"סוכרת היא לא בעיה פשוטה. אין פתרון אחד שמתאים לכולם. הרבה מאוד תלוי במטופל ובשיתוף הפעולה מצידו", אומרת ד"ר מרגלית גולדפרכט, מנהלת המחלקה לקידום איכות באגף הרפואה בכללית, המטפלת בחולי סוכרת. מחר יצוין יום המודעות למחלת הסוכרת, ונראה שרוב הרופאים המטפלים יצטרפו לאמירה של ד"ר גולדפרכט. הטיפול המורכב, התרופות המרובות ובעיקר האחריות שמוטלת על המטופל עצמו הופכים את המחלה ל"כאב ראש" לא קטן לחולים ולרופאים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ארגון הבריאות העולמי הכריז שחוסר היענות לטיפול בקרב חולי סוכרת הוא "מגיפה", וכמחצית מהחולים אינם נענים לטיפול כבר לאחר שנה מהאבחון. עלות הטיפול בסיבוכים שנגרמים בשל כך מוערכת ב־125 מיליארד יורו. לפי הערכתה של ד"ר גולדפרכט, בישראל רק 40% נוטלים את הטיפול כפי שרשם להם הרופא, והנתונים מראים כי כמחצית מהחולים מאוזנים.
לא לוותר מהר מדי
אי ההתמדה בטיפול אינה סוגיה ישראלית בלבד. סקר שנערך בארה"ב ב־2007 מלמד כי שלושה מכל עשרה מטופלים מפסיקים לקחת את התרופות עוד לפני שנגמרה החפיסה הראשונה. 25% מהמטופלים לוקחים פחות מהמינון המומלץ, ושליש כלל לא משתמשים במרשם שקיבלו. "הרופאים צריכים להקשיב למטופלים. מטופלים נענים כשהם מאמינים שהטיפול יעיל", אומר פרופ' אנטוני ברנט מאוניברסיטת בירמינגהם בכנס האיגוד האירופי לחקר הסוכרת.
הסיבות לאי ההיענות לטיפול, בין השאר, הן חשש מתופעות לוואי, עלייה במשקל ואירועי היפוגליקמיה - ירידה קיצונית ברמת הסוכר, שגורמת לשורת תופעות כגון עליית דופק, חולשה ועוד.
על אף המשאבים שמקצים כל הגורמים לטיפול בחולי הסוכרת, מחקר בריטי מראה כי חולפות כשבע שנים בממוצע עד שחולה שטופל בתרופה אחת, שלא איזנה את מצבו, עובר לתרופה אחרת או מוסיף אינסולין לטיפול. הזמן מהאבחון ועד להתחלת טיפול באינסולין בחולי סוכרת עמד ב־2010 בבריטניה על 5.6 שנים, בגרמניה על 4.2 שנים ובצרפת על 3.2 שנים.
"לפעמים אנחנו מחכים יותר מדי עד שעושים משהו, ובדרך כמעט מאבדים את המטופל", אומר פרופ' ברנט, ולא בכדי: טווחי זמן קצרים במעבר מתרופה לתרופה קריטיים כדי לאזן את הסוכרת. מחקר אחר שהוצג בכנס הראה שחולים שנטלו תרופה אחת לפני הטיפול באינסולין השיגו עלייה גבוהה משמעותית באיזון המחלה (המוגדר כערך של המוגלובין מסוכרר נמוך או שווה ל־7). 38% מהם הגיעו ליעד המטרה, לעומת 26% מאלו שנטלו שתי תרופות לפני האינסולין וכ־20% מאלו שלקחו שלוש תרופות ויותר לפני התחלת אינסולין.
גם אירועים של היפוגליקמיה היו נמוכים אצל נוטלי התרופה האחת בכמחצית, ושיעור האשפוזים אצלם היה נמוך פי 4-2 בהשוואה לקבוצות האחרות. המסקנה: התמדה בתרופה אחת קבועה לפני הטיפול באינסולין היא המצב האופטימלי לטיפול במחלה.
מחקר אחר שנמשך יותר משש שנים ובדק יותר מ־12 אלף משתתפים, מצא שהטיפול באינסולין בשלבי טרום סוכרת מאט את התקדמות המחלה ואינו מעלה את הסיכון למחלות לב ולסרטן.
מפחדים מהמחט
בישראל אין נתונים על פרק הזמן שלוקח למטופל לעבור מתרופה לתרופה, אך ד"ר גולדפרכט מציינת שההנחיות בנושא הן זריזות. "פרק הזמן תלוי במטופל. ההנחיות אומרות בצורה ברורה: כל חולה צריך לקבל מטפורמין (תרופה אוראלית), שהיא היחידה שהוכחה כמצילת חיים והראתה ירידה משמעותית בהתקפי לב. אם בתוך שלושה חודשים המטופל לא מתאזן - עליו לקבל טיפול נוסף, ואם עדיין אין איזון - ממליצים לעבור לאינסולין".
ד"ר גולדפרכט מודעת לחששות המטופלים מהאינסולין: "אנשים לא כל כך ששים להתחיל להשתמש בחומר מוזרק. יש לאנשים הרבה מאוד חששות מעצם היכולת להזריק לעצמם. לרוב לוקח שלושה חודשים לשכנע מטופל שאנחנו בטוחים שהוא צריך לעבור לאינסולין".
מנתונים מקופות החולים עולה כי בשנת 2010 היו בישראל 355 אלף חולי סוכרת מטופלים בתרופות (כ־5% מכלל האוכלוסייה). כמעט מחצית מהחולים עד גיל 74 (47.2%) מצליחים להגיע לאיזון של המחלה, המוגדר כערכי המוגלובין מסוכרר נמוכים או שווים ל־7. עם זאת, 12% מהחולים אינם מאוזנים כלל עם רמת המוגלובין מסוכרר מעל 9.
הכותבת היתה אורחת חברת סאנופי בכנס האיגוד האירופי לחקר הסוכרת EASD בברצלונה* * *
חולה בסוכרת? יש אלטרנטיבה לתרופות
אינסולין כמכת מנע - ואימוץ אורח חיים בריא
לצד שיטות הטיפול השונות, קיימת אסכולה שלפיה טיפול שמתמקד רובו ככולו בהזרקת אינסולין עשוי להיות היעיל ביותר. ד"ר מריאלה גלאנט מהמרכז הרפואי הפרטי DMC מצדדת בהתחלה מוקדמת של טיפול אינטנסיבי באינסולין, כמעין "מכת מנע" שמאפשרת למטופל לדחות בשנה־שנתיים את המשך הטיפול התרופתי.
"אני אומרת למטופל שלי: 'תהיה כמו לבלב לחודש'. זה אומר להזריק אינסולין חמש פעמים ביום. זה עוזר לתאי הבטא בלבלב להתעורר ולהפריש אינסולין עוד פעם. התאים האלה צריכים רמת סוכר רגילה כדי לתפקד, ולכן חשוב לשמור על האיזון לאורך כל הטיפול".
לדבריה, המטופלים מתעודדים מהעובדה שההזרקות הן רק לחודש, ואחר כך הם חופשיים מזה לשנה־שנתיים: "כשאני אומרת שמדובר בתקופה של חודש המטופלים אוהבים את זה, כי זה מוגבל בזמן. אני מראה להם איך להשתמש באינסולין ולהתגבר על החששות".
הטיפול שמציעה ד"ר גלאנט הוא אינטנסיבי ומצריך מעורבות גבוהה של הרופא, שלא תמיד אפשר לקבל במסגרת מרפאות הקהילה. לאורך כל השיחה איתה היא עונה במקביל לשאלות של מטופלים שזורמות אליה כל העת.
ד"ר מרגלית גולדפרכט, מנהלת המחלקה לקידום איכות באגף הרפואה בכללית, המטפלת בחולי סוכרת, מציינת שיש גם מטופלים, לא רבים אמנם, שמצליחים להסתדר בלי תרופות, אלא רק בעזרת אימוץ אורח חיים בריא: "הרבה מאוד מהמצב תלוי במטופל ובשיתוף הפעולה מצידו. אם הוא עושה שינוי מהותי באורח החיים כפי שהוא מתבקש על ידי המטפל - הוא יכול לחיות גם 20 שנה בלי אינסולין ויש לי מטופלים כאלה. הצעדים הנדרשים הם שינוי תזונה, פעילות גופנית והפסקת עישון. מי שממשיך יורה לעצמו ברגליים".
הרופאים מודעים לבעיה שבשינוי הרגלים, וד"ר גולדפרכט מסבירה את הקושי: "קשה לעשות את השינוי, בעיקר בחברה מודרנית שבה מצד אחד מקדשים את הרזון ומצד אחר מקדשים את האכילה וחשופים להמון פרסומות של חטיפי מזון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו