מופע עתיר שמאלץ

כבר יותר מחודשיים שלא שרים אופרה באופרה הישראלית. שרים מחזמר. בחודש שעבר הוצג "סיפור הפרברים", וכעת מוצגת האופרטה "נסיכת הצ'רדש", פרי עטו של המלחין היהודי־הונגרי אריך קלמן. מה זו אופרטה? יותר תיאטרון קומי מאשר אופרה. בין הקטעים המוסיקליים הדמויות מדברות ולא שרות, והעלילה, לומר בעדינות, היא לא מן המתוחכמות שבעלילות. סיפור אהבה בין בן אצילים לזמרת מועדונים, מתחיל קשה, מסתבך, מסתבך עוד קצת, ואז סוף טוב הכל טוב וכולם מרוצים. בתווך יש מוסיקה עליזה ופשוטה, שכאילו בזה לכל תחכום, עדינות וטעם טוב.

את החוכא ואטלולא המבדחת הזאת כתב קלמן ב־1915. לא הרבה יצירות נכתבו ב־1915, העולם היה עסוק אז בעניינים אחרים, פחות משמחים: מיליוני חיילים אומללים הרגו זה את זה במה שנודעה כ"מלחמת החפירות" האיומה של מלחמת העולם הראשונה. המעט שכן נכתב שיקף את התקופה הקשה. בגרמניה, למשל, כתב המלחין מקס רגר רקוויאם (תפילת אשכבה) קודר לזכר החיילים הגרמנים שנפלו במלחמה, ובצרפת הקדיש מוריס רוול את פרקי יצירתו "קברו של קופראן" לחבריו הצרפתים שלא שבו מהקרבות. את האופרטה של קלמן אפשר להבין, אם רוצים, כניסיון להשכיח מהקהל ההונגרי את אימי המלחמה באמצעות עולם אסקפיסטי של מועדוני לילה מלאי זימה, בני אצולה מגוחכים וזמרות פתייניות.

אמנם הזמרים והרקדנים של תיאטרון האופרטה מבודפשט הגישו לקהל המקומי ביצוע מיומן. קהל ישראלי נוסטלגי יוכל להתרפק על מופע עתיר שמאלץ, כיאה לז'אנר. אחרים עשויים להירתע מהבדיחות העבשות (מיזוגיניות לעיתים), מהמוסיקה הבנאלית והחזרתית ומהבימוי המיושן. פגם בביצוע גם השימוש בהגברה מלאכותית אגרסיבית, שעיוותה את קולות הסולנים. מתי תבוא סוף סוף אופרה של ממש למשכן התל־אביבי? בחודש הבא עם "נשף המסכות" של ורדי.

ציון: 4