הבטחה בשם רננה נאמן

היא נורא מיוחדת. קודם כל הכלי שלה. כמה זמרות בתחום הפופ־רוק אתם מכירים שמנגנות בנבל? אז יש ג'ואנה ניוסום (זמרת פולק אמריקנית נהדרת, שאפילו ביקרה בארץ) וזהו, פחות או יותר. בוודאי בתחום הרוק. גם מכיוון שהכלי בגרסתו הגדולה מאוד לא נייד, קשה לנגינה לעומת גיטרה, מעטים יודעים לנגן בו ברמה גבוהה, ובכלל יש בו איזושהי עדינות מובנית שנשמעת, אולי, לא "טבעית" בסאונד המקובל במוסיקה הקלה. כמעט לא שומעים נבל לא רק ככלי מוביל, אלא גם כחלק מהרכב. אז לארז לב ארי, בתקופת האלבום השני, היה חבר בלהקה ששמו תומר בכר שניגן בנבל ו... זהו. אין יותר מדי כאלה.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

רננה נאמן היא באמת נורא מיוחדת. כי למרות גילה המאוד צעיר, 22, היא הוציאה אלבום נהדר, שירים חכמים, יפים ומאוד בוגרים. קשה להאמין שזוהי הפעם הראשונה שלה. יש לה הרבה מה להגיד, גם מוסיקלית וגם בטקסטים שמשלבים את האישי עם הפוליטי־חברתי. היא זמרת מחאה, שעוטפת את הכעס והייאוש במוסיקה מלאכית. ככה זה כשהנבל הוא הכלי שלך.

ובחוץ זה כבר סוף העולם

השמיים האפורים מלכלכים אותי

והעיר שוב כולה גבעות וחולות

אין הבדל בין שמיים וארץ

והארץ הייתה תוהו ובוהו

ואני קראתי לעזרה...

("סופות חול", מילים: ליבה נאמן)

רננה נאמן־הנדלר מנגנת בנבל מגיל מאוד צעיר. למדה בקונסרבטוריון "שטריקר" בתל אביב, וכשהוריה (אביה הוא במאי הקולנוע יהודה ג'אד נאמן ואמה היא חוקרת מדעי המוח תלמה הנדלר) נסעו לשליחות בארה"ב הצטרפה שם לאנסמבל של נגניות נבל. בחזרה בארץ היא המשיכה בלימודיה במגמת הג'אז בבית הספר התיכון לאמנויות עירוני א', עברה מנבל ענק לנבל קטן ונייד יותר, שמאפשר לה לזוז על במה - והחלה מלחינה מוסיקה מקורית.

היא תמיד היתה בעלת מחשבה עצמאית. בזמן לימודיה בתיכון התפרסמה בכך שהיתה בקבוצת תלמידים שתלו בבית הספר כרזות מחאה נגד מדיניות עידוד הגיוס לצבא. "במקום לדבר איתנו על חינוך, השכלה או תרבות - כל הזמן היו הרצאות של טייסים ומתנחלים", היא אמרה בראיון לאורי זר אביב ב"הארץ", והוסיפה: "לא התגייסתי לצבא מסיבות אידיאולוגיות. אפשר לעשות דברים מדהימים בשירות לאומי וכך עשיתי בארגון רופאים לזכויות אדם. אחד התפקידים של מוסיקה ויצירה הוא למחות. זה נורא מפחיד לצאת נגד דברים, אבל אני לא מתכוונת להיות עוד 'יס־מנית'".

החוויות הלא קלות שעברה בזמן השירות הלאומי שלה ותחושת הדאגה מהמצב החברתי והפוליטי במדינה מקבלות ביטוי בשירי האלבום, חלקם חריפים מאוד וכל כך שונים מאווירת הנחמדות והניסיון למצוא חן ולא לעורר מהומות המאפיינים לא מעט אמנים בגילה, או בשלב הזה בקריירה שלהם. היא רק מתחילה, ומתנהגת כאילו אין לה מה להפסיד.

וגם המוסיקה אינה בנאלית. בהפקתו המוסיקלית של נגן הבס בן הנדלר (שעבד עם "בלקן ביט בוקס", "לוס כפרוס", ברי סחרוף ועוד), ועם איש הסאונד מרקו גורקן נעטפו הטקסטים במוסיקה מורכבת, מאוד מגוונת, המשלבת השפעות של פולק ורוק וג'אז ומוסיקה קברטית.

בין המשתתפים בהקלטות ובהופעות שאחרי הוצאת האלבום היו אסף תלמודי באקורדיון, אייל תלמודי בסקסופון ובקלרינט, עירא רביב בתופים, עידו גור בחצוצרה, מוש להב בחליל, נדב לוזיה בכלי הקשה, נועם חבקין בקלידים, אלכסנדר לוין בסקסופון ויוסי מזרחי בקונטרבס. כולם מוסיקאים מעולים שעושים את זה קצת אחרת. ובכל זאת, אל חשש, "שנסון לציון" הוא לא אוונגרד קשה להאזנה אלא אלבום מאוד נעים וזורם. פרפר בתוך אגרוף.