אריק היה אגדה

בכניסה לביתו של אריק איינשטיין, ברחוב חובבי ציון בת"א, סמוך לשער ברזל ירוק, התאספו החל מיום שלישי בערב מעריצים שראו בו גיבור תרבות לאומי. הדליקו נרות, הניחו מכתבי פרידה ותודה, מלאי אהבה. גם מילים לשיריו היו שם. הם שרו, מבכים את לכתו של מי שנדמה שהצליח לאחד את ישראל כולה לאבל משותף.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

למחרת המעריצים עדיין היו שם. למעלה, בבית, המשפחה. היא תצא מאוחר יותר למסע ההלוויה, שאמנם התחיל בכיכר רבין, אבל עתיד להסתיים בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור, מרחק חצי קילומטר בלבד מהמקום שבו גר איינשטיין. שם, כמו בכיכר, יחכו המונים. מפורסמים, קולגות, חברים, משפחה ועם ישראל על כל גווניו. הם יעטפו את בני המשפחה באהבה, אולי קצת חונקת. בני המשפחה מבקשים לא לדבר, לא רוצים עדיין להיפתח, מבקשים מרחק, לעכל בשקט את לכתו של אריק.

תחושת הקולקטיב איחדה את כל הארץ, אבל התרכזה בתל אביב - עירו של איינשטיין. עם כל מילה ומילה משיריו התחושה הזאת מתחזקת, מדגישה את האהבה הגדולה וגם את האינטימיות. אריק, אומרים כולם, לא איינשטיין. גם מי שלא הכיר אותו אישית.

בכיכר רבין, כמו בבית הקברות הישן, מגיעים עוד ועוד לחלוק כבוד אחרון. ההספדים מציפים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הגיע במיוחד לשאת דברים, מדגיש עד כמה חשוב היה אריק לעם ישראל. מוני מושונוב, חברו הטוב, מתקשה לדבר. לא הרחק ממנו, אחד מהאנשים שהיו קרובים מאוד לאריק, כשותף לדרך וגם כקרוב משפחה (ילדי השניים התחתנו), הרב אורי זוהר, אומר את מה שרבים מרגישים: "כולנו המשפחה של אריק איינשטיין. כל כלל ישראל אהבו אותו".

אחד מקרוביו של הרב זוהר הצטרף לדברים והוסיף: "בשבילי ההסתלקות של אריק היא הסתלקות של חתיכה מהלב שלי". מעט אחרי שנאמרו דברים אלה ההלוויה יצאה לדרך. הרב זוהר נותר צמוד לילדיו של החבר שהלך, ולזוגתו של אריק, סימה. כולם דומעים.

"רק לפני כמה ימים דיברנו", החל הרב זוהר בהספד. "אמרתי לך, שיבוא המשיח, אני לא מסתכל עליו, אני מסתכל קודם עליך, על הפנים שלך... אתה יודע את האמת. אתה נמצא בעולם האמת". בשלב זה דיבר הרב זוהר על סימה, על מסירות הנפש והאהבה הגדולה שלה ושל אריק: "יחד איתך, לא עזבה אותך לרגע וטיפלה עד השנייה האחרונה".

והרב זוהר המשיך: "ראיתי כותרת בעיתון: 'הלך ענק'. איזה ענק? איזו טעות. איזה בלוף. אנו מדליקים נר חנוכה ראשון הלילה. לוקחים נר קטן עם שמן זית זך ומדליקים בפתח החלון... נר אחד קטן של שמן - זה היית אתה. תראה איך כל עם ישראל בוכה עליך... חיית בעולם של טוב. לא הבנת את הרוע". וכך המשיך הרב לשבח, מדי פעם נשבר ומייבב ולבסוף נפרד: "אמרת: 'הלך לי חבר', אבל אתה הלכת לפניי. לא נעזוב אותך. זו זכות גדולה שהולכת לפניך, הטוב שלך והחסד שעשית עם כל בני האדם".

"נשמה טהורה"

הלם. זו המילה שמגדירה את התחושה מסביב. חברים קרובים והמשפחה לא ידעו איך אומרים שלום אחרון לאריק שלהם. "לא התכוננו לזה", הם אומרים. הזמרת ג'וזי כץ, חברה קרובה, הסבירה שהיא לא יודעת איך מדברים עליו בלשון עבר. "קיוויתי שזה לא רציני", היא מספרת על רגע הבשורה המרה שקיבלה מהמשפחה, "אבל כששמעתי על מה מדובר, הבנתי שאין תקווה".

והיא ממשיכה: "לא בכיתי כך הרבה שנים. קשה לאבד את אריק. זה קשה לכולנו. לכל המדינה. היינו בקשר טלפוני בכל השנים האחרונות. התעניינו ושאלנו על הילדים ועל הנכדים. הייתי מתייעצת איתו ותמיד הוא היה קשוב. הוא גם היה גבר יפה נפש, מלא טוהר, איש נשמה, שתמיד אהב לעבוד, ולא הפסיק - ככה אזכור אותו תמיד".

המפגש הכואב היה גם זמן טוב לזיכרונות, כמו העבודה המשותפת של כץ ואיינשטיין, למשל בחלונות הגבוהים. "היינו שלושה", היא נרגשת, "אני, שמוליק (קראוס ז"ל; נ"י) ואריק. אחר כך הצטרפו אלינו עוד. זה היה ב־1966. היינו צוות יפה וכולם הרגישו שמשהו יפה הולך לקרות, ורצו להיות חלק מזה. זו היתה תקופה מאוד יפה בחיי. תקופה אחרת שבה הכל היה אמיתי, לא חומרי".

מהר מאוד כץ גולשת שוב לפן האישי: "למדתי מאריק הרבה דברים. העברית שלי לא היתה אז משהו והוא תמיד אמר לי 'תסתכלי לי על השפתיים', כדי שתהיה אותה דיקציה. אריק היה איש אמיתי, מתחשב באנשים, ברגשות. הוא ליווה את ארץ ישראל עם כל החוכמות שלו. הצעירים של היום צריכים לקחת ממנו דוגמה. זה אובדן גדול מאוד. הוא תמיד עשה טוב. אריק היה תופעה".

* * *

ואז, רגע לפני שבית העלמין הישן מתרוקן, אחד מבני המשפחה הסכים לשתף אותי בתחושותיו. בעילום שם וקצת בכעס הוא ביקש להסביר ש"אתם בתקשורת מדברים בסתם הגדרות ומושגים, מתעסקים בכותרות. אני מצטער, אבל אין פה מילים. העצב הוא אחד. משפחתי. זה לא עצב ירושלמי או תל־אביבי, לא עצב חרדי או חילוני. אנחנו משפחה אחת גדולה, מלוכדת ועצובה מאוד. היום הבאנו לקבורה אדם שאנחנו אוהבים. שמנו באדמה חלק מאיתנו - רע לנו מאוד. כולנו עמדנו ומיררנו בבכי - הכאב עצום".