סוף סוף, סוף.
השורות הבאות יכללו באופן בלתי נמנע ספוילרים, ולכן אם עוד לא צפיתם בפרק הפינאלה של הדרמה המשובחת בעולם, תעשו טובה, לכו לצפות ונדבר אחר כך. לקרוא מה קרה לוולט, איך התנהל הדיאלוג האחרון שלו עם סקיילר וכיצד נבנה המפגש הסופי בהחלט עם ג'סי לא יהיה כמו לצפות ברגעים עוצרי הנשימה. הרמז כבר ניתן: וולט איננו. לא היה אפשר לצפות לפחות מזה. האנטי גיבור סיים את המסע והתמוטט על רצפת מעבדת סמים, מוקף מבחנות. חיוך מרומז על פניו העיד שגם הוא ידע שזה הסוף שהגיע לו. גם למעריצים.
אחרי פיאסקו "אבודים" והסוף האמנותי־מתחכם־מודע לעצמו־מעצבן של "הסופרנוס", הגיע היוצר לנקודת הסיום עם אוויר בריאות. וינס גיליגן לא מרח, עטף, שיבש או הטריף את קהלו. הוא הבין שציבור המכורים לחומר של הייזנברג לא יסתפק בפחות מסוף אמיתי לדרמה, כזה שכולל סגירת מעגלים, גאולה ונקמה. גיליגן סיפק תשובות לרוב השאלות הפתוחות. בעונת סיום, שהתנקזה לפינאלה מופתי, חתם וולט את המסע במשפט סיכום שיהדהד עוד הרבה זמן: "עשיתי את זה בשבילי. נהניתי מזה. הייתי טוב בזה. הרגשתי חי". לא בשביל המשפחה, אפילו לא בשביל הכסף, בשביל האדרנלין. בשביל ההישג. בשביל לייצר את המת' המושלם. בשביל להרגיש גבר. האגו של וולט היה גם המנוע שהוביל אותו להרס הטוטאלי שזרע סביבו. הגאון הקרימינלי האמין שהוא מסוגל לכל, וברגעים מסוימים, צדק. כל חלק בתוכנית הנקמה שלו נבנה ביסודיות, הוצאתה לפועל היתה מפעימה. העובדה שגיליגן לא שיבץ סצנות שלמות מתוך הסיפור האחרון בהחלט מעידה על הערכתו לקהל, אשר גמע את כל פתיחי הפרקים. הוא יודע שאנחנו יודעים. כמה מרענן לפגוש יוצר הסומך על הצופים שלו.
אחד המאפיינים של "שובר שורות" היה הקרדיט שהיא נתנה לצופיה. בתמורה, הצופים חזרו מדי שבוע לדרמת מתח אפלה, מורכבת וחסרת פשרות. באווירת מערבון, על רקע נוף מדברי, מעוטרת בפסקול הכי יוצא דופן ששמעתם ובצילום מהפנט מזוויות לא שגרתיות, התנהלה "שובר שורות" כיצירה חסרת חוקים, המחויבת לציית רק לצו הפנימי שלה. גיבור גוסס מסרטן? זה הזמן לפתוח מעבדת סמים. צריך להלבין כספים? סקיילר מוצאת פתרון בדמות מכון לשטיפת רכבים. יריב פסיכופת במקום ובזמן הלא נכון? המסת גופה. ג'יין גוססת? שתמות.
וכמו בכל מערבון, בסוף וולט חזר לעיירה כדי לחסל את אויביו. סצנת היריות במתחם הניאו־נאצים היא עוד רגע מבריק, לא בגלל ה"מה" אלא בגלל ה"איך". סופה של הכנופיה היה צפוי, וולט עשה את זה בסגנונו המיוחד, לא משאיר דבר ליד הדמיון. לאורך עונותיה עלתה השאלה מה המסר שנושאת "שובר שורות". גיליגן הצליח לדבר על כלכלה אמריקנית (משותקת), על אלימות ופשע, ועל טיבו של האדם. הוא הצמיח אנטי־גיבור שהלך והשתנה מול עיני הצופים, הופך ממורה פשוט לכימיה ואיש משפחה לברון סמים רצחני. פינאלה הכולל סחיטה, חיסול, הרעלה, שחרור משולש (סקיילר, ג'סי והנ"צ של האנק) ומוות, לא יכול לאכזב. ועכשיו, בחזרה למציאות. אפשר רק לקוות שמתיו ויינר, יוצר "מד מן", צפה בפרק הסיום. מעתה, זה הרף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו