זהו רק ביקורו השלישי בארץ, אך אם קוראים את טוריו, שומעים את הרצאותיו ורואים את הופעותיו בטלוויזיה, אפשר לטעות ולחשוב שגבריאל אלביאק נולד בישראל. אין עורכי דין רבים, בוודאי לא יהודים, שמייצגים את מדינת היהודים והמורשת היהודית באירופה ובעיקר בספרד, כמו הפילוסוף, הסופר והעיתונאי בן ה־63, יליד אוטיאל שבחבל ולנסיה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"ההגנה שלי על ישראל היא אלמנטרית", פותח אלביאק את הראיון עימו. "אינני מחבב את ישראל יותר מאנגליה או מצרפת. באופן תיאורטי, קשה לרכוש למדינה הזו אהבה. אך מבחינה אובייקטיבית, בהתחשב בעמדות התיאורטיות, האידיאולוגיות והתרבותיות שלי, ישראל היא המקום היחיד שבו אני מרגיש בטוח. זוהי המדינה היחידה במרחב שמתקיימת בה הפרדה בין משפט ומדינה ודמוקרטיה. יתר המדינות הן כל מיני וריאציות של רודנות", פוסק איש האשכולות הספרדי.
"כיצד ניתן לבקר את זכותה של ישראל להגן על עצמה כאשר אין לה אפילו גבול אחד יציב?", תוהה אלביאק, המוכר כאדם שאוהב ללכת נגד הזרם בהגנתו על ישראל; או כמו שניסח זאת ראש ממשלת ספרד לשעבר, חוסה לואיס רודריגס ספאטרו, "נוטה לכיוון הפרו־פלשתיני".
אנחנו משוחחים בירושלים, קרוב לעיר העתיקה. "ירושלים היא עיר ייחודית", הוא אומר, "איני מתכוון מבחינה שיפוטית אלא מבחינה תיאורית, כלומר רק מבחינת העובדות. זוהי עיר שמשלבת את שלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות, ובעיר העתיקה אי אפשר לזוז סנטימטר בלי להרגיש קרוב לקדוש ברוך הוא. ואת זה אומר אני, האתיאיסט. אני חסר דת, אך יש הבדל בין האמונה הדתית לבין התפיסה של הקדושה. זוהי חוויה שאין לה מקבילה".
"תחושה של אחריות"
אלביאק הגיע לביקור בישראל לרגל קבלת פרס שמואל טולידאנו, שמוענק מדי שנה בירושלים לחוקר ישראלי וספרדי. משפחת טולידאנו, אחת המשפחות המוכרות ביותר בקהילה היהודית בספרד, העניקה לראשונה את הפרס לפני 15 שנים לזכר שמואל טולידאנו, מבכירי הקהילה ומי ששימש בורג חשוב בכינון היחסים הדיפלומטיים בין ספרד לישראל ב־1986.
ועדת הפרס נימקה את בחירתה באלביאק בכך ש"תרם לקידום העמדה הבינלאומית של ישראל ולחיזוק היחסים בין ספרד לישראל". אלביאק הנרגש אמר בערב קבלת הפרס כי "כל משורר וכל פילוסוף הוא יהודי, כי העם היהודי חווה את הטרגדיה הכי קשה וטהורה שידעה ההיסטוריה האנושית".
כיצד הגבת כשנאמר לך שזכית בפרס?
"זאת תחושה יוצאת דופן כי מדובר במשהו שאי אפשר לדמיין. יום אחד מתקשרת אליך אישה מישראל ואומרת לך שיצחק נבון רוצה לשוחח עימך. באותו רגע אתה מרגיש שאתה פוגש את ההיסטוריה, לא רק את ההיסטוריה של ישראל, אלא של העולם. יצחק נבון! זאת הכרה כל כך חשובה עד שאתה מרגיש שזה לא מגיע לך. לפרס הזה יש משמעות כה רבה עבור הקהילה היהודית בספרד עד שאתה מרגיש חסר חשיבות. מדובר למעשה בגשר בין ישראל לספרד, וכוונתי לא רק לספרד של היום אלא לרעיון של ספרד. זאת נקודת מפגש, ולכן כשהשם שלך נקשר בפרס הזה זה דבר מדהים. מבחינתי, זאת מטאפורה גדולה לפיוס אחרי הקרע האיום של שנת 1492 עם גירוש יהדות ספרד. כל זה נותן לך תחושה של אחריות כבדה".
"500 שנה של אנטישמיות"
הקהילה היהודית בספרד חיה את הקונפליקט בין ישראל לפלשתינים ולערבים. בישראל יש גם מי שאומרים שפעמים רבות האנטישמיות רק מתחפשת לאנטי־ישראליות. מה אתה חושב על כך?
"זה ברור. האנטישמיות הספרדית שונה באופן ברור מהאנטישמיות בשאר אירופה; שנאת היהודים בספרד מתאפיינת בהתעלמות מהאובייקט שמופגנת כלפיו שנאה. הקהילה היהודית בספרד כמעט נעלמה מאז שנת 1492, בגלל המרת דת או גירוש. אל תשכח שכבר יותר מ־500 שנה היהודים נעדרים מהתרבות בספרד. לעומת זאת, האנטישמיות האירופית מתבססת על הנוכחות הפיזית של היהודים, שבמאה ה־20 הפכה לשואה, אולי הרגע של ההרס והאכזריות הכי אינטנסיביים בהיסטוריה. האנטישמיות הספרדית פועלת בלי מגע עם היהודים, תחת האמירה המפורסמת: 'אנחנו לא נגד היהודים, יש לנו חברים יהודים. אנחנו נגד המדינה הציונית שכובשת ומדכאת'.
כשאני שואל את אלביאק האם הוא מסכים שקיים קשר בין האנטישמיות הספציפית בספרד לבין העובדה שבמהלך שנים רבות התלמידים הספרדים לא למדו על השואה, הוא משיב כי "בשנים האחרונות דווקא יש ניסיון ללמד על אודות השואה בבתי הספר ובמוסדות. זה מדהים שהשואה נעדרה מתוכניות הלימודים בספרד. יש גם התעלמות מכל מה שקשור ביהודים".
למה אתה מתכוון?
"אפשר להתעלם מהיהודי עד שמגיע הרגע שבו מדובר במציאות, ואז ההתכחשות למדינת ישראל בלתי אפשרית. בנקודה זאת האנטישמיות מתחפשת למשהו אחר, מעין הגנה על עם נרדף וכל המיתולוגיה שקשורה לפרו־פלשתיניות ולאנטי-ישראליות, שדרך אגב נמצאת באידיאולוגיות כל כך שונות, מהחוגים הרדיקליים של רודנות פרנקו ועד לשמאל הקיצוני".
מניין השורשים לכך?
"במהלך שנים רבות היתה בורות בכל מה שנוגע ליהדות ולישראל. אסור לשכוח גם את המיתוס הבסיסי של אנטי־אמריקניזם, שמשחק תפקיד מרכזי בספרד של תחילת המאה ה־20. אפשר לומר שספרד בת זמננו נולדה מהטראומה של 1898, עם נפילת האימפריה ועלייתה של אימפריה אחרת, וכמובן מהרעיון בספרד שמקור הרוע נמצא בארה"ב. בהקשר הזה הקמתה של מדינת ישראל נחשבה לשלוחה של האימפריאליזם האמריקני באזור ולכן, לפי התפיסה הזו, הקיום של ישראל אינו לגיטימי והוא נצלני".
אז מדוע אתה מגן על ישראל?
"אני עוסק בפילוסופיה. יש לי קתדרה שבה אני מלמד פילוסופיה באוניברסיטה במדריד, ובעבודתי האינטלקטואלית כפילוסוף יש דבר שאיני יכול להרשות: לרמות את עצמי. אני כבר לא מדבר על לרמות מישהו אחר. אתה יכול לטעות כמובן, אבל אינך יכול לוותר על הערך הבסיסי של להבין את המציאות.
"העבודה שלי מתרכזת בעיקר במאה ה־17, אז היתה קיימת באמסטרדם אוטוריטה יהודית־ספרדית יוצאת דופן. אתה מכיר אותה כמובן - מדובר בברוך שפינוזה. בכל הקשור לפעולות האנושיות היתה לשפינוזה גישה ברורה. לטענתו, לא צריך לשמוח או להתעצבן, לבכות או לצחוק. צריך רק להבין, ובאופן הזה ניסיתי להבין את מה שקורה בישראל - מבחינה ריאלית. ניסיתי להבין מה היו המציאות, הסיבות, התנאים, העובדות. מה שמדהים הוא שלעשות את זה הופך למשהו כמעט הרואי, כאילו שאתה נמצא בקרב. הכל כיוון שאתה מנסה לראות את המציאות ולהגיד שישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה באזור והיחידה שהסכימה לרעיון חלוקת הארץ".
לא סתם אלביאק מציין את הפילוסוף ברוך שפינוזה, שהיה נודע הודות לנון־קונפורמיזם שלו, כמקור השפעה. אלביאק עצמו העז להתבטא לא אחת בנושאים שנויים במחלוקת. אחד מהם היה מצעד הגאווה שהתקיים במדריד, ושבו הוחרמה השתתפותה של משלחת להט"ב מישראל.
"כן, זה היה טירוף", משחזר אלביאק. "המארגנים שהחליטו על החרם לא יכולים להיות כל כך טיפשים עד כדי כך שלא לדעת שהמדינה היחידה באזור שבה לא תהיה להם שום בעיה היא מדינת ישראל, ושהם היו מסיימים את חייהם במוות נוראי בכל מדינה שנלחמת נגד הקיום של ישראל, בשל היותם להט"ב. אך מי שלא יכול לראות - לא רוצה לראות".
לא רוצה לראות, או שמא לישראל יש חלק באשמה?
"איני חושב כך. מדובר ב־500 שנים של אנטישמיות חזקה מאוד, ורק בעשרים השנים האחרונות יש סדקים קטנים במונוליטיות הזו".
אלביאק מספר שהדבר שהוא הכי אוהב בישראל הוא "הקיום של אירופה אחת, שלא רוצה למות. מבחינה גיאוגרפית, אירופה החליטה למות בין 1914 ל־1945 והיתה מתה אם האמריקנים לא היו מכריחים אותה להמשיך לחיות ב־1940. מה שמדהים בעיניי הוא שחוגים גדולים באירופה לא סולחים על כך שקיימת אירופה שלא מוכנה למות ורוצה לחיות, רוצה להילחם על החיים ושנמצאת במקום אחר".
מה הדבר שאתה לא אוהב בישראל?
"אולי את העובדה שאחרי 65 שנים של מאבק, כל ישראלי יודע שהחיים שלו יתחילו ויסתיימו במאבק הזה. זה דבר שהוא אפי. מצד שני, יש לו מחיר אישי מאוד גדול".
בכוח ההיגיון
אלביאק הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת קומפלוטנסה במדריד. בארכיוני העיתונים בספרד אפשר למצוא דעות רבות שלו בעיתונים הכי נחשבים, ובהם "אל־פאיס", "אל־מונדו" ו"abc". בימים אלו יוצא מחדש ספרו המפורסם משנת 1987, "בית הכנסת ריק" ("Lasinagoga Vacía").
מדובר בספר שסימל מהפכה בתפיסה ובלימודים בנושא המחשבה הספרדית בקהילת אמסטרדם במאה ה־17, וכמובן בנוגע לאישיות, לרעיונות ולעבודתו של ברוך שפינוזה. אלביאק עוסק בו בעימות ובוויכוח שהסתיים בגירוש של שפינוזה מבית הכנסת ב־1656.
הספר הפך את אלביאק לאחד המומחים העולמיים לשפינוזה. "עכשיו יוצאת המהדורה השנייה של 'בית הכנסת ריק' אחרי שנתיים שבהן עידכנתי אותה עם דברים חדשים, למשל כל מה שקשור למקור של אוריאל דה קוסטה", הוא מספר.
מה למדת משפינוזה?
"למדתי שרק בעזרת אינטליגנציה ושימוש בלתי מתפשר בהיגיון אנו יכולים, אולי, להציל את עצמנו. להיות חופשי זה להיות מסוגל להבין מה הדבר שמגדיר אותנו, ולדעת להילחם נגד זה ביעילות. שפינוזה הוא המפתח למאבק נגד עבדות, אך לא מבחינת פנטזיה או אוטופיה אלא מבחינת ריאליזם. האיש האוטופי יכול לעלות לגג ולומר 'אני אקפוץ מכאן ואני אעוף', ואילו האיש שמושפע משפינוזה יאמר 'אני הולך לקפוץ מנקודה מסוימת לפי תנאי האקלים, ואולי אני יכול לבנות מכשיר שימנע ממני ליפול. אך כיוון שאני לא אבנה אותו בסוף אני אפול'. אני כמובן מרגיש שהמסורת הזו ממשיכה".
על השאלה האם הוא מגדיר את עצמו כאיש שמאל, הוא עונה: "לפני 15 שנה כתבתי ספר שעונה על השאלה הזו; שמו 'לחשוב נגד השמאל והימין'. מבחינתי, ימין ושמאל הם מטאפורות של העבר, שהשימוש בהן נועד רק בשביל לרמות את עצמנו ואחרים. נולדתי למשפחה שתמכה בצד הרפובליקני בספרד. אבי נעצר ונידון למוות על ידי הכוחות של פרנקו, אך ניצל בנס. בגיל 17 הייתי פעיל מאואיסט, אחר כך הייתי קומוניסט תחת הרודנות של פרנקו, אך כשהתחילה הדמוקרטיה בספרד החלטתי לעזוב כל פעילות פוליטית והלכתי לפילוסופיה כדי להבין".
אתה מדבר הרבה על ניתוח רציונלי, בעיקר של המצב, אך בסכסוך בישראל יש גם הרבה תשוקה ורגש.
"דווקא בגלל זה הניתוח שלנו חייב להיות קר מאוד. ככל שהרגש רב יותר, אנחנו מוכרחים לנתח בצורה יותר קרה. תפקידו של מי שמנתח את המצב הוא למנוע את זה שנבלע בסופה של רגשות. כמובן שיש רגשות, אך הידע הוא להרחיק אותם, לנתח את הרעיונות ולהבין".
שילמת מחיר על תמיכתך בישראל?
"כדי להיות חופשי חייבים תמיד לשלם מחיר והוא - להיות לבד. נכון, יש דברים שמכאיבים. חברי ילדות שחווית איתם רגעים מאוד מסוכנים ומשמעותיים מחשיבים אותך למניאק גדול. כמובן שזה שמכאיב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו