רידלי סקוט בן ה־76 סוף סוף יצר סרט משמעותי. שנים שהוא מנסה ולא מצליח, והנה, דווקא כשהוא מחליט להילחם באינסטינקטים המסחריים שלו, להתעלם מכל החוקים ולפלוש לטריטוריה הז'אנרית של אחיו המנוח טוני (שהתאבד בקפיצה מגשר בשנה שעברה), סקוט משיג את מטרתו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"היועץ", סרטו החדש, אינו סרט קל לעיכול, בלשון המעטה. הוא אינו קוהרנטי במיוחד, הדיאלוגים הלא נגמרים שלו מקפצים לכל עבר בלי לבטא שום דבר קונקרטי, ורבים מהרכיבים שהייתם מצפים למצוא במותחן פשע שעוסק בהברחת סמים על גבול מקסיקו־ארה"ב נעדרים ממנו לחלוטין. אבל גדולתו נעוצה בחתרנותו המוחלטת, בהשקפת העולם הניהיליסטית ונטולת הפשרות שלו, ובחוסר נכונותו לעמוד בציפיות ולהתחנף לקהל. מצד אחד, לסרט אנטיפתי ונון־קונפורמיסטי מסוג זה אין שום סיכוי לזכות באוסקרים או לרסק את הקופות. ומצד שני, כל זמן שהיומרה הפלספנית והלהיטות לתסכל מניבות יצירה ראויה ורוויית אמיתות אוניברסליות מדכאות, למי אכפת מדברים זניחים כמו אהבת הקהל ופרסים?
הנשק הלא כל כך סודי של "היועץ" הוא התסריט שלו, שנכתב בידי הסופר זוכה הפוליצר קורמק מקארתי ("ארץ קשוחה"). היכולות הלשוניות של מקארתי בן ה־80 - שזהו התסריט הראשון שלו שזוכה להפקה קולנועית - הן לא פחות ממסחררות. והשקפת העולם הקודרת, הקרה וחסרת הסנטינמנטליות שלו, ששואבת מידה לא מבוטלת של השראה מעולם המדע והטבע, נוכחת כאן בכל פריים ובכל סצנה (גם באלה שאינן כוללות מילים).
בצפייה ראשונה בסרט חשתי שחלק ניכר ממשפטיהן המורכבים ועתירי המשמעויות הפילוסופיות של חופן הדמויות שמאכלסות את המסך עובר לי מעל הראש, ולא פעם הצטערתי שאין לי אפשרות לעשות rewind לסצנה ולצפות בה שוב. המצב אמנם השתפר באופן משמעותי לאחר הצפייה השנייה (ולאחר שקראתי חלקים מהתסריט הלא קונבנציונלי כפי שפורסמו ב"ניו יורקר"), אבל גם בלי להבין כל ניואנס וכל פואנטה, אין ספק שמקארתי מביא משהו אחר אל המסך. שפה אחרת. הסתכלות אחרת. אג'נדה אחרת. רואים שהוא אף פעם לא קרא את "סיפור" של רוברט מקי. ומרגישים שהדבר האחרון שמעניין אותו זה לספק לצופים שלו ערב מבדר ומספק בקולנוע. אם כבר, ההפך הוא הנכון.
דמיינו סרט שלם שמתנהל באווירה המסויטת ונעדרת התקווה שבה מתנהלת הסצנה האחרונה של "ארץ קשוחה" של האחים כהן. דמיינו את "טראפיק" של סטיבן סודרברג כסרט של דיוויד לינץ'. דמיינו את העונה האחרונה של סידרת הטלוויזיה הפופולרית "שובר שורות" כטרגדיה שייקספירית שבוימה בידי סם פקינפה (קומפלט עם הופעת אורח מסתורית של הדוד האנק). "היועץ" הוא כל הדברים האלה. והתוצאה היא לא רק אחד הסרטים המאתגרים ביותר שיצאו מהוליווד זה שנים, כי אם גם סרטו המעניין ביותר של סקוט מאז "בלייד ראנר".
יהלום הדמים
במרכז ה"עלילה" ניצב עורך דין יהיר, עשיר וחסר שם שמגולם בידי מייקל פסבנדר ("בושה"). מסיבות שאינן מוסברות לנו, העו"ד הנ"ל מחליט לחבור לשני מכרים מפוקפקים עם קשרים (חאווייר ברדם ובראד פיט) ולהשתתף בעיסקת סמים ששווייה מוערך בכעשרים מיליון דולר.
בחצי הראשון של הסרט, שני המכרים עושים כל מאמץ כדי להזהיר את היועץ מפני ההשלכות האפשריות של מגע עסקי עם הקרטל המקסיקני שמספק את משלוח הסמים. אבל היועץ אינו מקשיב. הוא זקוק לכסף (כנראה מפני שיהלום האירוסים המלכותי שרכש עבור אהובתו פנלופה קרוז הותיר אותו בחובות), וכפי שהוא מבין את זה, הכסף הרב שאמור לנחות בכיסו שווה את הסיכון.
אבל לאחר שצירוף מקרים לכאורה שולי וטריוויאלי מוביל להיעלמותה הפתאומית של המשאית שבתוכה מוסתר משלוח הסמים, התגובה הרפלקסיבית וחסרת הרחמים של הקרטל המקסיקני לא מאחרת להגיע. ובמקרה דנן, כפי שאמר ג'וש ברולין ב"ארץ קשוחה", "You can’t stop what’s coming". גם אם נדמה לך בטיפשותך האנושית שכן.
אז לא, "היועץ" הוא לא סרט פשוט. אפשר אפילו לומר שמדובר בסרט די קשה. הסיפור שלו מתחיל באמצע, אין בו מיליגרם של רגש, בלתי אפשרי להזדהות עם דמויותיו, ואף אחד ממשתתפיו לא לומד במהלכו לקח והופך לאדם טוב יותר. כי מה הטעם? פרטים עלילתיים בסיסיים, שבדרך כלל מוגשים לצופים בכפית, נעדרים באופן מופגן. הפוליטיקה המינית הנועזת של מקארתי - שמציבה את פנלופה קרוז המלאכית והטהורה כארוסתו של היועץ, מול קמרון דיאז השטנית, המחושבת והמקועקעת, שמגלמת את צמודתו של ברדם - עשויה להתפרש בידי אנשים מסוימים כמיזוגיניה (מיותר לציין כי אני לא נמנה עם אותם אנשים). וסביר להניח שהדימויים האלימים ומלאי הדמיון החולני שמוצגים על המסך (כמה וכמה אנשים מאבדים את ראשם, דיאז מקיימת יחסי מין עם השמשה הקדמית של פרארי צהובה) יופיעו באינספור חלומות זוועה ליליים במהלך החודשים הקרובים.
אבל לטעמי, כל האלמנטים המסעירים והכה חריגים האלה רק תורמים לאפקטיביות של הסרט ומסייעים להפוך אותו ליצירה מרתקת; ליצירה שאינה חוששת לדרוש מהקהל שלה להדליק את המוח ולצפות בה באופן פעיל. שכן בניגוד לרוב המוחלט של התוצרת ההוליוודית שמגיעה למסכים, "היועץ" הוא דווקא מסוג הסרטים שערכם עולה ככל שחושבים עליהם יותר. אמנם קצת חבל שכל כך מעט אנשים היו מוכנים לזרום עם פיתוליו המחרידים ולהיענות לאתגרים יוצאי הדופן שהוא מזמן. אבל ככה זה לפעמים. להזכירכם, גם "בלייד ראנר" נכשל בקופות ונקטל בידי המבקרים כשיצא למסכים ב־1982.
"היועץ" ("The Counsellor"), במאי: רידלי סקוט. ארה"ב 2013 * * * *
yishai.kiczales@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו