אליפות הלגו מוציאה את המכורים מהארון

החיוך נשפך על פניו של יובל דבורין כמו ערימה צבעונית של קוביות לגו. הוא מרים את הפורטרט המושקע של בוב מארלי, מטר וחצי על שמונים, ומתגאה. שבועיים וחצי עבד עליו. 2,500 חלקים.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"אמנות לגו", קוראים לתחביב השקדני. בעצם, מדובר יותר בצורת חיים, כי הלגו הוא הרבה יותר מסתם שעשוע. הוא פילוסופיה ותרפיה. "זה אולי המשחק היחיד בעולם שלא מפריד אף פעם בין ילדים לגברים", אומר דבורין ומחליק על הבליטות העגלגלות בדיוקן.

לצד מלכת הכיתה והכדורגל בשכונה, הלגו הוא ילדותנו האולטימטיבית. מי לא החזיק ארגז פלסטיק שעשרות קוביות סוררות שייטו בו ללא מטרה כמו מרק סמיך של זיכרונות. מי לא בנה - ומאוחר יותר גם ניפץ - בית לבנים שקירותיו התערבלו בגוונים לא תואמים כלל. מי לא השוויץ במכונית שבנה בעצמו, וש"גלגליה" חרצו בחריקות צבע את רצפת הסלון, לחרדתה התמידית של אמא.

אלא שבעוד רובנו בגרנו והשארנו את המשחקים עמוק בבוידעם, יש בינינו מי שהלגו ממשיך להגדיר את הווייתם ולנגוס ללא רחם בזמנם הפנוי. אנשים בוגרים, חלקם בעלי משפחות, שנושמים בתאווה את ריח הקופסה החדשה, מצמידים לליבם את שקיות החלקים המרשרשות, ממוללים בין אצבעותיהם את פניני התלת־מימד שיהפכו בתום שעות ארוכות למודל מרהיב.

64 שנים מאז הושקו לראשונה בייצור סדרתי, ויותר מחצי טריליון עותקים אחרי, קוביות הלגו עדיין חמות ובועטות. תעשייה חובקת עולם, שהיקפה נאמד במיליארדי דולרים. ביום ראשון הקרוב, ולמשך ארבעה ימים, תיערך בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה "אליפות הלגו הארצית" - תחרות פתוחה, לא רשמית, שבמסגרתה יוזמנו ילדים ומבוגרים ללהטט בכישרונם במשחק הנצחי. המארגנים מצפים לעשרות משתתפים, 20 מהם יעפילו לשלב הגמר ויתחרו על הפרס הראשון: כרטיס טיסה לדנמרק, מולדת הלגו, וכניסה חינם לפארק "לגולנד" הנחשק שבעיר בילונד, חלומו של כל לגואיסט.

בואו נטאטא כבר בהתחלה את השאלה המתבקשת: לא, לא מדובר באינפנטילים שמסרבים להתבגר. כל מכור ללגו יסביר לכם שמדובר בעיסוק מרגיע, עם הרבה הפעלת דמיון, כושר ריכוז, סבלנות, ראייה מרחבית ויכולת מוטורית גבוהה. "אז נכון שעל הקופסה יכול להיות כתוב שזה 'מיועד לגיל 9 עד 16', אבל לתכונות הבסיסיות גם מבוגרים יכולים להתחבר", אומר יובל דבורין (36), איש רציני שעובד בחברת עמילות מכס ומתגורר בחולון, "מי שחושב שזה קל מוזמן לנסות, נראה בתוך כמה זמן הוא יתייאש".

שלט כניסה קטן מלגו, איך חשבתם אחרת, מקדם את פני הבאים לדירה של משפחת דבורין. כבר על הסף צדים את העין המודלים הרבים שפזורים על שולחן הזכוכית בסלון: העתק מוקטן של כלבו שלום, טלפון חוגה עתיק, כוס קפה עם עוגייה, אמבולנס על שלל אביזריו, המילה "אהבה", ואפילו העתק ענק מפתיע של מעבדת הסמים המתנייעת של גיבור הסידרה "שובר שורות".

"כמו שאתה רואה, אני מקבל מוזה מהמון דברים. המעבדה של וולטר וויט לא קיימת כערכה רשמית. בניתי אותה לבד, ביומיים. הבודי מבוסס על ואן אחר. את החלק העליון, עם המזגנים, גנבתי מערכה של מסוק. את צינורות הפליטה לקחתי ממנוע של מכונית לגו אחרת. הבקבוקים הקטנים בפנים באו מערכה של לגו מדע. אתה רואה את הברז במטבח של המעבדה? בניתי אותו מחלק של מטף של לגו מכבי אש. עכשיו אני חולם לבנות את הביג בן בלונדון, עם כל הבניינים המורכבים שיש מתחתיו".

אצל כולם תמצאו אותו נוף ביתי: קיר שלם בסלון או באחד החדרים הפנימיים עמוס במודלים, שמוצגים לראווה כפסלוני אוסקר. מודל נושק למודל, שכבה גיאולוגית לצד שכבה. אצל כולם צרוב בזיכרון המודל הראשון, קופסת הקסם הרחוקה שהדביקה אותם בחיידק.

"הנה החללית שבניתי בגיל 3", מצביע דבורין, "זאת ערכת חלל שההורים הביאו לי מלונדון, אני זוכר את זה כמו אתמול. הייתי ממש בחלק האחרון של החללית, עד שילד של השכנים נכנס ובעט לי בזה מתוך קנאה. כל הלגו התפזר על הרצפה. בכיתי המון. אספתי הכל ובניתי מהתחלה".

דבורין הוא בנו של שדרן הספורט המהולל דני דבורין. הלגו, הוא מעיד, מרגיע ומפקס אותו. "כשאני בונה מודל אני שוכח את העולם. יכול להעביר שבת שלמה מהבוקר עד שאני מרים ראש ומגלה שכבר ערב. אשתי, עינב, יכולה לדבר איתי, ואני לא שומע. בעבודה ביום־יום אני סוּפר תזזיתי, רגיל לעבוד מסביב לשעון. הלגו הוא המפלט שלי. התרפיה".

לאמנות הלגו הוא נשאב בארבע השנים האחרונות, אחרי שנחשף אליה באינטרנט ורכש את המיומנות באמצעות ניסוי וטעייה, בפירוק ובהרכבה אינסופיים. עד כה יצר יותר מ־15 תמונות גדולות: צ'ה גווארה, ראש הממשלה נתניהו, מרלון ברנדו בדמות הסנדק, הזמר אלביס פרסלי, אפילו העתק מוגדל מלגו של ההזמנה לחתונה שלו. "כדי ליצור תמונה של 42 ס"מ על 42 ס"מ דרושים 1,000 עד 2,400 חלקים", הוא מסביר.

בקיץ האחרון הציג את עבודותיו בארה"ב, כנספח לתערוכתו המתוקשרת של אמן הלגו האמריקני נתן סוואיה. בתערוכה הציג גם שטיח לגו באורך ארבעה מטרים, "שילדים יוכלו ללכת על הבליטות", ולהבדיל, גם דגל ישראל ענקי - שעליו עמל שבוע.

*   *   *

קשה להאמין, אבל סצנת הלגו בעולם תוססת. אינספור אתרים רשמיים ולא רשמיים, בלוגים מושקעים, פורומים עתירי תעבורה, חנויות פיזיות ומקוונות, וכמובן, שוק מבעבע של אספנות ודגמי יד שנייה. בישראל, כמו בתחומים רבים, הקוביות מתחברות להן בעצלתיים. אין חנות דגל של לגו (הדגמים נמכרים בחנויות הצעצועים), אין אתר אינטרנט רשמי, אין פורומים ייעודיים רציניים ואין קהילה שמקיימת מפגשים או סוערת ברשת. חיפוש אקראי בגוגל מעלה, למשל, את "האתר הקולי של LEGO" - אתר ישראלי פרטיזני, שהפורום שלו כולל שלוש הודעות בלבד.

דבורין נאנח כשהוא מדבר על מצוקת הלגואיסט הישראלי, שאוכל חצץ לעומת מקבילו בחו"ל. "לארץ לא מגיעים כל הדגמים, ומה שמגיע מאוד יקר: כל דגם כאן עולה עד פי שלושה מאשר בחו"ל. מה שקניתי בבלגיה ב־100 יורו (480 שקלים) יעלה בארץ 1,400 שקלים. חברת לגו העולמית מוציאה מדי פעם בפעם מהדורות מיוחדות של ערכה מסוימת, אבל לצערי אי אפשר להשיג אותן כאן. זה פשוט לא מגיע. גם אין אפשרות לקנות בישראל חלקים בודדים שהם לא חלק מערכה בקופסה. אני מסתדר בעצמי, קונה דרך אתר לגו העולמי או מבקש מחברים שגרים בחו"ל, ואז בכל פעם שמישהו מגיע, הוא מביא לי חבילה. זה מתסכל. אולי אנחנו לא באסטרטגיה של החברה. השוק כאן קטן מדי בשבילם".

עד היום הוציא דבורין מכיסו כ־80 אלף שקלים לתדלוק האובססיה ("יכולתי לקנות בזה אוטו"). עכשיו הוא מפנטז גבוה: להיות מוסמך רשמי מטעם חברת לגו העולמית. "יש מה שנקרא 'Lego Professional Certificate', רישיון שרק 11 אמנים בכל העולם קיבלו. זאת הכרה של הנהלת לגו והרשאה לקבל אספקה אינסופית של חלקים. זה החלום הרטוב שלי. אני רק צריך לבנות תיק עבודות מספיק רחב".

מה אבא אומר על העיסוק שלך?

"הוא גאה מאוד באמנות שלי, וכשהוא טס לשדר בחו"ל הוא מביא לי חלקים. פעם הוא עשה לי פדיחה - בסוף משחק של הנבחרת הוא נכנס איתי לחדר ההלבשה, וליד המאמן, המנהל, הרופא והשחקנים, צעק: 'יובל, הביאו לך את הלגו!' כולם הסתכלו עלי - דודו אוואט, גוטמן, אבוקסיס. נהייתי כולי אדום. גם בתערוכה הוא נעמד ליד היצירות שלי ואמר בגאווה לכל אחד שעבר: 'זה של הבן שלי!' לא היה אדם שהוא פסח עליו".

מה הסיוט הכי גדול של מכור ללגו?

"רוב האנשים יענו בצורה אוטומטית - לאבד חלק. אז זהו, שלא. מכור אמיתי לא יאבד חלק. הסיוט הגדול באמת הוא לגלות שחסר לך בדיוק החלק הקטן האחרון, שגומר את העבודה. זה יכול פשוט להטריף. פעם נסעתי בלילה לעיר אחרת כדי להשיג חלק כזה".

שלומי גונדבי (38), איש תוכנה מחדרה, הקים לאחרונה עמוד פייסבוק פרטי, "LEGO TECHNIC IL", במטרה "להגביר את המודעות בארץ - שכרגע בקושי קיימת". העמוד, שמשלב סקירות של גונדבי על סטים חדשים, טיפים מחוברות הדרכה ועצות למתעניינים, זכה עד כה לכ־500 לייקים, וגונדבי בטוח ש"הבאזז יגדל עם הזמן" (לשם השוואה, דף הפייסבוק הרשמי של לגו העולמי מחזיק יותר מ־6.5 מיליון לייקים). למרבה הפלא, 95 אחוזים מהכניסות לעמוד באות מצד גולשים מחו"ל, אף שהוא כתוב בעברית. "אין לי מושג איך הם מגיעים אלי. אולי עשו תרגום בגוגל ונכנסו. מהארץ אני מקבל רק תגובות מעטות".

איך אתה מסביר את הישנוניות הישראלית בתחום שבחו"ל הוא בוער?

"אולי מפני ששיווק הלגו פה התמוסס בשנים האחרונות. אין השקעה באינטרנט, אין חנות אחת עם לוגו גדול בכניסה. כשהיינו ילדים, היתה פה נציגות יותר בולטת. מישהו אמר לי פעם שהלגו לא מתאים לאופי היהודי, שלא אוהב לבנות. אני חושב שזו שטות".

אתה חושב שיש תקומה ללגו למבוגרים בארץ?

"אני מאמין שכן. בכולנו יש את זה, רק צריך להתחבר מחדש. כמו המנגנון החשמלי במסוק הזה, הלהבים יתחילו לזוז בעצמם".

בחברת "צעצועי אילנית", יבואנית מותג לגו בישראל, אומרים כי בימים אלה "נבחנת פתיחת חנות דגל של מותג לגו בארץ, בשיתוף עם לגו העולמית. לגו העולמית ו'אילנית' נוקטות פעולות שונות להורדת המחירים בארץ, ואנחנו אכן רואים ירידת מחיר ביחס לעבר".

*   *   *

גם שי מצליח (33), קבלן בנייה מרמת השרון, מגדיר את עצמו "אחד שחי ונושם לגו". ב־14 השנים האחרונות צולל מצליח במעמקי תחום ה"טכניק לגו" - בניית מודלים מורכבים במיוחד, שמתהדרים בחלקים נעים, ממסרים, בוכנות, מנועים חשמליים, שלט רחוק, מחיצות מתרוממות וצירים. עד כה בנה 60 דגמים. כוננית שלמה בסלון ביתו המרווח מאכלסת את רובם: משאיות כבדות, טרקטורים, עגורנים, טריילרים, מסוקים, מעבורת החלל קולומביה, מכוניות מירוץ - הכל בקנה מידה של 1:50, ומדויק עד לפרטי הפרטים של האגזוז. מצליח מתגאה במיוחד בספינת הפיראטים עתירת המפרשים, שבבטנה מלחים זעירים, ובמהדורה המיוחדת מ־2004 של מכונית פרארי, דגם פורמולה 1, שכל קרביה חשופים ושבנייתה גרעה מחשבון הבנק שלו 1,200 יורו (ומחייו סוף שבוע רצוף אחד).

מצליח מסוגל לגלוש עשר שעות באתרים עולמיים דוגמת "בריק לינק", "טכניק בריקס" ו"יורו בריקס", רק כדי להזמין חלקים בצורות ובצבעים הדרושים. הוא מפעיל רשת של חברים באירופה, מקושר עם חנויות מקוונות באסיה, עוקב אחרי כל הוצאה ואחרי כל חידוש. "הדבר הכי קשה להשגה אלה הצמיגים, כי הם הכי מבוקשים", הוא אומר בעיניים נוצצות.

פעם ישב 18 שעות על דגם, וקם רק לאכול ולשירותים. "זאת היתה משאית מרצדס עם מנוף שעובד על משאבת אוויר בלחץ הידראולי. היתה לי טעות שם: חתכתי צינור במידה הלא נכונה, ולקח לי זמן עד שקימבנתי תחליף ממודל אחר".

היה דגם שלא הצלחת בשום אופן לבנות?

"יש דגם שעשיתי בו משהו לא בסדר, ואני מתעצל לפרק אותו ולהתחיל מהתחלה. זה מנוף שלא נפתח לי עד הסוף. מבחוץ לא שמים לב, אבל לי זה מפריע".

יש "גביע קדוש" של אספני לגו? דגם סופר נדיר, שכולם מפנטזים להשיג?

"יש פרארי מדגם 'אנזו', שקשה להשיג בעולם. אבל באופן עקרוני, אם יש כסף ונחישות - אפשר למצוא הכל. זה לא התקליט הראשון של הביטלס".

עד כה הוציא על הלגו, בהערכה זהירה, כ־200 אלף שקלים, אבל "עכשיו אני מרסן את עצמי, כי אנחנו מתכננים להקים משפחה. לגו זה עסק יקר, אבל אני מאחל לכל אחד את ההרגשה הנהדרת שהוא נותן. זאת התמכרות שעדיפה פי כמה על אלכוהול או סמים, והיא גם לא מזיקה לאף אחד".

חיפשנו לכתבה גם נשים שנהנות "להסניף" לגו, ולא מצאנו.

"כי זה משחק של בנים. זה כמו שלא תמצא גברים שאוספים בובות ברבי".

בנות הזוג, לעומת זאת, מנהלות קרבות מאסף על השידות בסלון. את פיזור הכספים על השיגעון הצבעוני הן מקבלות בהכנעה, גם אם לא בהכרח באושר.

"עד לפני חודש, כל מדף בבית היה לגו. בסוף אמרתי שאני מוכנה ששי יקדיש לזה כוננית מכובדת אחת - ואת כל השאר יאפסן בחדר סגור", מסבירה דניאל מצליח ומיישרת את מודל הספינה שהניח בעלה על שולחן המטבח, "אני שמחה שיש לו תחביב, אבל חייבים לשים גם גבולות".

אשתו של דבורין, עינב, שבטנה ההריונית כבר בין שיניה, בונה על התינוק, שיחייב שינויים בסידור הבית. "חדר הלגו יהפוך לחדר של התינוק", היא קובעת.

אז לפחות תקראו לו לגו. זה שם מקורי.

עינב: "לא נראה לי, אבל בטח יהיה לו כינוי חיבה - לגו בייבי".

*   *   *

כשרס"ן מאור כהן, לא הסלב, גורר את מזוודת הלגו שלו לתוככי המחלקה האונקולוגית באיכילוב או בשניידר או בתל השומר - עיני הילדים נאורות מייד. "איש הלגו הגיע!" כבר שלוש שנים הוא משוטט בין בתי החולים. בכל מקום שאליו הוא מגיע הוא מקבץ את הילדים, רבים מהם נאנחים מכאבי הניתוח, מטושטשים מכימותרפיה או תשושים מהמחלה - ובונה איתם דגמים מלגו. 

כהן (33), תושב גבעתיים, משרת בקבע כקצין שלישות ביחידת מיטב (לשעבר בקו"ם). לפני שבועיים הפך לראשונה לאב לתינוקת עם רעייתו ענת. הכיסופים להיות הורה נטעו בו גם את הרצון לתרום לעולם הילדים, ולשם כך גייס את אהבת הלגו הגדולה שלו, שאותה רכש בגיל ארבע: "דודה שלי הביאה לי במתנה ערכת שדה תעופה שקנתה בגרמניה. נכנסתי עם הערכה למיטה - ומאז לא יצאתי".

עד היום הוא הרכיב יותר מ־3,000 דגמים, בהשקעה מצטברת של כ־80 אלף שקלים. "כל זמן שיש לך אמא, אתה בעצמך ילד", הוא מיטיב את הכומתה בכותפת, "גם המפקדים שלי יודעים שאני אוהב לגו. הם מאוד מפרגנים".

חוג הלגו שמעביר כהן ב"בית אורנית" בפתח תקווה, מרכז שיקום ותמיכה לילדים חולי סרטן, נערך אחת לשבוע. תחילה התייצבו רק שלושה ילדים מהוססים, אבל אט אט יצא שמו של החוג למרחקים, וכעת פוקדים אותו 30 משתתפים נרגשים - מבני שלוש וחצי ועד לבני נוער בוגרים. ערכות הלגו ממומנות מתרומות. "אלה שעתיים שבועיות של מפלט. הילדים ממש מחכים לזה. גאים להציג את מה שבנו. הדגם הכי מבוקש הוא טירת אבירים, ולדעתי זה אומר הרבה". 

כהן נרגש במיוחד כשילד קם ממיטתו ומתייצב לחוג אחרי תקופת דכדוך ארוכה. "הלגו כאילו מעורר תקווה מחודשת. היה ילד שהתעורר מניתוח ראש, והדבר הראשון ששאל היה 'איפה איש הלגו? הוא הבטיח שיבוא'. אביו התקשר אלי בהתרגשות, ובתוך 40 דקות הייתי ליד המיטה שלו" (עוצר ונשנק). "היה עוד ילד, שנדרש להיות בצום ארוך לפני בדיקה קריטית, והוא היה מפוצץ בסטרואידים. ההורים שלו פחדו שהוא לא יעמוד בסבל וברעב, אבל כשהגעתי הוא נסחף איתי ללגו, ולא שם לב לשעות שחלפו. כולם מסביב בכו מרוב אושר".

אז יש במשחק הזה גם אלמנט מרפא.

"יש ילדים שהסרטן מקשה עליהם מוטורית, והם בכל זאת לא מוותרים. יושבים על דגם שבועות שלמים. לצערי, יש כאלה שמוכרעים, למרות מאבקי הגבורה שלהם. לפני כמה זמן נפטר ילד אחד, מתוק מאוד, ואני שומר תמונה שלו עם הדגם שהוא בנה בחוג. היתה ילדה שנפטרה, ואמא שלה ביקשה שאשלים בשבילה את הדגם שהיא לא הספיקה לגמור. אמא אחרת אמרה לי: 'הסרטן פירק לנו את המשפחה - והלגו הרכיב אותה מחדש'". 

החלום הגדול של כהן הוא לבנות לילדיו הפרטיים "טירה גדולה בחצר, עשויה כולה מלגו. לפחות 40 אלף קוביות. זו פנטזיה שאני שומר לפנסיה".

החלום הרטוב של כל חובב לגו הוא שהבית כולו יהיו בנוי מקוביות.

"ברור, גם שלי. יש רק בעיה אחת: איך מסתדרים עם התנור במטבח". 

yaakovl@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו