סופה היסטורית

אין דין הסופה הגדולה של סוף השבוע כדין השריפה המזוויעה בכרמל. לא רק בגלל האבידות בנפש על ההר לעומת פעולות ההצלה המוצלחות נגד החורף העז, שהסתיימו ללא נפגעים ישירים מן הקור ומהשלג ומהגשם. עיקר השוני הוא בכך שישראל משתרעת על גבול המדבר הלוהט ומיועדת להצתות בזדון ובדרך הטבע, אשר רובן אינן מדווחות כלל, ואילו החורף הישראלי קל יחסית.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

לפי הסטטיסטיקה וההיסטוריה, קרה כזו שפקדה את ישראל בימים אלה התרחשה בעונה זו לפני 116 שנים - עת כינס תיאודור הרצל את הקונגרס היהודי הראשון; ולפי גירסה אחרת, רק לפני 63 שנים מאז המגה־סופה הקודמת. אין זה דומה לפגעי האש.

אשר על כן מובנת היטב החלטתו של מיכה לינדנשטראוס לבחון את מצב שירותי הכבאות על רקע האסון הנורא בכרמל, אבל מה לו ליורשו, מבקר המדינה יוסי שפירא, אשר הזדרז להודיע כי יבחן את פעילות גורמי ההצלה לנוכח הרוח והקור?

הם פעלו כראוי. היה ביניהם תיאום סביר. אין ספק שהיו גם כשלים, או שלא היה מיצוי מלא של היכולות שבידי הממשלה והרשויות המקומיות. 

נחוצים דיווח והפקת לקחים, כפי שנחקרים לאחר כל פעילות רחבה של ארגונים ציבוריים. ממש כפי שכל יחידה צה"לית החוזרת ממבצע מוצלח, בודקת גם את הכשלים שהיו במהלכה ואם יכלה לפעול בצורה טובה יותר מטובה.

לישראל יש נפח של יכולות וקיבולת ללחום באש ולהיאבק במים. במהלך האסון בכרמל התברר כי נפח היכולות שעמד לרשותה ורמת התיאום היו חסרים. האם גם למלחמה בקרה? לאו דווקא. בגלל מיעוט האירועים מסוג זה שחוותה ישראל, בסוף השבוע נראה כי השקעת ענק נוספת אינה כדאית.

ישראל אינה צריכה ציוד למלחמת החורף ברמה של נורבגיה ופינלנד, ממש כפי שהן אינן זקוקות לאמצעים ההכרחיים לישראל להיאבק באש. השקעה כזאת עולה מיליארדים ותבוא על חשבון צרכים אחרים, ומקץ חמש שנים יתברר כי הציוד המתאים למדינות סקנדינביה עומד כאבן שאין לה הופכין, מיותר ומחליד.

אפשר לקבוע כי האירוע היה דרמטי, טראומטי, ולעיני מי שנותר בחדרו המחומם נגלו גם מראות מרהיבים של הארץ בלבן. המקצוענים יסיימו את מה שנותר כדי להחזיר את החיים לתקנם, ילכו לפוש מלווים בתודת האומה - ויתכנסו ללא תשומת לב ציבורית להפיק לקחים לקראת האירוע הבא, שיהיה רחוק ככל שיהיה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו