בהחלט לא עסקים כרגיל

קשה להעריך כבר עכשיו מה מידת הנזק שגרמה פרשת הקטינות לאייל גולן. גם מההופעה שלו בסוף השבוע בהיכל התרבות בתל אביב - זו שפתחה את סיבוב החורף שלו - אי אפשר לקבל תמונה אמיתית.

את מה שהתרחש במוצאי שבת בהיכל התרבות אפשר להשוות לפקק של סקרנים שנוצר בצד השני של הכביש שהתרחשה בו תאונה. סביב אייל גולן יש עכשיו התגודדות, משום שקרה משהו גדול ומסעיר. בדומה לפרשת מרגול, שפתחה קופות לראשונה בקריירה שלה דווקא לאחר שהפכה לעבריינית מורשעת, הקהל מגיע כי זה מעניין.

לא מדובר בסתם עוד הופעה. יש משהו מעבר לשירים. הקהל רוצה לשמוע מה יש לזמר להגיד, איך הוא נראה, להציץ - ולספר אחר כך. עם זאת, אייל גולן מילא את היכל התרבות גם לפני הפרשה, כך שסביר להניח שגם בלי קשר אליה, ההופעה הזאת היתה מגנט של קהל.

גולן, מבחינתו, ניסה לשדר עסקים כרגיל. ניסה, אבל זה היה בלתי אפשרי. המתח הורגש כל הזמן. במיוחד כשהוא פתח את הערב בגירסה שקטה ומרגשת ללהיט "לבדי", שבדרך כלל מעיף את הקהל בענטוזים. הפעם היתה משמעות אחרת למילים "שם הייתי לבדי, הנשמה קראה לך אמא... רק אלוהים שמר עלי".

כל שיר פתאום נשמע אחרת. כל מהלך קיבל פרשנות והקשרים לפרשה. גולן ויתר על ביצוע השיר "חזק ממני" עם המילים "נערות בשלל צבעים, שוטפות את העיניים, ואנחנו הגברים נסחפים כמו דג למים... ואני שוב לעצמי אומר 'מספיק, חביבי, תתבגר'... זה יותר חזק ממני". זהו שיר שגולן שר בדרך כלל בכל הופעה, אבל עכשיו הוא בעייתי בקונוטציות שהוא מעורר. זה לא שהשיר הזה היה חסר, חסרונו פשוט הצביע על הלך הרוח בהופעה. היא היתה אחרת, שונה, ואולי הכי מעניינת שהיתה לגולן בקריירה.