סוף עונה, אולי תמצאי פה משהו מעניין. בכל מקרה, את בטח תקבלי תכף חוברת הוראות לחיים מהארגון עם השם הכי ארוך בארץ, "הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים של משרד הביטחון", והמהדרין מוסיפים "המקפצה שלך לאזרחות". החבר'ה ממשרד הביטחון כבר יסבירו מה מגיע לך מהמדינה על השנתיים שנתת לה. אגב, אם חשבת שסיימת לתת, יש לי חדשות בשבילך. הדרך עוד ארוכה ומפותלת.

הורייך לא מושלמים. נראה לי שראית את זה עלינו כבר מזמן, ואם לא, אז כנראה יש לך בעיות ראייה קשות. אנחנו בונים על זה שאת גירסה משודרגת שלנו. או בשפה שאת תביני - אנחנו טלפון חוגה, ואת אייפון 5. אבל זה שאנחנו עתיקים לא אומר שאיבדנו את זה. גם שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום. גם לנו היו אהבות, מסעות, הצלחות וכישלונות, ואולי יש לנו מה לתרום לך. את תמיד מוזמנת להקשיב ולעשות עם זה מה שבא לך. עצות זה כמו בגדים: לא תשתמשי - נעביר את זה לאחיות שלך.

למרות שלא קל פה, אשמח אם תישארי לגור בארץ. מצד שני, אשמח גם אם תסתובבי קצת ותראי מה קורה בחוץ. יש שם עולם שלם. אין לי בעיה שתמשיכי לגור בבית, בכיף, אבל אני גם מרשה לך לעזוב כשתרגישי צורך. לא אבכה אם תבחרי לא ללמוד באוניברסיטה, גם לי עוד לא יצא, אבל אהיה מאושר אם תחליטי שכן. כמו שאומר גארי יורופסקי, פרה פרה. בלי לחץ. את לא חייבת להחליט עכשיו, שום דבר לא בוער. קחי לך שבוע.

אומרים שהכי חשוב זה אהבה, וטובה אהבה נכזבת מחוסר אהבה בכלל. זה נכון, כי גם באהבה נכזבת יש משהו מתוק, כמו שוקולד מריר. אבל צריך להיזהר לא להתמכר לשוקולד הזה. לי, למשל, שוקולד עושה כאב ראש. בשורה אחת - כמו באוכל, ככה גם באהבה, תברחי ממי שעושה לך כאב בטן.

סעי לטייל בעולם. הודו ודרום אמריקה הן תחנות חובה בטיול של אחרי צבא, אבל אל תרגישי חייבת. אני לא הייתי לא בהודו ולא בדרום אמריקה, לא אכלתי פטריות ולא בלעתי כדורים (למרות שמהצד זה לפעמים נראה שכן), והנה, הגעתי בכל זאת למשהו בחיים (נגיד). טרקים יש גם בלונדון, ועכשיו יש שם גם אחלה סיילים. אז למה לא לנצל? המחשבה שאת עפה לי מאיזה צוק בגואטמלה או חוזרת מהודו עם חבר בשם שאפיק עם עגיל בלשון וקעקוע של גנדי על המצח לא עושה לי טוב.

תקראי ספרים. אומרים שמי שלא קורא ספרים הוא מטומטם, או שיהפוך למטומטם עם הזמן. זה נכון, למרות שאני מכיר המון מטומטמים שקראו המון ספרים וזה לא עזר להם. כפי שראית אצלי בחדר, ספרים תופסים המון מקום גם אם לא קוראים אותם, ובגללם עוד מעט לא יהיו עצים ביערות. אז תקראי, רק תעשי את זה באייפד. בתודה מהמשרד לאיכות הסביבה.

כסף זה לא הדבר הכי חשוב בחיים, ועושר לא יעשה אותך מאושרת. אבל גם עוני זה לא כזה שוס. אני ממליץ לך למצוא את שביל הזהב, ולעשות מספיק כסף כדי שתוכלי ביום מן הימים להגיד בראיון למגזין "פורצ׳ן" שלמרות ההון העצום שצברת, מה שעושה אותך מאושרת זה לשבת עם אביך על המרפסת בבית שקנית לו על הים ולשמוע ממנו סיפורים על שנות השמונים.

תהיי מאושרת. תשירי ותרקדי בכל הזדמנות, לא רק באודישנים. תשירי בבית, ולא מול שופטים. תשירי מול המראה, ולא מול מסך שעולה. למרות מה שאת רואה בטלוויזיה, לא כולם צריכים להיות זמרים. אני הולך להדהים אותך, אבל בניגוד למה שהדור שלך חושב, יש גם מקצועות אחרים בחיים.

תיזהרי מהפגנות רבות משתתפים. בראשונה שלך, כשהלכנו יחד לכיכר מלכי ישראל, הלך לנו יצחק רבין.

וכמובן, תהיי תמיד בריאה, ואל תשכחי קרם הגנה, כמו בטור של מרי שמיץ׳. עם השמש בישראל, אין ברירה אחרת. זה מסנן קרינה ודוחה קמטים, אבל זה לא יגן עלייך מעלבונות, מרכילות ומשיברון לב. עם אלה תצטרכי להתמודד לבד.

בהצלחה,

אוהבים אותך, אמא ואבא.

yairn@israelhayom.co.ilלכל הטורים של יאיר ניצני הקליקו כאןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו