בין סבב השיחות הדרמטי בסוגיית הגרעין האיראני לפני שבוע בז'נבה, לזה הלא פחות דרמטי, הצפוי לנו בשבוע הבא, הצטרף גם העיתון האמריקני "ניו יורק טיימס" למערכה. "התנגדות נתניהו יוצרת אופוזיציה היסטרית", קבע העיתון החשוב, שהתייצב גם הפעם לצידו של ברק אובאמה. מאחר שהמערכה על הסכם עם איראן נתפסת עבור העיתון כ"מלחמה על הבית" של הממשל, התגייס גם הפובליציסט תומס פרידמן לקרב על ההסכם: "אנחנו אמריקה, לא עורכי הדין של ישראל ומדינות המפרץ, שמייצגים אותן בדיונים על איראן ועל הגרעין. יש לנו אינטרסים משלנו. לשים סוף למלחמה הקרה בין איראן לארה"ב".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
כמעט במקביל ביקש מזכיר המדינה ג'ון קרי מחברי ועדת הבנקאות של הסנאט, שלא להאמין למה שישראל אומרת. אחרי דברים כה ברורים לא נותר לישראל אלא לסמוך ביום רביעי על עצמה, אבל גם על הפרקליט הצרפתי, שבחר להזדהות איתנו. הירחון "Foreign Policy" אף כתב כי צרפת הפכה, כך פתאום, לבעלת הברית הטובה ביותר שיש לישראל באירופה, שנייה בעולם רק לארה"ב.
בטהרן היו משוכנעים לפני שבוע כי הצליחו להערים על המערב. מבחינת שר החוץ האיראני, מוחמד זריף, מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, הגיע באופן בהול לז'נבה עם הבשורה האומרת הסכם. במשרדי חוץ רבים בעולם סברו כי בתום עשר שנים של דיאלוג, שפעמים רבות נראה כמו שיח חירשים, הגיעו המעצמות ואיראן לעמק השווה.
על הנייר, בוושינשטון, בברלין, בלונדון ובבירות נוספות בעולם סברו כי הנה, סוף סוף, נמצאה הנוסחה המדויקת ביותר לפיקוח על פיתוח פרויקט הגרעין האיראני, אך בפועל הנוסחה הציעה הקלות בסנקציות שהופעלו נגד האיראנים, תמורת חיוכים בעיקר. לרגע, האיראנים הוכיחו שהם באמת הסוחרים הטובים בעולם, אבל הם יצטרכו לחכות עוד קצת עם ההישג שלו הם מייחלים.
הסיבה לכך היא, כפי שמספר השבועון הצרפתי "לה פואן", שלמערכה הצטרף גם זורו (בספרדית שועל), גיבור ספרי וסרטי פעולה היסטוריים, הלוחם למען הצדק. אלא שמאחורי המסכה של "הגיבור" לא הסתתר הפעם האציל, אמן החרב, דון דייגו דה לה וגה, כי אם דווקא שר החוץ של צרפת - לורן פביוס שלא חשש להגיד לאמריקנים "לא".
"לה פואן" חשף, ממקורות צרפתיים, כי טיוטת ההסכם, שהיתה מוכנה בשבת, בשעה 22:00, כבר נשלחה לשיחות החדשות בז'נבה ביום רביעי שעבר.בהתחלה התקשו המשלחות להבין את סירוב הצרפתים לחתום עליו. אמנם צרפת היתה הקשוחה ביותר מבין שש משלחות המעצמות, אלא שבתחילת השיחות האחרונות היו הצרפתים די מינוריים בשיחות. הם שמרו על פרופיל נמוך, כשההסכם התגבש.
עומדת על שלה
אז מה באמת קרה? בפאריס מסבירים זאת מההיבט האמריקני הכלכלי. לטענת הצרפתים, הבזאר הפרסי קורץ לאמריקנים. לאיראן השפעה רבה על עיראק, סוריה ואפגניסטן, גם כלכלית, ואובאמה פועל בהתאם - גם ביחס לאותן מדינות וגם בשאיפה להסכם שישעה את הסנקציות החונקות את הכלכלה האיראנית. בוושינגטון התלהבו מאוד, אולי אפילו יותר מהאיראנים עצמם, מכך שקבוצה הנתפסת כליברלית (באיראן) נטלה את השלטון ממחמוד אחמדינג'אד - ואובאמה ראה בכך פוטנציאל לחידוש הקשרים עם טהרן.
האחרון אף חשף כי ממשלו לא המתין לז'נבה, וכבר ישב עם הממשל האיראני החדש בסודיות, כדי לנסח את ההסכם. זריף אישר את הדברים, ובפאריס לא אהבו לגלות זאת. פאריס גם תמיד אהבה להתבדל מוושינגטון. בדיוק לפני עשר שנים היה זה שר החוץ הצרפתי דאז, דומיניק דה וילפאן, שהפגין קשיחות מול ממשלו של ג'ורג' בוש, כדי לנסות ולמנוע את המלחמה בעיראק. צרפת זכתה על כך לאהדה עולמית. המלחמה לא נמנעה.
בינתיים בוש פינה את מקומו לאובאמה והעולם השתנה בקצב מהיר. מלחמות יצאו מהאופנה, גם אם עדיין נותרו טובים ורעים. מדהים לראות כיצד הגלגל מסתובב. פתאום הצרפתים הם הקשוחים, שמבקשים לדאוג לסדר העולמי, והאמריקנים זזו הצידה. כך היה בלוב לצד בריטניה, כשארה"ב המציאה את המושג "להוביל מאחור"; וכך היה גם במאלי, שם פעלה צרפת כמעט לבדה מול טרור הג'יהאד באזור. כעת זה קורה גם מול הסוגיה האיראנית. בפאריס לא מתרככים מול החיוך של רוחאני ולא יתקפלו עד שטהרן תוותר על מאגרי האורניום המועשר ועל כור המים הכבדים באראק.
שתי הנקודות הללו הן הנקודות הקריטיות מבחינת הצרפתים. משלחתם נדהמה לגלות כי בנוסח טיוטת ההסכם הנרקמת, איראן לא מתחייבת בנקודות החשובות ביותר, וג'ון קרי בכל זאת מזדרז לקבל את ההצעה. הצרפתים הרגישו שותפים למורת רוחם של הסעודים ושל ישראל.
פביוס מיהר להבהיר לשרי החוץ של המעצמות האחרות כי צרפת לא מוכנה לאפשר לאיראנים לסיים את בניית הכור באראק, שיכול יהיה לייצר פלוטוניום, כי מבחינת פאריס המשמעות היא אחת ויחידה - פרויקט גרעין למטרה צבאית. עוד הבהיר פביוס כי לאיראן מאגר של 185 ק"ג של אורניום 235, המועשר לרמה של 20 אחוזים, ועל פי מומחים בארצו, הוא יכול להפוך בתוך זמן קצר לאורניום מועשר לרמה של 90 אחוזים - משמע שתי פצצות גרעיניות בידיים איראניות. פביוס דרש לפרק את המאגר או להעבירו למדינה אחרת. בנוסף, לצרפתים אין בעיה עם זכותה של איראן להעשיר אורניום, אולם אינם מבינים מדוע האיראנים צריכים להעשיר את האורניום בעצמם.
גם אם פאריס, ע"י שגרירה בארץ, פטריק
מזונאב, נאלצת להודות כי "אנחנו מתקדמים לעבר הסכם"; דרישותיה ברורות והיא אינה מאמינה למילים האיראניות. תחושה כזו הביא גם שר החוץ הצרפתי, פביוס, ופגישה עם מקבילו האיראני בז'נבה התנהלה בטונים צורמים. זריף אף הבהיר כי דרישות אלה מחייבות "התייעצות של ממשלת איראן".
מבשרי הגאולה
אין ספק, קרי מצא עצמו במצב מביך בז'נבה. בהמשך הוא אמנם יסייג את הדברים שהתרחשו, ויסביר כי ההסכם לא נחתם בגלל איראן וכי המעצמות היו מאוחדות, אבל הדבר נכון, כי המעצמות יישרו קו עם צרפת - גם האמריקנים.
מזונאב סיפר גם כיצד קרי לא ניסה להתנגד להצעות הצרפתיות, אלא צירף אותן להסכם הנרקם: "במו"מ בז'נבה אנחנו רצינו יותר ערבויות. שר החוץ של ארה"ב ג'ון קרי לקח את הנקודות הצרפתיות והן הפכו לנקודות אמריקניות ולאחר מכן לעמדה של שש המעצמות". עם זאת, בא פביוס וטוען: "תנאיה של צרפת לא מולאו".
הנשיא הולנד, שסובל מסקרים לא מחמיאים: 21 אחוזי תמיכה - הנמוכים ביותר בתולדות הרפובליקה החמישית, מנסה להשתמש בסוגיה האיראנית כחבל הצלה. הוא הפך אותה לעניין של כבוד וגאווה לאומית. את מדיניות הגרעין הקשוחה הולנד ירש מסרקוזי, ואינו חושש ללכת נגד דעת הקהל הצרפתית, שמעדיפה הסכם על פני תקיפה.
מעבר לעובדה שלפאריס יש אינטרסים במפרץ, קיימת סיבה נוספת שגרמה לקשיחות הבלתי מתפשרת שהפגינה בז'נבה. הפרשנים הפוליטיים בצרפת מסבירים כי עבור הולנד מדובר גם בנקמה פרטית נגד ממשל אובאמה, אחרי המבוכה שהאמריקנים הסבו לצרפת בסוגיה הסורית.
תזכורת: אחרי שאסד עשה שימוש בנשק כימי פאריס עמדה לצידה של וושינגטון, שאיימה בתקיפה. אבל אז אובאמה פנה לקונגרס, סגר במקביל עיסקה עם רוסיה, שמנעה תקיפה והביאה לפירוק הנשק הכימי בסוריה, ובכך נתן, בפועל, לגיטימציה לשלטון רצחני. עבור הצרפתים המבוכה היתה גדולה. סיבוב הפרסה של אובאמה הוציא אותם מהמשחק והותיר אותם לבד בחזית האנטי־סורית.
אין ספק, סוגיית הגרעין האיראני ממחישה היטב עד כמה העולם משתנה - ובעיקר ארה"ב. רבים טוענים כי זו איראן חדשה, אולם בפועל זו בדיוק אותה איראן. את זה מבקשים הצרפתים להבהיר ומזכירים את העיסקה שסגרה איראן ב־2003, שנגעה בעצירת העשרת אורניום. עברו בדיוק שנתיים, עד שהופיע הנשיא "הפתוח", "הליברלי" ו"המתון", מוחמד חתאמי, וטהרן שבה לסורה ולהעשרה.
השאלה הגדולה כעת היא האם הצרפתים ימשיכו באותו קו נוקשה גם בפגישות בשבוע הבא? "אני משוכנעת שכן", סבורה קלוד ברייטמן, נשיאת הקמפוס הפרנקופוני, המתמחה בקשרי ישראל־צרפת ומקורבת לממשל בפאריס.
"אני יודעת באופן מבוסס כי אחרי ההרפתקה הסורית, אחרי שאובאמה הפקיר בעל ברית נאמן בדמות הנשיא הולנד, צרפת לקחה בחזרה את העצמאות שלה לגבי פירוש הסכנות האמיתיות", מוסיפה ברייטמן, "וזה לא רק בעניין האיום על ישראל, אלא בכלל. צרפת מסתמכת על הפירוש הגיאופוליטי שלה. זהו מהלך נכון של הצרפתים, שגם הבינו שכדי למנוע מתקפה נגד מתקני הגרעין באיראן, צריך להפגין קשיחות מול האיראנים - ולכן הם רוצים הסכם טוב".
ובחזרה לאמריקנים, שכמובן כפי שעשה אובאמה בנאומו בעצרת הכללית, מעלים את הטיעון של המנהיג הרוחני של איראן, עלי חמינאי, כי הוא שולל פיתוח של נשק גרעיני מסיבות דתיות ואף הוציא פתווה (פסק הלכה) ברוח זו. אולם, ממסמך שנכתב לפני כשלוש שנים בעבור הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, עולה כי חמינאי הביע כבר ב־1984 תמיכה בהקמת תוכנית גרעין איראנית ואפילו בהחזקת נשק גרעיני.
חמינאי קבע אז כי זו הדרך היחידה להבטיח את "מהותה" של המהפכה האיסלאמית ולהצילה ממזימות אויביה. חמינאי אף הסביר כי הנשק הגרעיני רק יקדם את המהפכה ואפילו את בואו של האימאם הנעלם (המהאדי), הנחשב בעיני השיעים לאימאם ה־12, מבשר הגאולה. בינתיים, עד שיגיע, אובאמה וקרי הופכים למבשרי הגאולה של פרויקט הגרעין האיראני.
"שטן גדול" חדש
נשיא צרפת, הולנד, יגיע לישראל בשבוע הקרוב, בעיתוי הטוב ביותר מבחינתו. מזמן לא היה נשיא צרפת דמות כל כך פופולרית כאן - אף אחד לא שיער כי הולנד ימשיך את מדיניות הגרעין הצרפתית הנוקשה, בטח לא שיקשיח אותה עוד יותר.
הולנד השאיר את אותם פקידים שעוסקים במלאכה מול המעצמות ואיראן, וגם לאחר מפגש עם רוחאני מפזר החיוכים, בעצרת הכללית באו"ם בספטמבר, לא הוקסם מהנשיא האיראני ולא שינה את עמדותיו. רוחאני, שקיווה להשפיע על "המשלחת הישראלית" ביותר בשיחות, התאכזב.
וכעת, כשפאריס היא ידידה נלהבת של ישראל, בטהרן היא מסומנת כאויבת. התקשורת האיראנית האשימה את צרפת בטרפוד ההסכם, ובעמוד הפייסבוק של שר החוץ פביוס הועלו איומים לפגיעה בשגרירות צרפת בטהרן. המאיימים אף הזכירו את אירועי שגרירות ארה"ב בטהרן ב־1980. כמה אירוני, בעידן של איראן "החדשה", בעוד לישראל מובטח תפקיד "השטן הקטן", הצרפתים עלולים לתפוס את התפקיד המרכזי של האמריקנים - "השטן הגדול".
למרות כל זאת נראה שאיראן תמשיך לצחוק כל הדרך לפצצה הגרעינית. היא כבר הודיעה כי ב־2014 תקים כור נוסף, גם הפעם בסיוע רוסי. מנהל סוכנות הגרעין האיראנית, עלי אכבר סאלחי, חשף בערוץ הטלוויזיה האיראני, PRESS TV, כי מוסקבה וטהרן כבר חתמו על ההסכם.
דומה כי התחרות בין רוסיה לארה"ב, על ליבן של טהרן ודמשק, מרקיעה שחקים - כמה טוב שיש את פאריס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו