קבוצה של חמישה צעירים, כולם לבושים בסרבלי טייסים בצבעי חול או חאקי, יושבת סביב שולחן מלבני מעץ כהה, תחת שמשייה עגולה ממתכת, במרחק מטרים ספורים מהכניסה לחדר האוכל. הם מדברים בשקט, צוחקים, אוכלים לאט ובנחת. הביטחון העצמי שלהם מורגש היטב באוויר. בכל זאת, טייסים. אבל הסיטואציה הזאת, שהיתה יכולה להיות תיאור מדויק של יום רגיל באחד מבסיסי חיל האוויר שלנו, רחוקה מאוד מישראל.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ברוכים הבאים לבית הספר לטייסים של חברת התעופה הגרמנית לופטהנזה. המקום: שדה התעופה הקטנטן של העיר גודייר (Goodyear) שבאריזונה. הקקטוסים הגבוהים בצידי הדרך לא משאירים הרבה מקום לספק: אנחנו בדרום־מערב ארה"ב. ומה מחפשים הגרמנים דווקא כאן? מזג האוויר של האזור - שמש ברוב ימות השנה, לחות נמוכה מאוד וראות מצוינת (שונה בתכלית ממזג האוויר הגרמני), וכל זה לצד מרחב אווירי גדול, מספקים תנאים אופטימליים לטיסות האימון.
לראשונה קיבל עיתונאי ישראלי, עם קבוצה קטנה של עיתונאים מהמזה"ת, הצצה נדירה לשלב המעשי והמשמעותי ביותר בקורס הטיס של לופטהנזה, ש־6,500 צעירים נרשמים אליו בכל שנה, ורק כ־240 מהם מסיימים אותו בהצלחה. הכשרת הטייסים נמשכת בסך הכל 22 חודשים. בשלב ראשון לומדים פרחי הטיס, שהם בממוצע בני 22, במשך חצי שנה לימודי קרקע בברמן שבגרמניה. מי שעובר בהצלחה את השלב הזה מגיע לארבעה חודשים בגודייר. כאן, לצד המשך הלימוד העיוני, מתנסים לראשונה בטיסות אימון בהובלת צוות גדול של מדריכים וטכנאים מנוסים. מי שעובר את השלב הזה, שהוא הקשה מכולם, חוזר להמשך הכשרה בגרמניה.
בית הספר לטיס של לופטהנזה מכשיר את טייסי החברה כבר 43 שנים ברציפות, וחברת התעופה הגרמנית מתגאה בכך שהיא החברה המסחרית היחידה בעולם שאינה "קונה" טייסים משום מקום, אלא מכשירה אותם בעצמה. למעשה, למי שמסיים את קורס הטיס שלה מובטחת עבודה בחברה לכל החיים, ורק בודדים מתפתים לעזוב אותה בהמשך הדרך לטובת החברות המתחרות (אגב, בית הספר של לופטהנזה מכשיר זה שנים גם חלק מהטייסים של חיל האוויר הגרמני). טייס שרק עתה סיים את הקורס ישתכר כ־5,000 יורו לחודש, משכורת מצוינת לצעיר מתחת לגיל 25.
קפטן מתיאס קיפנברג, טייס ותיק ומנוסה ומנהל ביה"ס להכשרת הטייסים, סיים את הכשרתו כאן ב־1977. "הכל מתחיל מתהליך ניפוי רציני ומהכשרה ייחודית שפיתחנו, שמאפשרת לנו לקבוע ברמה גבוהה מאוד של הצלחה כי המעטים שבסופו של דבר יהיו המתאימים לבוא לאריזונה, גם יסיימו בהצלחה את הקורס המלא", הוא מתגאה. מי מתקבל לקורס? יש לא מעט תנאי סף. המועמדים חייבים להיות בני 27-19, בגובה 1.65 מ' עד 2 מ', בוגרי תיכון, דוברי גרמנית ואנגלית ברמה גבוהה ובעלי יכולת לעבוד בתחומי האיחוד האירופי. נוסף על כך, כמובן, נבדקים מאפייני אישיות רבים. 90 אחוזים מהחניכים הם גרמנים, השאר בעיקר אוסטרים.
סצנה מתוך "אהבה בשחקים"
"לסטודנטים שלנו יש כל התנאים כדי להרגיש בבית רחוק מהבית: חדרים נוחים, קפיטריה שפתוחה כל הזמן, מועדון ובריכת שחייה", מוסיף קפטן קיפנברג. ואכן, בשעת צהריים מוקדמת, תחת השמש החזקה של אריזונה, בריכת השחייה היא לא פחות מלהיט. בנים ובנות (בקורס יש 10 אחוזים בנות), רובם בלונדיניים, מבלים להם במים או על שפת הבריכה. חלקם צפים, כמה מפתיע, במתנפחים בצורת מטוסים. לא הרחק משם שמונה פרחי טיס נוספים משחקים כדורעף על החול, בסצנה שלא היתה מביישת את "אהבה בשחקים".
במרחק של כמה עשרות מטרים משם נמצאים הסימולטורים לטיסה, וכמובן, גולת הכותרת של המקום - מטוסי האימון מדגם בוננזה F33A. מדובר במטוסים קטנים, בני ארבעה מושבים, בצבעי לבן או צהוב. תחילה מתנסים פרחי הטיס בשעות ארוכות של טיסות בליווי המדריכים (כ־66 שעות), ורק לאחר מכן מגיעים לטיסות סולו (כ־20 שעות טיסה בשלב הזה של ההכשרה).
אף שבקוקפיט הקטן אין מזגן, חוויית הטיסה במטוסים הקטנים האלה לא פחות ממרתקת. כל שינוי מינימלי ברוחות מורגש היטב, מה שמסייע לטייסים המתחילים "להרגיש את המטוס". באמצע השום מקום, בנוף המדברי השלו של אריזונה, הקימה לופטהנזה מסלול נחיתה קטן, שבמסגרתו מתנסים הטייסים ב"טאץ'־אנד־גו" (נגיעה במסלול והמראה מחודשת). החיוך המרוח על פני הטייסים שחוזרים מהאימונים אומר הכל.
"ומתי הטייסים הצעירים מקבלים את המפתחות למטוסי ענק, דוגמת האיירבוס A380?", שאלנו. אז זהו, הדרך לשם ארוכה - משהו כמו 20 שנות ניסיון (כ־25 אלף שעות טיסה). לאחר ההכשרה באריזונה חוזרים החניכים להמשך הכשרה בקרקע ובאוויר בגרמניה, ובתקופה הזאת צוברים שעות טיסה נוספות. כשמסיימים, מתחילים כקצין שני בטיסות קצרות טווח, וככל שהזמן עובר והם צוברים ניסיון, כך מתקדמים בסולם הדרגות לקצין ראשון (קו־פיילוט), וגם מתחילים לטוס ליעדים מרוחקים יותר. עם הזמן יהפכו להיות קפטן, והמשכורת והתנאים יעלו בהתאם. יש לציין כי לפעמים טייסים משלימים את כל תהליך ההכשרה בגיל צעיר כל כך (לעיתים 21), שהם נשלחים לכמה חודשים של עבודה משרדית בחברה על מנת לצבור "ניסיון חיים" נוסף.
חברת לופטהנזה נחשבת זה שנים לאחת מחברות התעופה הטובות בעולם. עם צי מטוסים גדול ומפואר, שכולל את מלכי השמיים (איירבוס A380 ובואינג 747-8 הענקיים והחדישים), שירות מצוין ולוח זמנים כמו שרק הגרמנים יודעים לספק, היא מהחברות החזקות באירופה ומגיעה למאות יעדים בכל קצות תבל. החברה מייחסת חשיבות רבה לקו שלה לישראל - עם 23 טיסות שבועיות מפרנקפורט, ממינכן, מברלין ומדיסלדורף (14 מפרנקפורט, חמש ממינכן, שתיים מברלין ושתיים מדיסלדורף). כמו כן, חברות הבת של קבוצת לופטהנזה, סוויס ואוסטריאן, מפעילות 14 טיסות שבועיות כל אחת מציריך ומווינה - בסך הכך 51 טיסות שבועיות לארץ.
מטוס צר, אהדה רחבה
"אנחנו אוהבים את ישראל ואת הנוסע הישראלי", אומר כרסטן שפר, סגן נשיא לופטהנזה ומנהל אזור המזה"ת אפריקה, "אנחנו גם מאוד מחויבים לישראל. החברה שלנו היא בדרך כלל האחרונה להפסיק את הטיסות לישראל בעיתות מלחמה, וגם בדרך כלל הראשונה לחדשן כשהמצב נרגע".
הקו הכי חם מכאן הוא לפרנקפורט - פחות מארבע שעות טיסה. לפני שנה הפסיקה לופטהנזה להביא לכאן מטוסים גדולים ועברה למטוסים קטנים, צרי גוף, ללא מערכת בידור. "אני יכול להבין שהנוסע הישראלי מעדיף לטוס במטוס רחב גוף", אומר שפר, "אבל מדובר בטיסה קצרה מאוד, ואם היינו ממשיכים לטוס לישראל במטוסים גדולים, מבחינה כלכלית זה היה מסכן את הקו. עבור רוב הנוסעים, פרנקפורט אינה היעד הסופי שלהם, כך שטסים איתנו לפרנקפורט - ומשם לכל העולם במטוסים גדולים".
התחרות העיקרית של לופטהנזה כיום היא מול טורקיש איירליינס, שלמרות היחסים הרעועים בין ירושלים לאנקרה צוברת תאוצה בישראל, ואף שהטיסה לאיסטנבול אורכת בסך הכל שעה וחצי, הטורקים כן טסים לישראל במטוסים רחבי גוף. בהנהלת לופטהנזה פחות מתרגשים מחברות ה"לואו קוסט". "אמנם הכרטיסים יכולים להיות זולים יותר, אומרים שם, "אבל כשנוסע בוחר חברת תעופה אסור לו לשחק בנושאים כגון בטיחות, אמינות ודיוק. חברות הלואו קוסט מחפשות כל דרך לחסוך בהוצאות. תסיקו מסקנות לבד".
הכותב היה אורח חברת לופטהנזהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו