רצח בחצר הבית

מוקפת בילדיה על מיטתה בבית החולים, מוניק עופר, 50, מנסה להתאושש. רעייתו של אל"מ (מיל') שריה עופר (61) שנרצח בביתם בבקעה בלילה שבין חמישי לשישי עדיין מסרבת לעכל. אחרי שהצליחה להימלט מזירת הרצח, זחלה אל הכביש והזעיקה עזרה, היא מנסה כעת להתמודד עם האובדן. "שריה הוא איש מדהים ששתי נבלות הכריעו אותו", היא אומרת.

זה קרה ביום חמישי אחרי חצות. בתחנת מגן דוד מרחב גלבוע התקבל דיווח על אישה פצועה על כביש הבקעה סמוך לכניסה להיאחזות ברוש הבקעה. אל המקום הגיעו במהירות ישראל סלע, חובש בכיר במד"א, והפרמדיק משה דהן והחלו לטפל במוניק עופר שהצליחה לברוח לאחר ששני חשודים תקפו אותה ואת בעלה בביתם והיכו אותו למוות. בזמן המנוסה היא נחבלה ברגלה. כשהגיעה מוניק לחדר המיון בבית החולים העמק בעפולה, בסביבות השעה 03:00 לפנות בוקר, היא עדיין לא ידעה שבן זוגה האהוב כבר אינו בין החיים. רק לאחר הטיפול הראשוני בחדר המיון, ולאחר שבתה הגיעה לביה"ח, סיפרו לה הרופאים והעובדת הסוציאלית את הבשורה המרה. 

"יש מישהו שלא מכיר את יאיא עופר? איש צבא הרבה שנים, מפקד רצועת עזה, גבעתי, שלדג. איש מדהים, אבא מדהים, סבא מדהים, בעל מדהים, אין מילים... אין מי שלא אהב אותו ושלא התחבר אליו. איך הצליחו לעשות את זה ליאיא? הפתיעו אותו", אמרה בכאב.

מוניק מתאוששת במחלקה האורתופדית בביה"ח העמק בעפולה לאחר שעברה ניתוח ברגלה השמאלית. אתמול תיחקרו אותה אנשי השב"כ וביקשו ממנה לא לספר על נסיבות האירוע שהוביל לרצח בעלה. "הוא היה דמות מדהימה וידע לעזור, לשמח, להציע. איש מדהים שפשוט שתי נבלות הכריעו אותו. זה הסיפור. אני לא מעכלת את זה. זה לא קורה. גרנו בבקעת הירדן. לצידנו יש יישובים אחרים. זו התיישבות של בודדים כמו שיש במקומות אחרים. אחרי שאיבדנו אדם יקר כזה, אנחנו כמדינה חייבים לפעול נכון ולעשות הכל כדי שהדברים יתוקנו וכדי שאנשים יוכלו לחיות בשקט ובשלווה".

לדבריה, בשלב ראשון אין בכוונתה לשוב ולהתגורר בברוש הבקעה. גם המידע על כך שנעצרו חשודים לא מעניין אותה. "אני לא חושבת על כך כרגע, לא כמה נעצרו ולא מי. אני חושבת על דברים אחרים לגמרי, על העצב שבתוכי. אני בכלל לא מעכלת", היא אומרת.

בני משפחתה של מוניק יחד עם הצוות המטפל בבית החולים מנסים לעשות כל שניתן כדי לאפשר לה להגיע להלוויית בעלה שתתקיים היום בשעה 17:00 במושב כפר ויתקין.

שירות הביטחון הכללי, בשיתוף עם הצבא ומשטרת מחוז ש"י, ממשיכים בחקירה. למרות הנטייה להגדיר את האירוע כלאומני, לא נשללה עדיין האפשרות כי ייתכן שהרקע לאירוע הוא פלילי. חמישה חשודים נעצרו.

מחקירת האירוע עולה כי סמוך לחצות חדרו כמה פלשתינים אל כפר הנופש "ברוש הבקעה" שבצפון הירדן. ברוש הבקעה היה בעבר בסיס ירדני, ועם כיבוש הבקעה במלחמת ששת הימים הוסב המקום להיאחזות נח"ל. במשך שנים נעשו כמה ניסיונות ליישב את המקום אשר נמצא במיקום אסטרטגי חשוב - על כביש 90, חמישה קילומטרים מדרום להתנחלות שדמות מחולה שבבקעה, אך הניסיונות כשלו. בסוף שנות ה־90 ייסד עופר במקום את כפר הנופש, אך הוא נכשל כלכלית והוא נאלץ לסגור אותו כמה פעמים. לפני שנים מספר פתח אותו שוב, לסירוגין, והתגורר שם עם רעייתו השנייה, מוניק. 

באותו לילה שמעו שריה ומוניק רעשים חשודים מהחצר. שריה, שנחשב ללוחם אגדי, בעל היסטוריה צבאית מפוארת, יצא אל החצר, ללא אקדחו האישי, שאותו השאיר על השידה בבית, והותקף על ידי כמה חשודים שהגיעו חמושים בגרזנים ובאלות ברזל והיכו אותו למוות. מוניק, שראתה את המתרחש, הצליחה להימלט מאות מטרים משם לתוך הכביש הראשי החשוך ולהזעיק עזרה.

בעקבות החשד לפיגוע לאומני, החלו לזרום לאזור כוחות גדולים של צבא ומשטרה. מחסומים הוקמו, נערכו סריקות, נאספו ממצאים מזירת הפיגוע וכוחות של צה"ל אף נכנסו לכפרים הסמוכים כדי לאתר חשודים. לפנות בוקר נעצרו כאמור חמישה חשודים במעורבות בפיגוע ונלקחו לחקירה בשירות הביטחון הכללי. 

רציחתו האכזרית של שריה הותירה רבים מופתעים והמומים. העובדה שבחר לצאת אל החצר ללא אקדחו האישי מעידה ככל הנראה כי לא העלה בדעתו שרוצחים מחכים לו בחוץ. שריה הוא אב לחמישה ילדים מאשתו הראשונה ולפני כשנתיים נישא בשנית למוניק עומר. 

אחיינם של האחים עופר

שריה עופר הוא בנו של ניצב בדימוס דוד עופר, לשעבר מפקד מחוז תל אביב במשטרה ואחיינם של סמי ויולי עופר. הוא שירת בסיירת חרוב, פיקד על סיירת שקד והיה ממקימי יחידת שלדג ושימש מפקד חטיבת עזה. לקראת סוף שנות ה־80 הקים את חברת ד.ג.ש שעסקה בניהול והקמת תחנות דלק, אך במהלך השנים צבר חובות רבים ובאמצע שנות ה־2000 הוצאו לחברה צווי כינוס ופירוק. 

בפברואר 2009 נגזרו עליו שישה חודשי עבודות שירות וקנס בסך 20 אלף שקלים, בגין הרשעתו בעבירות של הפרת הוראה חוקית, הדחה בחקירה ושיבוש הליכי משפט. עבירות אלה בוצעו במסגרת חקירה שניהל נגדו מע"מ בחשד לעבירות מס בהיקף של 30 מיליון שקלים. בשנת 2011 זוכה מכל עבירות המס והורשע רק בעבירה של אי הגשת דו"חות מס במועד. 

*   *   *

צירוף מקרים מצמרר

יאיא נרצח בדיוק 40 שנה אחרי נפילת אחיו; "הוא העריץ אותו"

בצירוף מקרים מצמרר, 40 שנה בדיוק לפני הרצח של אל"מ (מיל') שריה (יאיא) עופר, ב־11.10.1973, נהרג אחיו רב סרן יצחק עופר, שמטוס ה"סקייהוק" שבו טס הופל על ידי הסורים במהלך הקרבות ברמת הגולן. 

תת־אלוף (מיל') יהודה דובדבני, ששירת עם אל"מ (מיל') עופר, סיפר אתמול: "ליאיא היה אח שכינויו היה במבי והוא נהרג כטייס בגיזרה הסורית. ביום שישי ציינו 40 שנה למותו של במבי. זה נורא לחשוב ש־40 שנה אחרי שאחיו נהרג בסוריה יאיא נרצח בבקעה. במבי היה דמות שיא יא חיקה והעריץ וזה כואב שבמקום לעלות לקבר של אחיו הוא נרצח".

על פי אתר "יזכר" של משרד הביטחון, יצחק גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1966 והתנדב לחיל האוויר. הוא סיים בהצלחה קורס טיס. אחרי כן שירת בטייסת קרבית של חיל האוויר, שימש מדריך בבית הספר לטיסה והגיע לדרגת סרן. יצחק בחר בטיס ובחיי הצבא הודות למסורת, לתודעה ולחינוך הלאומי־ביטחוני, שספג בבית אבא. הוא מצא את מקומו וחש סיפוק רב במסגרת הצבאית ובחיל האוויר, שהיה בשבילו עולם ומלואו. פעם אמר: "כשאני נמצא באוויר, אני מרגיש כאילו אני נמצא בעולם אחר, בעולם של התרוממות נפש". הוא חש בעוצמה הרבה של כלי הטיס שהופקדו בידו והיה מלא סיפוק וגאווה על שנבחר להפעיל מטוסי קרב של חיל האוויר. זמן מה לפני שפרצה המלחמה החליט ללמוד לימודים אקדמיים ואף התקבל ללימודי המחשב. במלחמת יום הכיפורים לחם יצחק כטייס במטוס "סקייהוק", ויצא לגיחות מבצעיות רבות. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) נפגע ונהרג בקרב בשמי רמת הגולן. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקריית שאול.

לפי דובדבני, אחיו יאיא שנרצח ביום שישי לפנות בוקר היה אדם משכמו ומעלה. "לוחם, ציוני אמיתי, אוהב עם ישראל וארץ ישראל. נעים הליכות. הכרתי אותו כחייל וכקצין, הוא היה קצין מעולה וכבר כסג"מ מונה למ"פ. הוא היה מ"פ מאוד צעיר. אמיץ ובעל יושר אישי. הנשמה שלו היתה יפה מבפנים ומבחוץ". דובדבני סיפר עוד כי במלחמת לבנון הראשונה שימש אל"מ (מיל') עופר מפקד גדוד חרוב, ובהמשך הקים עימו את חטיבת גבעתי.

לילך שובל טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו