גֶפֶן במובן גָפֶן

הוא בכלל רצה להיות ספורטאי ולשרת בצה"ל כמדריך ספורט. אריק איינשטיין הנער היה אלוף הארץ בקפיצה לגובה ובהדיפת כדור ברזל, שיחק כדורסל בקבוצת הנוער של הפועל ת"א ונחשב להבטחה ספורטיבית. אלא שבעיות ראייה, עם רקע משפחתי בתעשיית הבידור והתרבות, הסיטו אותו עם גיוסו ממסלול המד"סניק, הציבו אותו היישר בעמדת הסולן של להקת הנח"ל, ומכאן החלה הדרך לכיבוש פסגות עולם התרבות הישראלי.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הנער הצעיר היה כנראה מרשים ומגובש מאוד, מפני ששניים מהבוחנים שלו במבדקי הכניסה ללהקת הנח"ל, חיים טופול ואורי זוהר, זיהו מייד את הפוטנציאל והכישרון ושיתפו עימו פעולה גם לאחר השחרור מהצבא. היבול המוסיקלי שלו כמעט בלתי נתפס וכולל כמעט 50 אלבומים ועוד עשרות הקלטות נוספות, שהקנו לו כל תואר אפשרי במוסיקה הישראלית.

כך, למשל, הרכב החלונות הגבוהים, שבו היה איינשטיין חבר לצידם של ג'וזי כץ ושמוליק קראוס, הביא בשורה של ממש למוסיקה העברית. הטקסטים אמנם נלקחו ממשוררים דוגמת חיים חפר, יהורם טהרלב, מרים ילן־שטקליס ורחל, אבל המוסיקה כבר הלכה לכיוון פופי וצעיר יותר. בזמן שהיה חבר בלהקה הכיר איינשטיין חייל צעיר ששמו שלום חנוך והקליט איתו תקליטון בשם "הגר". שיתוף הפעולה הזה עוד יגדל ויהפוך להיות אחד הפוריים והמוצלחים שנוצרו בארץ אי פעם.

את "פוזי" המונומנטלי הקליט איינשטיין עם חברי להקת הצ'רצ'ילים, שהביאו איתם סאונד חשמלי ומחוספס יותר. שירים כגון "פראג", "כשאת בוכה את לא יפה" הציגו לקהל הישראלי אסתטיקה חדשה של מוסיקה, כזו שמדברת בעיקר לצעירים. האלבום המצליח האחרון של איינשטיין בשנות ה־80 היה "על גבול", שגם החזיר אותו לעבוד עם מיקי גבריאלוב. האלבום, שבדיעבד עשוי לסמן את סיום שלטונו של איינשטיין במוסיקה הישראלית, הכיל להיטי ענק דוגמת "עוף גוזל", "שיר השיירה" ו"עיתונאי קטן".

רגל פה רגל שם

אריק איינשטיין אמנם התחיל את דרכו בעולם התרבות הישראלי בשירה, אולם דמותו התמירה, הפוטוגנית ועתירת הקסם התאימה מאוד למסך הגדול. כבר ב־1963 הוא כיכב בדרמה הרומנטית "ניני", וב־1964 הופיע בתפקיד משנה ב"סלאח שבתי" - אך אין ספק שהפרק המשמעותי ביותר בקריירה הקולנועית שלו כרוך בשיתוף הפעולה היצירתי עם חברו הטוב, התסריטאי־במאי־שחקן אורי זוהר.

בסוף שנות ה־60 ובתחילת שנות ה־70 הוא קיבץ סביבו חבורה צעירה ומוכשרת שכללה את שלום חנוך, ג'וזי כץ, זאב רווח, יוסי פולק ומיקי גבריאלוב - והקים עם צבי שיסל את חברת ההפקות הגר, ובהנהגתו של הבמאי בועז דוידזון נולד הסרט הפרוע "שבלול", שלווה באלבום מצוין ומשפיע.

במקביל, הפיקה החבורה המוכשרת את סידרת "לול" - ששודרה בטלוויזיה בין 1969 ל־1972 - ושם, במערכונים כגון "חידון התנ"ך" ו"העולים החדשים", המשיכו זוהר, איינשטיין, שיסל ודוידזון לפתח ולשכלל את סגנון ההומור המרדני שלהם. ב"מציצים", שיצא לאקרנים ב־1972, איינשטיין מככב לצד זוהר כגיטריסט נשוי ונוטף כריזמה שמעביר את ימיו בצריף הרווקים של חברו המציל גוטה.

הסרט, שדווקא התקבל בקרירות עם צאתו לאקרנים, הפך עם השנים לאבן דרך תרבותית וכיום הוא נחשב לאחד הסרטים הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי, אם לא הגדול שבהם.

חזרתו של אורי זוהר בתשובה בסוף שנות ה־70, היא ככל הנראה הסיבה המרכזית לכך שאיינשטיין הפסיק להופיע בסרטים ב־40 השנים האחרונות, למעט הופעה אחת ב־1992, בסרט המערכונים "כבלים".