קשה לחשוב על המחזה "הדיבוק", אחד המחזות הקלאסיים בתיאטרון העברי מאת ש.אנסקי, בלי להידרש להפקה הוותיקה של תיאטרון הבימה שעלתה לפני 90 שנה, זו שהפכה את חנה רובינא לכוכבת עולה ואת תמונתה לבושה בשמלה לבנה עם צמה ארוכה לאייקון תרבותי.
המחזה מתרחש במזרח אירופה בסוף המאה ה־19 ומספר את סיפור אהבתם בסתר של חנן, בחור ישיבה עני, ולאה, בתו של גביר העיירה. כשחנן מגלה כי לאה מיועדת לגבר אחר, הוא מת משברון לב. לאחר מותו הוא חודר לגופה של לאה ערב חתונתה ומסרב לצאת משם. משפחתה ותושבי העיירה נחושים לעשות כל שאפשר כדי לגרש את הדיבוק שנכנס בה. כעת מקבל המחזה פרשנות חדשה ועיבוד מקורי בתיאטרון גשר, בהצגה שתפתח את העונה החדשה (הצגה ראשונה ב־13 בינואר) בעיבודו של רועי חן ובבימויו של יבגני אריה. בהצגה ישחקו אפרת בן־צור וסשה דמידוב - שיחזרו לשתף פעולה כזוג נאהבים לראשונה מאז "שונאים. סיפור אהבה" - נטע שפיגלמן, גלעד קלטר, פירה קנטור ודורון תבורי. עבור תבורי - שיגלם בהצגה את סנדר, אביה של לאה - זו תהיה הפעם הראשונה שישחק בתיאטרון גשר.
"אף פעם לא עבדתי בתיאטרון גשר ואני מאוד שמח על ההזדמנות לעבוד עם יבגני", מספר תבורי (61), שמתחיל השבוע את החזרות. "הרבה מדברים על האווירה של התיאטרון הזה ועל הייחוד שלו, והצגה בגשר שמביים יבגני אריה, אני מניח שזה הדבר האמיתי (צוחק). זה כאילו התמצית של תיאטרון גשר. אני מאוד שמח על ההזדמנות לקפוץ פנימה".
לא פשוט לעשות משהו אחר מ"הדיבוק". גם גרסאות מודרניות שלו בדרך כלל נצמדו למקור.
"נכון, כי הסיפור עצמו, הגרעין שלו הוא כל כך חזק, שאני מניח שהוא בסופו של דבר יוצא מנצח מכל גירסה שלא עושים. לפני כמה שנים היתה בפסטיבל ישראל מחווה ל'הדיבוק' והעלו כמה גרסאות שנעשו סביב ובהשראת 'הדיבוק', כל אחד העלה את הסיפור באופן אחר לגמרי, אבל עדיין זה הסיפור המרכזי של ההבטחה שהופרה ושל החסיד המת שנכנס בגופה של הכלה שהיתה מיועדת לו. זה סיפור מאוד חזק. סיפור מטלטל באמת".
מה עוד אתה עושה היום?
"אני ממשיך עם הפרויקטים שלי עם יוחאי אברהמי, אמן הווידאו ארט. עשינו שני פרויקטים יחד, 'מפגש באינסוף' באנסמבל הרצליה ו'בארץ הגלעד' בהפקה עצמאית, ואנחנו מופיעים עם זה" .
לא רואים אותך בטלוויזיה המסחרית או בתיאטרון הרפרטוארי. זו בחירה מודעת להתרחק מהמיינסטרים ולעשות אמנות לשם האמנות?
"כן, זו בהחלט בחירה, אני מעדיף לעשות דברים שאני אוהב. יש לי טעם מאוד מסוים ויש סוג מסוים של דברים שמדברים אלי ושאני יודע שאוכל להשתקע בהם וליצור במסגרת שלהם. זה מה שאני רוצה לעשות ובשביל זה אני במקצוע הזה. אני לא רוצה להשתעמם".
יש אמנים שמתפשרים בשל הצורך הקיומי.
"אני לא חושב שצריך להתפשר ואני מאמין שחייבים להתעקש וחייבים לייצר מציאות, לא רק להיכנע לה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו