תסריטאי שהיה מביא בתחילת שנות ה־90 סידרה לפיתוח שבמרכזה שתי אחיות אפרו־אמריקניות שגדלו בגטו והפכו לאגדות טניס, היה בוודאי נתקל בהנהונים מנומסים. סיפור הסינדרלה של האחיות ונוס וסרינה וויליאמס הוא פנטזיה אמריקנית. אבל באמריקה המציאות תמיד עולה על כל דמיון. איפה עוד יכולות לצמוח גיבורות, שבניגוד לכל הסיכויים יגשימו את החלום האמריקני ויהפכו לאלילות טניס ולגיבורות תרבות? רק בארצם של האמיצים והחופשיים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
משפחת וויליאמס היא יצרנית מכונות טניס ודרמות. היוצרים, שהתלוו למשפחה לצילומי סרט תיעודי, ביקשו לחשוף את המנועים שמזינים את האגדה. הם מצאו שתי נשים חזקות ושבריריות, כוחניות וילדותיות, מורכבות לאין שיעור מהתדמית שלהן. הם מצאו את האקס פקטור, אשר מקרוב נראה עוד יותר בלתי מושג. שנה ושלושה חודשים מפרידים בין ונוס הבכירה לסרינה, שתי אלופות גרנד סלאם, מדליסטיות, ומה לא. ההגדרה הכי קולעת שזכו לה בסרט היתה "גלדיאטוריות של ספורט". שנה התלוותה המצלמה לחייהן, מכל השנים זו היתה דווקא שנת 2011 - לא השנה הכי טובה של הצמד. שתיהן סבלו מפציעות, עברו שיקום, התאוששו וניסו לכבוש מחדש את הפסגות. על הפרק: גביעים, מדליות, צלחות מוזהבות.
"הטניס תמיד היה חלק מחיי, זה פשוט מי שאני", ניסתה ונוס להגדיר את המשיכה שלה למגרשים. "אני לא אפרוש לעולם, רק אם איאלץ", הבהירה סרינה את נקודת מבטה. שתי גיבורות הן בדרך כלל אחת יותר מדי. לא במקרה של האחיות וויליאמס, המזינות זו את זו. אחד מהנושאים שעולים בסרט נוגע לקשר הסימביוטי ביניהן: משהו גדול יותר מאחוות אחיות, עצום יותר משותפות גורל, אמיץ יותר מתאומות סיאמיות. הן כינו את הקשר "נישואים", אבל הרבה זוגות נשואים יפקפקו בהגדרה.
המשחקים שלהן זו מול זו זיקקו את הדרמה. המתח בשיאו, קרובי המשפחה לא יודעים את נפשם. באופן פרדוקסלי, ההצלחה של האחת נתנה לאחרת זריקת מוטיבציה אדירה. "אלמד מהדוגמה שלה או אקרוס?" שאלה ונוס את עצמה אחרי הזכייה הראשונה של סרינה ב־U.S OPEN. כשסרינה השוותה את מספר הזכיות שלה בווימבלדון לזה של אחותה, היה לה נימוק משכנע: "תמיד רציתי כל מה שהיה לונוס". אבל מעבר לכריזמה של האחיות ולספורטיביות האדירה שלהן, קיים משהו נוסף. בתוך ז'אנר סרטי הספורט, למשפחת וויליאמס יש מקום מיוחד בשורה הראשונה של הסיפורים. זה לא עוד "עלייתו ונפילתו", או אפילו "עלייתו, נפילתו ועלייתו מחדש" - העלילות הרגילות של סרטי ספורט. במקרה הזה, נדמה שהאחיות וויליאמס הן ז'אנר משל עצמן.
הילדות, שנולדו לתוך תוכנית־אב שהגה אביהן ריצ'רד הדומיננטי, שיחקו במגרש שכונתי זרוע זכוכיות, גרמו לענף הטניס להתעלות על עצמו עשור אחרי פריצתן. שאלות על גזע עלו בסרט, אך לא נדונו בהרחבה. אין ספק שהמאבק הספורטיבי של האחיות היה קשור לצבע עורן. היוצרים בחרו לא להתעכב על נקודה משמעותית זו. הם דילגו גם על משוכת המשפחה המפורקת - ההורים הגרושים, חצאי אחים ואחיות רבים - אך הצליחו לתעד את המציאות של הכוכבות, המורכבת מאתגרים וממכשולים. מכשול ראשון, הן לעולם לא לבד. האחיות תמיד מוקפות אנשים - עוזרות, מעסות, חברים, מאמנים, הורים. מכשול שני - ואולי אתגר - הן גם לא נתפסו בלתי ממותגות. חברת אופנת ספורט ידועה ליוותה אותן לאורך הסרט, מזכירה כיצד הפכו לספורטאיות העשירות בעולם. מכשול אחרון - ילדות קשה. הרגע המרגש בסרט מתרחש כשסרינה פורצת בריקוד ספונטני בגשם סוחף. אלופת עולם? ילדה בלי ילדות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו