"לשים לך הרבה קפה?" שאל האיש מאחורי הדלפק. השבתי בחיוב. רק כשהתיישבתי ליד אחד השולחנות האדומים בתחנת הטוטו הצמודה לתחנת הרכבת של נהריה, הבנתי למה הוא התכוון כשאמר "הרבה". מצד שני, הרבה קפה זה בדיוק מה שהייתי צריך כדי להתחיל את היום הזה. לאחר סיומו של הקפה ונסיעה קצרה נחתנו, קצת אחרי עשר בבוקר, באזור התעשייה של מעיליא. ריח האניס שמילא את האוויר הגלילי הצונן לא השאיר מקום לספקות. כאן עושים ערק והרבה.
בקצהו האחד של המבנה עמדו הקראקות, דודי הנחושת המסורתיים ארוכי הזרבובית ולצידם מכלי פלסטיק גדולים, מלאים בחלקם בתזקיק המוכן. את מזקקת מצדה הקימו האחים ג'ריס וודיע חדיד, בני מעיליא, לפני כשנתיים, עם שוקרי חייק, איש צד"ל לשעבר שלמד את סודות הזיקוק מסבו ועבד במזקקת אל־נמרוד שבאזור התעשייה גורן. למה מצדה? "כי ככה הרב ביקש". השלושה, שנחשפו ללא מעט ערק לבנוני איכותי, החליטו לייצר ערק קרוב ככל האפשר למקור, "לא כזה שצריך לערבב עם אשכוליות".
השלב המורכב ביותר בתהליך, אמר חדיד, היה לאתר את הענבים. השותפים חרשו את כרמי הארץ עד שמצאו את מבוקשים בכרמים של גבעת ניל"י. ענבי דבוקי לבנים, נאמנים ככל האפשר למקור הלבנוני. זרעי האניס, שגם הם נבחרו אחרי לא מעט ניסיונות, מגיעים למעיליא מסוריה, עם תחנת ביניים בירדן.
תהליך העשייה במזקקה מסורתי לחלוטין. הענבים מגיעים ליקב הקטן הצמוד למזקקה, שם הם תוססים ללא תוספת שמרים, נסחטים והופכים ליין. היין המוכן נכנס אל דודי הנחושת ועובר בין זיקוק אחד לשלושה זיקוקים בתוספת זרעי אניס, בהתאם לרמה הנדרשת של המוצר הסופי. לאחר מכן הוא מדולל במים. החוק שלפיו מאכלים ומשקאות יהיו תמיד יותר טעימים במקום שבו עושים אותם תקף, כך התברר, גם במקרה של הערק, שאין משקה מתאים ממנו לבוקר של סתיו בגליל.
לפני שיצאנו שוב לדרך, ניגשתי לטעום את התזקיק השקוף שטיפטף אל ג'ריקן פלסטיק מקצהו של צינור העיבוי המחובר לדוד. זה היה חמים, סמיך ומתוק, עם טעמי אניס מעודנים עד בלתי מורגשים וקרוב לתשעים אחוזי אלכוהול. אף על פי שהם עשויים מאותם חומרים בדיוק, לכל אחד משלושת סוגי הערק של מצדה יש אופי ייחודי משלו. כולם, בלי יוצא מן הכלל, מזוקקים היטב ומתובלים במקצועיות. תוכלו לבקר במזקקה בתיאום מראש בטלפון 057-5760384. מומלץ לעבור קודם לקפה קטן בתחנת הטוטו בנהריה ואחר כך לפסטרמה קטנה באטליז של משפחת חדיד.
אלוואדי
הוא נקרא על שמו של נחל כזיב הסמוך, מזוקק שלוש פעמים ומכיל 50 אחוזי אלכוהול. הצוואר הארוך של הבקבוק מפיק קולות בעבוע נעימים בזמן המזיגה, הריחות פרחוניים ומעודנים להפליא, כמעט בלי זכר לאלכוהול, המגע שלו עם החך נעים ורך והסיומת מתקתקה מעט. כשר.
המחיר: כ־100 שקלים (500 מ"ל)
כפרון
כפרון הוא הכפר בסוריה שממנו מגיעים זרעי האניס לכפר שבגליל המערבי. לערק, שמזוקק פעמיים, יש ריחות אניס עמוקים, מרקם שמנוני עם עקיצה אלכוהולית מדויקת וסיומת דחוסה ומאסיבית שמשלבת טעמים של תה ירוק ודבש. כשר.
המחיר: כ־80 שקלים (500 מ"ל)
ג'בלנא
משמעות השם בעברית היא "ההר שלנו" ועל התווית מופיע צילום עתיק של הכפר מעיליא. המשקה נעשה לדברי חדיד כדי להתאים לחך הישראלי עם כמות קטנה של אניס, והצליח להתאים לא רע בכלל לחך שלי. גם בגירסת 45% אלכוהול וגם בגירסת 42%, שמשווקת בבקבוקים קטנים למסעדות. כשר.
המחיר: ג'בלנא 45% כ־70 שקלים (750 מ"ל); ג'בלנא 42% כ־50 שקלים (500 מ"ל)
yairgath@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו