משפחת וישינסקי לבמה

כנראה אין מה לעשות נגד הגנטיקה - את זה הבינה היטב דנה וישינסקי, בתם של שלמה ואסנת וישינסקי, שמלבד הדמיון המופלא לאמה מוצאת את עצמה, על אף לימודי הפסיכולוגיה, נמשכת יותר ויותר לתחום אמנות הבמה. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

 

בימים אלה וישינסקי, בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה, עובדת על אלבום בכורה ונמצאת בעיצומן של חזרות להצגה הקומית "VIP", שתעלה בתיאטרון הקאמרי בדצמבר. מי שיביים את הקומדיה מאת טוביה ציפין הוא אביה, שלמה וישינסקי, שגם יככב בתפקיד הראשי לצד בתו (שגם מחברת את המוסיקה להצגה). המחזה מגולל את קורותיו של יחזקאל זוהר, פנסיונר של התיאטרון, שחקן מובטל בשלהי הקריירה שלו, שגר בדירה שכורה בתל אביב הממומנת על ידי בתו היחידה. יום אחד מתבשר זוהר כי זו החליטה שעליו לעזוב את תל אביב ולעבור לגור עם משפחתה ביבנה. ידיעה זו מחוללת רצף של אירועים דרמטיים וקומיים, או כפי שווישינסקי מתאר זאת: "קומדיה עם המון נשמה".

"אכן גדלתי בתיאטרון והייתי חשופה לתחום מגיל מאוד קטן", מסבירה דנה (25) בראיון משותף עם אביה על העבודה יחד, "גרנו ברחוב פרישמן, איפה שהיה הבניין של הקאמרי הישן, ובתור ילדה הייתי רובצת מאחורי הקלעים, אבל לא חשבתי אז שאהיה שחקנית ושארצה לעמוד על במה. לאט לאט גיליתי את ההנאה שבזה, במוסיקה, בריקוד, הייתי בחוג פסנתר ולמדתי סטפס, ומאוחר יותר למדתי מוסיקה ברימון. עכשיו סיימתי תואר בתיאטרון ובפסיכולוגיה באוניברסיטה מתוך מחשבה שאני רוצה להיות פסיכולוגית, אבל בתקופה האחרונה החלטתי לתת למוסיקה את מקומה ומלבד זה שהלחנתי להצגה, אני מקליטה אלבום עם יונתן (ג'וני) גולדשטיין, שאמור להסתיים בקרוב ושכולו חומרים שלי בעברית".

ואיך התגלגלת להצגה הזאת? 

"זו יוזמה שעלתה מחוץ לקאמרי. השחקנים פנו לאבא שלי שיביים והיה שם תפקיד של הבת. הוא שאל אם אני רוצה, ואמרתי 'ננסה'. זו חוויה מטורפת לעבוד עם אבא, לא משנה אם ארצה בעתיד להמשיך בתיאטרון או לא".

"שתדעי שהיא ממש מצטנעת", אומר וישינסקי (70) בחיוך של אב גאה במיוחד, "כבר בגיל 5 היא עלתה לבמה בהצגה 'ענבי זעם' כשהילדים השחקנים לא הגיעו. הזעיקו אותה והיא נכנסה ככה להצגה. אבל האמת שהיא גדלה בבית כזה, גם מצד אמא שלה, 

אי אפשר לקחת את הגנים מהאמא (צוחק). כשדנה היתה קטנה דווקא רשמנו אותה לבית ספר לטבע ולא לבית ספר לאמנויות, כי חשבנו שילדים צריכים קודם כל להיות בני אדם ואחר כך שחקנים, אבל פיתחנו בה את הכלים. היא למדה סטפס, רכבה על סוסים והיתה מצטיינת". 

דנה: "אבא, זה לא 'חיים שכאלה'". 

ובתור שחקן תיאטרון ותיק שמכיר את מגרעות המקצוע, אתה מעודד אותה להיכנס לתחום?

"היא תהיה גם, לא רק (צוחק), קודם כל היא תהיה פסיכולוגית קלינית". 

דנה: "הלוואי, אני מקווה מאוד, קודם אני צריכה להתקבל לתואר שני". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו