מאז נשא נשיא איראן, חסן רוחאני, את נאומו בפני העצרת הכללית של האו"ם, העולם חי בסרט. רוחאני הצליח למכור לנו בשבוע הסרט האיראני בניו יורק עלילה רומנטית, שבה האיראנים, ושאר העולם, חיים בשלום ובאושר מעתה ועד עולם. אלמלא היה מדובר בפצצה גרעינית איראנית ובסכנה קיומית לישראל, יכול להיות שכל זה היה מאוד משעשע. אלמלא נאומו של נתניהו, יכול להיות שהסרט היה נמשך.
רה"מ בנימין נתניהו, היה אחרון הנואמים בעצרת. יש שיגידו שהוא בא מאוחר מדי. בדומה למונח בפסיכולוגיה חברתית, ב"תופעת הראשוניות" ניצח רוחאני וב"תופעת האחרוניות" - נתניהו.
לראש הממשלה היה יתרון בתור זה שחתם את העצרת. הוא יכול היה לראות כי לא היה צדיק אחד בסדום בין ראשי המדינות, במטה האו"ם בניו יורק, שאמר לאיראנים את האמת. להפך, רוחאני הצליח להיפגש כמעט עם כל מי שרק רצה, ולהוכיח סופית כי איראן אינה מבודדת. הוא אפילו היה זה שהכתיב את רמת המפגש ואת איכות המפגש שלו עם הנשיא אובאמה: זה החל בפגישה אקראית מתוכננת מלווה בלחיצת יד, כפי שהוא עצמו הודה, במהלך ארוחת צהריים אצל מזכ"ל האו"ם באן קי־מון, והסתיים בשיחת טלפון עם אובאמה ממש לפני החזרה הביתה.
ראש ממשלת ישראל התבונן לצדדים וראה גם כי בין הנואמים - אף שאיראן היא כבר מזמן בעיה עולמית - לא היה אחד שהצליח להעביר את המסר החד והברור לאיראנים. לא היה אחד שדיבר מפרספקטיבה היסטורית ומדאגה אמיתית לעתיד. לא היה אחד שקם ואמר "המלך (רוחאני) עירום". מאחר שכך, ביום שלישי השבוע הוטלה על נתניהו המשימה הלא סימפטית לשים סוף לפנטזיה האיראנית. נתניהו, ללא ספק, לקח על עצמו את התפקיד הלא פשוט של זה שמנחית את כולנו חזרה אל הקרקע הקשה כמו מציאות פרויקט הגרעין האיראני.
על נתניהו נפלה המשימה להציג כי מה שבעצם איראן מציעה אלו שקרים תמורת יחסים, וגם שקרים תמורת הסרת הסנקציות.
נתניהו אמנם הבין כי העולם הוא כבר לא אותו עולם, אבל איראן נותרה אותה איראן. כאשר דנים בתוכנית הגרעין אין באמת הבדל, מבחינתו של נתניהו, אם לנשיא קוראים מחמוד אחמדינג'אד או חסן רוחאני. נתניהו, בנאום רציני ונטול גימיקים, בא כדי לקרוע את המסיכה מעל פניו של נשיא איראן ולנפץ את הבועה. רוחאני הוצג על ידי ראש הממשלה כ"זאב בעור כבש". על פי התגובות בעולם, נתניהו הצליח במשימה המאוד לא פופולרית. נתניהו, "הורס המסיבות", לא רק שהצליח לחזור הביתה בשלום, אלא הצליח אפילו להוריד את העולם חזרה אל הקרקע.
לא באנו ליהנות
"איראן גרעינית תהיה מסוכנת יותר מ־50 צפון קוריאות", כתב השבועון הצרפתי "לה פואן", שציטט מנאומו של ראש הממשלה. רדיו קנדה בחר לשים דגש על כך ש"ישראל תהיה מוכנה לעמוד לבד מול איראן". ואילו ה־BBC הבריטי בחר לשים דווקא דגש על רוחאני. רשת סקיי הבריטית הבליטה את הציטוט "ישראל לא תאפשר לאיראן להיות גרעינית".
גם בארה"ב הכותרות היו רבות ומגוונות. רשת ABC בחרה לשים דגש על נחישותה של ישראל שלא לאפשר לאיראן להשיג יכולת גרעינית־צבאית, ואילו ה"לוס אנג'לס טיימס" בחר להתייחס לאזהרה הישראלית מפני תרגיל התרמית האיראנית, שנועד רק להסיר את הסנקציות. נאום באורך 33 דקות השיג מבחר של כותרות. גם באתר של אל־ג'זירה בחרו להבליט את האזהרה של נתניהו שלא לסמוך על רוחאני. בכלל, עיתוני מדינות המפרץ נהנו מאוד מהנאום. קשה לומר שההתקרבות בין איראן לוושינגטון מעוררת התלהבות בסעודיה, בבחריין ובאמירויות.
בנאום הזכיר ראש הממשלה כיצד העיתון החשוב ה"ניו יורק טיימס" כשל בניתוח מצב הגרעין בצפון קוריאה. ראש הממשלה, כבר אמרנו, לא בא למצוא חן בנאום. הוא בא לשים הכל על השולחן. למחרת כתב אותו עיתון כי ראש הממשלה "מחבל במאמצי אובאמה".
יש להודות כי לנאום נתניהו היה מתחרה גדול בזמן אמת: האיום שהוביל להשבתת (Shutdown) ארה"ב ביוזמת הרפובליקנים. זה היה הדבר שהטריד יותר מכל את האמריקנים השבוע. יש להניח כי גם במהלך המפגש בין נתניהו לאובאמה בחדר הסגלגל היה לכל אחד סדר עדיפויות מעט שונה: האחד חשב על ה־Shutdown של הרפובליקנים, והשני על ה־Shutdown של פרויקט הגרעין האיראני.
אשראי ללא ערובות
"אני חושב שהנאום של נתניהו היה נאום מצוין", אמר לי השבוע מסימו לומונקו, מנהל סוכנות הידיעות האיטלקית "אנסה". אלא שגם הוא מודה כי לעולם יש צרות אחרות. באיטליה, לדוגמה, היו מוטרדים יותר מהצבעת אי האמון נגד ראש הממשלה לאטה, שכשלה. "אני לא באמת חושב שדעת הקהל באיטליה מוטרדת במיוחד מהמתרחש בסוריה או באיראן", הוא אומר. בירושלים מודעים לכך, ולמרות שהנאום היה מכוון כמובן גם לתקשורת וגם לדעת הקהל - ברובו הוא היה מכוון לאובאמה, לשאר המנהיגים וגם לאיראן, שם קלטו אותו היטב.
חסן רוחאני, שעד לנאומו של נתניהו היה גיבור העצרת, התייחס לנאום ביום רביעי השבוע במהלך ישיבת הקבינט. "העובדה שמשטר אגרסיבי באזור קורא לאיראן בשמות גורם לנו אושר", אמר רוחאני לעיתונאים בטהרן. הוא גם התייחס בהרחבה לנאום ודומה כי חיוכו הנצחי היה הפעם יותר מעצבנות מאשר מנחמדות.
רוחאני העניק לעצמו קרדיט גדול השבוע בטהרן. הוא סיפר כיצד איראן, באמצעות המדיניות המפוכחת שלה, הצליחה למנוע מלחמה באזור, ובנוסף כיצד הוא קיבל חמישה מסרים מאובאמה בבקשה לקיים עימו מפגש בניו יורק במהלך העצרת, אלא שלדבריו, הוא דחה אותם. רוחאני אף סיפר כי התנאים עדיין לא היו בשלים לפגישה, כי סביב יחסי ארה"ב־איראן "מרחפת אווירה קודרת" וכי משבר של כמה עשורים לא יכול להיפתר בתוך כמה ימים.
אין ספק כי נאומו של ראש הממשלה בא בזמן. העולם הסתנוור מרוחאני. למרות שהוא כבר היה בסרט הזה עם מוחמד ח'אתמי ה"ליברלי", שנבחר לנשיאות איראן ב־1997 וכיהן בתפקיד עד ל־2005. גם אז דיברו על ח'אתמי כעל סוג של גורבצ'וב שיביא "גלאסנוסט" (חופש ביטוי, פתיחות ברוסית) לאיראן.
גם אם זה באמת לא קרה וגם אם איראן לא הפסיקה את פרויקט הגרעין שלה אלא רק השעתה אותו כשהאמריקנים נחתו ב־2003 בעיראק - ח'אתמי תחילה, ועתה רוחאני, קיבלו, ומקבלים, קרדיט גדול מהמערב. אשראי ללא ערובות.
וזו בדיוק הסיבה שנתניהו בחר לחשוף את פרצופו האמיתי של רוחאני. נתניהו יודע היטב כי מעטים בעולם, אם בכלל, קראו את ספרו של רוחאני מ־2011 שבו הוא מספר בגילוי לב כיצד הערים על העולם כשאיראן סיימה לבנות את התשתית הגרעינית שלה באיספהאן, בה בשעה שדיברה ברכות אל האירופאים.
ראש הממשלה ביקש בנאומו לא רק להזהיר, לחשוף ולהאשים - אלא גם להתריע. העולם, נתניהו יודע, מאוד רוצה לצאת ממשברים, גם אם מדובר רק בפנטזיה או בפרספציה, ולכן במאמרים רבים בעולם נכתב השבוע כי רצוי להסיר את הסנקציות מהאיראנים כדי לחזק את רוחאני מול השמרנים בארצו ומול עלי חמינאי. נתניהו בא להסביר ולהזכיר כי רוחאני, שליווה את מנהיג המהפכה, האייתוללה חומייני, בגלות בצרפת ושב עימו כמנצח לאיראן, אינו נגד הממסד כי אם חלק מהממסד הדתי.
נתניהו גם ביקש להזכיר כיצד אותו רוחאני בדיוק מילא תפקיד של יועץ לביטחון לאומי של ארצו, כשאיראן היתה מעורבת בפעולות טרור חובקות עולם מבואנוס איירס ועד ביירות. כמה כבר היה יכול באמת רוחאני להשתנות? תהה נתניהו. זה לא נעים לאוזניים עולמיות לשמוע את האמת, אבל זאת היתה מטרת נאום האמת של נתניהו.
נתניהו ביקש להזהיר כי אין להשאיר לאיראן אפילו את היכולת המינימלית להעשיר אורניום: "לאלה המציעים להשאיר לאיראן יכולת כזו, אני מציע להקשיב לדברי רוחאני מהעבר, שטען כי מדינה שמסוגלת להעשיר אורניום ל־3 אחוזים, תוכל להעשיר אורניום גם לדרגה גבוהה בהרבה, וזו הסיבה שחייבים לפרק לגמרי את תוכנית הגרעין הצבאית האיראנית".
נאום נתניהו לא היה צריך לחכות יותר מדי זמן כדי לזכות בהוכחה שאיראן היא בדיוק אותה איראן. באמצע השבוע התקיים דיון בפרלמנט באיראן, שבו חזרו והדגישו את זכותה של איראן להעשיר אורניום. סגן שר החוץ האיראני אמנם אמר כי ארצו מוכנה לדון ב"רמת ההעשרה", אולם הוסיף כי הפעם, להבדיל מהתקופה שבין 2003 ל־2005, אין סיכוי בעולם שאיראן תשעה את העשרת האורניום שלה.
לא צריך להיות מומחה לאיראן כדי להבין כי נתניהו צודק. אגב, גם יריביו הפוליטיים בישראל מסכימים עם ההנחות שלו לגבי המשטר האיראני ולגבי הנוסחה האיראנית החדשה: "שקרים תמורת יחסים".
כדי להבין את אסטרטגיית השקרים האיראנית צריך אולי לחזור לאחד הנאומים שנשא לאחרונה עלי חמינאי, האיש החזק במדינה ויורשו של חומייני. חמינאי, כפי שחושף העיתון הצרפתי "לה פיגארו", העלה רעיון חדש שטומן בחובו "גמישות הרואית", כך לדברי העיתון, בהתייחסו לאומנות הלחימה האיראנית "זורקהנה", אחד הענפים הפופולריים ביותר באיראן. חמינאי הסביר כי בענף הספורט הזה היריב צריך להפגין גמישות כלפי יריבו כדי לנצח אותו לבסוף "עם קווים אדומים שאסור לחצות".
חמינאי גם הסביר כי התנאי להתקרבות לאמריקה לא השתנה: אמריקה צריכה לוותר על החלום להחליף את המשטר באיראן כפי שדרש בזמנו ג'ורג' בוש וגם לבנות מערכת יחסים שבה שני הצדדים יוצאים נשכרים גם בסוגיית הגרעין. המשטר האיראני מוכן לעשות הכל כדי להשיג את המטרה, אפילו במחיר של שינוי הטון. וזהו בדיוק מה שחדש היום ברפובליקה: חסן רוחאני מדבר במתיקות להבדיל מאחמדינג'אד שדיבר בתקיפות וללא פשרות.
הרפובליקה האיסלאמית של איראן התקדמה מאוד בפרויקט הגרעין ואף הכניסה למתקן ההעשרה בנתאנז צנטריפוגות מהדור החדש, אולם הסנקציות מקשות על כלכלת המדינה וגם הבידוד מתחיל לתת אותותיו.
טהרן קוראת היטב את המפה האזורית. היא בוחרת להציג את עצמה כמבוגרת האחראית של האזור ולהעניק סיוע לאמריקנים כדי לפתור את המשבר בסוריה. יש בוושינגטון הסבורים כי התקרבות לטהרן - אם לא תביא לשינוי דרסטי במדיניות של איראן - תעזור לרפובליקה השיעית להיות פחות סוררת. המזל הגדול של נתניהו הוא שמעבר ליכולתו הרטורית, יש לו קואליציה חדשה שתסייע לישראל להציג לעולם את פרצופה האמיתי של איראן.
אושר זמני
לסיכום, אפשר לומר כי השבוע שנפתח בניו יורק בפרסית, הסתיים בעברית. וגם, בצירוף מקרים, בידיעה בעיתון "דיילי טלגרף" הבריטי על חיסולו המסתורי של ראש מטה הסייבר של איראן, ידיעה שאם היא נכונה - היא מצטרפת לשרשרת של ידיעות קודמות על חיסולים שעליהם התמרמרו האיראנים עוד בסוף השבוע שעבר בניו יורק.
נאומו של נתניהו זכה לתגובות רבות, דווקא בטהרן. אחרי תגובת רוחאני גם רמטכ"ל צבא איראן, חסן פיירוז, הגיב לנאום נתניהו ואמר כי "האופציה הצבאית היא חלודה ומיושנת ומונחת על שולחן רעוע". גם הוא, כמו נשיאו, אמר כי דברי נתניהו גורמים לאיראנים אושר. יש להניח כי גם כאן האיראנים משקרים. דבר אחד בטוח הצליח הנאום להשיג - והוא להכניס את האיראנים ללחץ. דווקא ישראל, בעיתוי כלל לא פשוט, ידעה לשמור על קור רוח.
"אם נצטרך, נעמוד לבד מול איראן", אמר נתניהו בנאום "המבוגר האחראי" שמטרתו היתה שכל העולם יחד ימשיך במאבק נגד פצצת הגרעין האיראנית.
לצד נאום האמת של נתניהו ניצב כמובן השקר האיראני. לשקר האיראני אין רגליים, כי אם צנטריפוגות. וזה הדבר אולי המסוכן ביותר שהנאום ביקש להזכיר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו