איור: זאב אנגלמאיר // איור: זאב אנגלמאיר

בדרך לחתונה עוצרים אצל היועץ

יותר ויותר זוגות צעירים מתייצבים לטיפול אצל יועץ זוגי עוד לפני שסגרו בכלל על הרב שיחתן אותם • דרך חכמה לתיאום ציפיות לפני החיים המשותפים, או טרנד מיותר שמונע מבני הזוג להתמודד עם הבעיות בעצמם?

טליה מתתיה (32) ואיתי כהן פור (37) מכירים בקושי שנה. בתקופה הזו הם הספיקו לגור יחד, לסגור חתונה־אולם־קייטרינג־די.ג'יי־מאפרת־שמלה־הזמנות, וגם לבטל את החתונה חודש לפני המועד ולהפסיד עשרות אלפי שקלים, להיפרד לשבועיים, לחזור להיות יחד, וגם לצאת עם בטן מלאה בכעסים לירח הדבש בארה"ב, ששולם מראש. וחוץ מזה, הם גם הלכו לייעוץ זוגי פעם או פעמיים בשבוע, כדי להבין אם בכלל כדאי להם להתחתן. ההחלטה טרם התקבלה, והנושא עדיין בטיפול, במובן הרחב של המילה.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
 

מבולבלים? גם אנחנו. מתברר שטליה ואיתי ממש לא לבד בטרנד הזה, שבו זוגות צעירים מקדימים טיפול לחתונה, ובוחרים מטפל זוגי שימנע מהם להתגרש, עוד לפני שהם בוחרים את הרב שיכריז עליהם כנשואים. מפליאה עוד יותר היא העובדה שחלקם עושים את זה אפילו לפני הריב והמשבר הראשון - כטיפול מונע. אפשר למצוא ביניהם שלושה סוגים של זוגות: הריאליסטים - אלה שיודעים שזה לא נמשך לעד ומנסים להתכונן נפשית לנפילה עוד לפני החתונה, ואולי למנוע אותה; הלחוצים - שמרגע שהחליטו להתחתן לא מפסיקים לריב; והמתלבטים - שמצד אחד מאוד אוהבים, אך מצד אחר חוששים שלא ישרדו את הפערים ביניהם בשל נסיבות אובייקטיביות.

בכל המקרים, הם מעדיפים שאיש בסביבתם לא יידע שהם הולכים לייעוץ זוגי לפני החתונה. זו הסיבה שכל הזוגות שדיברו איתנו, למעט טליה ואיתי, שכל סביבתם כבר מכירה את סיפורם, התעקשו לא להזדהות בשמם - שמא אנשים בסביבתם יסיקו בטעות שהזוגיות שלהם מעורערת מיסודה. ברוב המקרים, הזוג המתהווה צולח את הייעוץ בהצלחה, והחתונה יוצאת אל הפועל. במקרים אחרים הייעוץ גורם להם דווקא להחליט לפרק את החבילה, עוד לפני שהרב קשר אותה בסרט.

"יצאנו שמונה חודשים ותיכננו להתחתן, ואז הבן־זוג שלי, יואב, ביקש שנלך לייעוץ זוגי", מספרת נועה (שם בדוי), סטודנטית בת 28. "תפיסת הזוגיות שלו היתה לקוחה מהאגדות, וכשהיו משברים הוא לא ידע איך להתמודד איתם, ופשוט נאטם. התחלנו ללכת לטיפול, ואז התברר שיש בינינו פערים עצומים - שקשורים לזה שיואב היה דתי לשעבר, ואני חילונית.

"כשעלתה בטיפול השאלה היכן נעשה את החגים, הוא התעקש שזה יהיה עם המשפחה הדתית שלו. כשנסענו להוריו, היינו צריכים לישון בחדרים נפרדים כדי לכבד את המשפחה, הוא לא הסכים אפילו שנחזיק ידיים לידם. בפעמים שהצלחנו לחשוב מספיק רחוק, בעזרת המטפלת, גילינו שיש בינינו חילוקי דעות גם בקשר לחינוך של ילדינו.

"היתה תחושה שלמרות הייעוץ הזוגי, אי אפשר להגיע לעמק השווה, כי הוא לא מצא שום דרך לבוא לקראתי או להיפגש באמצע. אחרי ארבע פגישות המטפלת אמרה שהוא צריך להמשיך לבד, כדי להפנים את הדברים. גם כשהוא המשיך לבד בייעוץ, התפשרות עדיין לא באה בחשבון מבחינתו. כבר אז הבנתי שזה לא אני, זה הוא. את מה שהייתי צריכה לשפר בעצמי שיפרתי, ובעיקר למדתי להיות פחות עצבנית.

"המשכנו להיות יחד, אבל אז קרה דווקא דבר אחר שחידד עבורי בעייתיות שהיתה בקשר: הוא אף פעם לא תמך בי מול חברים או משפחה, ותמיד אני הייתי אמורה להיות זאת שצריכה לבוא לקראת בני המשפחה שלו או החברים שלו. הוא הוזמן לאירוע מהעבודה שלי, ואפילו כאן, מול אנשים זרים לגמרי, הוא לא נתן לי כתף תומכת, והתנגד לדעותיי. בשלב הזה החלטתי לפרק את החבילה. מזל שזה קרה לפני שהתחתנו".

זריקת היגיון

"אין ספק שיש היום עלייה במודעות של זוגות לאפשרות של טיפול טרום נישואים", אומרת חיה מני, מגשרת ומטפלת משפחתית מירושלים. "חלק ניכר מהזוגות נשלחים ביוזמת ההורים, שמבקשים לוודא שלנישואים יש סיכוי ושהם ישרדו את מבחן המציאות. הרי ברור שבגיל צעיר מתחתנים מתוך התאהבות שלפעמים היא עיוורת, וההורים דוחקים בצעירים לקבל זריקת היגיון ותיאום ציפיות אצל גורם אובייקטיבי.

"הגיע אלי זוג הורים מבוגרים בעיצומו של משבר זוגיות, לאחר ששתי בנותיהם התגרשו בסמיכות. לאחר מספר מפגשים הקשר ביניהם התחזק, אבל כשבנם הצעיר, שהיה בן 27, הודיע להם על כוונתו להינשא - הם היו כל כך מודאגים מכישלון הנישואים של הבנות, שהם פשוט אילצו את הבן ואת חברתו לבוא אלי לייעוץ זוגי כאקט של טיפול מונע, למרות שאהבו את בת הזוג של בנם. הזוג הצעיר לא ראה בזה צורך והתמרד, אבל ההורים הפעילו עליהם סנקציות כלכליות בקשר למימון החתונה.

"בסופו של דבר, הזוג הצעיר התפשר על שלושה מפגשים. כבר בסוף המפגש הראשון הם המליצו על הטיפול לזוג חברים נוסף שלהם שעמד להינשא, וביקשו לצרף אותם לפגישות הבאות. משלושה מפגשים עברנו לחמישה. מאז התחילו להגיע אלי עוד ועוד זוגות, מרביתם צעירים עד גיל 28, בעיקר חילונים, מבוססים כלכלית. 

"כשבני זוג צעירים עומדים בפני חתונה, הם מעדיפים להדחיק את המגרעות של בן הזוג ואת הפערים וההבדלים, ולראות בעיקר את הדברים המשותפים. אבל אחרי שנה־שנתיים, כשהמציאות מקבלת צבע - פרנסה, משכנתא, ילד - מגיעה לא פעם האכזבה, כי המציאות פתאום לא תואמת לחלומות. בשלב הזה נעלם העיוורון כלפי הפגמים, ואיתו מתחילות להיעלם גם ההתאהבות והתשוקה. עולה השאלה שאולי זה בעצם לא זה. אצל שליש מהזוגות זה מחמיר ומגיע עד גירושים. הייעוץ נועד לגרום לבני הזוג להבין שהתשוקה הרבה לא יכולה להימשך לעד, ולעשות ביניהם תיאום ציפיות לגבי העתיד". 

אז הפתרון הוא לחרב להם את האשליות ולהנחית אותם לקרקע?

"במידה מסוימת, כן. אני מעדיפה לקרוא לזה תיאום ציפיות והתפכחות. הם מדברים איתי על המטרות האישיות של כל אחד מהם, ועל המטרות המשותפות כמשפחה. אצל רוב הזוגות אין ממש תוכנית, יש בעיקר חלום כללי לגבי לימודים, מקצוע, בית - בלי דרך להשיג אותו".

ההורים לא יכולים לקיים עם בני הזוג את השיחות האלה?

"זה שלב שבו ילדים לא מסוגלים להקשיב להוריהם. ברוב המקרים, ההורים גם לא נתפסים בעיניהם כאובייקטיביים. ובכלל - ברוב המקרים זוגות מאוהבים לא מוכנים לסבול את התערבות ההורים, ואפילו עושים דווקא".

מה הגילויים הכי מפתיעים שנתקלת בהם?

"אני שואלת שאלות מאתגרות, שהם מתבקשים לענות עליהן על פתקים, בנפרד. כבר כאן מתחילים לראות פערים משמעותיים, שגורמים לבני הזוג להתפלא, ואפילו לומר: 'לא הכרתי אותך בכלל'. מתגלים פערים של שאפתנות ('נעבוד קשה, נתאמץ ונעשה כסף') מול הסתפקות במועט ('נצטמצם ונחסוך'), פערים באשר לחלוקת הנטל של ניהול הבית וגידול הילדים, ולפעמים פערים בערכים מרכזיים שלפיהם תתנהל המשפחה: חינוך למצוינות, תזונה בריאה וכדומה".

ומה עושים כשמתגלים פערים כאלה רגע לפני החתונה?

"דווקא במצב הזה יש נכונות רבה יותר להגיע לעמק השווה, אז מחפשים פתרונות. תתפלאי, אבל לפעמים יש זוגות שמגלים שאין ביניהם שום דבר משותף ביחס לערכי המשפחה המרכזיים. אני מנסה, יחד איתם, למצוא לפחות שלושה ערכים שמקובלים על שניהם, שיהיו ערכי המשפחה המובילים. למשל - פתיחות, שיתוף, הישגיות. צריך לזכור שאי אפשר לשנות את בן או בת הזוג, אלא אם הוא או היא רוצים להשתנות בעצמם. בחורה שאומרת: 'הוא קמצן, אבל אני אשנה אותו' - אני מראש אומרת לה שזה יצליח רק אם הוא עצמו ירצה להשתנות. אבל גם אם לא, יש למצב הזה פתרונות - כמו חשבונות נפרדים לכל אחד וחשבון משותף למשפחה".

מלבד שיחות תיאום ציפיות לומדים בני הזוג איך לריב נכון, מידע שרלוונטי גם לזוגות נשואים. "צריך לדבר נקודתית על מה שמפריע ולא לפתוח פנקסים. אני מרגילה אותם להקצות זמן איכות, לפחות רבע שעה ביום, לדיבור על הזוגיות, וגם על דברים שמפריעים, בצורה שקטה ונינוחה כדי לא להגיע לריבים. אני מבררת איתם מה כל אחד רוצה לאמץ מבית ההורים ומה לא; יש כאלה שבשלב הזה מזהים בפעם הראשונה תכונות לא רצויות מבית ההורים, כמו זעפנות, קיטורים וכדומה, ומתחילים להיות מודעים להתנהגויות הללו כדי שלא יחקו אותן, כפי שקורה בדרך כלל". 

 "רצינו לרענן נהלים"

גלית (24) ורון (27) הם נשואים טריים מירושלים. היא סטודנטית למדע המדינה, הוא סטודנט למינהל עסקים. איש מהאורחים הרבים בחתונתם, לפני חודשיים, לא העלה על דעתו שהזוג היפה, שיצא יחד ארבע שנים, בילה בחודשים שקדמו לחתונה בפגישות אצל יועצת זוגית. היחידה שידעה היא אם הכלה, שבעצם שלחה אותם לייעוץ הזה - הגם שלכאורה לא היתה להם כל סיבה נראית לעין.

"אמא שלי המליצה לי ללכת עם רון לכמה פגישות אצל יועצת זוגית, כסוג של הכנה לנישואים", מספרת גלית. "זה נשמע לי נכון. רון מאוד התנגד בהתחלה ולא הבין מה פתאום ובשביל מה, כי לא היתה בינינו שום מתיחות ולא היו ריבים, היה תאריך לחתונה, והכל היה בסדר. הסברתי לו שחשוב לי לבוא לנישואים רגועה ובטוחה, והוא הסכים. בפגישות הראשונות הוא היה מסויג, אבל בהמשך הוא נהנה מזה אפילו יותר ממני.

 "ידענו שאנחנו רוצים את החתונה, וידענו שאנחנו לא מתכוונים לפרידה", מחדדת גלית, "עם זאת, חתונה היא חוזה, והרגשתי שלפני שאנחנו חותמים עליו ונכנסים למחויבות כזאת לכל החיים, כדאי שנלך לרענן נוהלי זוגיות, ולא ניכנס לזה כאל דבר מובן מאליו".

לרענן נהלים עוד לפני שיש נהלים?

"היינו יחד ארבע שנים לפני החתונה, והרגשתי קצת שחיקה. יש לי חברה שהתחתנה עם החבר שלה אחרי חודש, כשהיא כולה בשיא ההתאהבות וההתלהבות, אז זה משהו אחר. אצלנו כבר לא היו בבטן הפרפרים של ההתחלה. רציתי לקבל כלים לשמור על רמת העניין והריגוש".

יכול להיות שפשוט חששת מגירושים?

"דווקא לא, הוריי נשואים 30 שנה בקשר מצוין ואוהב, וכולם סביבי נשואים טוב. יכול להיות שזה גרם לי לשאוף להיות באותו מצב. אני מכורה לרומנטיקה ומאוד חששתי שאחרי שנתחתן, נחיה כמו שני שותפים שעסוקים בלימודים ובקריירה, כשלאף אחד לא אכפת מהשני יותר ממה שצריך".

ומה למדתם בייעוץ?

"קודם כל - שזוגיות היא השקעה יום־יומית. שכמו שאני משקיעה את כל כולי בעבודה ובלימודים, ככה אני צריכה להשקיע גם בזוגיות. קיבלנו טיפים איך להנעים יותר את הנוכחות של השני. למשל, באחד הערבים הפתעתי אותו בארוחת ערב שבישלתי לו כשחזר מהלימודים. אתמול בערב, כשחזרתי מהעבודה, חיכתה לי באוטו מתנה ממנו, סתם ככה, בלי סיבה".

ובכל זאת, דברים שעלו במפגשים לא יצרו ביניכם ריבים וכעסים?

"הלכנו לייעוץ בהחלטה ברורה שהמטרה המשותפת שלנו היא להתעצם מזה, ושהביקורת שאולי תעלה שם היא לא למטרת פגיעה או ויכוח. החלטנו מראש שלא משנה מה ייאמר שם, אנחנו תמיד נצא מהפגישות יד ביד. ועמדנו בזה".

משפחה בהפרעה

מה מביא זוגות לטיפול המונע הזה, לפני נישואים? כרמי אומרו, יועץ זוגי ומגשר מנס ציונה, מונה שישה גורמים: פחד ממחויבות לקשר ארוך טווח; מחלוקות ופערים מהותיים למרות האהבה; חוסר התאמה לפנטזיה רגשית ורומנטית בקשר לאהבה ("זה לא כמו שדמיינתי", "זה לא מרגש מספיק"); קשיים לנוכח ניסיונות עבר רעים (אקס מיתולוגי או השוואות לזוגיות קודמת); תכונות מנוגדות של בן הזוג, שנתפסו בהתחלה כמשלימות ועם הזמן מתחילות להפריע; ו"תפיסת השפע המדומה" - שמתרחשת כשאחד מבני הזוג מתחיל לחשוב שאולי יש מישהו או מישהי שמתאימים לו יותר. "בכל המקרים בני הזוג אוהבים ומתקשים לוותר על הקשר, פניהם לחתונה, אבל הם לא מצליחים להיות סגורים על זה", הוא אומר.

אחד הגורמים הסביבתיים המהותיים שמשפיעים על הזוגיות הוא המשפחות של שני הצדדים. ציפיות שונות של המשפחות לקראת החתונה עלולות להציף מתחים ולהערים קשיים על הזוגיות הטרייה. הילה, עורכת דין בת 35, ועופר, איש הייטק בן 37, יצאו במשך שנה וגרו יחד בתל אביב, אבל דווקא כשקבעו תאריך לחתונה - סוף דצמבר הקרוב - התחילו הבעיות.

"פתאום מצאנו את עצמנו במריבות מטורפות", מספרת הילה. "לי יש משפחה גדולה שדרשה חתונה גדולה ושבת חתן שנמשכת סוף שבוע שלם בבית מלון, והוא העדיף חתונה מצומצמת ושבת חתן מינימלית. מאחר שהוא במקור מחיפה, הוא רצה שאחרי שנתחתן נעבור לגור שם כדי שנהיה קרובים למשפחה שלו, ואני רציתי להמשיך לגור בתל אביב. זוג חברים שלנו המליץ לנו ללכת לייעוץ זוגי, לאחר שגם הם עשו את זה לפני החתונה וזה עזר להם מאוד. 

"לפני הייעוץ הזוגי נאטמנו. נכנסנו למלחמת אגו, והתחלנו לחשוב שאולי אנחנו לא צריכים להתחתן. חשבנו לא למהר עם החתונה ולבדוק את הקשר עוד זמן. הלכנו לייעוץ כמה חודשים. לפעמים, כשיש אדם נוסף בתמונה והוא ניטרלי, הוא עושה סדר. פתאום התחלנו לדבר בנחת ובלי כעס, ולחשוב על דרכים לפתור את הפערים שעומדים בינינו - בזוגיות בכלל, בתכנון של החתונה, וגם בתכנון החיים המשותפים".

על מה התפשרתם?

"אני ויתרתי על סופשבוע שלם של שבת חתן בבית מלון, כמו שהמשפחה שלי רגילה, כי הבנתי שאפשר להסתפק גם בשבת חתן מהבוקר עד הערב. התפשרתי על קצת פחות מוזמנים לחתונה, כדי שגם עופר ירגיש נוח. המשפחה שלי התאכזבה בהתחלה, כי לאמא שלי יש משפחה ענקית, וזה יצר בעיות ברשימת המוזמנים. אבל בסופו של דבר, גם להם הכי חשוב שנהיה מאושרים. שנינו התפשרנו על מקום המגורים - לא נעבור לחיפה, אבל גם לא נישאר בתל אביב. נזוז טיפה צפונה, להרצליה או למושב".

עכשיו החתונה כבר ממש קרובה, והילה מספרת בהתרגשות שהם סגרו אולם, די.ג'יי, בגדים - כמעט הכל ללא בלאגנים ומחלוקות. "אנחנו הרבה יותר רגועים, יותר גמישים, ורבים פחות. אלה דברים שבדרך כלל יודעים בתיאוריה, אבל לא מיישמים. כשמקבלים בראש מגורם מקצועי ניטרלי, שמשקף לך את ההתנהגות שלך בצורה מקצועית, מה שבן הזוג לא מסוגל לעשות, אז זה עוזר לראות את הדברים אחרת. קיבלנו סל של כלים להקשבה ולליבון חילוקי דעות, ולמדנו שכשיש כוונה אמיתית להגיע לעמק השווה - תמיד אפשר למצוא דרך". 

שירי, מתווכת דירות תל־אביבית בת 36, ופרנק - עיתונאי זר בן גילה, נשואים באושר זה שנה. הם הכירו כשפרנק הגיע לארץ לשליחות לכמה שנים מטעם העיתון וחיפש דירה בתל אביב. האהבה ניצתה די מהר, בתוך חודשיים הם עברו לגור יחד בדירה שהיא מצאה לו, וחצי שנה לאחר מכן הוא הציע לה נישואים, והיא הסכימה. למרות זאת, העדיפו השניים להקדים טיפול לחתונה, בשל חשש מפערי דת ותרבות.

"הלכנו לטיפול כדי לעשות הכנה לנישואים ולמנוע טעויות שיתגלו אחרי הנישואים", אומרת שירי. "יש לי לא מעט חברות גרושות, ורציתי להתחיל חיים משותפים בהבנה ובתקשורת טובה. גם העובדה שהוא לא יהודי יצרה בעיה, בעיקר למשפחה שלי, אם כי גם אני מאוד התעקשתי שהוא יתגייר ושזו תהיה חתונה יהודית. במהלך הטיפול הבנתי שזה לא באמת הדבר שהכי חשוב לי.

"כשדיברנו בטיפול על אפשרות הגיור והקשבתי למה שהיה לו לומר, הבנתי שזה יותר הרצון של ההורים שלי מאשר שלי. הבנתי איזו טראומה נעבור אם הוא יתגייר, כי זה יחייב את שנינו לחזור בתשובה, ואלוהים ישמור. בטיפול למדתי להסתכל רק על הטוב, לא לנסות לחפש בכוח מה לא בסדר. אף אחד לא מושלם, והדברים שבאמת חשובים מתקיימים בקשר שלנו. כרגע הוא כאן בשליחות לארבע־חמש שנים, ואחר כך נחליט אם אנחנו נשארים או עוברים בעקבות השליחות הבאה שלו". 

הפערים התרבותיים יצרו ביניהם מתחים לא קטנים. "דרך ההתבטאות הישראלית, שבה אנחנו יותר מחלקים הוראות ופחות מנומסים, יצרה לא מעט אי הבנות. אני נשמעתי לו תוקפנית, למרות שזה טון הדיבור שלי. בעקבות הטיפול מיתנתי את טון הדיבור - אני אומרת המון 'סליחה, תודה, בבקשה', ואפילו המשפחה שלי למדה להשתמש במילים האלה.

"היום, שנה אחרי החתונה, אנחנו יותר מפנקים אחד את השני ודואגים אחד לשני. אנחנו מקפידים מאוד לשמר את הזוגיות, לא להיכנס לשיגרה, ולא להתייחס לשום דבר כאל מובן מאליו. אנחנו מבשלים יחד, נוסעים הרבה יחד, מבלים, ומיישמים הרבה טיפים שקיבלנו בטיפול ופיתחנו בהמשך". 

החברים מתפלאים

בחזרה לטליה ואיתי, הזוג שפתח את הכתבה. היא מזכירה בת 32 מרמת גן, הוא יבואן בן 37. ב־15 באוגוסט היו אמורים להינשא. הכל היה מוכן: שמלה בעשרת אלפים שקלים, די.ג'יי, אולם שעליו שילמו מראש 40 אלף שקלים, מחצית מהסכום, ואפילו ירח הדבש: שלושה שבועות בארה"ב בסוכות, שעליהם שילמו כ־50 אלף שקלים.

"גם את ההזמנות חילקתי", מספרת טליה, "אבל לאורך כל תכנון החתונה רבנו. היה ברור שהמתחים לא היו קשורים לעצם ארגון החתונה, אלא לפגמים שהתחלנו למצוא אחד בשני. אני זיהיתי בו שתלטנות, הוא אמר שאני קרה ולא מעניקה לו מספיק חום ואהבה. פתאום היו בבית הרבה שתיקות. הרגשתי ממנו המון לחץ ועצבים, ושהוא מחפש לריב בכוח".

לא ראית שום דבר מכל אלה לפני שהחלטתם להתחתן?

"ממש לא. מהפגישה השנייה איתו היה ברור לי שהוא הגבר שלי. הוא היה מאוד מפנק, משקיען, נפגשנו המון, דיברנו המון. אחרי חודשיים כבר עברנו לגור יחד, וזה הרגיש לנו טבעי לגמרי, כאילו מצאנו את המקום שלנו. גם החיבור של המשפחות עבד מצוין. באפריל, חודשיים אחרי שעברנו לגור יחד, הוא כבר הציע לי נישואים. היינו הכי מאושרים בעולם: מבלים, נוסעים לחופשות, למסעדות, לבתי קולנוע.

"ככל שהתקרב מועד החתונה התחלתי להרגיש שהוא 'מאבד את זה'. חודש לפני, כשהודעתי לו שסגרתי אולם לחינה ומאפרת, הוא שלח לי סמס פוגע מאוד, ונשברתי. כתבתי לו שאני נותנת לו אור ירוק לבטל את החתונה. הוא לא ענה לי. חזרתי מהעבודה הביתה, אספתי את החפצים שלי מהדירה ועברתי לגור עם אמא שלי.

"במשך יומיים נוראים, שבהם גם חליתי, התקשרתי בעזרת אמי ואחותי לכל הספקים לבטל את החתונה. הפסדתי עשרות אלפי שקלים. הוא לא התקשר לשכנע אותי אחרת. גרתי אצל אמי שבועיים, כשהמשפחה שלו מנסה לפשר. נפגשנו פעמיים, וכל אחד פתח את הקלפים בפני השני. למרות שביטלתי לא הייתי לגמרי שלמה עם ההחלטה, ולכן החלטתי לתת לקשר סיכוי נוסף, כדי שאם ניפרד סופית, אני אהיה שלמה עם זה לחלוטין".

אני מבקשת לשוחח עם איתי, בנפרד. הוא מספר שלא החתונה היא שהלחיצה אותו, אלא העובדה שהם באים מרקעים שונים, ממקומות שונים, מחינוך אחר וממבנה משפחתי אחר. זה לא שהוא לא ידע את זה קודם, אבל הרגשות השתלטו על השכל. "היו לי היסוסים לגבי אופן התנהלות החיים המשותפים, אבל לא היו לי הכלים להעלות אותם בפני טליה, וזה הצטבר להרבה מתחים. הרגשתי שאני נשאב לתוך ואקום ומאבד שליטה. פתאום הכל קרה לי מהר מדי, והרגשתי לא מספיק בטוח שזה הדבר הנכון, כי לא דיברנו על הרבה דברים יסודיים וחשובים בקשר לחיים, ונכנסתי לפלונטר. לא ידעתי מה אני רוצה.

"כך יצא שלקראת החתונה אני איימתי ואיימתי, והיא פתאום החליטה בשבילי לממש את האיומים. חיפשתי מישהו שיעזור לנו, אבל היא כבר היתה בסערת רגשות והתחילה לבטל, וזה היה שוק טוטאלי מבחינתי. ישבתי ובכיתי בבית, לא תיארתי לעצמי שזה מה שיקרה. ניסיתי לתקשר איתה, והיא סירבה. חברים אמרו לי, תן לה להירגע. כשהיא חזרה, האדמה עדיין רעדה תחתינו, ואז הצעתי לה שנלך לטיפול זוגי".

חודש אחרי שהם חזרו לגור יחד, וכשבועיים לאחר מועד החתונה שבוטלה, פנו טליה ואיתי לטיפול. טליה: "דברים התחילו להשתנות. הפסקתי להבליג על דברים שקודם הפריעו לי. איתי הוריד פרופיל והיה רגוע יותר, כי כבר לא היה הלחץ של החתונה. היחסים בינינו די התקררו, אני הייתי עם כעס אדיר ותחושה שהחלום התנפץ לי, אבל עדיין אהבתי אותו.

"נתקענו בצורת חיים שלא הובילה לפרידה, אבל גם לא לחיים מאושרים. היו לנו קצרים בתקשורת ודפוסי התנהגות שונים, שיצרו ריחוק. הכי קל לקום וללכת, אבל בכל זאת היו פה הרבה פרמטרים שכן התאימו לחיים משותפים ולהקמת משפחה והיה לנו חבל לוותר עליהם. לכן הסכמתי ללכת לטיפול זוגי".

הדבר היחיד שטליה לא הספיקה לבטל היה טיול ירח הדבש בארה"ב. "כבר בתחילת הטיפול הבנו שיש לזוגיות בינינו סיכוי, והתעקשתי שנצא לירח הדבש כדי להיות מנותקים מהכל", אומר איתי. "ככל שמועד הטיול התקרב חששתי מזה יותר, כי עדיין היו לנו כעסים. בסופו של דבר בילינו ונהנינו יחד, וגם לחוד, אבל היו מתחים והרבה שתיקות רועמות".

טליה נהנתה פחות ממנו: "היו ימים רבים שבהם תהיתי מה אנחנו עושים כאן. ביום האחרון, לפני שחזרנו הביתה, היתה לנו שיחה, דבר שבעבר כמעט לא עשינו אך פעם. שאלנו את עצמנו אם אנחנו לא מבזבזים את הזמן. היינו מבולבלים מאוד".

אחרי שהם חזרו לארץ, הדברים החלו להסתדר עבורם. הם המשיכו ללכת לפגישות אצל המטפל הזוגי, לפעמים פעמיים בשבוע. "משהו גדול נפתח בנו", אומרת טליה, "חזרה האהבה וחזר הביטחון שלנו. אני כבר מרגישה שאין לי סימני שאלה ופחדים". ואיתי מוסיף ש"הבעיות לא נפתרות בבת אחת, אבל בזמן האחרון כל אחד משתדל לבוא לקראת השני, בזמן שקודם כל אחד התבצר בשלו. כל פגישה כזאת היא בשבילי כמו מקלחת לנפש. אנחנו נמצאים שם כל אחד בשביל השני, והמטפל נמצא בשביל שנינו. המטרה שלו היא לא בהכרח לחבר בינינו, אלא לעזור לנו להבין טוב יותר את עצמנו ולהבין לבד אם הזוגיות הזאת באמת נכונה לנו".

כבר יש מועד חדש לחתונה?

איתי: "אנחנו נמצאים בקשר הזה כי המטרה היא חתונה. אנחנו לא כאן כדי לבזבז את הזמן. כשנבין שניקינו את המוגלה נוכל להתחתן למחרת, כי הטקס פחות חשוב. יותר חשוב שמערכת הנישואים שלנו תחזיק לאורך הרבה שנים, שתהיה בריאה, שנדע לעבור יחד משברים וקשיים שיעלו במהלכה, ושלא נגיע חלילה לגירושים".

טליה: "שנינו באים ממקומות שדורשים תיקון. מערכות היחסים הקודמות שלנו לא היו תקינות, ויש לנו על מה להילחם. עברנו תקופה ממש לא קלה, אבל הכל מאחורינו, כי אנחנו כן אוהבים וכן חשובים אחד לשני. לשנינו יש אופציות נוספות אם היינו רוצים, אנחנו לא נלחמים על הקשר מתוך חוסר ברירה".

איך הסביבה שלכם מגיבה לפינג פונג הזוגי הזה?

טליה: "החברים שלנו, בעיקר הנשואים, לא מבינים מה הקטע ללכת ליועץ נישואים לפני החתונה. מבחינתם, 'זה עקום כבר מההתחלה'. בעיניי זה הדבר הכי טוב שקרה לי - כלי להכיר את בן הזוג טוב יותר, לדעת לבטא נכון רגשות. כשיש גורם שלישי מקצועי, שיודע לתרגם לך את בן הזוג בשפה שלך, זה נותן כלים מצוינים להמשך הדרך ותשתית מוצקה לחיי הנישואים". 

ואכן, לקראת סגירת הגיליון שמחו איתי וטליה לבשר לנו כי קבעו מועד חדש לחתונה. 

חפירות מיותרות

פרופ' רחל לוי שיף, מטפלת זוגית ומרצה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר־אילן, מציינת כי על פי המחקרים, המדד המנבא בצורה המוצלחת ביותר סיפוק בחיי הנישואים הוא מידת שביעות הרצון מהזוגיות לפני החתונה. "כשאנשים נקלעים למשברים במהלך חיי הנישואים ונשאלים אם הם לא ראו את זה לפני שהחליטו להתחתן, שתי התשובות העיקריות הן: 'ראינו, אבל לא הבנו את המשמעות' או 'חשבנו שזה ישתנה'. פתאום, סימני אזהרה שנראו עוד לפני החתונה, לא רק שאינם נעלמים, אלא באים לידי ביטוי בתחומים נרחבים של החיים המשותפים וההורות, ויוצרים משבר בנישואים".

שרית (36) ובועז (39) נשואים זה ארבע שנים, וכבר הפכו הורים לשניים. לפני שנישאו פנו גם הם לייעוץ זוגי, בעיקר עקב לבטיו של בועז בנוגע לחתונה. "זה היה מאוד חריג ללכת לטיפול לפני חתונה, אבל הייתי בן 35 והרגשתי שאני כבר צריך להקים משפחה, ושרית מאוד לחצה. היינו חברים במשך שלוש שנים, והיה ברור לנו שצריך להחליט אם מתחתנים, ופשוט לא יכולתי להחליט. היו לי הרבה חששות שזה לא יצליח, ששרית היא לא בהכרח האחת, למרות שהסתדרנו והיה לנו נעים יחד. אולי לא הייתי מספיק מאוהב.

"בטיפול טיפלנו הרבה בחששות שלי מהעתיד ובחיזוק הקשר בינינו, ואחרי חצי שנה הרגשתי בשל יותר לעשות את הצעד. החלטתי להתחתן כי אמרתי לעצמי שזה הפיך: במקרה הכי גרוע, אם יהיה לי ממש רע, נתגרש".

עכשיו בועז מודה בעצב שלמרות הטיפול ההוא, יש בו חרטה על שקיבל את ההחלטה להתחתן. "הטיפול עזר לי להתחתן ולהקים משפחה, רק לא בטוח שזה היה עם האישה המתאימה. אנחנו רבים הרבה, אני לא יכול לומר שטוב לי בחיי הנישואים. אלא שפירוק משפחה זה הרבה יותר מסובך ממה שחשבתי. יכול להיות שאם לא הייתי מתחתן איתה ונשאר עד היום רווק וללא ילדים, הייתי עוד פחות מרוצה. אני מת על הילדים שלי, אבל יכול להיות גם שהייתי פוגש מישהי מתאימה יותר".

הפסיכולוג רפי יעקובי, מפתח שיטת "בית ספר לידידות", תוקף את תופעת הטיפול לפני הנישואים. "הצעירים של היום, במקום לסמוך על עצמם, חשופים לטונות של זיוני מוח, מכל מיני סיבות. מספיק שההורים מתערבים להם ומכניסים שיקולים כלכליים, עדתיים ואחרים בנוגע לבן או בת הזוג הנבחרים. להוסיף לזה עוד אבחונים פסיכולוגיים זה ממש מעמיס ומיותר. בני זוג לפני חתונה אמורים ללמוד זה את זה, לא להתעסק עם דעות ושיפוטים של אחרים. בכלל, אני לא חושב שזה כל כך בריא לפשפש יותר מדי.

"אני מניח שבני זוג שפונים לייעוץ לא מספיק בטוחים או שלמים בזוגיות שלהם. אז במקום לשבת בייעוץ ולהעמיק את הספקות, ולקבל קתדרה לקשקש על 'בשלותם, שלמותם ומחויבותם' - שהם בעיניי קשקושים מזיקים - אני מציע שפשוט יעשירו את ארגז הכלים התרבותי שלהם. יוסיפו עוד תנוחה בסקס, ייצאו לרקוד יחד, ייסעו לטיולים משותפים ויבססו תכנים משותפים, שבהם יצברו חוויות. זה הכי טוב לזוגיות". 

smadars@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו