פול ווקר דומם מנוע

אי אפשר להתכונן למוות, במיוחד כשהוא מגיע בצורה בלתי צפויה ובגיל מוקדם מאוד. המוות של פול ווקר היה כזה - רגע אחד הוא מעניק ראיונות לתקשורת, מדבר על תוכניות לעתיד ומקדם סרט חדש שאוטוטו יוצא, וכעבור כמה ימים הוא יוצא מאירוע צדקה, נכנס למכונית מפוארת ומסיים את חייו בתאונת דרכים קטלנית.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ווקר נהרג בתחילת השבוע בקליפורניה והוא בן 40 במותו. אליל בנות, שהתפרסם בעיקר בזכות סידרת סרטי האקשן "מהיר ועצבני". על אף ההצלחה הוא לא ממש היה כוכב הוליוודי מוערך, ובשנה האחרונה גלש לכמה פרויקטים נוספים, וניסה למצוא את נקודת הפריצה שתעשה עבורו את השינוי הגדול - מסמל סקס בסרטי אקשן לשחקן אופי מלא ברגשות פנימיים הנלחם באיתני הטבע כדי להציל את בתו התינוקת, בדיוק כמו שהוליווד אוהבת לאהוב.

לפני כשבועיים ישב ווקר עם כמה עיתונאים לראיון שגרתי לרגל יציאת הסרט "Hours", שבו הוא מגלם את התפקיד הראשי. הסרט, שייצא בעוד שבוע בארה"ב, עוקב אחרי נולן, שמוצא את עצמו במאבק על חיים ומוות עם בתו הפעוטה, שנולדה בבית חולים שהוצף במהלך הוריקן קתרינה. השחקן ישב מול הכתבים, דיבר בהתלהבות על הפרויקט החדש שבו הוא מעורב, התייחס לבתו המתבגרת שהוא מגדל בעצמו, ופירגן לחבר'ה מ"מהיר ועצבני". עוד ראיון סטנדרטי, שבבת אחת הפך למצמרר ולאחרון שפול ווקר העניק בחייו.

[image gallery]

על בוטניקה וביולוגיה

"רק אחרי שהשלמנו צילומים של שני שלישים מהסרט, פתאום נחתה עלי ההבנה מהי משמעות הפרויקט הזה עבורי", הוא מספר במבט רציני. "קראתי את התסריט באופן שטחי, אבל פתאום באמצע הצילומים הבנתי עד כמה זה עוצמתי; כלפי חוץ הייתי נסער, בכיתי, צרחתי, עד שבשלב מסוים הרגשתי את כל הרגשות האלו גם בפנים. לא הבנתי את זה בדיוק, עד שפתאום קלטתי שהסיפור לא עוסק דווקא בנולן ובתינוקת היפה שלו, אלא למעשה מתפקד כסיפור על משמעות החיים".

פול ווקר החל את קריירת המשחק שלו בגיל צעיר מאוד בפרסומת לחיתולי פמפרס, וכבר בגיל 13 רשם הופעות אורח קצרות בכל מיני תוכניות טלוויזיה ("מי הבוס", למשל). במשך תקופה לא קצרה היה בטוח כי חייו הולכים דווקא לכיוון אחר. התחביבים שלו היו שונים לגמרי - הוא למד ביולוגיה ימית בקולג' בזמן ששיחק בסרטים זניחים, דיגמן בפרסומות והשתתף באופרת הסבון "צעירים חסרי מנוח". בשלב מסוים משהו התחיל להתנגש, והוא החליט לפרוש ממשחק. החלטה שלא החזיקה מעמד יותר מדי זמן.

"אני טיפוס של מדע, אני חנון", הוא מסביר, "לכן כשנכנסתי למשחק בתחילת שנות העשרים, כל הזמן מצאתי את עצמי נלחם במחשבות. נהגתי לדקלם לעצמי, 'אני אוהב גאולוגיה ובוטניקה ומדעי הים, אני אמור להיות בטבע, לצאת לטיולים ולהיות מדריך מקצועי'. במשך שנים על גבי שנים נלחמתי בעצמי, רציתי משהו אחר. אבל לא הייתי מטומטם, אמרתי לעצמי, 'חכה רגע, בדיוק נולד לי ילד מחוץ לנישואים. איזה מזל שאני עושה עוד סרט'.

"משחק זה כמו מכונה שאני משחק בה כבר לא יודע כמה זמן. אני מלהטט עם הכדורים ומנסה להכניס היגיון וסדר בכל העניין הזה. כשהילדה שלי נולדה רק רציתי לשים קורת גג מעל לראש שלה, ואחר כך להבין מה אני עושה עם החיים שלי. אז בגלל זה המשכתי לשחק. וזה מזכיר מאוד את הדמות ששיחקתי בסרט האחרון. לכן כשהגענו בערך לשני שלישים מצילומי 'Hours', קלטתי שאלה בדיוק החיים הדפוקים שלי, אלה החיים של כולנו. לכן הסרט מדבר אלי ברמה טהורה ואמיתית מאוד. פתאום הבנתי שהעבודה הזאת כל כך תרפויטית".

עבר זמן מאז אותן התלבטויות פנימיות. ווקר הבין כי את תחביב הבוטניקה שלו הוא צריך להשאיר מאחור, ובתו היחידה מדו גדלה וכיום היא בת 15. "הלידה היתה קשה", הוא משחזר, "האמא ואני לא התכוונו להיות יחד. גדלתי כמורמוני, למדתי בתיכון נוצרי ותמיד סיפרו לי שאבא ואמא אמורים להיות זוג ולגדל יחד את הילדים. היו לי כל כך הרבה קונפליקטים, ואבא שלי ראה את זה".

חתונה לא עלתה על הפרק?

"תמיד הייתי מאלה שחשבו שצריך להתחתן וזה לנצח, ככה האמנתי. אבל באותו שלב בחיים שלי לא היה מדובר במשהו כמו 'זה הדבר הנכון לעשות', כי הייתי במקום אחר לחלוטין. הייתי דלוק על נערות ועל בילויים, ושכבתי עם החברות שלה, לכל הרוחות. אתה יודע למה אני מתכוון? הייתי בהמה. הלב שלי רצה להיות שם, אבל המוח פשוט לא הלך בעקבותיו. הייתי קשוח.

"הרגשתי אז המון אשמה ולכן שיניתי את המסלול שלי, וכעת אני עושה מה שאני יכול לעשות. מה שאיפשר לי לסלוח לעצמי היה הידיעה שלפחות אני תומך בהן כלכלית, למרות שמבחינה רגשית לא הייתי שם ואפילו לא ידעתי מי לכל הרוחות אני בכלל. כאשר נולדים לך ילדים בגיל צעיר, זה חלק מהמשחק. זה נשמע קולי, ובמבט לאחור אתה מבין שבשלב ההוא, כשחשבת שאתה מכיר את עצמך, מסתבר שממש לא ידעת מי אתה.

"אני מודה על כך שהיא נולדה לי כשהייתי בן 25 ולא 20, משום שבגיל 40 ו־15 אנחנו מתאימים מאוד. זה פשוט עובד. זה כל כך מושלם. אילו הייתי מוליד אותה כשהייתי בן 20, זה היה דפוק לגמרי בשבילי. היא היתה יוצאת עכשיו מהבית, בעוד אני עוד חושב, 'בייבי, חשבתי שהבנתי מה הולך'. לכן זה מסתדר לנו בסדר גמור. היא גרה עם אמא שלה כל חייה, ועכשיו היא רצתה לראות מה זה הבנים האלה ומה קורה איתי. היא רוצה קשר עם אבא שלה, וזה מסתדר לנו ממש בסדר".

זאת הסיבה שהיא עברה לגור איתך?

"כן. היא גרה בהוואי כל החיים שלה, ולאחרונה עברה לגור איתי".

אתה אבא קפדן וקשוח?

"אנחנו מוצאים את האיזון. היא עברה לגור איתי בשנה שעברה, בדיוק כאשר עזבתי את הבית כדי לצלם את 'מהיר ועצבני', וגם עכשיו אני מצלם סרט חדש בסידרה. זה באמת קורע אותי, אם להיות כן איתך, לנסות לשמור על האיזון. אנחנו מצלמים באטלנטה, אבל ניסיתי לחזור הביתה בכל סוף שבוע. בדיוק מלאו לה 15 וזה גיל קריטי. אני גדול באנלוגיות, אבל אני מסתכל על הבת שלי כאילו היא היתה איזו ספינת חלל או טיל, והיא בדיוק עומדת על כן ההמראה - אני ממש רוצה לכוון את המסלול שלה נכון.

"היא עומדת להיות הבת שלי ואני עומד להיות אבא שלה למשך כל חיינו. אז אני רוצה שזה יהיה קול, וממש לא רוצה בעתיד להסתכל אחורה ולומר, 'לכל הרוחות, זה קרה בגלל שלא הייתי שם. בגלל שהלכתי. כאילו, מה היה קורה אם הייתי יותר בבית?' זה הרעש שיש לי בראש כרגע, והיא ממש ממש תומכת בי, נותנת לי תחושה של 'תלך, זה מה שאתה עושה', ואני עונה, 'נכון, אבל עד כמה יש לזה משמעות? זה הזמן שלנו לבלות יחד. יש לנו שלוש שנים, ואז תצאי מהבית'. היא עונה לי, 'אתה מדבר כאילו אני אלך לנצח', ואני מחזיר לה, 'כן, אבל כמה זמן עוד ייקח עד שתופיעי לי בדלת עם ג'וני?' ואז היא קופצת, 'למה זה תמיד חייב להיות ג'וני?'"

היא כבר יוצאת עם בנים?

"לא. זה זמן קולי כעת, שנינו מחפשים את הקצב המדויק שלנו במערכת היחסים הזאת ואנחנו מאוד כנים זה עם זו. היא מספרת מה הצרכים שלי, לדעתי לפעמים היא מנסה להיות יותר קשוחה מכפי שהייתי רוצה שתהיה. אני רוצה שהיא תחשוף יותר, תגיד משהו כמו 'אתה לא נמצא מספיק בבית', או 'לפעמים אתה לא מקדיש מספיק תשומת לב למה שאני אומרת'".

ואיזו בת היא?

"יש לה חיישן טוב. אני בר מזל, היא נולדה ילדה טובה, היא כמו לייזר הממוקד בבית הספר. היא רוצה ללכת לאוניברסיטת קולומביה, אז היא אומרת לי, 'אבא, אני צריכה להצטרף למועדוני נוער וממשל בימק"א, כי זה נראה מעולה בקורות החיים שמגישים לאוניברסיטה'. ואני נדהם, 'וואו, את בטוחה שאת הבת שלי? אולי אנחנו צריכים ללכת לעשות בדיקת אבהות!' היא ירשה את זה מאמא שלה, ממוקדת כמו לייזר שרק רוצה להגיע להישגים ולהצליח. שבוע אחד היא רוצה ללמוד משפט סביבתי, וכעבור שבוע היא רוצה ללכת לבית ספר לאופנה. אין ספק שיש בה חלקים מאמא שלה וחלקים ממני.

"אני מקווה שהיא תלך בכיוון של משפט סביבתי. זה היה כל כך חמוד, כשהיא פירטה באוזניי את ההיגיון שמנחה אותה ואמרה, 'אתה יודע, אבא, אני רוצה ללכת ללמוד את הנושא של משפט סביבתי'. ככה סתם משום מקום, בדיוק היינו במכונית. היא הסתכלה עלי ואמרה: 'אני אוהבת בעלי חיים ואני אוהבת אנשים, אבל אני רוצה לעזור לאנשים להתגונן מעצמם'. תמיד חשבתי שהיא תהיה מעין אדי בריקל בשילוב שרה מקלכלן, אבל נראה כאילו היא הולכת בכיוון אחר. העיקר דחפתי לה גיטרות לפנים כשהיא היתה ילדה קטנה".

היא כבר ראתה אותך בסרט החדש?

"בפעם הראשונה שהלכתי לראות את הסרט לקחתי אותה איתי. היה כיף לראות את התגובה שלה, משום שאני גאה בעבודה שעשיתי. אני זוכר שדיברתי עם הסוכנת שלי תרזה במהלך הצילומים, והיא שאלה איך הולך ומה החוויות, ועניתי לה, 'אני חושב שזה טוב כי אני אומר את האמת כל הזמן'. באותו רגע הבנתי שבעצם זה גם קצת מפחיד והוספתי, 'אם אנשים לא יאהבו את המשחק שלי בסרט הזה, אז הם פשוט לא יאהבו אותי, כי אני נותן את כל כולי ושם הכל על כף המאזניים. זה מי שאני'".

ווקר תיפקד גם כאחד המפיקים של הסרט החדש, שצולם בניו אורלינס, לואיזיאנה. הוא עוסק בטרגדיה הגדולה של העיר - סופת ההוריקן קתרינה, שפגעה בעיר לפני שמונה שנים במהירות של 278 קמ"ש, הובילה למותם של יותר מ־1,800 איש והסבה נזקים של כ־81 מיליארד דולרים. הצילומים התרחשו בעיר עצמה ואפילו בתוך בית החולים שהוצף בסופה וסגור עד היום.

"כשנכנסנו לשטח בית החולים, היה אפשר להבחין על רבים מהמבנים הסמוכים בסימן קו המים של הסופה, משום שלא צבעו מאז את הקירות", נזכר ווקר בימי הצילומים. 

"גם בתוך כל המבנים עצמם עדיין רואים עד לאן הגיעו המים, משום שפירקו את כל הבידוד מהקירות כדי לוודא שאין בקיר שאריות טחב. הטחב השחור הזה מסוכן והרבה מהבנאים בניו אורלינס חלו כי זה כמו סיבים של אזבסט. כל הטיפוסים האלה שגדלתי איתם, החברים של אבא שלי, כולם נדפקו בגלל האזבסט".

עד כמה העובדה שהסרט צולם באופן כרונולוגי עזרה לך במשחק שלך?

"עזרה ענקית. זה היה גורם עיקרי וחשוב מאוד. יכולתי לקחת את זה מחלק אחד של הסרט לחלק הבא.אין כאן עניין של 'אוקיי, בואו נחזור רגע אחורה ונבין מה מתרחש בדיוק'. או 'חכו רגע, אני צריך תזכורת, תקראו לנערת התסריט... ברנדה, תגידי מה בדיוק קרה לפני החלק שאנחנו מסריטים עכשיו?' הפעם לא היה שום דבר כזה. יכולת פשוט לרוץ בעלילה ולהמשיך לרוץ קדימה כל הזמן סצנה אחר סצנה".

עד כמה העבודה שלך על התפקיד הזה היתה קשה פיזית?

"זה היה ממש קלי קלות", הוא צוחק. "לא, זה היה כיף. היה בו איזון טוב, בין המרכיב הפיזי למרכיב הרגשי. אבא שלי היה קבלן, אז הוא הכריח אותי לעבוד במקצוע שונה בכל קיץ. כאשר הייתי בתיכון כל החברים שלו היו סוחרים. אבא שלי היה מין טיפוס כזה עם קו מחשבה ברור של 'לעולם לא יוכלו לקחת ממך את הכישורים שאתה רוכש לעצמך, זה משהו שתמיד יהיה לך. כך שתמיד תהיה שווה משהו מכיוון שתהיה מסוגל לספק שירות כלשהו'. גם סבא שלי היה כזה.

"היכולת הזאת להביט אחורה בסופו של יום ולומר לעצמך, 'היי, תראו מה עשיתי'. בסרטים אין לך את זה. הסרט הגמור נכנס לקופסת מתכת ונשמר על שבב דיגיטלי קטן. אתה עוזב את המקום וחושב, 'עשיתי ככה וככה, ואמרתי ככה וככה, וגררר (מחקה צליל של יריית רובה), ואמרתי כמה דברים, וניסיתי לשחק אותה קול'. וזה כל מה שיש לך וזהו.

"בסרט הזה הייתי אומר לעצמי מדי יום, 'וואו, זה היה כבד. חוויתי כמה דברים היום. הרגשתי כמה דברים'. הייתי מחובר אל ג'נסיס רודריגז (שמשחקת את אביגיל), אני אוהב את הבחורה הזאת. כשעבדתי מולה הרגשתי שאני מאוהב. זה היה מרענן ומחזק. הרגשתי בסוף היום שאולי אין משהו שאוכל להציג או להראות בעקבות עבודתי, אבל יש משהו שזכיתי להרגיש בעקבות העבודה הזאת, ולמחרת כשהגיע הזמן לקום בבוקר וללכת לעבודה כבר חשבתי לעצמי, 'לכל הרוחות. כן!'"

שביר ועצבני

בתקופה האחרונה ווקר היה עסוק בצילומי "מהיר ועצבני 7". "אנחנו מרגישים ממש כמו משפחה אחת גדולה שלא מתפקדת", הוא הסביר, "זאת אומרת, אנחנו אוהבים זה את זה, נאלצנו להתחבר, למרות שלעולם לא היינו מבלים יחד אילולא הסרטים. לודאקריס (כריס ברידג'ס) הוא אחד האנשים המגניבים שפגשתי בחיים. הוא מגיע ממשפחה יציבה, הפרספקטיבה, נקודת הראייה והדרך שבה הוא רואה ומבין דברים - וואו. קשה לי לחשוב על מישהו שהרשים אותי יותר מלודאקריס. הוא נשמה עתיקה.

"וטייריס גיבסון הוא פשוט האדם המתוק ביותר עלי אדמות. כמו ילד גדול. אני חושב שאני פיטר פן, אבל הוא פיטר פן על קראק. ותוסיף לזה את וין (דיזל) ואותי, שזה ממש כמו החוף המזרחי פוגש את החוף המערבי. יש לנו גישות שונות לחיים ולכל היתר, אבל למדנו איך לכבד זה את זה למרות שאנחנו ממש בשני קצוות שונים של הספקטרום, לא ייאמן עד כמה. אבל זו הסיבה שהצלחנו והסיבה לכך שהסרטים עבדו, משום שאנחנו כל כך שונים והצלחנו למצוא קצב משותף. יש ימים שבהם אני רוצה לשבור לו את הראש, אבל אז הוא מסתכל עלי במבט כזה, שברור לי שגם לו יש ימים כאלה שבהם כל מה שהוא רוצה זה רק לשבור לי את הראש".

מי היה מנצח בקרב כזה?

"אוף, ממש לא הייתי רוצה לרקוד את הריקוד הזה. יש רגעים שבהם וין מסתכל עלי ואז לוחש לי, 'אחי, הלוואי שהייתי יכול להיות יותר כמוך', ככה בלי משחקים, ישר ולעניין. ואני תמיד עונה לו, ממש בלי לחשוב, 'שמוק, הלוואי שאני הייתי יכול להיות יותר כמוך'.

"אהה, ויש לנו גם את ג'ורדנה (ברוסטר), שפגשתי אותה לראשונה כשהיינו ילדים קטנים. אני חושב שהיא היתה רק בת 17, אולי 18, וכל החוויות שלנו היו שונות לגמרי בהתחלה. אני אוהב אותה כל כך. ועוד לא דיברתי על מישל (רודריגז). בן אדם, אני והיא עברנו יחד כבר הכל. מישל היא האדם המקורי ביותר על פני כדור הארץ. באמת, לא תוכל למצוא אף אחד אחר כמוה. היא אחת שפשוט אומרת את הדברים כמו שהם. היא פשוט מדברת בישירות, לא מצנזרת כלום, ואף פעם. תמיד אתה צריך להיות מוכן בשבילה, ואני אוהב אותה בזכות זה. אני אוהב את כולם".

זאת היתה חבורה שצילמה סרטי אקשן עם מכוניות מהירות, בחורות יפות וחיים נוצצים. ככה בדיוק נגדעו חייו של ווקר - בתוך מכונית בוערת, שאיבדה שליטה על הכביש ונכנסה בעמוד. פתאום המילים של ווקר והחלומות שלו על זמן איכות עם בתו היחידה נשמעים כמו פנטזיה מצמררת שלא תוגשם לעולם. 

מאנגלית: אסנת נאור

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו