טיפולים מיותרים, תוצאות מזיקות

גולדי אנגלשטיין פוטשניק היתה בת 33 כשרופא מתמחה בראשית דרכו המקצועית איבחן אותה כחולת סרטן, וקבע לבדו שעליה לעבור טיפול כימותרפי שלו תופעות לוואי קשות. הרופא, ד"ר אלון הורוביץ, היה גם זה שנתן את הטיפול לחולה במשך חמישה חודשים, כולל שלושה שבועות אחרי שמנהל המחלקה ביחידה ההמטולוגית בבית החולים השרון בפתח תקווה הורה להפסיקו לאלתר. האם גולדי קיבלה הסברים על הטעויות הקשות שבוצעו בטיפול בה או התנצלות מצד המעורבים במחדל? התשובה היא לא. 

גולדי אובחנה כחולה בסרטן הדם הקטלני, קיבלה טיפול מייסר ומיותר ולא שמעה שום הסבר שהבהיר לה מדוע אירע - על חשבונה - אחד המחדלים הקשים בטיפול הרפואי שנרשמו בשנים האחרונות בישראל. תשובות לשאלות הקשות העולות מהפרשה הזאת התקבלו לבסוף בחקירה שניהל משרד הבריאות, וכעת, שש שנים לאחר המחדל הבלתי מתקבל על הדעת, פרטי הפרשה נחשפים לראשונה בגיליון זה של "ישראל השבוע".

גולדי סובלת עד היום, לדבריה, מתופעות קשות ומהשלכות גופניות ונפשיות חמורות מאוד של האבחון השגוי והטיפול שלא היה צריך להינתן. ב־20 בינואר 2012 היא הגישה תביעה בגין רשלנות רפואית נגד ד"ר הורוביץ ובית החולים השרון ונגד קופת חולים כללית (הבעלים של בית החולים השרון והאחראית לו). 

את התביעה, המתנהלת בימים אלה בבית משפט השלום בתל אביב, הגישו עורכי הדין דני סרור וויקי בקשי ממשרד עורכי הדין כספי סרור ושות'. הכרעה או פסק דין טרם התקבלו.

גולדי לא עצרה כאן ובמארס 2012 הגיש עורך דינה, דני סרור, תלונה למשרד הבריאות, שבה ביקש לחקור לעומק את המקרה. ממצאי החקירה שניהל נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות, פרופ' חיים הרשקו, הם נוקבים וחריגים בחריפותם.

בלתי מתקבל על הדעת

כבר בתחילת החקירה העבירה ד"ר יהודית הוד, מומחית בכירה ברפואה פנימית ובהמטולוגיה, חוות דעת לא פשוטה למשרד הבריאות, לאחר שנתבקשה לעשות זאת על ידי פרופ' הרשקו. כך כתבה: "מדובר בפרשה ארוכה ומכאיבה... ד"ר הורוביץ אחראי לחלק גדול ממנה, מכיוון שלא התייעץ עם רופא מומחה לפני שקבע את האבחנה השגויה, סיפר עליה למטופלת והתחיל בטיפול. הוא לא הפסיק אותו, וגם לא סיפר לגולדי על הטעות האפשרית באבחנה, גם כשכבר היו בידו נתונים מספיקים לחשוד בכך שהאבחנה שגויה. הוא לא הפסיק את הטיפול גם לאחר שקיבל הוראה מפורשת לכך מהרופאים הבכירים האחראים עליו".

עוד הוסיפה ד"ר הוד: "אני מתרשמת שהוא (ד"ר הורוביץ; ר"ר) אינו מסוגל להודות בטעות, תכונה שייתכן שגם מנעה ממנו מלפעול נכונה בפרשה. העובדה שמתמחה מתחיל יכול לעשות אבחנה של מחלה ממארת, להסביר את טיבה על כל המשתמע ממנו לחולה, כולל ענייני פוריות והשתלת מח עצם, ולהחליט על טיפול כימותרפי, בלי להתייעץ עם רופא בכיר, נראית לי בלתי סבירה, ובוודאי בלתי נבונה. הנזק שנגרם לגולדי הוא גדול והוא מעבר לכך שקיבלה קרוב לחמישה חודשים תרופה מיותרת וסבלה מתופעות לוואי קשות. הנזק הנפשי, כמו גם הכלכלי, שנגרם לגולדי בגלל האבחנה השגויה, הוא גדול ביותר". 

הבדיקה של פרופ' הרשקו התבססה על חוות דעתה של ד"ר הוד, אך גם על בדיקות נוספות, על עדויות רופאים שהיו מעורבים בפרשה ועל שימוע עם ד"ר הורוביץ עצמו. בעקבות זאת קבע פרופ' הרשקו כי התנהגותו של ד"ר הורוביץ היתה "בלתי מתקבלת על הדעת. מדובר במתמחה בראשית דרכו, אשר עושה דין לעצמו. הוא נחפז ליידע את המטופלת שלו בדבר מחלה שטרם הוכחה, מתחיל טיפול לא פשוט בלי לטרוח לקבל אישור על אמיתות אבחנתו, וכשהמציאות טופחת על פניו, ממשיך להתעקש על הטיפול בלי ליידע את החולה בדבר הטעות. היום, בפרספקטיבה של שש שנים, הוא מודה שנהג בחוסר תבונה והוא מצטער על כך".

עוד כתב פרופ' הרשקו: "הסיבות לטעויות רופאים הפכו לנושא מחקר מרתק בשנים האחרונות, ונסקרו בהרחבה בעיתונים הרפואיים היוקרתיים ביותר. הפרשה הזו מדגימה באופן מצער ומכאיב את כל החולשות האנושיות העומדות בבסיס טעויות רופאים: הערכה עצמית מופרזת, אי יכולת (של הרופא) להודות בעובדה שהערכתו הראשונית היתה שגויה, חוסר יכולת להתייחס לממצאי מעבדה חדשים, המערערים את קביעתו הראשונית, ולבסוף: סלחנות עצמית מופרזת, המונעת ממנו להפיק לקחים". פרופ' הרשקו התריע כי ד"ר הורוביץ, העובד היום במחלקה ההמטולוגית בבית החולים לניאדו בנתניה, "יצטרך ללמוד להיגמל מחולשות אלה כדי להפוך לקלינאי של ממש". 

פגיעה משמעותית

גולדי, כיום בת 39, נשואה ואם לתאומות בנות שנתיים ותשעה חודשים, גרה בקריית אונו ועובדת כשפית במסעדות ובאולמות אירועים. עד 2006, אז עוד היתה רווקה, לא סבלה ממחלות, ככל הידוע, ולא קיבלה טיפול רפואי תרופתי כלשהו. בנובמבר 2006 הסיוט החל. לאחר שסבלה במשך תקופה מסוימת מחולשה כללית ומעייפות נשלחה לבדיקת דם, ובה התגלתה אצלה רמה גבוהה של כדוריות דם לבנות. בשל כך הופנתה (על ידי רופאת המשפחה) ליחידה ההמטולוגית בבית החולים השרון.

בתחילה אובחן אצלה חשד לזיהום, אולם לאחר כמה חודשים, ב־5 בפברואר 2007, היא שבה לאותה מרפאה המטולוגית, ולפי כתב התביעה נבדקה על ידי ד"ר הורוביץ, שהיה אז, כאמור, רופא מתמחה בתחילת דרכו בתחום זה. למעשה, בעדותו אמר ד"ר הורוביץ שההתמחות החלה חמישה ימים קודם לבדיקתה של גולדי על ידיו. הוא ניהל וליווה את המעקב הרפואי אחר גולדי במסגרת המרפאה בבית החולים, בדק אותה, ותחילה קבע כי יש כמה אבחנות אפשריות לבעיה שממנה היא סובלת. הוא היפנה אותה לשורה של בדיקות נוספות, וכשביקרה שוב ביחידה ההמטולוגית כעבור כחודש איבחן ד"ר הורוביץ לפי ממצאי הבדיקות שגולדי עברה כי היא סובלת "פרקטית מ־CML" - מחלת דם סרטנית. 

כחודש לאחר מכן החלה גולדי לקבל את הטיפול הכימותרפי, ובחלוף כמה שבועות מתחילתו החלה לסבול מתופעות לוואי קשות: הקאות, שלשולים שהביאו לירידה דרסטית במשקל, נפיחות בעיניים, נשירת שיער ונסיגת חניכיים, וגם בכי בלתי נשלט וסיוטים. היא נאלצה, לדבריה, להתפטר מעבודתה.

רק באוגוסט 2007 התקיים ביחידה ההמטולוגית דיון שבו השתתפו ד"ר הורוביץ ובכירי המחלקה, ובהם מנהל היחידה ההמטולוגית, פרופ' עמוס כהן, ומנהל המכון ההמטולוגי של בית החולים בילינסון (שאליו שייך בית החולים השרון), פרופ' עופר שפילברג. לפי פרוטוקול הישיבה, פרופ' שפילברג הציע להטיל ספק באבחנה ולפיה מדובר במחלת דם סרטנית ללא עדויות מעבדתיות נוספות. 

בעקבות זאת קבע פרופ' כהן מנהל היחידה כי "נפסיק את הגליבק לאלתר", ואולם למרות הנחיה חד־משמעית זו, ד"ר הורוביץ התמיד במתן הטיפול הכימותרפי במשך כמה שבועות נוספים, עד שב־26 באוגוסט החליט על "הפסקה זמנית". בתיק הרפואי הוא נימק את ההפסקה בתופעות הלוואי המרובות שמהן המטופלת סובלת, שהביאו ל"פגיעה משמעותית באיכות חייה". מאותה העת לא חזרה גולדי לקבל טיפול כימותרפי, לא נמצאה אצלה כל עדות למחלה שאובחנה בטעות, והיא בחרה לעבור להמשך מעקב בבית החולים שיבא בתל שומר. 

"הכל היה מכוסה בשקרים"

כאמור, לדברי גולדי ל"ישראל השבוע", מאז עזבה את בית החולים השרון, היא לא קיבלה שום הסבר מהרופאים במחלקה. את מה שעבר עליה מהרגע שבו הודיע לה ד"ר הורוביץ כי חלתה היא מתארת כך: "הרגשתי שאני מתמוטטת. ראיתי רק שחור והייתי במצב נפשי קשה ולא תיפקדתי. לאחר שקיבלתי במשך חודשים את התרופה הכימותרפית, אמרו לי שאני בריאה, אבל אף אחד לא ביקש סליחה ומחילה. אף אחד לא אמר לי שהוא מצטער על מה שקרה, ולא הסביר מה קרה. אני עדיין לא מאמינה שזה מה שקרה לי, ושהכל היה מכוסה בשקרים של חלק מהרופאים. לכן עכשיו חשוב לי שהציבור יידע מה קרה, שיפתח את העיניים ויידע שאסור להאמין באופן עיוור לרופאים. חלק מהזמן הרגשתי שאני אוסף מהלך של סימפטומים בשביל חלק מהם ולא בן אדם".

מכאן הדרך עד לתביעה המדוברת היתה קצרה. התביעה מתבססת על חוות דעתו הנוקבת של פרופ' גיל לוגסי, מנהל המחלקה ההמטולוגית בבית החולים ברזילי באשקלון, מבכירי הרופאים המומחים בתחום זה בארץ. הוא בחן את כל המסמכים בתיק הרפואי של גולדי, וקבע כי במקרה זה מדובר ב"חריגה קשה מסטנדרט הטיפול הסביר והמקובל נוכח אבחון שגוי של מחלת דם ממארת ומתן טיפול כימותרפי, שגרם לתופעות לוואי נפשיות וגופניות קשות - טיפול שלא היה בו כלל צורך".

בכתב ההגנה שהגיש לבית המשפט בשם הנתבעים עו"ד איתן האזרחי, נדחו כל טענות התביעה, ונטען בין היתר כי גולדי קיבלה "את הטיפול הטוב ביותר, בהתאם לפרקטיקה המקובלת. ננקטו אמצעי הזהירות המקובלים והסבירים בטיפול, תוך שימוש במיומנות סבירה ובסטנדרט רפואי סביר. התובעת קיבלה תרופות בהתאם לצרכיה ולאחר שננקטו כל האמצעים הדרושים להבטחת שלומה". כאמור, הדיונים בתביעה טרם הסתיימו.

עו"ד דני סרור שמייצג את התובעת מסר כי "מניסיון של כ־30 שנים, שבהן ליוויתי נפגעי רשלנות רפואית רבים, אין ספק כי מקרה זה הוא חריג בחומרתו, ומעיד על שרשרת של כשלים הן של הרופא המטפל והן של כל המערך הרפואי במחלקה בבית החולים השרון. אם לא די בכך שהמטופלת קיבלה טיפול כימותרפי מיותר וממושך ללא כל צורך, הרי כשהתגלה הכשל על ידי הרופאים האחראים, הוא הוסתר מהמטופלת.

"בנסיבות מקרה חמור זה מצופה מנציגי בית החולים לומר למטופלת את האמת, את כל האמת, ולדווח לה על הטעות. חובותיהם האתיות והמקצועיות של רופא ומוסד רפואי מחייבות זאת, וכך גם שיקולי מוסר ויושרה. במקרה זה, למרבה הצער, העדיפו הצוות הרפואי והנהלת בית החולים להסתיר את הכשל מהמטופלת, ואם לא די בכך, התכחש בית החולים לאחריותו גם בבית המשפט". 

תגובות

ד"ר הורוביץ: "טובת המטופל לנגד עיניי"

ד"ר אלון הורוביץ: "המטופלת הגישה תביעה אזרחית, התלויה ועומדת בבית המשפט, וזו הזירה הראויה לפירוט תגובתי על הטענות שנטענו נגדי. חובת השמירה על סודיות רפואית ועל פרטיות המטופלת מונעת ממני להתייחס באופן פרטני וכדבעי לטענות המועלות בתלונתה של גולדי פוטשניק, ובכל מקרה איני סבור כי התקשורת היא המקום הראוי והמתאים לבירור תלונה זו. 

"עם זאת ובמסגרת הפרטים שאליהם יכול אני להתייחס, אבקש להדגיש כי חלק בלתי מבוטל ממסקנותיה ומקביעותיה של ד"ר הוד, שכתבה חוות דעת לבקשתו של פרופ' הרשקו, לא התקבלו בסופו של דבר על ידי פרופ' הרשקו, כעולה מדו"ח הבדיקה של משרד הבריאות. כמי שעוסק בשיגרת היומיום באבחון, בריפוי ובמתן טיפול רפואי לחולים, אבקש להדגיש כי טובת המטופל היא שעמדה לנגד עיניי תמיד, גם במקרה של גב' גולדי פוטשניק".

מבית החולים השרון נמסר: "היחידה ההמטולוגית בבית החולים פעלה במשך 18 שנים, ובה טופלו אלפי חולים ברמה מקצועית גבוהה, תוך כדי הקפדה על מתן טיפול רפואי עדכני ביותר ועל יחס מסור ואישי לחולים. כך גם עלה במסקנותיו של פרופ' הרשקו, שכתב כי 'על פי הנתונים שלפניי, מדובר במכון המטולוגי מסודר עם נוהלי עבודה טובים'. מכאן שפרופ' הרשקו אינו מטיל כל אחריות אישית על פרופ' כהן או על בית החולים!   

"הליך הכשרת מתמחים הוא חלק משיגרת בית החולים והיחידה, ועם זאת לא נוכל להתייחס לעניין ד"ר הורוביץ - כיוון שהעניין נמצא בהליך משפטי - למעט העובדה שהרופא אינו מועסק עוד בבית החולים ובכללית. יצוין כי היחידה ההמטולוגית בבית החולים השרון חדלה לפעול במתכונתה הנוכחית, וכעת היא חלק מהמכון ההמטולוגי במרכז דוידוף. מדובר במרכז שהפך למודל למצוינות בקנה מידה לאומי, והוא משתווה מבחינת הסטנדרטים הנהוגים בו למרכזים הרפואיים המובילים ביותר בתחום הסרטן". 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו