דיניות החיוכים האיראנית הגיעה השבוע עד לחדר העיתונות ב"פאלה דה קונגרה" בז'נבה, שם לא היסס נציג הטלוויזיה האיראנית הממלכתית להזמין אפילו את כותב שורות אלה לראיון מיוחד, למרות שידע כי הוא מייצג עיתון ישראלי.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"אתה רואה, איראן משתנה", אמר לי עיתונאי שוויצרי שהשקיף על המחזה. "גם העיתונאים מנסים לראות עד כמה רחוק הם יכולים ללכת". כן, התעמולה האיראנית עבדה השבוע שעות נוספות, בכל החזיתות, בז'נבה, בטהרן וברומא. גם יהודי איראן גויסו למשימה עם עיתונאים ובלוגרים.
זה היה שבוע שבו היה ברור שאיראן רוצה עיסקה, והעולם איתה. אלא, שהמנהיג הרוחני, עלי חמינאי, בגלל הדנ"א שלו, החליט לפתע, בעיתוי מאוד בעייתי מבחינת המערב, לשדר בנאום בטהרן (ביום רביעי) את צלילי המהפכה הישנים, שזה שלושה חודשים - מאז הבחירות - מנסים להסביר לנו כי עברו מן העולם.
איראן אמנם הגיעה לז'נבה כשהיא מבקשת לחתום על הסכם ביניים שיסיר מעט מהסנקציות וירים אותה מהברכיים - אבל גם להציל את כבודה ולהפגין קשיחות. רק אומה שהמציאה את השחמט יודעת איך עושים את זה. הטכניקה כללה הגעה לז'נבה כאילו איראן פגועה מהיחס שקיבלה לפני שבועיים והחלה את המגעים בחיפוש אחר האמון האבוד. "הימים שבהם מעצמות יכולות להכתיב לנו מה לעשות כבר מאחורינו", אמר לי גורם במשלחת האיראנית.
דווקא בבית הלבן הפגינו התלהבות מהעיסקה הנרקמת, בלי לשים לב כי בעשותם כך הם תורמים לסדר עולמי חדש. גם ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, תורם לכך, כשאחרי נתק של 11 שנים הרים השבוע טלפון לנשיא איראן, חסן רוחאני, כדי לדבר איתו על ההסדר שבדרך, ולא רק.
"מדוע מתעקש נתניהו למנוע מהעם האיראני אנרגיה גרעינית?" שאל אותי העיתונאי האיראני הוותיק. "מדוע ישראל, עם עזרה מצרפת, מנסה למנוע הסכם שרק תורם לשלום עולמי? מדוע ישראל מתעלמת לחלוטין מהקביעה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), כי פרויקט הגרעין האיראני אינו למטרות צבאיות", הוסיף.
איכשהו, האיראנים שכחו כי הדו"ח מ־2011 קבע באופן חד־משמעי כי הם שואפים להשיג פצצה גרעינית, ובז'נבה ביקשו להציג עצמם כדבר הקרוב ביותר לאם תרזה.
המעניין הוא שבין הדיונים אף אחד לא דרש מהאיראנים הסברים מדוע הם מונעים את ביקור הפקחים באתר בפרצ'ין, שם על פי החשד היא מבצעת את ניסויי הגרעין הצבאיים שלה. אף אחד גם לא שאל את האיראנים מדוע הם זקוקים לפלוטוניום (כור המים הכבדים באראק).
בנוסף, אתמול העיתון הצרפתי החשוב "לה פיגארו" פירסם מאמר נרחב על הגרעין האיראני, תחת הכותרת: "איי.אר 10 - המפעל הסודי לפצצה גרעינית באמצעות פלוטוניום". במאמר מצוין שבמפעל, הנמצא בעיר שיראז, עוזרים האיראנים בפיתוח פלוטוניום למטרות צבאיות ולמטרות מחקר. כבר באפריל הוזכר מפעל זה על ידי פריידון עבאסי, הממונה לשעבר על תיק הגרעין באיראן. ובכל זאת, איש לא שואל שאלות בזמן שאיראן, כך מוכח, עובדת על כולם.
נאום הכלבים
טהרן הבינה שוושינגטון ומוסקבה להוטות להגיע להסכם, ולכן חמינאי לא חשש לשאת את הנאום החריף. "הם חושבים שאם הם יפעילו לחצים על העם האיראני, אז איראן תיסוג. הם טועים. הם אינם מכירים את העם האיראני", אמר בפני אנשי משמרות המהפכה, והציב לעולם קווים אדומים. חמינאי המשיך: "אנחנו שומעים את הדברים מפיהם של הכלבים, כמו המשטר הציוני, שאיראן היא איום על העולם, אבל הם, המשטר הלא לגיטימי הזה, שלא הביא כלום לעולם חוץ מרשע, הם אלה שמהווים איום על העולם". עוד הוסיף כי אינו מבין את צרפת התומכת במשטר הציוני, ש"לא ישרוד".
בשיחות רקע ביום רביעי ניסו האיראנים להסביר כי חמינאי נשא נאום שכזה מסיבות פנימיות וכי הקהל שלו הוא קהל פונדמנטליסטי - והמציאות היא שמחייבת אותו לדבר באופן שכזה.
עוד בטרם ישבו שר החוץ האיראני מוחמד זריף ו"שרת החוץ" האירופית קתרין אשטון לארוחת צהריים משותפת, חמינאי כבר קבע כאמור את הקווים האדומים. "איראן לא תוותר על הזכויות הלגיטימיות לגרעין", אמר והתכוון כמובן לזכות ארצו לבצע העשרה באיראן. בסוגיה הזו דווקא איראן יצאה נשכרת. אף אחד השבוע בז'נבה לא פיקפק בזכותה של איראן להעשיר אורניום, אמנם לרמה נמוכה, אבל בכל זאת להעשיר.
בז'נבה גם גילינו השבוע כי לאיראנים צמח החודש שטן חדש. לא עוד בלעדיות רק לאמריקה, השטן ההיסטורי הגדול, וישראל בתפקיד הצנוע של "השטן הקטן". עכשיו יש לנו גם שטן בינוני, כיאה למעמדם של הצרפתים. טרפוד ההסכם, כמעט ברגע האחרון לפני שבועיים, על ידי שר החוץ הצרפתי, לורן פביוס, וביקורו השבוע בישראל של הנשיא, פרנסואה הולנד, רק הגבירו את סלידתה של איראן מהמדיניות הצרפתית.
מנקודת מבטה של איראן, צרפת מחבלת בסדר החדש. האיראנים גם לא מבינים מדוע צרפת עושה להם צרות? הם כנראה לא הביאו בחשבון שעוד מימי הנשיא ז'ק שיראק ואחריו ניקולא סרקוזי, צרפת היתה תמיד הקשוחה ביותר כלפי האיראנים בין חברי הטרויקה האירופית, שכללה בתחילת שנות האלפיים גם את גרמניה ובריטניה.
גם הדיווחים בתקשורת בפאריס השבוע תרמו לאווירה האנטי־צרפתית בקרב המשלחת האיראנית. ביום חידוש השיחות שלשום, העיתון "לה פיגארו" ציטט דיפלומט צרפתי, שאמר כי הוא חושש מ"הסכם סוף עונה, אשר יגרום לכך שטעויות העבר מ־2003 ומ־2004 יחזרו על עצמן". "לה פיגארו" גם ביקש להזכיר לקוראיו כי מספר הצנטריפוגות האיראניות עלה מאז מ־164 ליותר מ־18 אלף, כדי להוכיח עד כמה חשודות כוונות האיראנים.
טכנית, בדיונים בז'נבה יורדים לפרטי פרטים של הפרויקט האיראני, למשל מה יעלה בגורלם של 185 הק"ג של אורניום מועשר לרמה של 20 אחוזים; כיצד איראן תבצע המרה של כל מאגרי האורניום המועשר לרמה של 20 אחוזים שיש ברשותה, לרמה נמוכה יותר; ואיך היא יכולה לעשות כן על ידי דילול האורניום עם כזה המועשר ברמה נמוכה יותר.
ומה יעלה בגורלו של הכור באראק לייצור מים כבדים? האיראנים החליטו להמשיך להיאבק עליו כמו גם על הזכות להעשיר אורניום, כפי שהזכיר השבוע שר החוץ זריף. הוא ביקש מהעולם לנצל את "ההזדמנות ההיסטורית" הקיימת היום, ולא לפספס את ההזדמנות. זריף גם פנה לצרפתים וביקש שיפסיקו להערים מכשולים.
מדובר בשיחות שהן היום קודם כל פוליטיות: צרפת, אחת משש המעצמות, טרם השתכנעה כי איראן אינה שואפת להשיג נשק גרעיני - הנשיא פרנסואה הולנד בעצמו אמר זאת מפורשות. הדו"ח האחרון של סבא"א, שפורסם בין שני סבבים של שיחות בז'נבה, טוען כי לראשונה זה שנים ארוכות עצרה איראן את פרויקט הגרעין, אבל ששינוי רדיקלי בפרויקט לא בוצע.
ההערכה של מומחים רבים בעולם היא כי איראן קרובה לפצצה. הבעיה היא שבתוכנית המוצעת איראן לא מתפרקת ממה שהשיגה עד היום. מכאן הדאגה הגדולה של ירושלים. לא פלא שראש הממשלה, בנימין נתניהו, עמל השבוע מול נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, פרנסואה הולנד והממשל האמריקני במטרה אחת - למזער נזקים.
בסיפור האיראני מתקיימים מאחורי הקלעים הופעה של בלט דיפלומטי וחיסולי חשבונות בין חברים. פאריס דואגת לגמול לאמריקנים על התרגיל הלא נעים מבחינתה, שוושינגטון עשתה לה הקיץ בסוריה.
תזכורת: ב־21 באוגוסט עשה אסד שימוש בנשק כימי וגרם למותם של 1,400 מבני עמו. צרפת ביקשה לפעול צבאית נגד מטרות בסוריה וברק אובאמה התחייב לסייע במלאכה. אלא שאובאמה עשה תפנית של 180 מעלות, פנה לקונגרס ועוד לפני שזה טרח לדון בסוגיה, סגר עיסקה עם פוטין. הנשיא הולנד נשאר מחוץ לתמונה. צרפת, שכבר החלה בהכנות לשלוח מטוסים, הבינה כי סוריה זה לא מקרה לוב ולא מקרה מאלי - והיא לא מסוגלת לפעול צבאית לבד. בפאריס התקשו לעכל זאת.
הקו הגוליסטי
אלא שבסוגיית הגרעין האיראנית יש דווקא לצרפתים את היכולת לפעול ולטרפד עיסקה, מאחר שהפעם מדובר במערכה דיפלומטית, שלא מצריכה הקרבה של חיילים. גורם צרפתי הסביר לי השבוע כי הולנד גם לא צריך לחשוש מנזקים פוליטיים בבית (אחוזי תמיכה נמוכים של 15 אחוזים בלבד) כתוצאה מצעד שכזה: ראשית, מאחר שהאופוזיציה בימין גם כן צידדה בקו נוקשה כלפי הגרעין האיראני מאז החלו השיחות, וגם דעת הקהל הצרפתית כבר התרגלה לקו הגוליסטי התקיף והגאה, שלפיו מותר ואפילו רצוי להיבדל מהאמריקנים.
ההתנגדות של צרפת למלחמה בעיראק לפני עשור רק הגבירה אז את הפופולריות של ממשלת צרפת. מצד שני, לא בטוח שהמלחמה בעיראק והגרעין האיראני נהנים מאותו משקל. צרפת בסיפור הזה הולכת על הקו של המוביל העולמי היום במלחמה באי הפצת נשק גרעיני.
בינתיים, עוד לפני שבז'נבה נאמרה אפילו מילה אחת, כל הצדדים כבר שידרו מסרים אופטימיים. תחילה היה זה פוטין, שאמר בשיחה עם עמיתו האיראני רוחאני, כי "אנחנו קרובים להסכם".
במקביל, אובאמה ומזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, ביקשו להנמיך ציפיות, כשהנשיא המשיך בניסיונותיו לשכנע את הסנאטורים שלא יידרשו סנקציות חדשות נגד איראן, כדי למנוע את טרפוד העיסקה. היו שראו בכך אי רצון של האמריקנים להפגין התרפסות, כדי להרגיע את בעלות הברית, ישראל וסעודיה, ולשדר שאמריקה דואגת לאינטרסים של ידידותיה.
אחרים טוענים כי לממשל יש בעיות אמיתיות בקונגרס. מהצד השני, חברי קונגרס, בראשות ג'ון מקיין, אמנם לא רצו להחריף את הסנקציות, אבל רוצים לקבל יותר ערבויות מהצד האיראני.
גם הנשיא הסיני, ש'י ג'ינפינג, הצטרף למערכה והפעיל לחץ כדי להגיע להסכם. בתום שיחה עם רוחאני הוא אמר כי "איראן שואפת להשיג הסכם שיבטיח את זכויותיה והיא תוכיח כי פרויקט הגרעין שלה נועד למטרות אזרחיות". לסין תמיד היה קו שהסתדר יפה עם הקו האיראני. בנוגע לגרמנים, פירסם השבועון הצרפתי "לה פואן", כי הם לא אהבו את ההתערבות של שר החוץ הצרפתי, שהביא לדחיית הסכם הביניים.
אפרופו אותו הסכם ביניים שעליו דנים בז'נבה, הוא אמור להאט את מירוץ הגרעין האיראני. אלא שבפועל, מסבירים הצרפתים, הוא מאפשר לאיראנים להמשיך במטרה שלהם, הפעם בחסות המשא ומתן. זה דומה מאוד למה שקורה בסוריה, כאשר תחת פירוק הנשק הכימי של משטר אסד, מקבל הנשיא הסורי אור ירוק להמשיך לעבוד. אכן עולם חדש.
השאלה הגדולה שגם נשאלה השבוע היא עד כמה רחוק תהיה צרפת מוכנה ללכת? בנקודה זו מעניין יהיה לשים לב לנאום שנשא בפאריס ב־13 בחודש פביוס, בפני חברי מכון המחקר של הקיי דאורסה CAPS, "המכון להערכות ניתוחים אסטרטגיים":
"דומה כי ארה"ב לא מעוניינת יותר להישאב למשברים שלא תואמים את תפיסת העולם החדשה ואת האינטרסים הלאומיים החדשים של ארה"ב. אלה בוושינגטון המצדדים בקו הקורא לנסיגה מאזורים אשר נתפסים כ'לא אסטרטגיים', רק מגבירים את השפעתם. זה מסביר ככל הנראה גם את העובדה שלא היתה מכה אמריקנית בתגובה על השימוש בנשק כימי על ידי המשטר הסורי".
הדברים של פביוס מדגימים עד כמה המשבר הסורי קשור למשבר האיראני. וכך לפתע וושינגטון היא המתונה ודווקא צרפת היא זו ששולפת ציפורניים. הפוך ממה שאירע בעיראק לפני עשור. יש להוסיף לכך את העובדה שצרפת הוליכה את המערכה בלוב עם אמריקה ש"מובילה מאחור" וגם יצאה לבד למלחמה בטרור במאלי, כדי שנבין עם אילו שרירים הגיעו הצרפתים לז'נבה. עם זאת, יש לסייג את המדיניות הצרפתית, לאחר שבראיון אתמול, לפראנס 2, אמר פביוס כי צרפת תישאר קשוחה, אך מעוניינת בהסכם ואומרת "כן לגרעין אזרחי, לא לפצצת אטום".
כתוצאה מהמדיניות הצרפתית הקשוחה שארה"ב מחפשת דרך להגביר את השפעתה באסיה ובפסיפיק, יחד עם הטראומה מעיראק ומאפגניסטן, ורצון דעת הקהל האמריקנית לא לראות התערבות של הממשל בכל משבר בעולם - כל אלה, לדברי פביוס, יוצרים ואקום אסטרטגי במזרח התיכון. במצב הזה צרפת מבקשת להיכנס לחלל שאותו משאירים האמריקנים.
אלא שבירושלים ביקשו השבוע שלא למהר להספיד את האמריקנים. האם האמריקנים באמת רוצים ויכולים להתנתק מהמזרח התיכון כפי שטוענים בפאריס? לא בטוח, ובכלל, בוושינגטון מתרצים גם את השיחות בין הישראלים לפלשתינים בחסות אמריקנית כראיה לעניין שממשיכה וושינגטון לגלות באזור. אלא שבפועל אין מי שמאמין בהצלחת השיחות.
אמריקה, מזכירים בירושלים, לא הצליחה בלוב, לא במצרים, וגם לא בסוריה. אפילו בבית יש לאובאמה קשיים. הוא כבר נכנס לשנה השנייה בקדנציה השנייה שלו ומחפש לקבוע מורשת שיותיר אחריו. האם תהיה זו איראן שתעניק לו את ההזדמנות? ולכמה זמן? מי יודע, יכול להיות שאובאמה החליט להסתפק במורשת זמנית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו