איזה כוח עליון הביא את "מחוץ לחוק" לחגוג את עונתה השלישית? מה סוד ההישרדות של מפגש הסטנדאפיסטים בבית המשפט הפיקטיבי של רועי לוי? השבוע עלתה עונה חדשה, נאחזת בפורמט שהביא את "מחוץ לחוק" עד הלום: לוי יורה בדיחות קרש מכס השופט ("אתה יודע איך קוראים לסטנדאפיסט שלא מרוויח כסף? סטנדאפיסט"), לוסי אהריש בתפקיד הסייד־קיק שמרימה לו להנחתות, שני קומיקאים בנעלי עורכי דין, הבאים לסנגר על רעיון או לתבוע את הוצאתו מחוץ לחוק, אורח קשור בעקיפין, וקהל שבוי. נתעכב רגע על הקהל. יו־טיוב עמוסה בקהל ישראלי מתמוגג. המון אנונימי מוחא כפיים, גועה מצחוק, מזיל דמעות.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
העדר הזה היה שייך לבדרן דודו טופז. לוי וחבריו לא ניחנו בכריזמה ובלהט של טופז, אבל יכול להיות שלקהל זה לא משנה. בדיחות על ערבים, פליטים, נשים ועובדי זבל הן על־זמניות ולנצח יחיו ב־VOD וביו־טיוב. ייתכן כי בעוד כמה שנים הקהל של "מחוץ לחוק" ישאל את עצמו מה היה מצחיק כל כך בלוי ובדודו ארז?
ואולי כי במציאות שבה אסתי גינזבורג היא הבדיחה הלאומית ורני רהב הוא הבדרן של המדינה, אפשר להסתגל להומור של לוי. בחיי שניסיתי. הנה דיאלוג לדוגמה: "קניתי רכב", בישרה אהריש לבוס. "מזל טוב, זהירות עם הרוורס", הנחית כהן פאנץ', משלב הומור ישן, חיוור ושוביניסטי בשורה קלושה אחת.
עוזריו הם סטנדאפיסטים מוכרים יותר ופחות, שמקבלים במה כדי להוכיח את כישרונם. אם האנונימיים זקוקים לחשיפה, לא ברור מה ארז עושה שם. תפקידו של ארז בתוכנית אמש הסתכם בנאום תביעה נגד עבודה - מי רוצה לעבוד כשאפשר להופיע בטלוויזיה - וכלל בדיחות על קורות חיים, ציוד משרדי, תלושי שי לחג, ואז נרדמתי. כשהתעוררתי, ארז חתם את נאומו. "זו תוכנית קומית חברים", הזכיר למי ששכח. חן חן. אחרי נאום הגנה (בדיחות על ראיונות עבודה, קורות חיים, עובדי זבל, עוד עובדי זבל) ואזכור מבודח על מוצאה הערבי של אהריש - יש אובססיות שאי אפשר להיגמל מהן - הגיע שלב הראיות. מעין נקודת אור.
מערכון אחד על הרמת כוסית חג באולפן לסרטי פורנו היה יכול להיות מרענן, אלמלא נמרח עד למיצוי מלא של הפאנץ' וכלל פסקול צחוק מודבק. מחרוזת השירים שבוצעה באולפן על ידי "להקת מחלקת בקרת מוצר של מאלדוקס תקשורת" היתה ההפתעה היחידה של התוכנית, מפגש מקורי של כאילו־עובדים אפרוריים עם טקסטים בוטים אך מוכרים לכל עובד במשרד, על רקע לחנים מוכרים ("אין על לחרבן בזמן העבודה/ מישהו על הרצפה השאיר ת'ספורט/ ואז תראה איך שאני קורא").
אמן האשליות חזי דין, אשר מוכר יותר כמותג "חזי דין עומד למות", גילם את האורח שצוחק גם מהבדיחות הטיפשיות ביותר. כשלוי גילה שהלוקיישן המועדף על האורח לביצוע מעלליו הוא כיכר רבין, שיגר מייד: "אתה יודע שלא משנה כמה תנסה, גם אם בסוף אתה תמות שם עדיין יקראו לזה רבין". הסגיר מייצג את הרמה הכללית של הערב. המסקנה מצפייה בשתי התוכניות הראשונות של העונה (הראשונה עסקה בתחום הסטנד־אפ והחליטה שלא להוציא אותו מחוץ לחוק. קצת חבל) היא כי לא רק הסיטקום גוסס, ההומור הישראלי מצוי במשבר עמוק. סיכם את הדברים הכי טוב מרסל מרסו: "למות זה קל. קומדיה זה קשה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו